בניין הפרלמנט הגרמני (הרייכסטאג) הוא נושא לדיונים בלתי פוסקים, שהחלו עוד לפני הקמתו. • המבנה הוא הרבה יותר ממבנה שלטוני; הוא המראה המדויקת ביותר של ההיסטוריה הגרמנית המודרנית על כל תהפוכותיה.
הקמתו בסוף המאה ה-19 סימנה את הניסיון הראשון לאחד את גרמניה תחת דגל אחד, אך לאורך השנים הוא הפך לזירה שבה הוכרע גורלה של אירופה כולה.
מהכרזת הרפובליקה מחלונו ב-1918, דרך השריפה המסתורית שהעניקה לנאצים את התירוץ לביטול הדמוקרטיה, ועד להנפת הדגל הסובייטי על גגו המסמלת את נפילת הרייך השלישי – הבניין הזה עמד תמיד במרכז הסערה.
גם בתקופת המלחמה הקרה, כשעמד שומם ומוזנח ממש על קו התפר של "מסך הברזל", הוא המשיך להוות תזכורת אילמת לחורבן ולפיצול.
כיום, הכיפה השקופה שנוספה לו אינה רק תוספת אדריכלית, אלא הצהרה פוליטית מובהקת: היא מאפשרת לאזרחים להביט מלמעלה על נבחרי הציבור שלהם, ומסמלת את המהפך שעברה גרמניה מממלכה חשוכה וסגורה לדמוקרטיה שחרתה על דגלה את ערך השקיפות.
כל אבן בבניין נושאת את הזיכרון של המעבר מחשיכה לאור, וכל שינוי אדריכלי בו שיקף את פניה המשתנות של האומה.
1880. לפני שהוקם הרייכסטאג, ניצב בכיכר המלכות (כיום כיכר הרפובליקה) ארמונו של הרוזן רצ'ינסקי, דיפלומט ממוצא פולני. הרוזן היה חובב אמנות מושבע – הוא אסף ציורים ואף פתח אקדמיה למוזיקה באחד מאגפי הארמון. בשנת 1871 נזקק הפרלמנט הגרמני למבנה עבור ישיבותיו.
הבחירה נפלה על אחוזת הרוזן, אך הוא לא התכוון לוותר עליה. גם לאחר מותו של רצ'ינסקי, בנו המשיך להתעקש. למרות זאת, לאחר חמש שנים נקנה ממנו הארמון ונהרס. האוסף נשלח לפוזנן, ואילו גאוותו של הרוזן – היצירה "המדונה עם שמונה מלאכים שרים" של בוטיצ'לי – הועברה לגלריית הציורים של ברלין.
אולי יעניין אותך
1928. הרייכסטאג הוקם על חורבות הארמון. את אבן הפינה הניח הקיסר וילהלם הראשון, אך עם סיום הבנייה פרצה סערה. הקיסר החדש, וילהלם השני, זעם על הכיפה: בשל ממדיה, בניין הרייכסטאג היה גבוה יותר ממקום מגוריו של הקיסר.
בשנת 1933 ניזוק המבנה "המושמץ" קשות בשריפה ביוזמת הנאצים. לאחר סיום המלחמה, בשטחים שסביב הרייכסטאג ההרוס למחצה, גידלו התושבים ירקות.
2014. במשך שנים רבות התנהלו ויכוחים סוערים: האם לשקם את הבניין, להשאירו כפי שהוא או להרוס אותו? בשנת 1964 שופץ הרייכסטאג בסופו של דבר, אך הוחלט שלא לשחזר את הכיפה שפורקה ב-1954.
רק בשנות ה-90 הוכתר המבנה בכיפה חדשה, שתוכננה על ידי האדריכל הבריטי סר נורמן פוסטר. קימור הכיפה מצויד במראות המשקפות אור אל תוך אולם המליאה. מרחבת התצפית הממוקמת בראש המבנה, ניתן לצפות לא רק בנוף על העיר ברלין, אלא גם במתרחש בתוך אולם הישיבות עצמו.
יצירת מופת של קיימות ומודרניזציה בלב ברלין
מעבר ליופיה האסתטי, הכיפה שתכנן סר נורמן פוסטר מתפקדת כ"ריאה ירוקה": היא מצוידת במערכת מראות מתוחכמת (המכונה Light Sculptor) המנתבת אור יום טבעי ישירות לאולם המליאה, ובכך מפחיתה משמעותית את צריכת החשמל. בנוסף, המבנה עושה שימוש באנרגיה גיאותרמית ובדלק ביולוגי, מה שהופך אותו לאחד מבנייני הפרלמנט הירוקים בעולם.
פרט מרתק נוסף שנשמר בשיפוץ המודרני הוא כתובות הגרפיטי שהשאירו חיילים סובייטים על קירות האבן בשנת 1945; האדריכלים בחרו להשאירן גלויות כחלק מהדיאלוג הבלתי נגמר של המבנה עם ההיסטוריה הכואבת שלו. כך, בין טכנולוגיה עתידנית לבין צלקות המלחמה, הרייכסטאג ממשיך לעמוד כסמל לנחישותה של גרמניה לצמוח מתוך ההריסות מבלי לשכוח את המקום ממנו באה.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
