מבצע רוביקון: החברה שמכרה הצפנה וחשפה סודות מדינה

מבצע רוביקון היה מפעל ריגול משותף של ה-CIA, סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, ושל ה-BND, שירות ביון החוץ הפדרלי של מערב גרמניה. השותפים רכשו את Crypto AG בסתר ב-1970, וניצלו את השליטה בחברה כדי למכור ציוד הצפנה שניתן לפענוח בידי שירותי המודיעין. גרמניה יצאה מהשותפות בשנות התשעים, והפעילות נמשכה בשליטה אמריקנית עד סמוך למכירת עסקי החברה ב-2018. החשיפה המקיפה בפברואר 2020 פתחה מחדש גם את שאלת האחריות של שווייץ.

לפני רוביקון: היצרן ומפענח הצפנים

שורשי החברה היו בעבודתו של המהנדס השוודי בּוֹרִיס קֵיסָר וִילְהֶלְם הַגֶלִין, יליד האימפריה הרוסית. מכונות שפיתח שימשו בסיס למכונת ההצפנה האמריקנית M-209 במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה העביר את מרכז עסקיו לשווייץ, וב-1952 נוסדה שם Crypto AG. מיקומה בצוג העניק לה יתרון מסחרי: מדינות שחיפשו תקשורת חסויה יכלו לרכוש אותה מיצרן המזוהה עם מדינה ניטרלית.

בצד האמריקני ניצב וִילְיָאם פְרֶדֶרִיק פְרִידְמַן, מבכירי מומחי ההצפנה של ארצות הברית, ששירת ב-NSA, הסוכנות לביטחון לאומי. ההתכתבות בינו לבין הגלין חיברה יחסי ידידות עם שאלות מסחריות ומודיעיניות. לשניהם היה עניין בגורל עודפי מכונות M-209: הגלין חשש שהציוד הזול יציף את השוק שלו, והאמריקנים ביקשו להגביל את תפוצתו. במקביל, הדגמים החדשים והחזקים יותר שפיתח עוררו חשש שהתקשורת הזרה תהפוך לקשה יותר לפענוח.

הסכמה שנרשמה בדו״ח סודי

ב-27 בדצמבר 1954 אישרה מועצת מודיעין התקשורת של ארצות הברית, USCIB, לפרידמן להגיש להגלין הצעה בביקורו הקרוב. הדוח שכתב לאחר הביקור, מ-15 במרס 1955, תיעד דיון בשימור הבנות קודמות, בהפצת מכונות וביכולת ההצפנה שלהן. פרידמן דיווח שהגלין קיבל את ההצעה ללא צורך בזמן נוסף למחשבה. זה היה קשר שבו החלטות על מוצרים ועל לקוחות נדונו גם עם מי שביקשו לפענח את ההודעות שיעברו במכשירים.

ההסדר המוקדם עסק בהבחנה בין לקוחות ובהגבלת הגישה לציוד החזק יותר. גם הוראות השימוש היו משמעותיות: מסמכי פרידמן תומכים באפשרות שנמסרו הנחיות שונות לקבוצות לקוחות שונות, באופן שהשפיע על חוזק ההצפנה בפועל. בהמשך התפתח הקשר משליטה בהפצת טכנולוגיה להתערבות מכוונת בתכנון ההצפנה עצמה.

1970: כשהמודיעין נעשה בעל המניות

האפשרות לרכוש את החברה עלתה עוד לפני העסקה הסופית. גם שותפות צרפתית וגרמנית נשקלה, אולם האמריקנים התנגדו להשתתפות צרפת. ביוני 1970 הגיע המהלך לידי מימוש: ה-CIA וה-BND נעשו בעלים שווים. מבנה משפטי שכלל גורמים בליכטנשטיין הסתיר את זהותם. כלפי לקוחותיה המשיכה Crypto AG להציג עסק שווייצרי; מאחורי הקלעים עמדו שתי מדינות בעלות אינטרסים מודיעיניים.

