"האודיסאה" של כריסטופר נולאן סופג ביקורת, כבר משלב הטריילר, על חוסר התאמה למציאות של תקופת הברונזה. ■ אז מה לא בסדר בסרט ועד כמה זה חשוב מבחינה היסטורית?
הקרנת הבכורה של "האודיסאה" מאת כריסטופר נולאן, אחד העיבודים הקולנועיים המצופים ביותר של השנים האחרונות, נערכה ב-17 ביולי 2026. אך סביב הטריילרים, הראיונות והחומרים השיווקיים התנהלו ויכוחים סוערים בקרב היסטוריונים וארכיאולוגים, הרבה לפני צאת הסרט.
"האודיסאה" ו"האיליאדה" אינם רק טקסטים עתיקים, אלא התשתית של התרבות האירופית. עם זאת, למרות פרסומם, הם נותרים בלתי מובנים ברובם לקורא ולצופה המודרני. עבור רוב האנשים הומרוס הוא עולם של מיתוסים ואגדות, אך עבור ההיסטוריון זהו חלון אמיתי אל העת העתיקה.
העולם האמיתי של האפוס ההומרי
קראו גם: על האודיסיאה של הומרוס: פירוט
לדעת רוב המומחים, שיריו של הומרוס מעבירים אלינו הן דימויים מהתקופה שבה חי המחבר או המחברים (מאות 8-7 לפנה"ס), והן רבדים עתיקים יותר מעין השתקפות של תקופת הברונזה המאוחרת.
עולמו של הומרוס אינו יוון המבודדת. מזרח הים התיכון במאות ה-13-12 לפנה"ס היה רשת מורכבת של מדינות, סחר ודיפלומטיה: מצרים של הממלכה החדשה, האימפריה החיתית, הממלכות האכאיות (אחייאווה), קפריסין (אלשיה), וערי הלבנט ומסופוטמיה היו מקושרות בסחר במתכות, כלי נשק, חפצי מותרות וטכנולוגיות. זה היה העולם הגלובלי האמיתי הראשון בתולדות האנושות.
מלחמת טרויה, ככל הנראה, גם היא אינה משקפת אירוע ספציפי אחד, אלא זיכרון של מכלול שלם של סכסוכים מעצבי-עולם מתקופת הברונזה. בטקסטים חיתיים מוזכרת העיר וילושה, שרוב החוקרים מקשרים לאיליון-טרויה. שם גם מופיעה אחייאווה – ככל הנראה העולם המיקני של האכאים. התעודות מעידות על משברים דיפלומטיים, מלחמות ומאבקי שליטה על מערב אנטוליה.
ראו גם: האם הסוס הטרויאני היה עשוי מעץ?
באפוס יכלו להשתלב זכרונות על מרד ארץ אסווה נגד החיתים, סכסוכים סביב וילושה, פשיטות שודדי ים והקריסה של המאות ה-13-12 לפני הספירה, אז החל להיהרס במהירות עולם כלכלת הארמונות של מזרח הים התיכון והאזור האגאי-אנטולי של תקופת הברונזה המאוחרת.
במובן זה, אודיסאוס אינו רק גיבור מיתולוגי. הוא התגלמות אפית של אדם שחווה אסון, החוזר הביתה מעולם שמתפרק פשוטו כמשמעו לנגד עיניו. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לזיכרון היסטורי בפואמות היא הקסדה המפורסמת של אודיסאוס העשויה מניבי חזיר בר ומתוארת בשיר העשירי של "האיליאדה". הומרוס מספר בפירוט על המבנה שלה: בסיס עור, בטנת לבד, ולוחיות מניבי חזיר התפורות בשורות. במשך זמן רב סברו חוקרים כי מדובר בפנטזיה פואטית או בארכאיזציה מכוונת. הרי בתקופתו של הומרוס קסדות כאלה יצאו משימוש, ומאות שנים מאחר יותר פרשנים ביזנטים כמו אאוסטאתיוס מסלוניקי לא הבינו כיצד בדיוק הן נראו.
עם זאת, הארכיאולוגיה של המאה ה-20 אישרה לחלוטין את התיאור של הומרוס. בחפירות במיקנה, בפילוס, באקרוטירי ובאתרים נוספים מתקופת הברונזה המאוחרת נמצאו דגמים אמיתיים של קסדות מניבי חזיר בר וייצוגים שלהן בציורי קיר. יתרה מכך, התיאור של הומרוס התברר כמדויק להפליא מבחינה טכנית. זה הפך לאחד הטיעונים המרכזיים לכך שהאפוס ההומרי אכן שימר זיכרון מעולם תקופת הברונזה.
מה לא בסדר ב״אודיסיאה״ מנקודת מבט היסטורית?
כיום אנו חיים בעידן שבו מידע על התרבות החומרית של העת העתיקה נגיש מאי פעם. כל אדם יכול למצוא בתוך דקות ספורות שחזורים של לבוש מיקני, תמונות של כלי נשק מהמאה ה-13 לפני הספירה או תוצאות של ניסויים לבדיקת שריונות ברונזה מאותה תקופה. אך עד כמה תעשיית הקולנוע מוכנה לקלוט ולהשתמש בנתונים ארכיאולוגיים?
