תאמל״ק לי
השליטים ונציגי המעמד הגבוה באשר הם תמיד אהבו לבלות בראוותנות. אחרי הכל "לחם ושעשועים" זה תמיד טעים ביחד. ■ מאז ימי קדם, אנשים משפיעים ערכו משתאות מפוארים כדי לחזק את מעמדם בחברה. אז מה היו הסעודות החגיגיות ביותר שהפכו לפסטיבלים של בזבזנות מטורפת?
הגבעה נפתחה לפתע, חושפת מקדש מרהיב, בעוד במקום אחר, קיסר רומי מגיש פנינה יקרה לתוך גביע חומץ. לאורך הדורות, המעמד הגבוה הפך את הסעודה לאמנות של אקסטרווגנטיות, שבה כוח נמדד בכמות היין, מורכבות האפקטים והיכולת לבזבז הון עתק בערב אחד בלבד.
משתה קלאופטרה, המאה הראשונה לפני הספירה
למלכה המצרית קלאופטרה השביעית היה אחד הרומנים המפורסמים בהיסטוריה עם המצביא הרומי מרקוס אנטוניוס. והזוג הזה התפרסם גם בזכות סעודה בזבזנית, שעלותה הפכה לנושא של התערבות.
הכותב והאנציקלופדיסט הרומי מהמאה הראשונה לספירה, פליניוס הזקן, כתב ב"תולדות הטבע" שהמלכה התערבה עם אהובה שהיא לבדה מסוגלת לאכול בארוחה אחת 10 מיליון ססטרציוס. לשם השוואה, בן זמנם, הנואם קיקרו, רכש בית עשיר ברובע היוקרתי ביותר של רומא תמורת 3.5 מיליון ססטרציוס.
ביום שנקבע, במהלך אחת מהחלפות המנות, הגישו לקלאופטרה גביע עם חומץ. למלכה היו עגילים: זוג פנינים נדירות, הגדולות ביותר בעולם (נציין שפליניוס מדרג פנינים מעל כל אבן יקרה). קלאופטרה הסירה אחת, המיסה אותה בחומץ ושתתה את ה"קוקטייל" שהתקבל לעיני הסועדים המשתאים. היא התכוונה לעשות את אותו הדבר גם עם העגיל השני, אך הניאו אותה מכך — מרקוס אנטוניוס הודה בתבוסה גם ללא זאת. אמת, בצורה כזו הסיפור דומה למיתוס, שכן פנינה שלמה נמסה בחומץ לפחות יממה, ופנינה גדולה במשך כמה ימים. אלא אם כן קלאופטרה ריסקה מראש את אבן החן.
חיסכון — לחלשים: משתאות קליגולה, המאה הראשונה לספירה
״"צריך לחיות או כצנוע, או כקיסר!״
לא מפליא שקליגולה היה אחד הקיסרים הרומיים השנואים ביותר. אם להאמין למחבר "חיי שנים-עשר הקיסרים", סווטוניוס, עבור משתאות מפוארים על המים קליגולה הורה לצייד סוג של "סופר-יאכטות" מעין גליאות ענקיות, מעוטרות בפנינים, עם אולמות, בתי מרחץ, כרמים ופרדסי פירות וערך עליהן סעודות מפוארות לצלילי מוזיקה.
הקיסר בהחלט רצה להתעלות על קלאופטרה: פעם אחת, לפי עדותו של בן זמנו הפילוסוף סנקה, קליגולה החליט לערוך משתה בשווי 10 מיליון ססטרציוס. קליגולה ומקורביו ערכו סיעור מוחות אמיתי בנושא, איך לאכול בבת אחת סכום זה, השווה להכנסה משלוש פרובינציות רומיות.
אומנם בקושי, אך הצליחו.
אומנם הקיסר לא החזיק מעמד זמן רב בפסגת השלטון, כי הוא נרצח על ידי קושרים בשנה הרביעית למלכותו, אך זה כבר נושא לסיפור נפרד.
"חתונת המאה": נישואי שארל הנועז ומרגרט מיורק, 1468
אנשי ימי הביניים, במיוחד בסוף התקופה ההיא, היו יצירתיים בארגון משתאות מפוארים עם אפקטים מיוחדים. הטבחים ידעו להגיש טווס או ברבור בנוצותיהם, פגרי עוף בשריון רכובים על חזירונים, או פאי (Fougasse), שבחיתוכו פרחה מתוכו להקת ציפורים חיות; לפסל מבצק תותח יורה או טירת אבירים.
על כולם התעלה בשנת 1468 משתה הנישואין של דוכס בורגונדיה, שארל הנועז, ומרגרט מיורק. מקורבו של החתן, אוליבייה דה לה מארש, דיווח שעל המאכלים במטבחי הארמון עבדו 300 איש. באולם, המכוסה שטיחי קיר ממשי וזהב, המאכלים היו מסודרים על 30 דגמי ספינות, כל אחת באורך ובגובה של יותר משני מטרים, ועל דגמי מגדלים. מבנים אלה סימלו את הערים והארצות תחת שלטונו של דוכס בורגונדיה. בתוך אחד הקנדלברות שניתבו את החדר, בצורת צוק עם טירה, דרקון מכני פלט להבות.
