תאמל״ק לי
מאז ילדותנו, אנו מכירים את שמותיהם של בלשים מפורסמים וגיבורים ספרותיים של יצירות בלשיות כמו שרלוק הולמס, נט פינקרטון, ניק קרטר, הרקול פוארו, האב בראון, הפקח מיגרה ועוד אחרים.
ואיוואן דמיטרייביץ' פוטילין ללא ספק תופס מקום מיוחד בקרב אנשי הבילוש הרוסים. במחצית השנייה של המאה ה-19, הוא היה אגדה, מגן אמיתי של העם ואיום על פושעים. פטריוט אמיתי של מולדתו, הוא האמין שאדם, ללא קשר לאמונתו, דתו, מעמדו, צריך לשרת בלהט את מולדתו.
פוטילין נולד במאי 1830 בעיר נורי אוסקול, פרובינציית קורסק, למשפחתו של רשם קולגיאלי. המשפחה הייתה ענייה מאוד והתקיימה על לחם וקוואס. מגיל עשר נשלח לבית ספר מחוזי, שם לא היה שונה ביכולות מיוחדות מבני גילו. הוא החל לעבוד בגיל 14. בגיל עשרים הוא מחליט לנסוע לסנט פטרבורג הבירה ובסיוע אחיו הגדול, ששירת במשרד הפנים, פוטילין מצטרף למשטרה כפקיד.
לאחר שהחל את שירותו המשטרתי מהתפקיד הנמוך ביותר, הפך פוטילין, בזכות עבודתו הקשה וכישרונו הטבעי, עד מהרה להגיע לתפקיד ראש משטרת הבילוש של פטרבורג ושום מקרה משמעותי באותן שנים לא נחקר בהעדרו. הוא השתייך לסוג האנשים שהותיר זיכרון ארוך בקרב תושבי העיר בזכות חוסר האנוכיות שלו ואהבתו למולדת. כבר מההתחלה עבר פוטילין סדרת לימודים קשוחה ומסוכנת של חקירה אישית. הוא התלבש לעתים קרובות בבגדי נווד או פועל ותוך סיכון חייו הסתנן לקבוצות פשע, למד תוכניות של גנבים ושודדים, ביקר בפונדקים, בתי בושת, שבהם חיו כל מיני חסרי בית ופושעים חוסרי מוסר ולא חשש להיכנס לשכונות העוני המפוקפקות.
לפני ביטול הצמיתות, שיעור הפשיעה ברוסיה היה מהנמוכים בעולם. לאחר 1861 גדל מספר הפשעים פי עשרה. שודדים הופיעו בדרכים וברחובות הבירה החלו לבצע מעשי רצח במטרה לתפוס רכוש. הגיעו קונים של סחורה גנובה, בית בושת ושומרי בית בושת וכל מיני הרפתקנים ממדינות המערב. אבל המשטרה הקיסרית לא בחלה באמצעים ובעת מעצר פושעים או מתוך הגנה עצמית, השוטרים יכלו להשתמש במקלות, סכינים וכלי נשק. פוטילין עצמו הודד את שוטריו לארוב לפושעים בצדי הדרך והודות לכמעט ארבעים שנות פעילות של פוטילין במשטרה, הוחזרו סכומי עתק לאוצר המדינה ולאנשים פרטיים, נחשפו עשרות הונאה גרנדיוזיות, זיופים, עבירות מכס, הצתות, זיוף ניירות ערך ורציחות מסתוריות. במקביל, הודות למחשבה מוקדמת, מרצו ועבודת הבילוש המצוינת שלו, נמנעו מאות פשעים מסוכנים.
מאפיין ייחודי שלו היה נימוס. הוא מעולם לא העליב אפילו את הפושעים האכזריים ביותר ותמיד חקר אותם פנים אל פנים. ולא היה מקרה שמישהו הרים עליו יד או העליב אותו במילה. חקירות של עבריינים, במיוחד החקירות הראשונות, דורשות מחוקרים ובלשים אינטליגנציה, כושר המצאה וכישרון רב ביותר.