השותפות נשענה גם על התעשייה. סימנס סיפקה תמיכה ניהולית וטכנולוגית, והקשר עמה סייע לגרמנים להשפיע על פעילות החברה. ה-NSA מילאה תפקיד מרכזי בצד המקצועי של ההצפנה והפענוח. עם הזמן התרחבו יכולות ה-BND והיקף המידע שהפיק. החוקרת מֶלִינָה גֵ'יי דוֹבְּסוֹן רואה ברוביקון עדות למעמדה של גרמניה ככוח מודיעיני בעל יכולת עצמאית, לצד שותפותה עם ארצות הברית.

מה הסתתר בתוך ההצפנה

הפגיעה נעשתה בעיקר באמצעות החלשה מכוונת של מנגנוני ההצפנה. המכשיר עדיין הצפין, אך למי שהכיר את חולשתו והחזיק ביכולת החישוב המתאימה היה סיכוי טוב בהרבה לפענח את התוצאה. לא מדובר בתיאור אחיד של משדר זעיר ששיגר עותק מכל הודעה. המנגנונים השתנו בין דגמים ותקופות, והצלחת הריגול דרשה גם יירוט של התקשורת.

החברה סיפקה גרסאות ברמות אבטחה שונות. בתחקיר SRF תוארה חלוקה בין ציוד בטוח לבין ציוד שניתן לפיצוח, כאשר רק מדינות מסוימות, ובהן שווייץ, קיבלו את הגרסאות הבטוחות. משום כך, מספר המדינות שרכשו מכשירים אינו הוכחה לכך שכל הודעה של כל לקוח נקראה. לצד לקוחות במזרח התיכון ובאמריקה הלטינית, גם מדינות מערביות ובעלות ברית נמצאו במעגלי הריגול.

המסמכים מדרום אמריקה

אחת הדוגמאות המתועדות לשימוש בציוד הופיעה במחקרם של וִיטֶלְיוֹ בְּרוּסְטוֹלִין ועמיתיו על ברזיל. המחקר מציג תעודת יבוא מ-3 בפברואר 1971 ובה 80 מכונות CX-52 ושבע יחידות מקלדת חשמליות מדגם B-621-b. התכתבות מ-26 בפברואר הועברה דרך שגרירות שווייץ בברזיל. המסמכים מעגנים את הרכישות בפרטי משלוח ובהליך ממשלתי ממשי, אך אינם מגלים כשלעצמם אילו הודעות ברזילאיות פוענחו.

קונדור: רשת דיכוי עם תקשורת שווייצרית

באמצע שנות השבעים יצרו דיקטטורות בדרום אמריקה את מבצע קונדור, מסגרת לתיאום רדיפת מתנגדים גם מעבר לגבולות. בין המשתתפות היו צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי, בוליביה וברזיל. מדינות קונדור נזקקו לרשת להעברת מידע על אנשים ועל פעולות. רשת התקשורת שלהן נקראה קונדורטל, וציוד של Crypto AG שולב בה.

מברק CIA מ-1 בפברואר 1977 תיאר את המערכת בפירוט יוצא דופן. ברזיל סיפקה למדינות קונדור מכונות שווייצריות מדגם CX-52. בדוח הושוותה המכונה לקופה רושמת ישנה, עם מספרים, ידיות וחוגה שהופעלה ביד. עצם התיאור מעיד עד כמה היו מאפייני מערכת התקשורת מוכרים למודיעין האמריקני. לצד המראה המכני הפשוט לכאורה, המכשירים נועדו להגן על חילופי מידע רגישים בין מנגנוני הביטחון.

דו"ח CIA נוסף, מ-9 במאי 1977, שיועד למועצה לביטחון לאומי בממשל האמריקני, ציין שברזיל הסכימה לספק ציוד לרשת כבר ב-1976 ושקונדורטל שילבה תקשורת קולית וטלפרינטר. דוח של DIA, סוכנות מודיעין ההגנה האמריקנית, מ-11 באוגוסט 1978, תיעד שלב נוסף: בסוף 1977 סיפקה ארגנטינה לרשת ציוד Hagelin Crypto H-4605 לשיפור אבטחת הטלפרינטרים שלה.

