תאמל״ק לי
מי היה מאמין שאחד המקורות החשובים לפרשנות המקראית הוא יהודי גר, אציל רומאי שהתגייר… ■ הוא היה אריסטוקרט רומי שהפך לאחד מעמודי התווך של הפרשנות המקראית היהודית, אך יותר מכל הוא היה דמות מסתורית למדי שמצאה את מקומה בהיסטוריה דרך המרה דתית וסיפור חיים מטלטל.
בסמטאות המרתקות של התקופה התנאית, בין השנים 35 ל-120 לספירה, מתגלה דמותו של אדם שהטיל ספק בעולם המוכר לו ויצא למסע רוחני ששינה את פני המסורת היהודית לעד. זהו סיפורו של אונקלוס, המוכר גם בשם עקילס מסינופה (Aquila of Sinope), רומאי בעל ייחוס שחצה את הקווים אל חיק היהדות, והותיר אחריו יצירה מונומנטלית המלווה את לימוד התורה עד ימינו.
אונקלוס (או אֻנְקְלוֹס) נחשב למחברו של תרגום אונקלוס, תרגום ארמי לתורה שנכתב בסביבות שנת 110 לספירה. דמותו, המשתלבת בהיסטוריה היהודית הענפה, מופיעה במקורות תלמודיים רבים, בהם הוא מתואר כרומאי רם דרג, בנו של קלוניקוס (או קליניקוס) ואחיו של הקיסר הרומי טיטוס. עם זאת, מסורות אחרות, כגון מדרש תנחומא, מציגות אותו כאחיינו של הקיסר אדריאנוס. טענות אלו עוררו לאורך השנים ספקות היסטוריים, שכן אחותו של אדריאנוס, שהייתה אחייניתו היחידה, הותירה בת בלבד והילד היחיד ממשפחתו של טיטוס שהגיע לבגרות היה אף הוא בת, הידועה בשם פלביה דומיטילה הקדושה.
בין הגשמי לרוחני
סיפור גיורו של אונקלוס מורכב משכבות של מסורת ודרמה תיאולוגית.
על פי התלמוד, לפני שהחליט להמיר את דתו, ביקש אונקלוס להתייעץ עם רוחותיהם של שלושה אויבי ישראל מהעולם הבא, כדי לבחון מהו גורלו של העם הנבחר במציאות שלאחר המוות. הראשונים שזימן היו טיטוס, דודו שלפי המסורת נושא באחריות לחורבן בית המקדש השני, ובלעם, הנביא שנשכר על ידי בלק מלך מואב במטרה לקלל את בני ישראל. השלישי היה ישו, דמות שבתלמוד מזוהה עם אלו המדיחים יהודים לעבודת אלילים ובפרט עם תלמידו העובד אלילים של יהושע בן פרחיה בתקופה החשמונאית, או עם מנשה מיהודה.
בחיזיון זה, אונקלוס חזה בכל השלושה סובלים מעונשים משפילים על שפגעו בעם ישראל. בעוד טיטוס ובלעם ניסו להניאו מלהתגייר, ישו היה היחיד שעודד אותו להצטרף לעם היהודי, מה שהוביל את התלמוד לשבח את "חוטאי ישראל". בגרסת התלמוד הירושלמי, הדמות המרכזית בסיפור זה מכונה "עקילס הגר" ולעיתים קרובות מזוהה כאדם נפרד מאונקלוס. הקושי בתאוריה זו טמון בכך שהירושלמי מציין במפורש שעקילס תרגם את התורה תחת הדרכתם של רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה. התלמוד הבבלי חוזר על אותה מסורת שבעל פה, אך מכנה אותו בשם אונקלוס הגר, מה שמוביל למסקנה כי מדובר בגרסאות שונות לאותו שם, ושמו של עקילס יוחס בטעות לתרגום הארמי במקום לתרגום היווני. השקפה זו נתמכת גם על ידי אפיפניוס מסלמיס בן המאה הרביעית.
