בשנת 1991 הוצגה תאוריה היסטורית מהפכנית שלפיה כמעט 300 שנים מימי הביניים המוקדמים מעולם לא התרחשו. ■ לפי הטענה, קיסר ואפיפיור שילבו כוחות כדי לזייף מאות שנות היסטוריה, רק כדי למלוך בשנת 1000 המיוחלת.
שנת 1000 לספירה התקרבה ועמה הילה של כוח, ייעוד אלוהי ושליטה. אך מה אם השנה שבה התעורר העולם לא הייתה באמת שנת 1000? מה אם קיסר שאפתן ואפיפיור מתוחכם החליטו פשוט להמציא מחדש את לוח הזמנים האנושי, ולהוסיף לו מאות שנים שמעולם לא התקיימו במציאות?
תאוריית קשר פסאודו-היסטורית זו, הידועה בשם "השערת זמן הרפאים", הועלתה לראשונה בשנת 1991 על ידי הֶרִיבֶּרְט אִילִיג. הטענה המרכזית בבסיסה היא כי אוֹטוֹ הַשְּׁלִישִׁי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, והאפיפיור סִילְבֶסְטֶר הַשֵּׁנִי, רקמו מזימה לזייף את שיטת התארוך של "שנת האדון" (Anno Domini) בדיעבד. מטרתם הייתה להציב את עצמם בשנת 1000 לספירה, שנה בעלת משמעות מיוחדת ולשכתב את ההיסטוריה כדי להעניק לגיטימציה מלאה לתביעתו של אוטו לאימפריה הרומית הקדושה. התוצאה, לפי השערה זו, היא ש־297 שנים – בין השנים 614 ל-911 לספירה – הן בגדר "זמן רפאים" בדוי שנוסף לימי הביניים המוקדמים. לפיכך, כל התקופה הקרולינגית, ובכללה דמותו המפורסמת של קָרְל הַגָּדוֹל, אינה אלא פיקציה מוחלטת.
הולדתה של תאוריית זמן הרפאים
כדי להבין את שורשי התאוריה, יש להתחקות אחר מסלול חייו של הוגה הרעיון. הריברט איליג נולד בשנת 1947 בעיר פוֹהֶנְשְׁטְרָאוּס אשר בבָּוָוארְיָה. דרכו המקצועית הייתה רצופה בעיסוקים החורגים מהזרם המרכזי של המחקר. הוא היה פעיל בעמותה שהוקדשה לעבודתו של עִמָּנוּאֵל וֶלִיקוֹבְסְקִי, וכן לתפיסות של קטסטרופיזם ורביזיוניזם היסטורי בארגון שנקרא "החברה לשחזור תולדות האנושות והטבע" (Gesellschaft zur Rekonstruktion der Menschheits-und Naturgeschichte).
בין השנים 1989 ל-1994 שימש איליג כעורך של כתב העת "פרהיסטוריה-פרוטו-היסטוריה-הווה" (Vorzeit-Frühzeit-Gegenwart). החל משנת 1995, הוא החל לפעול כמוציא לאור וכמחבר תחת חברת ההוצאה לאור הפרטית שלו, "הוצאת מאנטיס" (Mantis-Verlag), במסגרתה הוציא את כתב העת שלו "קפיצות בזמן" (Zeitensprünge). מעבר לפרסומיו העוסקים בכרונולוגיה מתוקנת, איליג גם ערך את עבודותיו של אֶגוֹן פְרִידֶל.
בשנות התשעים זכו הצעותיו של איליג לסיקור נרחב ובולט בתקשורת הפופולרית בגרמניה. בשנת 1996 הוא פרסם את ספרו "ימי הביניים המומצאים" (Das erfundene Mittelalter), שזכה לביקורות אקדמיות, אך נדחה פה אחד וסומן כפגום ביסודו על ידי ההיסטוריונים.
טיעוניו של איליג לשכתוב הזמן
ההשערה של איליג נשענת על מספר עמודי תווך מרכזיים, שבאמצעותם ניסה להוכיח כי השנים 614 עד 911 לספירה מעולם לא קרו, וכי המזימה של אוטו השלישי וסילבסטר השני בוצעה באמצעות שינוי, סילוף וזיוף של ראיות פיזיות ותיעודיות.