גם התרחבות הרשת תועדה. בדו״ח מצב של ה-CIA מ-1 במרס 1978, שעסק בהצטרפות אקוודור לקונדור, תואר קצין ארגנטיני שהיה אחראי לתקשורת הארגון ופיקח על התקנת מערכת במשרד ההגנה האקוודורי. הציוד הושאל למדינה עד שתוכל לרכוש ציוד משלה. כך נבנתה תשתית משותפת באמצעות אספקה, השאלה והדרכה בין המדינות.

ההבחנה בין ידיעה טכנית לידיעה מבצעית חיונית להבנת הפרשה. המסמכים שפרסם National Security Archive, מרכז מחקר באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, מוכיחים את השימוש בציוד ואת היכרות האמריקנים עם הרשת. הם אינם מפרסמים את מלוא ההודעות שיורטו או את כל הדוחות שנגזרו מהן. החוקרים פִּיטֶר קוֹרְנְבְּלוּ וְקַרְלוֹס אוֹסוֹרְיוֹ הצביעו על האפשרות שחשיפת החומר החסוי תבהיר מה ידעה ארצות הברית על פעולות הדיכוי, מתי ידעה ומה עשתה במידע.

אולי יעניין אותך

על תעלומת הרחפנים המסתוריים בשמי ארצות הברית

שעון כיס ששרד את "טיטאניק" שבר שיא במכירה פומבית

בייבי רות׳. האישה שלא הייתה שמנה מספיק

השערוריות הנשיאותיות הגדולות ביותר בתולדות ארצות הברית

מקהיר וטהרן ועד האוקיינוס האטלנטי

מצרים: משא ומתן כשהמסרים חשופים

במשא ומתן בקמפ דייוויד ב-1978 נהנו האמריקנים מגישה לתקשורת המצרית שהוצפנה בציוד החברה. לממשלו של גִ'ימִי קַרְטֶר, שתיווך בין מצרים לישראל, היה בכך מקור מידע נוסף על עמדות הצד המצרי. היכולת לקרוא מסרים סיפקה יתרון במשא ומתן; אין בכך בסיס לייחס למבצע לבדו את השגת ההסכמים.

באותה תקופה הטילו המצרים ספק באבטחת מערכת T-450. בתוך Crypto AG התפתח ויכוח על הפתרון, ובסופו סופקה גרסה משופרת שעדיין הייתה ניתנת לפענוח מערבי. המקרה חשף את הסתירה היומיומית בחברה: תיקון שהגן באמת על הלקוח עלול היה לפגוע במטרה של הבעלים. גם בין השותפים לא שררה תמימות דעים, משום שערכו של לקוח מסחרי לא תמיד עלה בקנה אחד עם חשיבותו כיעד מודיעיני.

איראן ופוקלנד: המידע עובר למקבלי ההחלטות

איראן הייתה לקוחה חשובה גם לאחר המהפכה של 1979. התקשורת שהוצפנה במכשירי החברה אפשרה לאמריקנים לעקוב אחר מסרים בזמן משבר בני הערובה בשגרירות ארצות הברית. בתיעוד שהציג ZDF נקשרה פעילות רוביקון למידע ששימש במהלך המשבר והמאמצים לשחרור בני הערובה. ההמשכיות הטכנולוגית סיפקה מקור מודיעין גם כאשר המשטר והיחסים המדיניים השתנו בחדות.

במלחמת פוקלנד ב-1982 שימשה היכולת לפענח תקשורת ארגנטינית לטובת בריטניה. ZDF תיאר מידע שהופק בידי ה-BND על פעילות הכוחות הארגנטיניים. המחקר על רוביקון מצביע גם על סיוע אירופי נוסף לבריטים. הציוד שנרכש כדי לשמור על תקשורת צבאית חסויה העניק אפוא מידע לצד שמנגד, גם כאשר אותו צד לא היה אחד מבעליה של החברה.

