שמואל פאלאץ'. הרב היהודי ששדד ספינות

הוא היה איש עסקים שהיה גם מעין שגריר, וגם סוכן כפול ופרייבטיר. כישוריו במספר שפות שירתו אותו היטב, שכן הוא נסע רבות הן ביבשה והן בים הפתוח והוא היה גם יהודי שומר מצוות. אז מה אנחנו יודעים על שמואל פאלאץ׳, שהיה יזם, פיראט ורב…

חשוב לזכור כי בהתחשב בחייו הצבעוניים, היו שהושפעו מסיפורי אגדות מוזרות אודותיו, שהעלו אותו למעמד של גיבור-על, כמעט. אם כי מספר היסטוריונים בני זמננו תיעדו אגדות אלו כעובדות, מה שמסבך עוד יותר כל הבנה של דמות ייחודית זו.

שמואל פאלאץ׳ נולד בפאס, מרוקו, בשנת 1550, לשם היגרה המשפחה לאחר שסביו וסבתותיו גורשו מספרד בשנת 1492 במסגרת רדיפות האינקוויזיציה. משפחת פאלאץ׳ הייתה צאצאית משושלת ארוכה של רבנים, עד לרבי משה בן חנוך, אחד מ"ארבעת השבויים" המפורסמים שלפי הרב הראב"ד הראשון, נשבו על ידי שודדי ים סביב שנת 990 לספירה,. אביו של שמואל היה רבי יצחק, רב העיר פאס במרוקו, המוזכר בתקנות הקהילה בשנת 1588. לשמואל היה גם אח בשם יוסף, שהיה שותף לרבים ממעלליו של שמואל וכן אחות שנישאה בסופו של דבר לרבי יהודה עוזיאל, מגדולי הרבנים של קהילת נווה שלום באמסטרדם. שמואל גדל במלאח (הגרסה המרוקאית של הגטו) של פאס, למד חדר עם אחיו ולמד חומש וגמרא. אביהם היה גם המלמד, שוודאי היה לו רצון עז להעביר את המסורת הרבנית שהייתה במשפחה במשך מאות שנים. מפעם לפעם, ביקר את הבנים דוד שהיה מעין מגיד והוא הצית את דמיונם בסיפורי מסעותיו. ביקורים אלה הם שנתנו לשמואל הצעיר רצון לראות את העולם.

איך היו החיים לגדול במלאח של פז? יש לנו תיאור מעניין מאוד של הקהילה ממטייל ספרדי שביקר ברובע: [ברובע השלישי של פאס החדשה], נמצא כיום הרובע היהודי, אשר שכן בעבר בפאס העתיקה; ומכיוון שבכל פעם שמלך מת, המורים רצו לבזוז את בתי היהודים, המלך בוסאיד העביר אותם בתנאי שישלמו לו מס כפול. ברובע זה יש כיכר גדולה עם חנויות רבות ובתי כנסת, ובתים בנויים היטב… היהודים חיים שם כאילו בעיירה נפרדת, ויש 10,000 בעלי בתים, וארבעה או חמישה תושבים בכל בית… ביניהם, ישנם עשירים ויש להם שייח', אשר כמעין מושל, עושה להם צדק ומגיש את המס למלך… היהודים באפריקה זוכים לבוז רב על ידי המורים, שאינם מרשים להם לנעול נעליים… אם מישהו מהם מתעשר והמלך מצליח לגלות על כך, הוא לוקח את עושרו ולעתים קרובות גורם למותו בשל כך. אבל הם כל כך חרוצים ומבינים כל כך הרבה בעסקים, שהם בדרך כלל מנהלים את אחוזת המלך… כי ג'נטלמנים מוריים, כפי שאמרתי, אינם נוהגים לסחור בכבוד רב, וגם אינם מבינים היטב כמו היהודים את הפרטים הקטנים והדקויות, וכל אחד מהם משתדל שיהודי ינהל את אחוזתו וכך היהודים מעשירים את עצמם מאוד.״

מדו״ח זה אנו רואים כי בפאס הייתה נוכחות יהודית עצומה במאה השש עשרה, ובעוד שהם היו שנואים על ידי האוכלוסייה המקומית, הם היו נחוצים ונדרשים נואשות על ידי האליטה של ​​פאס בשל כישוריהם העסקיים.