ראשית, איליג טוען שקיים מחסור חמור בעדויות ארכאולוגיות שניתן לתארך באופן מהימן לתקופה המדוברת. שנית, לשיטתו, שיטות התארוך המקובלות לתקופות מאוחרות אלו, כגון תארוך רדיומטרי ותארוך טבעות עצים (דנדרוכרונולוגיה), אינן מדויקות. יתר על כן, הוא מאשים את היסטוריוני ימי הביניים בכך שהם מסתמכים יתר על המידה על מקורות כתובים, החשופים לזיופים.
ראיה מרכזית נוספת שאותה מציג איליג מגיעה מתחום האדריכלות. לטענתו, נוכחותה של אדריכלות רומנסקית במערב אירופה של המאה העשירית – כדוגמת מִנְזַר לֶסָאִי – מרמזת על כך שהעידן הרומי לא היה כה רחוק בעבר כפי שנהוג לחשוב באופן מסורתי.
אולי יעניין אותך
אולם, הטיעון המתמטי והאסטרונומי שעליו נשען איליג מבוסס על סוגיית הלוח הגרגוריאני. כאשר הונהג הלוח הגרגוריאני בשנת 1582 על ידי האפיפיור גְרֵיגוֹרְיוּס הַשְּׁלוֹשָׁה עָשָׂר, האסטרונומים והמתמטיקאים שעבדו עבורו מצאו כי יש להתאים את הלוח האזרחי בתיקון של עשרה ימים בלבד. איליג טוען כי אמור היה להיות פער של שלושה עשר ימים בין הלוח היוליאני לבין הלוח האמיתי (הטרופי). מתוך פער זה, הוא מסיק כי ספירת הנוצרים כללה בתוכה כשלוש מאות שנים שמעולם לא היו קיימות.
מתקפת הנגד האקדמית וקריסת ההשערה
העולם האקדמי לא שקט על שמריו למול טענותיו של איליג. למרות שכתב העת "אתיקה ומדעי החברה" (Ethik und Sozialwissenschaften) הציע בשנת 1997 במה לדיון ביקורתי בהצעתו של איליג – ובו מספר היסטוריונים הגיבו על היבטים שונים שלה – התגובה הכוללת הייתה ריסוק מוחלט של התאוריה. לאחר שנת 1997, כמעט ולא הייתה התייחסות אקדמית לרעיונותיו של איליג, אף שהם המשיכו להיות נדונים כפסאודו-היסטוריה בתקשורת הפופולרית בגרמניה.
ההיסטוריון תֵּיאוֹ קֶלְצֶר מאוניברסיטת בון אף סירב לתרום מאמר לכתב העת, ותחת זאת הודפס מכתב הסירוב שלו, שבו מתח ביקורת על כתב העת על כך שהוא מעניק אמינות לרעיון ה"מופרך" של איליג. סוציולוג בשם גוּנָאר הַיְינְזוֹן פרסם תחילה ביקורת אוהדת, שהובילה לשיתוף פעולה בינו לבין איליג עד שנת 2011, אולם אז עזב היינזון את מערכת כתב העת של איליג ופרסם את דחייתו המוחלטת של רעיון הליבה שלפיו דמותו של קרל הגדול היא בדיה של שיא ימי הביניים.
הפרכות אסטרונומיות וכרונולוגיות
הראיות המוחצות ביותר נגד השערת זמן הרפאים מגיעות מהשמיים. תצפיות באסטרונומיה עתיקה, במיוחד של ליקויי חמה אשר צוטטו על ידי מקורות אירופיים לפני שנת 600 לספירה (תקופה שבה "זמן הרפאים" היה מעוות את הכרונולוגיה), תואמות במדויק לכרונולוגיה הרגילה ולא לזו של איליג. שתי תצפיות קונקרטיות מתוארכות בדיוק מספק המטיל ספק עמוק בהשערה. תצפית אחת דווחה על ידי פְּלִינְיוּס הַזָּקֵן בשנת 59 לספירה – תאריך הכולל ליקוי חמה מאומת לחלוטין. יתרה מכך, תצפיות שנערכו בתקופת שוֹשֶׁלֶת טָאנְג בסין, וכן הופעתו של שְׁבִיט הָאלִי, עולות בקנה אחד עם האסטרונומיה הנוכחית ללא שום הוספה של "זמן רפאים". נוסף על הראיות השמימיות, שרידים ארכאולוגיים ושיטות תארוך, דוגמת דנדרוכרונולוגיה, מפריכים באופן מובהק את התאוריה, ואינם תומכים בה בשום צורה.