את האורחים בידרו, בנוסף לשחקנים וזמרים, גם חיות מכניות שהוכנסו לאולם: אריה, נמר, חד-קרן וגמל, שעל גבו ישב גמד לבוש כמאורי. הרוכב שלף מסלים ציפורים וחיות חיות והעניק אותן לגבירות. החגיגות נמשכו כמה ימים, ובאחת הסעודות נכנס לאולם לווייתן דמי ענק; מתוכו יצאו שתי "סירנות" וכעשרה אנשים, לבושים בתלבושות זרות, והחלו לבדר את האורחים בריקודים, שירה וקרבות.
חגיגה גורלית: חנוכת הבית של שר האוצר המלכותי ניקולא פוקה, 1661
ניקולא פוקה, המפקח על הכספים של "מלך השמש" לואי ה-14, ידע להשיג כסף לא רק לקופת האוצר, אלא גם לעצמו, וחי בראוותנות רבה. לא רחוק מפריז בנה האציל לעצמו מעון מפואר, וו-לה-ויקונט, שבאותה תקופה בצרפת לא היו לו מתחרים.
על הארמון והפארק עבדו טובי המומחים של זמנם: האדריכל לואי לה וו, אדריכל הנוף אנדרה לה נוטר, והצייר ומעצב הפנים שארל לה ברון. שלושתם יצרו בהמשך את מעון המלוכה המפורסם, ורסאי.
פוקה, שרצה להרשים את לואי ה-14, ארגן לחנוכת הבית ב-17 באוגוסט 1661 חגיגה מפוארת, שבה האורח הראשי היה הוד מלכותו. באותו ערב הציג פוקה פאר שאפילו המשפחה המלכותית לא יכלה להרשות לעצמה אז. לחגיגה הוזמנו כ-6000 אורחים; משרתים לבושים כפאונים חילקו להם מתנות יקרות. על המטבח היה אחראי טבח הממלכה הטוב ביותר, פרנסואה ואטל. האורחים בודרו בבכורת מחזה של ז'אן-בטיסט מולייר, שנכתב במיוחד לאירוע, ובזיקוקים בהיקף שלא נראה כמותו.
״ב-17 באוגוסט, בשעה שש בערב, פוקה היה למלך צרפת; בשעה שתיים בלילה הוא הפך ללא-כלום.״
פוקה השיג את האפקט ההפוך מזה שציפה לו. עד ליום זה, המלך כבר כמה חודשים הקשיב למלעיזיו של המפקח והתכוון להעמידו לדין באשמת מעילה ובגידה, והחגיגה הנועזת הייתה טיפת השמן האחרונה. אמרו שלואי כמעט והורה על מעצרו של פוקה ממש אז, אך מלכת האם שכנעה את בנה לא להפר את חוקי הכנסת האורחים.
ב-5 בספטמבר של אותה שנה עצר את האציל לוטננט המוסקטרים המלכותיים שארל ד'ארטניאן, גיבור ספריו של אלכסנדר דיומא. את שארית חייו בילה שר האוצר לשעבר במאסר…
כיבודים צאריים: החג לכבוד יקטרינה השנייה באחוזתו של לב נארישקין, 1772
תקופת שלטון הצארים נודעה בחגיגות למכביר, שאותן ערכו בשיא הפאר והדמיון הן ריבונים והן האצילים בחצר. לבידור האורחים אולתרו בבריכות האחוזה "קרבות ימיים" משעשעים, בארמונות ובאוויר הפתוח הועלו הצגות, ואחרי השקיעה עינגו את העין זיקוקים ותמונות אור.
מקורבה של הקיסרית יקטרינה השנייה, לב נארישקין, ערך בשנת 1772 למען הקיסרית באחוזתו חג בהיקף מדהים אפילו לאותה תקופה, והוציא על כך 300,000 רובל. לשם השוואה, שלוש שנים מאוחר יותר קנתה יקטרינה את אחוזת צ'רנאיה גריאז, צאריצינו לעתיד, עם כמה כפרים מסביב, בסכום קטן פי עשרה.
תיאור מפורט של החגיגה נשמר בעיתונות. בחורשת האחוזה חיכתה ליקטרינה השנייה תפאורה פסטורלית עם בקתת רועים בראש גבעה. בנותיו של נארישקין, לבושות כרועות, הזמינו אותה לעלות לבקתה, ופתאום הגבעה נפתחה וחשפה נוף למקדש ענק ומרהיב. בנו של בעל הבית העניק לקיסרית זר דפנה לצלילי מוזיקה חגיגית. ובמקדש הציגו לה "תמונות חיות" המייצגות את ניצחונות הנשק הרוסי בתקופת שלטונה. לאחר מכן ליוו את הריבונית לביתנים סיניים. אחריהם הראו למלכה חיי כפר רוסיים מבוימים עם שפע ראוותני של מצרכי מזון כפריים.