לוב ופנמה: כשיתרון חשאי נעשה גלוי

לאחר הפיגוע בדיסקוטק לה בל במערב ברלין באפריל 1986, הציג נשיא ארצות הברית רוֹנַלְד רֵייגֶן ראיות שהתבססו על תקשורת לובית. ההצהרה שירתה את ההצדקה לפעולה נגד לוב, אך גם גילתה שהמסרים הדיפלומטיים שלה נחשפו. ב-1989, בעת הפלישה האמריקנית לפנמה, הופיע שימוש אחר: תקשורת של הוותיקן סיפקה מידע על הימצאות מַנוּאֵל נוֹרְיֵיגָה בנציגותו בפנמה.

האדם שלא ידע בשביל מי הוא עובד

מעצרו של ביהלר באיראן החזיר את המחיר האנושי אל לב הפעילות. רבים מעובדי החברה לא היו שותפים לסוד. הם טיפלו במכשירים ובתלונות לקוחות בלי להכיר את מלוא שרשרת קבלת ההחלטות. ביהלר מצא עצמו בחקירה על קשרים שלא הוסברו לו, בעוד שחרורו היה תלוי גם בהחלטות של בעלי החברה החשאיים. לבסוף הועבר מיליון דולר במימון הצד הגרמני והוא שוחרר.

שובו לא סיים את המשבר. הוא פוטר, פנה לתקשורת והעלה טענות על החברה. החשדות עברו מעולם המודיעין אל זירה של עובדים לשעבר, עורכי דין, עיתונאים ומשטרה. החברה דחתה באותן שנים את הטענות על שירות סוכנויות ביון מערביות. אלא שהחשיפה לא נולדה בחלל ריק: כבר ב-1995 דיווח ה-Baltimore Sun על הקשרים בין Crypto AG למודיעין האמריקני.

סוד שהופיע בדפוס שוב ושוב

רמזים מוקדמים הופיעו עוד לפני פרשת ביהלר. במסמך היסטורי של ה-NSA צוין כי איש ה-CIA לשעבר פִילִיפּ אֵייגִ'י טען בספרו מ-1975, Inside the Company: A CIA Diary, שהסוכנות ניצלה חולשות במכונות הגלין. ב-1982 עסק גֵ'יימְס בַּמְפוֹרְד ב-The Puzzle Palace בקשרים שעלו ממסמכי פרידמן. גילויים חלקיים, הכחשות וחומר ארכיוני מצונזר הצטברו במשך שנים לפני שהתבררה הבעלות החשאית.

החוקר גֵ'ייסוֹן דִימִידְיוּק בחן מדוע המבצע שרד חרף חשדות וחשיפות חוזרות. בניתוחו, מדינות התמודדו עם מחסור במשאבים ובחלופות, ולעיתים העדיפו להגן על סודותיהן מפני שכנותיהן. הבטחה לתיקון נקודתי יכלה להספיק כדי לשמר את הקשר המסחרי. זו פרשנות מחקרית לעמידותו של רוביקון, ולא הוכחה שלכל ממשלה היו אותם שיקולים.

השותפים נפרדים, החברה ממשיכה

ב-1993 החליט ה-BND לצאת מהמבצע. החשש מחשיפה עלה, וגרמניה המאוחדת התמודדה עם משמעות הריגול נגד שותפותיה באירופה. ארצות הברית המשיכה. הכרונולוגיה של Crypto Museum מתארכת את העברת המניות הסופית ל-30 ביוני 1994, לאחר ההסכמות שנרקמו ב-1993. ההבחנה בין ההחלטה לפרוש לבין השלמת העברת הבעלות מסבירה מדוע שתי השנים מופיעות בתיעוד.

ב-2018 נמכרו עסקי החברה ופוצלו. CyOne Security פנתה לשוק השווייצרי, ו-Crypto International, בבעלות היזם השוודי אַנְדְרֵיאַס לִינְדֶה, רכשה את הפעילות הבינלאומית הרלוונטית. כאשר התפרסמה הפרשה, נציגי שתי החברות הכחישו קשר לשירותי הביון הזרים והדגישו את עצמאותן מן החברה הקודמת. את פעילות הבעלים ההיסטוריים יש להבחין מן הטענות כלפי הגופים שרכשו את נכסיה.