הרפתקאותיו של שמואל בספרד

שמואל נישא בסופו של דבר לריינה פאלאץ׳, ממנה נולדו שני בנים, יצחק ויעקב. בשלב זה, שמואל ואחיו עברו לתֶטוּאָן, נמל פיראטים מול מיצר גיברלטר. שם עסקו בשוד ים, תוך שהם פושטים על ספינות ספרדיות ובוזזים אותן. לאחר מכן הם היו מוכרים את הסחורה הגנובה למטרות רווח. ידיעות על פעילותם של האחים הגיעו לאוזני סולטן מרוקו מולי זידאן (או סידאן כפי שכינו אותו חלק) והוא שלח אותם לשליחות להפליג לספרד, שם ירכשו תכשיטים עם שעוות דבורים (המשמשת לייצור חותמות).

וכך בשנת 1602, בגיל 52, הפליג שמואל עם יוסף למדריד, כדי לפגוש את פיליפה השלישי, מלך ספרד. למרות שנאסר על יהודים להתיישב בספרד, יהודים מסוימים קיבלו היתרי כניסה לספרד למטרות עסקים. הם כונו "Juderio de Permisso" או יהודים מורשים. עם הגעתם לספרד בשנת 1603, האחים נפגשו עם המלך, ולאחר מכן ניסו לנסוע הלאה לליסבון.

הם נעצרו על ידי אחד משרי המלך, שהזהיר את פיליפה שהאחים כנראה ישפיעו על המומרים לחזור ליהדות, והאחים פאלאץ׳ לא קיבלו אישור כניסה. שנתיים לאחר מכן חזרו האחים לספרד, שם הציע שמואל את שירותיו למלך כסוכן כפול. למרות שעבד רשמית עבור סולטן מרוקו, כעת השתוללה מלחמת אזרחים בין בניו של הסולטן הקודם, מולי אל-שייח', לבין מולי זיידאן, ובעוד שזה הקשה על המרוקאים בכלל, זה הקשה במיוחד על היהודים, בפרט על יהודי פאס. סיפור בן זמנו של תושב יהודי של פאס קובע כי ״במשך שלוש וחצי שנים [1603 – 1606], היינו קורבנות של רעב ואסונות רבים אחרים… כ-800 נפשות מתו ברעב בפאס… יותר מ-600 יהודים הסתירו את דתם [נבך]… הכבישים אינם בטוחים עוד, קווי התקשורת נותקו, מי שנשאר בעיר זוכה לכוכבים, ומי שעוזב אותה הופך לקורבן הסכין… ישראל הגיע למצב העוני הקיצוני ביותר האפשרי.״

למרות ששמואל לא התגורר בפאס באותה תקופה, ברור שהמצב במרוקו היה קשה. הוא נאלץ להימלט ולכן ניסה להתיישב בספרד עם משפחתו כיהודים. למרות שנראה היה ששמואל ייכנס היישר לזרועות האינקוויזיציה, הוא היה בטוח שהמידע שיוכל לספק לכתר הספרדי יעניק לו מעמד חסות. שמואל גילה כי האימפריה העות'מאנית מעוניינת להרחיב את שליטתה בצפון אפריקה, ואם לא תיפגע, ספרד עלולה למצוא את עצמה שכנה של אויבתה הוותיקה מעבר למיצר גיברלטר. תוכניתו של שמואל הייתה שהספרדים יכבשו את העיר אל-עראאִש, נמל אסטרטגי מדרום-מערב לטנג'יר, אך תוכניתו לא נלקחה ברצינות. הוא נחשד כסוכן כפול ודוכס מדינת סידוניה יעץ למלך באומרו ש"עסקו הוא רק תחבולות". המלך אכן פיצה את משפחת פאלאץ' על מסעותיהם אך נאמר להם לעזוב. הם לא צייתו לפקודה זו, ומספר חודשים לאחר מכן, הם ניסו שוב להשיג עבודה אצל המלך פיליפה על ידי שליחת מכתב ובו פירוט התנאים הפוליטיים במרוקו. בית המלוכה עדיין לא התייחס אליהם ברצינות, והם עזבו את ספרד, רק כדי לחזור בשנה שלאחר מכן. הפעם הם ניסו טקטיקה אחרת: טבילה. נשלח מכתב למלך ובו המשפחה הביעה רצון לקבל רשות להתיישב בספרד, ובתמורה הציע יוסף להמיר את דתו יחד עם שלושת בניו.

