האדם מטייל כבר עשרות אלפי שנים, ומתיישב ברחבי כדור הארץ, אך המפות הגיאוגרפיות הראשונות הופיעו, ככל הנראה, לפני למעלה מ-2,500 שנה (מקובל לחשוב שהמפה הראשונה נוצרה על ידי המדען והפילוסוף היווני הקדום אנקסימנדרוס במאה השישית לפני הספירה). מאז, בסיפורי מסעות, ולאחר מכן גם על מפות, הופיעו פעמים רבות איים, לעיתים מתוארים בפירוט רב, שמעולם לא התקיימו במציאות.
תולה (Thule)
אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר לאיים מיתיים כאלה היא תולה. היא תוארה בחיבורו "על האוקיינוס" על ידי הנוסע היווני הקדום פיתאס (החיבור עצמו לא הגיע לידינו, אך מחברים מאוחרים יותר מסתמכים עליו).
לאחר שערך מסע בימים הצפוני והבלטי של ימינו באמצע המאה ה-4 לפנה"ס, הוא תיאר, לצד זוהר הקוטב, יום הקוטב והקרחונות הנצחיים, אי מסוים שקרא לו תולה, אשר שכן צפונית לבריטניה. המקום הזה לא היה מסביר פנים: קור, ליל קוטב, ערפילים ובאופן כללי הגבול הצפוני של העולם, שבו גם אם ישנם תושבים, הרי שכולם פראים המנהלים קיום עלוב.
בלטינית הקלאסית ושל ימי הביניים אף הופיע הביטוי ultima Thule, המציין מקום הנמצא מעבר לגבולות העולם המיושב. לאורך מאות שנים זיהו את תולה לעיתים עם אירלנד, לעיתים עם איסלנד, לעיתים עם גרינלנד ולעיתים עם נורווגיה, והוא שורטט בקפידה על המפות. וכבר במאה ה-21, מדענים מהאוניברסיטה הטכנית של ברלין, לאחר שהניחו מפות עתיקות על גבי מפות מודרניות ותיקנו שגיאות, שיערו כי המועמד הסביר ביותר לתפקיד תולה הוא האי סמולה (Smøla), השייך כיום לנורווגיה.
ארצו של הקדוש ברנדן
לאחר ששבענו ממראה סלעיה הקודרים והפראיים של תולה, נצא למקומות נעימים יותר. לא פעם, איים מיתיים התבררו בסיפורי הנוסעים כארץ מבורכת, שבה "העצים נושאי פרי, זורמים נהרות של מים מתוקים וציפורים שרות באושר על העצים", כפי שכתב אחד הנוסעים שכביכול ביקר במקום כזה. מדובר כאן בארצו של הקדוש ברנדן, אי שהוזכר במסמכים מהמאה התשיעית לספירה וזוהה כהתגלמות גן העדן עלי אדמות.
הוא נקרא על שמו של הנזיר ויורד הים הקדוש האירי, ברנדן מקלונפרט (בסביבות 484 – 578 לספירה), אשר על פי המסורת ערך מסע בימים בחיפוש אחר גן העדן בסירת עור יחד עם קבוצת מלווים (שביניהם היה מלאך). מספרים שהוא מצא את גן העדן באי השמיני של הארכיפלג הקנרי (במציאות ישנם שבעה), שם בילה כשבועיים, למרות שעבור צופים מבחוץ חלפה שנה.
מדוע לא הלכו בעקבותיו המונים אחרים (הרי כל אחד רוצה להגיע לגן עדן)? מכיוון שברוב הזמן האי נסתר מעיניים זרות על ידי ערפל. עם זאת, בהמשך הופיעו לא פעם דיווחים על ביקורים בו. לאחר מסעו של קולומבוס למה שנקרא מאוחר יותר אמריקה, נעשו ניסיונות לזהות את ארצו של הקדוש ברנדן עם יבשת זו, אך גרסה זו לא השתרשה, והמשיכו לחפש אותו באזור הארכיפלג הקנרי ממש עד למאה ה-18.