2020: שווייץ נדרשת להסביר

בפברואר 2020 חיבר תחקיר משותף של ה-Washington Post, של ZDF הגרמני ושל תוכנית Rundschau ב-SRF השווייצרי בין הרמזים הישנים לבין תיעוד פנימי של ארגוני המודיעין. החשיפה הציגה בעלות, שיטות פעולה ומנגנוני הסתרה. כבר ב-15 בינואר, בעקבות הבירורים שקדמו לפרסום, החליטה ממשלת שווייץ על חקירה בראשות השופט לשעבר נִיקְלָאוּס אוֹבֶּרְהוֹלְצֶר. בפברואר נכנס גם הפיקוח הפרלמנטרי לתמונה.

בשווייץ היה על הפרק נכס מדיני שהועיל גם לחברה: האמון בנייטרליות. בדיווח רויטרס שפורסם ב-ynet תואר החשש שהסכמה שווייצרית בשתיקה לפעילות תערער את מעמדה של המדינה כמתווכת. יו"ר הגוף הפרלמנטרי המפקח, אַלְפְרֶד הֵר, קרא לבירור. האפשרות שמוצר שנמכר תחת המוניטין השווייצרי שימש מדינות זרות עוררה שאלה רחבה בהרבה מאיכותו של מכשיר מסוים.

מה קבעה החקירה

דו"ח משלחת ועדות הפיקוח הפרלמנטריות, שאומץ ב-2 בנובמבר ופורסם ב-10 בנובמבר 2020, קבע כי מסתיו 1993 היו לשירות המודיעין האסטרטגי השווייצרי ידיעות מהימנות על הבעלות הזרה ועל יצוא המכשירים הפגיעים. השירות ביקש גם מידע טכני ורשימות לקוחות כדי להפיק מודיעין בעצמו. הדוח הצביע על אחריות שווייצרית ועל כשל בהעברת המידע לדרג המדיני. עם זאת, הוא לא אישר את הטענה שממונים פוליטיים התערבו בחקירת המשטרה בשנות התשעים כדי לסכלה.

החקירה גם הצביעה על כשלים בשמירת מסמכים ועל קושי להבטיח שחומר משמעותי שרד. במקביל, היא יצאה מנקודת הנחה שהרשויות השווייצריות עצמן לא קיבלו מ-Crypto AG מכשירי הצפנה פגיעים. הממצאים לא הסתכמו בביקורת על העבר: ההמלצות עסקו בפיקוח, בדיווח, בארכיונים וביכולת המדינה להבטיח ציוד הצפנה אמין לעצמה.

אפילו צעדי התגובה לחשיפה זכו לביקורת. ועדת הפיקוח הסתייגה מהשעיית רישיונות היצוא של החברות היורשות ומאופן הנמקת ההליך שננקט. פרשת רוביקון חייבה את הרשויות להתמודד בעת ובעונה אחת עם עבר מודיעיני מוסתר, אחריות פוליטית והשלכות על חברות שפעלו לאחר הפיצול. היא לא הובילה למסקנה שכל פעולה שננקטה בשם תיקון המחדל הייתה מוצדקת.

המכשירים נחשפו, ההודעות עדיין חסרות

התחקירים והמסמכים שינו את הידוע על Crypto AG, אך לא סיפקו את מלוא התיעוד של המידע שהפיקה. לגבי חלק מהמשברים קיימים תיאורים ברורים של שימוש מודיעיני; לגבי אחרים נשאר פער בין היכולת לפענח לבין הידיעה מה נקרא בפועל ומי קיבל את התוצאה. הפער הזה חשוב במיוחד כאשר בוחנים פגיעה באזרחים והחלטות שלא להתערב.

ביהלר שב מאיראן אל חברה שהכחישה את החשדות שהעלה. הוא מת ב-27 ביולי 2018, לפני החשיפה המקיפה של פברואר 2020. האיש שנחקר על סוד שלא הכיר לא זכה לראות את פרסום התיעוד שהבהיר מי עמד מאחורי מעסיקיו.

חומר מעשיר לצפייה

Operation Rubikon של ZDFinfo הוא סרט תיעודי באורך כ-60 דקות על המבצע והשלכותיו. תחקירי Rundschau של SRF מציגים את הזווית השווייצרית כחלק מהחשיפה הבינלאומית.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.