תאמל״ק לי
בניין הפרלמנט הגרמני (הרייכסטאג) הוא נושא לדיונים בלתי פוסקים, שהחלו עוד לפני הקמתו. • המבנה הוא הרבה יותר ממבנה שלטוני; הוא המראה המדויקת ביותר של ההיסטוריה הגרמנית המודרנית על כל תהפוכותיה.
הקמתו בסוף המאה ה-19 סימנה את הניסיון הראשון לאחד את גרמניה תחת דגל אחד, אך לאורך השנים הוא הפך לזירה שבה הוכרע גורלה של אירופה כולה.
מהכרזת הרפובליקה מחלונו ב-1918, דרך השריפה המסתורית שהעניקה לנאצים את התירוץ לביטול הדמוקרטיה, ועד להנפת הדגל הסובייטי על גגו המסמלת את נפילת הרייך השלישי – הבניין הזה עמד תמיד במרכז הסערה.
גם בתקופת המלחמה הקרה, כשעמד שומם ומוזנח ממש על קו התפר של "מסך הברזל", הוא המשיך להוות תזכורת אילמת לחורבן ולפיצול.
כיום, הכיפה השקופה שנוספה לו אינה רק תוספת אדריכלית, אלא הצהרה פוליטית מובהקת: היא מאפשרת לאזרחים להביט מלמעלה על נבחרי הציבור שלהם, ומסמלת את המהפך שעברה גרמניה מממלכה חשוכה וסגורה לדמוקרטיה שחרתה על דגלה את ערך השקיפות.
כל אבן בבניין נושאת את הזיכרון של המעבר מחשיכה לאור, וכל שינוי אדריכלי בו שיקף את פניה המשתנות של האומה.
הבחירה נפלה על אחוזת הרוזן, אך הוא לא התכוון לוותר עליה. גם לאחר מותו של רצ'ינסקי, בנו המשיך להתעקש. למרות זאת, לאחר חמש שנים נקנה ממנו הארמון ונהרס. האוסף נשלח לפוזנן, ואילו גאוותו של הרוזן – היצירה "המדונה עם שמונה מלאכים שרים" של בוטיצ'לי – הועברה לגלריית הציורים של ברלין.
בניין הרייכסטאג הוא יצירת מופת של קיימות ומודרניזציה בלב ברלין.
מעבר ליופיה האסתטי, הכיפה שתכנן סר נורמן פוסטר מתפקדת כ"ריאה ירוקה": היא מצוידת במערכת מראות מתוחכמת (המכונה Light Sculptor) המנתבת אור יום טבעי ישירות לאולם המליאה, ובכך מפחיתה משמעותית את צריכת החשמל. בנוסף, המבנה עושה שימוש באנרגיה גיאותרמית ובדלק ביולוגי, מה שהופך אותו לאחד מבנייני הפרלמנט הירוקים בעולם.
פרט מרתק נוסף שנשמר בשיפוץ המודרני הוא כתובות הגרפיטי שהשאירו חיילים סובייטים על קירות האבן בשנת 1945; האדריכלים בחרו להשאירן גלויות כחלק מהדיאלוג הבלתי נגמר של המבנה עם ההיסטוריה הכואבת שלו. כך, בין טכנולוגיה עתידנית לבין צלקות המלחמה, הרייכסטאג ממשיך לעמוד כסמל לנחישותה של גרמניה לצמוח מתוך ההריסות מבלי לשכוח את המקום ממנו באה.
