מדוע הרכיבו הנוכחים משקפי שמש במהלך ישיבות המשפט ומי הייתה האישה האחרונה בזרועותיו של הרמן גרינג?
בית הדין הצבאי הבינלאומי בעל הפרופיל הגבוה ביותר בהיסטוריה של המאה העשרים התקיים מ-20 בנובמבר 1945 עד 1 באוקטובר 1946 בגרמניה. באולם מספר 600 של היכל המשפט בנירנברג, גרמניה, בנוסף לפושעים והסנגוריה, ישבו שופטים ותובעים מכל ארבע מעצמות הברית שניצחו את המלחמה: ברית המועצות, צרפת, בריטניה וארה"ב. במשך כמעט שנה מעבודתו של בית הדין, התרחשו סביבו מגוון אירועים, כולל עובדות ידועות וגם אפיזודות שלא פורסמו והתרחשו מאחורי הקלעים.
המטה של בית הדין הצבאי הבינלאומי לא היה בנירנברג, אלא בברלין.
ההנהגה הסובייטית התעקשה לקיים את המשפט בברלין, שם הקימו המעצמות המנצחות את מועצת השליטה של בעלות הברית, הסמכות העליונה בשטח גרמניה הכבושה.
עם זאת, בעלות הברית המערביות התעקשו על נירנברג, באזור הכיבוש האמריקאי. במקום השתמר גם היכל הצדק, שהיה מחובר במעבר תת קרקעי לבית הכלא, מה שלא היה בברלין. המקום נחשב גם סמלי כי כאן נערכו מאז 1927 כל הקונגרסים של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית של גרמניה.
אף על פי כן, ברלין הפכה בכל זאת למפקדה של בית הדין הצבאי הבינלאומי, שבו בתחילת אוקטובר 1945 ערך בית הדין מספר פגישות ארגוניות בבניין מועצת השליטה. הדיון הראשון במשפט התקיים בנירנברג בהיכל המשפט ב-20 בנובמבר 1945.
שבעה נאשמים הצליחו לחמוק מעונש
הוגשו כתבי אישום נגד 24 פושעים נאצים גדולים. עונש מוות הוטל על 12 נאשמים, אך שניים הצליחו להימנע ממנו. הרמן גרינג, המנהיג עליון של חיילי האס-אה, גנרל חיילי האס-אס, שר התעופה של הרייך ויורשו של היטלר, נטל אשלגן ציאניד זמן קצר לפני הוצאתו להורג והתחמק מהגרדום.
מרטין בורמן, ראש קרן מפלגת NSDAP ומזכירו האישי של הפיהרר, נידון בהיעדרו למוות בתלייה מכיוון שלא נכח במשפט ומקום הימצאו לא היה ידוע.
רוברט לי, יו"ר חזית העבודה הגרמנית, תלה את עצמו בתא הכלא שלו לפני משפטו ב-25 באוקטובר 1945, ימים ספורים לאחר הגשת כתב האישום.
גוסטב קרופ פון בוהלן, ראש קונצרן פרידריך קרופ, שמימן באופן פעיל את התנועה הנאצית, הוכרז חולה סופני. המשפט נגד היזם הושעה עד לתחילת המשפט בדיון מקדמי ב-15 בנובמבר 1945.
שלושה נאשמים נוספים: סגן-הקנצלר פרנץ פון פאפן, ראש מחלקת השידור של משרד החינוך הציבורי והתעמולה הנס פריטש ושר הכלכלה של הרייך, יאלמר שאכט – זוכו…
הנאשמים ישבו באולם בית המשפט עם משקפי שמש
תמונות וסרטוני ארכיון של בית הדין מראים את המשתתפים עם משקפי שמש. הסיבה הייתה התאורה באולם. כל החלונות היו מכוסים בווילונות. אולי בעקבות הצהרתו של ראש הכלא, הקולונל האמריקאי ברטון אנדרוז, שפעם התבדח עם עיתונאים: "אני אדאג שכולם לא יראו את השמש"…
עיניהם של רבים החלו לכאוב מהתאורה המלאכותית, ולכן הנוכחים, בהם הנאשמים, הרכיבו לעיתים משקפיים כהים.