בפתרונות האדריכליים המוצגים בטריילרים ניתן לזהות רמיזות לאבות-טיפוס היסטוריים אמיתיים. ניתן לזהות עמודים אופייניים, ומאחורי גבה של פנלופה ניתן להבחין בכס אבן. עם זאת, המגרון עצמו – מבנה מלבני של מזרח הים התיכון הקדום – מוצג כעצום מדי, מוארך, וחסר את המרכיב החשוב ביותר של הארמון המיקני: האח המרכזית שסביבה נבנתה הקומפוזיציה של האולם המרכזי. רוב החללים הפנימיים היו קומפקטיים הרבה יותר ממה שהתפיסה המודרנית של המילה "ארמון" רומזת בדרך כלל.
האדריכלות המיקנית כיום מוכרת היטב הודות לעשרות שנים של מחקרים ושיחזורים ארכיאולוגיים. כך למשל, בארמון נסטור בפילוס, אפשר לראות עז עד כמה תיאור מעון המלוכה אצל הומרוס מזכיר ממצאים ארכיאולוגיים אמיתיים. הארכיאולוג המפורסם קארל בלגן, שחקר את פילוס, ציין כי פרטים רבים בנרטיב של הומרוס משתלבים להפליא עם המבנה והאדריכלות של הארמונות המיקניים.
אולי יעניין אותך
נשק: המציאות מרשימה יותר
בטריילרים של "האודיסאה" אנו כמעט ולא רואים כלי נשק אמינים מבחינה ארכיאולוגית מהתקופה המיקנית (מהמאה ה-16 ועד ה-11 לפנה"ס). אין קסדות מקורננות מפוארות כמו על "מכתש הלוחמים" ממיקנה, וחסרים שריונות ברונזה אופייניים (שריונות גוף מלאים או שריונות קשקשים/לוחות). רוב התלבושות הן בעיקר פנטזיית עיצוב מודרנית, השואבת רק השראה חלקית מדימויים עתיקים.
חריג לכך הוא חרבו של אודיסאוס: בצורתה היא מזכירה את הטיפוס המיקני האמיתי G2b, שהיה נפוץ בתקופת הברונזה המאוחרת. זה מראה שהיוצרים בכל זאת פנו למקורות היסטוריים.
מעניין במיוחד שעולם הסרט מוצג בפלטת צבעים קודרת, כפי שנהוג בקולנוע ההיסטורי המודרני. אך דווקא כאן טמונה אחת הסתירות המרכזיות בין האסתטיקה הקולנועית המודרנית לבין תקופת הברונזה האמיתית. עבור בני אותה תקופה, מעמד ויופי היו קשורים בקשר בלתי ניתן להתרה לצבע וברק. הומרוס מזכיר ללא הרף בדים ארגמניים, תכשיטי זהב, רקמה ובגדים צבעוניים. באפוס תופסת מקום חשוב המילה πορφύρα — "ארגמן", "שני". עולם המלכים האכאיים הוא עולם של ברונזה נוצצת, בדים בוהקים ומותרות ראוותניים, ולא סגפנות אפורה וקודרת.
זה היה נכון גם לגבי הלוחמים עצמם. המלחמה עבור האליטה של תקופת הברונזה לא הייתה רק קרבות, אלא צורה של ייצוג פומבי של סטטוס, סוג של טקס מקודש. לוחמים בני אצולה היו גדולים יותר פיזית הודות לתזונה ואימונים, בלטו ביציבה מיוחדת, ולבשו שריון מצוחצח עד ברק. בשיר השישי של "האודיסאה", הנסיכה נאוסיקה מבחינה ביציבתו המלכותית של אודיסאוס, גם כשהוא רק ניצל מספינה טרופה: אתנה, הפורשת עליו את חסותה, עושה אותו לגבוה, חסון ויפה יותר. הגיבור של הומרוס היה חייב לעורר רושם דמוי-אל.
ניסויים ארכיאולוגיים הראו ששריונות, כמו שריון הלוחות המפורסם מהנקרופוליס המיקני בדנדרה שבשטח יוון של ימינו, לא היו כלל קישוטים טקסיים, אלא הגנה מלאה ויעילה מאוד. באופן פרדוקסלי, לוחמים מיקניים אמיתיים היו נראים לצופה המודרני יוצאי דופן וקולנועיים אף יותר מדמויות פנטזיה רבות.
במקום זאת, בטריילר אנו רואים את הלסטריגונים, ענקים מהאפוס ההומרי, לבושים בשריון פלדה עתידני.
עם זאת, חלק מהחוקרים משערים כי אבות-הטיפוס ללסטריגונים יכלו להיות עמי האיים הסלעיים של מערב הים התיכון. כך, לוחמים אימתניים מהתרבות הנוראגית של סרדיניה, שהוצגו בקסדות עם קרניים ובשריונות ברונזה משונים, יכלו למעשה להתחרות בעולם הביטויים החזותי עם הדימויים הבולטים ביותר של פנטזיית גבורה.