האם הם באמת התכוונו להתנצר? נראה שלא סביר ששמואל היה שוקל זאת ברצינות. יש עדויות מצד צוותו במסעות מאוחרים יותר שהוא נזהר לאכול אוכל כשר ורישומים לאחר מותו מראים שהיו ברשותו ספרי תורה, אותם ככל הנראה לקח עמו כשהיה בים. סביר להניח שזו הייתה עוד אחת מתוכניותיו של שמואל להיכנס לספרד. מאמץ זה היה לשווא, שכן האינקוויזיציה החלה בחקירה על פעילותו של שמואל, ושמואל נמלט במהירות לצרפת השכנה. לאחר שהבין לבסוף שספרד אינה אופציה ריאלית לפרנסה, החליט שמואל לעשות את דרכו להולנד, שם התגוררה קהילה של גולים פורטוגזים. במשך שנים רבות הייתה הולנד חלק מאחזקות הכתר הספרדי, עד שהנסיך ויליאם מאוראנג' הוביל מרד נגד ספרד. כל עוד הולנד הייתה תחת שלטון ספרדי, נאסר על יהודים להתיישב שם. כאשר הספרדים גורשו, ההנהגה ההולנדית החלה לאפשר ליהודים להיכנס.

היהודים הראשונים שהגיעו לאמסטרדם הונהגו על ידי אנוס בשם יעקב טיראדו בשנת 1603, וכאן הדברים מסתבכים עבור ההיסטוריון שמבקש לחקור את התקופה. היסטוריונים רבים בני זמננו מפרסמים את שמואל פאלאץ׳ כמי שהגיע לאמסטרדם עם קבוצה זו. הם מבססים זאת על עדותו של דניאל לוי דה באריוס, היסטוריון שחי באמסטרדם חצי מאה לאחר פטירתו של שמואל ופרסם ספרים רבים בספרדית, ביניהם Historia Universal Judayca, הכולל אגדות פרועות על שמואל פאלאץ׳, כמו גם הגזמות גסות ושינוי עובדות. שמואל מוצג כפיראט צמא לנקמה בספרדים, ששט בספינת שודדי ים עם סמל עוף החול על החרטום, כדי לייצג את יכולתו של היהודי להתרומם מלהבות האוטו-דה-פה ולנקום באינקוויזיציה. היסטוריונים מודרניים קיבלו את דעותיו כעובדה.

האמת היא ששמואל ניסה במשך מספר שנים להשיג מעמד תושבות בספרד ואף הציע את שירותיו למלך פיליפה, דבר שהיה מבלבל באמת אם היה מונע משנאת ספרד. דה באריוס טוען ששמואל נבחר לנשיא הקהילה, עוד פיסת מידע שהיסטוריונים קיבלו כעובדה, אך שמואל כמעט מעולם לא היה בבית באמסטרדם וישנה עדות טובה לכך מכיוון שמעולם לא היה חבר בולט בקהילה. האם ייתכן שהוא היה נשיא הקהילה היהודית? בוודאי, אבל מכיוון שדה בריוס הוא המקור היחיד למידע זה, אי אפשר להסתמך עליו. דה באריוס טען גם כי יהודי אמסטרדם התאספו ביום כיפור של שנת 1603 בביתו של שמואל פאלאץ׳ לתפילה. שכנים שראו את קבוצת הזרים דוברי הפורטוגזית מתאספת, חשדו והתקשרו למשטרה שעצרה את כולם באשמת ריגול. למרבה המזל, שמואל פאלאץ׳, שידע לטינית, הצליח לשכנע את המשטרה שלא רק שלא מדובר בקבוצת מרגלים, אלא שמדובר למעשה ביהודים שנרדפו על ידי האינקוויזיציה אף יותר מההולנדים הפרוטסטנטים. מרוצה מתשובותיו, שחררה המשטרה את האנוסים הפורטוגזים, שחזרו להתפלל.