ולבסוף, יקטרינה ומקורביה התיישבו לשולחן ל-80 איש באולם הנשפים. עוד יותר מ-2000 איש חגגו בסביבה. אחרי ארוחת הערב ראו האורחים מופע אורות אפקטיבי, ואז נגלה לעיניהם עמוד שיש, עטור בנשר דו-ראשי עם המונוגרמה של יקטרינה השנייה. הפנס שבראשו דלק כה חזק, שנראה היה כי בחצות בא היום.
מבלי לרדת מהסוס: ארוחת ערב חגיגית של איש העסקים קורנליוס בילינגס, 1903
התעשיין האמריקאי, מגדל הסוסים ואספן יצירות האמנות קורנליוס בילינגס ערך פעם במסעדה ניו-יורקית משתה יוצא דופן לשלושים איש. אולי לא המפואר ביותר בחוגו, אבל בהחלט אחד האקסטרוווגנטיים ביותר.
בילינגס היה אחד מאותם אנשי עסקים שהתעשרו בשליש האחרון של המאה ה-19, מה שנקרא "תור הזהב", כשהכלכלה האמריקאית צמחה במהירות, והתעשייה והתחבורה התפתחו בסערה. במרץ 1903 החליט בילינגס לחגוג שתי שמחות: הושלמה בניית אורווה נרחבת לסוסי המרוץ שלו, והוא עצמו נבחר לראש מועדון הרכיבה של ניו יורק.
בילינגס הזמין חברים קרובים, שחלקו את תחביביו, למשתה בלתי נשכח ללא שולחן אחד: האורחים אכלו ושתו כשהם רכובים. עבור ארוחת ערב זו, עטפו את אולם הנשפים של המסעדה בבדים עם עצים מצוירים, הציבו בו צמחים בעציצים, ואת הרצפה כיסו בדשא. הסוסים הועלו לקומה הרביעית במעלית. כל אורח שירת מלצר, לבוש כסייס. מגשים למאכלים הוצמדו לאוכפים, והשמפניה שתו משתתפי החגיגה דרך צינורות גומי מבקבוקים, שהיו מונחים בתיקי האוכף שלהם. בנייה רחבת היקף של האורווה עם קומה שנייה למגורים ותאורת חשמל עלתה לבילינגס 200,000 דולר, וארוחת הערב לכבוד זה עלתה 50,000 דולר.
2500 שנה לאימפריה הפרסית: חג השאה מוחמד רזא פהלווי בפרספוליס, 1971
השאה הפרסי, מוחמד רזא פהלווי, ראה במלך כורש השני הגדול מופת לחיקוי, ובשנת 1971 החליט לציין בהיקף נרחב 2500 שנה לאימפריה הפרסית, שנוסדה על ידי ריבון זה. הזמנות נשלחו לראשי מדינות מכל העולם. שיא האירוע היה אמור להיות ארוחת ערב חגיגית על חורבות פרספוליס, הבירה הפרסית העתיקה, שננטשה מזמן על ידי תושביה. לשם כך הקימו במדבר עיר אוהלים בצורת כוכב עם מזרקה במרכז; באוהלים המפוארים, שנוצרו על ידי מעצבים צרפתים, היו מזגנים, חדרי שינה, מטבחים וחדרי אמבטיה. בנו במיוחד כביש לשדה התעופה; העבירו חשמל וגז. בעיר האוהלים היו מספרות, בר ואפילו מגרש גולף.
המקום הפך לנווה מדבר: הדבירו בכל הסביבה נחשים ועקרבים, שתלו אלפי עצים ופרחים, וגם הביאו כ-50,000 ציפורי שיר מאירופה. אוכל ומשקאות שונעו במשך כמה חודשים לפרספוליס בטונות, ולהכנת המאכלים נשכר צוות המסעדה הפריזאית "מקסים". לחגיגה נהרו נשיאים, ראשי ממשלה, מלכים, נסיכים, אמירים וקיסר אתיופיה. כמה עלה החג — הערכות שונות, אך בעיתונות כינו אותו המסיבה היקרה והשיקית ביותר בהיסטוריה. השאה מזמן הרגיז את נתיניו בבזבזנות לא מנומקת, ואירוע זה, שזהר בפאר ראוותני במדינה עם אוכלוסייה ענייה למדי, עורר באופן צפוי ביקורת חריפה. שמונה שנים מאוחר יותר, בשנת 1979, התרחשה באיראן מהפכה, והמונרכיה נפלה.
לעתים משתאות מפוארים הם הצהרה פוליטית עוצמתית, שלעיתים עולה ביוקר. אהבתם את הסיפורים על הראוותנות הגדולה מהחיים? הצטרפו לניוזלטר שלנו כדי לקבל עוד כתבות מרתקות על תעלומות ואירועים היסטוריים שלא נלמדים בבתי הספר.