"מעולם לא היה לי ניסוח מוכן לחקירה. מעולם לא ניסיתי לבלבל את הפושע, לתפוס אותו בסתירות ובכך למרר אותו. להיפך, דיברתי איתו כאילו אני חבר טוב, אפילו ניסיתי לשכנע אותו שהוא לא מפלצת של הגזע האנושי, לא נבל, אלא אדם אומלל שמצא את עצמו בצרות כתוצאה מכך. של צירוף מקרים של נסיבות והיה ראוי להכל. החרטה… זה היה נדיר כשלא ניתן היה להגיע להכרה מלאה… נכון יותר יהיה לומר שאחרי סדרת שיחות תמיד התברר שהפושע גילה לי, כמו שאומרים, את כל נשמתו…", סיפר פוטילין לימים.
יחס זה לפושעים איפשר לפוטילין להשיג "חברים" בעולם הפשע המוזר הזה והוא השתמש לעתים קרובות בעצות של "מכריו". יש לזכור כי פוטילין שירת במשטרה בתקופה שבה לא היו בדיקות משפטיות ובלשים אספו בעיקר ראיות ישירות והדבר דרש עבודה לא מבוטלת. אחר כך היה קשה יותר לקבוע את האמת בתיק פלילי גם משום שבהליכים המשפטיים הרוסיים היה עיקרון של חסינות עדים, כלומר זכותו של אדם במקרים מסוימים לסרב למסור עדות לחקירה או לבית המשפט. לדוגמה, קרוב משפחה עלול לסרב להעיד בגלל יחסים משפחתיים או בגלל שמירה על עקרונות מוסריים גבוהים בקרב קרובי משפחה.
ידע עדין בצורה יוצאת דופן בפסיכולוגיה, התבוננות נדירה ורוגע בכל מצב, הומור ושנינות ערמומית אפשרו לפוטילין להיכנס בקלות לשיחות עם כל אדם ולקבל את המידע הדרוש לחיפוש ורצון ברזל, התמדה ואומץ לב יוצא דופן תרמו לפתרון כל פשע. יצוין כי בסנט פטרבורג, בתקופתו, לא היה פשע משמעותי אחד שלא פוענח על ידי מחלקת הבילוש.
בשנת 1889 הסתיים שירותו של פוטילין במשטרה והוענקו לו מסדרים ומדליות רבות. הוא פרש בדרגת יועץ חשאי ומת בשבע בערב של יום ה-18 בנובמבר 1893 באחוזתו שעל גדות נהר וולכוב במחוז נובולאדוז'סקי, צפונית לפטרבורג. למנוח לא נותר כמעט הון ליורשיו. עד מהרה השתלטו הנושים על העיזבון. אך שמו נותר שגור בפי העם כדוגמה לבלש גאון ומבריק.
חומר מעשיר לקריאה
אחד המקורות הכתובים הראשונים לחייו של פוטילין כבלש הוא האוטוביוגרפיה שלו, "ארבעים שנה בין שודדים ורוצחים", שאותה כתב פוטילין עצמו בשיתוף פעולה עם מיכאיל שווליאקוב.
הסופר הרוסי ליאוניד יוזפוביץ' הפך את פוטילין לדמות הראשית בטרילוגיית הבילוש שלו, שכללה את הרומנים "תחפושת הארלקין","בית הפגישות" ו"נסיך הרוח". על סמך הרומנים שלו, הופק הסרט "בלש המשטרה הפטרבורגית" (1991), שבו את פוטילין גילם פיוטר שצ'רבקוב.
חומר מעשיר לצפייה
אחת ההפקות המסקרנות על דמותו היא המיני-סדרה בת 8 פרקים, "הבלש פוטילין" (2009) עם ולדימיר אילין בתפקיד הראשי.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