ברזיל
דוגמה נוספת לארץ מבורכת שכזו היא האי ברזיל המתואר במיתולוגיה האירית (אין לבלבל עם מדינת ברזיל!). הוא שורטט על מפות לעיתים קרובות במקביל לארצו של הקדוש ברנדן, וגם הוא נחשב למאוכלס אך ורק על ידי צדיקים, אם כי ייעדו לו מיקום אחר — ממערב לאירלנד.
בדומה לנקודה הקודמת במסענו, לא פשוט להגיע לאי הזה: הוא מוסתר בערפל, שמתפזר רק ליום אחד פעם בשבע שנים, וגם אז בלתי אפשרי להגיע אליו. בניגוד לארצו של הקדוש ברנדן, באי ברזיל איש לא ביקר — לפחות לא נותרו עדויות על כך. אף על פי כן, הוא שורטט על מפות מהמחצית הראשונה של המאה ה-14 ועד למאה ה-19, בהתבסס על עדויות של נוסעים שכביכול ראו את האי מרחוק.
האם האי ברזיל קשור למדינת ברזיל? לא. שמו, כך מקובל לחשוב, מקורו בשמו של אחד השבטים האירים (Bresail, או ברסיל), ואילו שמה של המדינה בדרום אמריקה נגזר מהשם הפורטוגלי של עץ הפאו-ברזיל (Caesalpinia echinata; בפורטוגזית — Pau-Brasil), עץ אדום שיוצא משם לאירופה.
אנטילייה
בשנת 1424 צוירו לראשונה במפות אירופיות באוקיינוס האטלנטי, מערבית לאיים האזוריים, אי נוסף, ולא קטן: בגודלה של פורטוגל כולה, ועליו לא פחות משבע ערים — כל אחת במפרץ משלה. האי קיבל את השם אנטילייה (שם נוסף — אי שבע הערים), ומאוחר יותר החלו להוסיף סביבו עוד מספר איים קטנים יותר.
הערים שעל האי, על פי אגדה שהייתה קיימת בחצי האי האיברי, הוקמו בתחילת המאה ה-8 לספירה על ידי נוצרים שנמלטו מפני הכובשים המוסלמים. וברבע האחרון של המאה ה-15 החלו אירופאים לשלוח משלחות לחיפוש אחר האי המסתורי (אז גם הופיעו הדיווחים הראשונים על כך שבחולותיו ניתן היה למצוא כסף).
אולי יעניין אותך
כריסטופר קולומבוס, בעת שתכנן את מסעו להודו, שהוביל אותו כידוע לאמריקה, אף התכוון לבקר באי זה. אולם, לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-15, אזור זה של האוקיינוס האטלנטי כבר נחקר במידה מספקת כדי שהקרטוגרפים יוכלו להשתכנע: שום אי, קל וחומר בסדר גודל כזה, אינו נמצא שם.
לעומת זאת, שבע הערים (בגרסת "שבע ערי הזהב" ו"שבע ערי סיבולה") המשיכו להתקיים בתודעתם של האירופאים, ונדדו למרכז אמריקה: אלו היו יישובי ילידים אגדיים, שכביכול הסתירו אוצרות עצומים (הם מעולם לא נמצאו).
גם שמו של האי המיתולוגי לא נעלם מהמפות: בשם "האיים האנטילים" כונתה קבוצת איים בים הקריבי, הכוללת את קובה, ג'מייקה, האיטי (הידועה גם כהיספניולה — עליה שוכנות כיום מדינות האיטי והרפובליקה הדומיניקנית) ופוארטו ריקו.
