רבים מאיתנו עוברים מדי יום ברחוב שטראוס בירושלים או מבקרים בעיר החוף התוססת נתניה, אך מעטים עוצרים לחשוב על האיש שמאחורי השם.
נתן שטראוס היה איל הון אמריקאי ומבעלי אימפריית הקמעונאות "מייסיס"; אדם שראה בנתינה שליחות דתית, נלחם במגפות שקטלו ילדים והתאהב בארץ ישראל עד עמקי נשמתו. זהו סיפורו של מהגר יהודי שהפך לאחד מחסידי אומות העולם הגדולים ביותר של המאה ה־20.
תחילת הדרך
נתן שטראוס נולד ב-31 בינואר 1848 למשפחה יהודית בעיירה אוטרברג שבממלכת בוואריה (גרמניה של היום). הוא היה בנם השלישי של לזרוס ושרה שטראוס. בשנת 1854 היגרה המשפחה לארצות הברית והתיישבה במדינת ג'ורג'יה. מלחמת האזרחים האמריקאית הותירה את המשפחה חסרת כל, מה שאילץ אותם לעבור לניו יורק. שם, הקים אביו את חברת "ל. שטראוס ובניו" לממכר כלי חרס וזכוכית.
למרות התנגדות המשפחה לעבדות, היסטוריונים מציינים כי הם נעזרו באנשים משועבדים כדי לסייע בטיפול באם, שרה, לאחר שלקתה באירוע מוחי. בשנת 1875 נישא נתן ללינה גות'רץ, ולזוג נולדו שישה ילדים.
אימפריית הקניות והצלת ילדים
ההצלחה העסקית של נתן קשורה קשר הדוק לאחיו, איזידור. השניים החלו כספקים של כלי בית עבור חנות הכלבו המפורסמת R. H. Macy & Company. הכישרון העסקי שלהם הוביל אותם להפוך לשותפים בחברה ב-1888 וב-1896 הפכו לבעליה הרשמיים. במקביל, רכשו האחים חלק מחנות כלבו בברוקלין, שינו את שמה ל"אברהם ושטראוס" והפכו אותה לאחד המוסדות הקמעונאיים המצליחים בעיר.
לצד הצלחתו העסקית, שטראוס הקדיש את חייו לשירות הציבור. הוא כיהן כנציב הבריאות של ניו יורק וכחבר בוועדת החינוך והפארקים. אך הישגו הגדול ביותר היה במלחמה בתמותת תינוקות.
בסוף המאה ה־19, חלב לא מפוסטר היה גורם מרכזי למחלות כמו שחפת, טיפוס ודיפתריה. שטראוס הקים מעבדת חלב מפוסטר ומימן תחנות חלוקה לילדים. המאבק שלו להחדרת הפיסטור הוריד את שיעורי תמותת התינוקות בניו יורק ובארה"ב כולה בצורה דרמטית. הוא נחשב לאבי תנועת הפיסטור, שבזכותה ניצלו חייהם של מאות אלפי ילדים מדי שנה.
ונדיבותו לא ידעה שובע: במשבר הכלכלי של 1893, מכר פחם במחירי הפסד לנזקקים וחילק אותו בחינם לעניים ביותר; הוא הקים מקלטים לדרי רחוב ומימן עשרות אלפי ארוחות וכשראה שעובדיו ב"אברהם ושטראוס" מרעיבים את עצמם כדי להאכיל את משפחותיהם, הקים את מה שנחשב לחדר האוכל המסובסד הראשון בחברה עסקית.
הקשר הציוני והעיר נתניה
המהפך הגדול בחייו אירע ב־1904, במהלך טיול בים התיכון. ביקור מקרי בארץ ישראל הפך לסיפור אהבה.
"כל מה שראינו בארץ הקודש הותיר עלינו רושם כה עמוק, שזנחנו את התוכניות לבקר במקומות אחרים"
נתן שטראוס
נתן ולינה הפכו לציונים נלהבים. שטראוס הקים בירושלים בתי תמחוי, תחנות בריאות לטיפול במלריה וגרענת ואת "בית הבריאות שטראוס". הוא תרם הון להקמת האוניברסיטה העברית ותמך בחקלאים ובמושבות הראשונות.
סיפור מצמרר קושר אותו לטרגדיה של הטיטניק: בביקורו בארץ ב־1912, שבר נתן את רגלו. בגלל הפציעה, הוא לא יכול היה להצטרף לאחיו איזידור להפלגה חזרה על סיפון הטיטאניק. איזידור נספה בטביעה המפורסמת, בעוד נתן ניצל בזכות אותו שבר.
בשנת 1927 הקימו חלוצים עיר חדשה לחוף הים וקראו לה "נתניה" על שמו, בתקווה שיסייע במימון פיתוחה. שטראוס, שכבר תרם את רוב הונו למטרות אחרות, לא יכול היה לתרום כספים נוספים, אך שמו נותר חקוק לעד בלב העיר.
סוף הדרך ומורשתו של נתן
נתן שטראוס הלך לעולמו ב־11 בינואר 1931 בניו יורק ונקבר בבית העלמין בית-אל בקווינס. שנים לפני כן, בנאום לכבודו, סיכם את תפיסת עמו: "האנושות היא משפחתי, הצלת תינוקות היא דתי".
הוא הותיר אחריו עולם בטוח יותר, רפואה מתקדמת יותר ועיר אחת בישראל שנושאת בגאווה את שמו של האיש שנתן את הכל למען הזולת.