-
מאט דיימון בתפקיד אודיסאוס. צילום: Universal Pictures. -
שחזור דמותו של לוחם מיקני מתקופת הברונזה.
לפני שלוש שנים, הצוות של נולאן התייעץ עם מומחים לשחזור היסטורי של תקופת הברונזה. ארכיאולוג האגודה היוונית Koryvantes, דימיטריוס קציקיס, סיפר שנציגי הפרויקט פנו אליו והתעניינו בשריונות מיקניים אותנטיים מבחינה היסטורית. Koryvantes היא אחת הקבוצות המובילות לארכיאולוגיה ניסויית ושחזור היסטורי ביוון, שמייעצת לסרטים דוקומנטריים ולפרויקטים גדולים של גיימינג כמו Total War Saga: Troy ו-Assassin’s Creed Odyssey. השחזורים שלהם מראים בדיוק עד כמה עולם תקופת הברונזה האמיתי היה צבעוני, מורכב ואפילו "פנטסטי" לתפיסה. מה שמעורר תהיות, אם התייעצתם אם האנשים הנכונים, איך יצאו לכם לוחמים מיקניים כלל לא דומים לשחזורים האותנטיים?
ראו גם: כל סרטי נולאן. מדריך לצופה
מראה הדמויות: כהי עור ובהירי שיער
דיון נפרד התעורר גם סביב ליהוק הסרט: הסרט ספג ביקורת על דמויות כהות עור. אולם כאן המצב מורכב מכפי שהוא נראה. עולם מזרח הים התיכון של תקופת הברונזה המאוחרת היה מגוון להפליא. בפואמות של הומרוס מופיעים גיבורים כהי עור. כך נחשב באופן מסורתי ממנון, מלך הכושים (אתיופים) ובן בריתה של טרויה.
מנגד, עבור מספר גיבורי מפתח הומרוס משתמש בתואר "בהיר", "זהוב", "בלונדיני". כך מתוארים מנלאוס ואכילס, והמסורת העתיקה קישרה את התואר הזה גם להלנה. מעניין שהלנה מטרויה ואשתו של אודיסאוס, פנלופה, היו אצל הומרוס בנות דודות. למה בחר נולאן ללהק את לופיטה ניונגו, המוכשרת ללא ספק, אך כלל לא בהירה כתיאורו של הומרוס? לבורא הפתרונים.
ספינות: מה הקשר לוויקינגים?
במקום ספינות מתקופת הברונזה, בטריילרים של הסרט אנו רואים כלי שיט סקנדינביים מתקופת הוויקינגים עם חיפוי לוחות חופפים. בצילומים השתתף, בין היתר, השחזור המפורסם של ספינה מתקופה זו היא Draken Harald Hårfagre. זאת בעוד שכלי השיט של העולם האגאי מוכרים היטב הן מתוך איורים והן מממצאים ארכיאולוגיים ושחזורים ניסויים. הייתה להם קונסטרוקציה ואסתטיקה ימית שונה לחלוטין.
נעשו לא מעט ניסויים לחקור את הניווט של תקופת הברונזה בים התיכון. ההפלגות התבצעו בעיקר בעונה החמה, כשהשמש מסביב מסנוורת, המים מבהיקים, הסלעים בהירים, הצבעים עזים וישנו עולם חי של מסחר ימי. בטריילר של "האודיסאה" אנו רואים נוף שלעיתים הוא קר וקודר ולעיתים מזכיר אוקיינוס, מה שיוצר תחושה שונה לחלוטין של התקופה.
האם חוסר הדיוק ההיסטורי יהפוך את הסרט לגרוע? ממש לא בהכרח. עם צוות כזה, לסרט יש את כל הסיכויים להפוך ליוצא דופן. די להיזכר ב"לב אמיץ" של מל גיבסון, סרט שכמעט ואין לו קשר לנשק וללבוש האמיתיים של סקוטלנד בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14, אך הפך לתופעה תרבותית בקולנוע ההיסטורי.
אבל במקרה של הומרוס, זה לא סתם מופע בידור. "האודיסאה" היא יצירה שדרכה מיליוני אנשים מתוודעים לראשונה לעולם העתיק. ועל כן השאלה, עד כמה הקולנוע המודרני מתייחס בתשומת לב לארכיאולוגיה ולזיכרון ההיסטורי, עודנה חשובה באמת. אחרי הכל, הקהל של הומרוס חובק שלושת אלפים שנה וראוי ליחס רציני יותר.
שאלות ותשובות
האם "האודיסאה" של כריסטופר נולאן נאמנה היסטורית לתקופת הברונזה?
מדוע ישנה ביקורת על הספינות שהוצגו בטריילר הסרט?
כיצד נראו לוחמים מיקניים באמת, ואיך הם מוצגים בסרט?
מהי חשיבותה של קסדת ניבי חזיר הבר של אודיסאוס?
האם אי-הדיוק ההיסטורי הופך את הסרט לכישלון?
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