אי השדים
כפי שניתן להבין משמו, אי מיתולוגי זה אינו דומה לקודמיו — הרי לא ייתכן שתושבי כל האיים רק יתענגו. באי השדים, המאוכלס, מלבד בשדים עצמם, גם בחיות טרף אכזריות, ציפו לנוסעים ייסורים אינסופיים — כמו אלה שעברה מרגריט דה לה רוק דה רוברוואל, אצילה צרפתייה מהמאה ה-16.
כאשר קרוב משפחתה (אולי אח, אולי דוד, או בן דוד) מונה לפקיד בצרפת החדשה, קנדה של ימינו, היא, בהיותה צעירה ורווקה, נסעה בעקבותיו. במהלך ההפלגה היא התרועעה עם בחור צעיר ממעמד נחות, ועל כך הורדה מהספינה יחד איתו ועם משרתת אל אי במפרץ סנט לורנס, סמוך לניופאונדלנד (לפי גרסה אחרת, קרוב המשפחה החליט להיפטר ממרגריט כדי לזכות בירושה ולשפר את ענייניו).
מדובר בדיוק באי השדים, וכל תושביו, ברגע שראו את האורחים, החלו מיד לענות אותם. את המשרתת, הבחור הצעיר והתינוק שנולד למרגריט, הם עינו עד מוות, ואילו מרגריט עצמה שרדה, ולאחר מספר שנים חולצה על ידי ציידי לווייתנים והושבה לאירופה.
האי צויר במפות מתחילת המאה ה-16 ועד לאמצע המאה ה-17, וסיפורה של מרגריט מצא את דרכו לאוסף הנובלות של מרגריט דה נאוור, "הפטמרון" (יצא לאור בשנת 1558).
מעניין שצפונית לאנטילייה שהוזכרה לעיל, הופיע במפות מהמאה ה-15 אי קטן ומיתולוגי לא פחות בשם סאטנאזס (Satanazes, הידוע גם כאי השדים/השדונים). ייתכן שאי השדים במפרץ סנט לורנס הוא הגרסה הבאה של סאטנאזס.
והאם בכלל היה אי?
כשמדברים על איים ששורטטו במפות אך מעולם לא התגלו במיקום המצוין, חייבים בהחלט להבחין בין המצאה, טעות כנה, והאפשרות הנדירה שהאי אכן היה במקום שבו ראו אותו העדים, אך מאוחר יותר נעלם.
אבל מה שנוסעים, אפילו בתקופה האחרונה יחסית — בעידן ניצחון המדע והטכנולוגיה — חשבו בטעות לאי, יכול היה להיות חזיון תעתועים (מיראז'), או שהאי יכול היה לשקוע מתחת למים כתוצאה מתהליכים גיאולוגיים או מעליית פני הים.
סיפורים כאלה אפשריים גם כיום, למרות שצילום חלל שיטתי של פני כדור הארץ מתבצע כבר חצי מאה, וצילומי אוויר אף יותר מכך. לדוגמה, בסוף המאה ה-20 שלטונות מקסיקו איבדו במפרץ מקסיקו את האי ברמחה.
והם מאוד רצו (ממשלת מקסיקו, לפחות) שהוא יהיה קיים, הרי אז המדינה יכלה לטעון לזכויות על שדות נפט עשירים במפרץ מקסיקו — ללא האי, הזכויות עליהם היו שייכות לארה"ב.
מובן מאליו שהדבר לא עבר ללא שערורייה במהלך המשא ומתן על הגבולות, ונציגי מקסיקו אף הרחיקו לכת וטענו שה-CIA פוצץ את האי כדי לשרטט מחדש את גבולות האזורים הכלכליים הבלעדיים. במציאות, סיבת היעלמותו של האי נראתה הרבה פחות אקזוטית: האי שקע מתחת למים כתוצאה מתהליכים טקטוניים, או עקב עליית פני הים (או משתי הסיבות יחד). על פי ההסכם משנת 2000 בין ארה"ב למקסיקו, שדה הנפט (שהעתודות בו מוערכות ב-22 מיליארד חביות) עבר לידי ארה"ב.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