פתרון תעלומת הלוח הגרגוריאני
גם סוגיית הימים החסרים בלוח הגרגוריאני זכתה להסבר פשוט וחד משמעי. הרפורמה הגרגוריאנית מעולם לא התיימרה להתאים את הלוח ללוח היוליאני כפי שהיה בזמן היווסדו בשנת 45 לפני הספירה. מטרתה הייתה להתאימו כפי שהיה בשנת 325 לספירה – זמן כינוסה של וְעִידַת נִיקֵיאָה. ועידה זו קבעה את השיטה לקביעת התאריך של יום ראשון של הפסחא, על ידי קיבוע יום שוויון האביב ל-21 במרץ בלוח היוליאני.
עד שנת 1582, יום השוויון האסטרונומי התרחש כבר ב-10 במרץ בלוח היוליאני, אך תאריך חג הפסחא עדיין חושב לפי יום שוויון נומינלי ב-21 במרץ. בשנת 45 לפני הספירה, לעומת זאת, יום שוויון האביב האסטרונומי התרחש סביב ה-23 במרץ. משמעות הדבר היא כי "שלוש המאות החסרות" שזיהה איליג, תואמות במדויק ל-369 השנים שחלפו בין כינון הלוח היוליאני בשנת 45 לפני הספירה לבין קיבוע תאריך הפסחא בוועידת ניקיאה בשנת 325 לספירה. התעלומה, אם כן, נפתרה לחלוטין.
ההקשר ההיסטורי הרחב: אפקט הדומינו
לו קרל הגדול והשושלת הקרולינגית אכן היו המצאה, הדבר היה מחייב מלאכת זיוף חסרת תקדים של ההיסטוריה בשאר חלקי אירופה והעולם במהלך אותה תקופה. זיוף כזה היה צריך לכלול את ההיסטוריה של אנגליה האנגלו-סקסית, מוסד האפיפיורות והאימפריה הביזנטית.
יותר מכך, תקופת "זמן הרפאים" חופפת באופן ישיר לחייו של מוחמד ולהתרחבות האסלאמית אל תוך שטחי האימפריה הרומית המערבית לשעבר, ובכלל זה כיבוש אִיבֶּרְיָה הַוִּיזִיגוֹתִית. גם היסטוריה ענפה זו הייתה חייבת להיות מזויפת או מתוארכת באופן שגוי לחלוטין. הדבר היה מחייב גם תיאום מושלם וזיוף היסטורי מצד שושלת טאנג בסין אודות הקשר שלה עם העולם האסלאמי, דוגמת אירועים כמו קְרַב טָלָס. במקביל, לוחות השנה במדינות אירופיות אחרות, ברוב חלקי אסיה ובחלקים של אמריקה הפרה-קולומביאנית עומדים בסתירה מוחלטת להשערה.
המארג ההיסטורי האנושי מורכב מעדויות המצטלבות בין תרבויות ודתות שונות. המחשבה ששני אנשים בעמדות מפתח יכלו לתזמר זיוף עולמי כה עמוק ומדוקדק, שיעלים כמעט שלוש מאות שנים מעיני ההיסטוריה כולה, מתנפצת אל מול שורת העדויות הפיזיות והקוסמיות שאינן תלויות במסמך אנושי בודד.
המחשבה כי נתח כה משמעותי מן העבר האנושי נמחק בידי כוחות אימפריאליים, מוסיפה נדבך של מסתורין לאופן שבו אנו צורכים היסטוריה, גם כאשר הראיות קובעות אחרת. זוהי ההזדמנות שלכם להמשיך לחקור את השקרים והאמיתות שעיצבו את הזיכרון האנושי לאורך אלפי השנים. הצטרפו לניוזלטר שלנו להמשך המסע ההיסטורי אל תוך התעלומות הגדולות ביותר של האנושות.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