הבעיה עם הסיפור הזה היא שגיבורו, כפי שתועד על ידי דה באריוס, זה עתה נדחה מספרד אל מרוקו לאחר שבקשתו לנסוע לליסבון סורבה. האם ייתכן שהוא נטש אז את סולטן מרוקו ונסע לאמסטרדם מסיבות לא ידועות? ייתכן שזה נכון, בהתחשב ביחסיו הכפולים התכופים של שמואל, אך דיווח זה לא אושש על ידי התכתבות רשמית כלשהי עם המדינה. העדות המתועדת הראשונה להתיישבותו של שמואל באמסטרדם היא משנת 1608. שמואל ויוסף הגישו בקשה לקבלת דרכונים הולנדיים, אך הם סורבו והאחים נאלצו לחזור למרוקו. שמואל הצליח לקבל מהסולטן מולי זידאן מינוי כשליח מרוקו להולנד, ובשנה שלאחר מכן העביר את משפחתו מתטואן, מרוקו, לאמסטרדם.

בשנת 1609, שמו הופיע על הסכם סחר בין הולנד למרוקו, והמדינות הכלליות, הגוף השלטוני של הולנד, העניקו לפאלאץ׳ שרשרת זהב, מדליית זהב ו-600 מטבעות פלורין. הוא גם ערך מספר מסעות בין שתי המדינות כשליח של מולי זידאן, והוא החל שוב להתערב בענייני פיראטיות.

שמואל הפיראט

בשנת 1610, שמואל הציע רעיון נועז: אם ההולנדים יוכלו לספק צי של 8 ספינות ו-2,000 מוסקטרים, שמואל ישיק משלחת פשיטה לחוף ספרד, ורבע מהשלל יינתן לסולטן, אך התוכנית מעולם לא התממשה, ולכן ביולי של אותה שנה שוב, שמואל ביקש ספינות ונשק הולנדיים. הפעם בקשתו נענתה, הן על ידי המדינות הכלליות והן על ידי הסולטן זידאן.

חורחה דה הנין, סוכן ספרדי במרוקו, דיווח על מה שקרה לאחר מכן: ״בימים אלה הגיע לנמל סאפי האלקיידה חמטה ביסקיינו, אשר מולי זידאן שלח להולנד כשגריר שלו, והוא הגיע עם 8 ספינות מלחמה… יחד איתו הגיע מרטין רייסברגן כשגריר ארצות הברית ואדמירל הצי. וגם איתם היה שמואל פאלאץ׳׳, שטיפל בהתכתבות בין מולי זידאן לארצות הברית. הם הביאו 1,000 חניתות ו-1,000 חרבות, ו-600 תותחים… ולאחר שמרטין דה רייסברגן מסר את מטענו, הורה לו מולי זידאן לצאת עם ספינות המלחמה שלו לחוף ספרד כדי לבצע לכידה נאה של ספינות ספרדיות, ואז שלח אותו לדרכו, ובחברתו הלך שמואל פאלאץ׳…״

מרטין דה רייסברגן הגיע לנמל סאפי עם ספינותיו של מולי זידאן, והם הביאו איתם 2 ספינות צרפתיות – פרס חסר חשיבות. והם הפליגו מסאפי למוגאדור כדי להטביע את הספינות, אך הגליאונים הספרדים באו והטביעו אותן, ורק מרטין דה רייסברגן נמלט והפליג לסנטה קרוז, ומשם להולנד (ככל הנראה שמואל היה על ספינתו של דה רייסברגן). אלו מהספינות שאבדו ניצלו ביבשה וחזרו למרוקו. מולי זידאן שבה את הצרפתים, ושלח את ההולנדים למכירה על ספינה שהייתה לו שם, וכך הם חזרו לאדמותיהם.