הדיאלוג עם אדריאנוס וההתנגשות עם רומא
במדרש רבה מתועד דיאלוג מרתק בין עקילס למלך אדריאנוס. עקילס הצהיר על רצונו להתגייר ואדריאנוס, בתגובה של תדהמה ובוז, תהה מדוע ירצה להצטרף לאומה המושפלת ביותר, אומה שספגה ממנו אבידות כבדות. עקילס השיב לו כי העם היהודי, גם הקטן שבהם, מחזיק בידע עמוק על בריאת העולם, על מנייני השנים ועל דרכי קיום היקום, ומעל לכל, חוקם האלוהי הוא האמת הצרופה. כשניסה אדריאנוס להגביל אותו ולומר לו ללמוד את חוקיהם מבלי לעבור ברית מילה, השיב לו עקילס כי אפילו החכם והזקן שבממלכתו, בן המאה, אינו יכול לרדת לעומק התורה ללא ברית מילה, שכן הכתוב אומר "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי".
לאחר שהמיר דתו ליהדות, נכתב בגמרא על סדרת ניסיונות של הקיסר הרומי לעצור את אונקלוס. בכל פעם שנשלחה יחידה צבאית רומית (קונטובניום) כדי ללכוד אותו, הצליח אונקלוס לשכנע את החיילים להתגייר באמצעות ציטוטים מהתנ"ך. לקבוצה הראשונה ציטט פסוקים, לשנייה הסביר את ההבדל בין השגחת האל על ישראל לבין ההיררכיה החברתית הרומית, ולקבוצה השלישית הציג את המזוזה כסמל להגנת האל על ביתו של כל יהודי, בניגוד למלך רומי המסתמך על משרתיו לשמירה עליו. לאחר שהיחידה השלישית התגיירה, פסק הקיסר מלשלוח כוחות נוספים.
חשוב להדגיש, ההיסטוריונים סקפטיים מאוד לגבי הקרבה המשפחתית לטיטוס או לאדריאנוס. הסיבה לכך היא ספרותית: בסיפורי חז"ל, דמותו של הגר שהיה "בעל מעמד רם" נועדה להדגיש את עוצמת האמת שביהדות. כאשר אדם בעל עושר, כוח וקירבה למוקדי השלטון הרומי (האימפריה שדיכאה את היהודים) בוחר להשליך הכל ולהצטרף לעם הנרדף, זהו המסר החזק ביותר על נכונות התורה. ייתכן שהסיפור הוא מטאפורה היסטורית לכך שחכמת ישראל עולה על חכמת יוון ורומא.
המורשת המקראית: תרגום אונקלוס
על פי המסורת, אונקלוס הוא מחבר "תרגום אונקלוס", יצירה שמהווה חשיפה של הפירוש הרשמי לפשט התורה, כפי שנתקבל מאת התנאים רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה.
החיבור הזה קיבע את מעמדו של אונקלוס בהיסטוריה ובספרות היהודית והעניק לתרגומו סמכות קנונית, המגשרת בין לשון התורה המקורית לבין השפה הארמית ששימשה את העם באותה עת. מורשתו של אונקלוס נותרה חקוקה בטקסטים המלווים את לומדי התורה לאורך דורות, כגשר בין העולם הקלאסי הרומי לבין עולמה הפנימי של התורה.
חומר מעשיר לקריאה
״מדרש תנחומא, פרשת משפטים״ הוא מקור עתיק המפרט את הקשר המשפחתי המיוחס לאונקלוס ומציג את זיקתו לקיסרות הרומית.
״אוגוסטן היסטורי: אדריאנוס״ הוא סקירה היסטורית המפרטת את תקופת שלטונו של אדריאנוס (117–138 לספירה) ומסייעת להבנת ההקשר הפוליטי של אונקלוס.
״אלבינו גרצטי, מטיבריוס עד האנטונינים״ הוא ספר מחקר היסטורי המציע ניתוח מעמיק על התקופה הרומית בה פעל אונקלוס.
״אפיפניוס מסלמיס, מסה על משקלות ומידות (גרסה סורית)״ הוא תרגום של ג'יימס אלמר דין, המציע נקודת מבט היסטורית על דמותו של עקילס והקשר לתרגום התורה. יצא לאור על ידי אוניברסיטת שיקגו.
ההיסטוריה היא מעבדה של רעיונות, ואונקלוס היה בהחלט מדען אמיץ במיוחד. אם ברצונכם להמשיך ולגלות כיצד תרבויות מתנגשות ומתמזגות, אל תהססו להירשם לניוזלטר שלנו; זה כמעט בטוח שיהיה פחות מסוכן מלהתגייר תחת עינו הפקוחה של אדריאנוס.