המשפט נערך בדלתיים סגורות
הציבור לא הורשה להשתתף בישיבות סגורות, כולל עיתונאים. כדי לברר מה קורה באולם, הוחלט על הכלל הבא, עליו כתב בוריס פולבוי: "אם מתוכנן משהו מעניין במהלך המשפט, נשמע אות אחד בכל חדרי היכל המשפט, אם קרה משהו ראוי לתשומת לב מגיעה, נשמע אות כפול.
לדברי פולבוי, האותות דמו לקולות שאגה חסרי סבלנות, הגיעו מאיפשהו מתחת לתקרה וחזרו על עצמם פעמים רבות.
בארה"ב כתבו שהתובע הסובייטי ירה בגרינג
ב-10 באפריל 1946 פרסם עיתון הצבא האמריקני Stars and Stripes מאמר לפיו התובע הסובייטי רומן רודנקו כעס כל כך על גרינג במהלך המשפט, שהוא הוציא את נשק השירות שלו וירה ברייכסמרשל לשעבר.
עם זאת, מאוחר יותר פרסם העיתון הפרכה: "הדיווח לפיו התובע הסובייטי הראשי במשפט ירה בגרינג בהתקף כעס לא אושר. לדברי כתב מנירנברג, גרינג חי, בריא ומוכן לענות לתובע. ההודעה שהוא מת בצורה טראגית מוסברת בכך שהעורכים פענחו בצורה שגויה את המשפט של הכתב שדיווח שהגנרל רודנקו ירה מוסרית בגרינג"…
"האישה האחרונה בזרועות גרינג" הייתה מתורגמנית סובייטית…
באחד מימי המשפט מיהרה המתורגמנית טטיאנה סטופניקובה בת ה-24 למקום עבודתה בהיכל בית המשפט. היא רצה לאורך המסדרון, אך לפתע החליקה וכמעט נפלה. "כשהתעוררתי והבטתי אל המושיע שלי, פניו המחייכות של הרמן גרינג הופיעו קרוב אליי מאוד, שהצליח ללחוש לי באוזן "Vorsicht, mein Kind!" (תיזהרי, ילדתי!)", נזכרה סטופניקובה בזיכרונותיה.
כשנכנסה לאולם, ניגש אליה כתב צרפתי ואמר בגרמנית: "את האישה האחרונה בזרועותיו של גרינג"…
פילדמרשל מהוורמאכט שימש כעד לתביעה מטעם ברית המועצות
עד סתיו 1946, המשפט הגיע למבוי סתום והתחילו להישמע הצהרות של ההגנה ושל הנאשמים עצמם כי התקפת גרמניה הנאצית על ברית המועצות היתה אמצעי מניעה. המשלחת הסובייטית הייתה צריכה לספק טיעונים משכנעים לגבי מתקפה מתוכננת מראש של הרייך השלישי על ברית המועצות.
פרידריך פאולוס, שנלכד ב-31 בינואר 1943 ליד סטלינגרד, הפך במפתיע לקלף מנצח כזה. ההנהגה הסובייטית הביאה בסתר את פאולוס להיכל המשפט כדי להעיד. במהלך החקירה בנירנברג, הצהיר המרשל הגרמני לשעבר כי "כל ההכנות למתקפה על ברית המועצות, שהתרחשה ב-22 ביוני, יצאו לדרך כבר בסתיו 1940"…
משפטי נירנברג היו המשפט הגדול מסוגו שהניח את היסודות להקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי, אלא שבימינו אנו הוא מתרחק מעוד ממימוש ייעודו האמיתי, אבל זה כבר סיפור אחר…
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