וכך, עוד הרפתקה כושלת עבור פאלאץ׳ הפיראט…

הפעולה הבאה של שמואל התרחשה בשנת 1613. הולנד העניקה לו ספינת מלחמה וסירה, ונתנה לו את היכולת לגייס צוות של ספינת קרב. על הנייר, משימתו הרשמית של שמואל הייתה לחימה בפיראטים שפעלו מול חופי מרוקו, אך המטרה האמיתית של השייט הייתה להתכונן לכיבוש הולנדי של עיר הנמל לה ממורה. לה ממורה הפכה למקום מפלט לפיראטים במהלך השנים, והספרדים שהתיישבו כמה קילומטרים משם באל-עראאִש הביעו עניין בכיבושה. גם הולנד וגם מרוקו לא רצו שזה יקרה ושמואל נשלח להכין את הקרקע למתקפה הולנדית.

ברם, בעוד שההולנדים הניחו שהם רשאים לספח את לה ממורה, הסולטן זידאן לא ראה זאת כך. לה ממורה שכנה על אדמת מרוקו, וזידאן רצה שההולנדים יבצרו את העיר מפני הספרדים, אך לא יתבעו אותה כשלהם. שמואל, שידע את חששותיו של זידאן מהשתלטות ההולנדים על העיר, שכנע בכל זאת את המדינות הכלליות שיוכלו לכבוש את העיר לאחר שיגורשו ממנה שודדי הים. בזמן שזה התרחש, שמואל הגיע לארמונו של הסולטן זידאן. שם הוא נצטווה "לפגוע בספרדים ולעשות מלחמה עליהם", כלומר זידאן הפך את שמואל לפריבטיר, קצין מטעם. חמוש במכתב רשמי, שמואל התכונן להיפגש עם עמיתיו ההולנדים, אך משהו קרה.

מולי זידאן זעם. ייתכן שהוא גילה ששמואל הציע הרבה יותר להולנדים ממה שהוסמך, או שייתכן שאחד המתחרים של שמואל בחצרו של זידאן הוציא עליו דיבה. כך או כך, שמואל היה צריך לעזוב את מרוקו במהירות. אבל מה הוא היה אמור לעשות? טכנית עדיין היה לו אישור מזידאן לתקוף ספינות ספרדיות! וזה מה ששמואל המשיך לעשות. הוא יצא למשלחת פריבטיר, לכד אונייה פורטוגזית, ספינה ספרדית, ומאוחר יותר ספינה שהייתה שייכת לבעלים אנגלי. כמנצח הוא הפליג להולנד, אך סערה הסיטה אותו ממסלולו, והפרידה את הספינה שעליה היה מהספינות האחרות שתחת פיקודו. הן הגיעו להולנד, בעוד שהוא נחת בפלימות', אנגליה, שם גילה שהוא מבוקש. בניסיון להימלט, הספינה עלתה על שרטון ליד דארטמות', ולאחר מכן נעצר באשמת שוד ים.

שמואל עומד למשפט

מעצרו של שמואל בוצע על ידי שגריר ספרד באנגליה, דייגו סרמיינטו דה אקונה. הוא שמע על פעולותיו של שמואל נגד כלי שיט ספרדיים, ורצה לראותו נשפט כשודד ים. במכתב למועצה המלכותית, הוא כתב ב-24 באוקטובר 1614: "וסאל המלך אדוני אשר פרש מהאמונה… כדי להפוך ליהודי, לאחר מכן הפך לקורסאר כבעל ברית של המורים, וכעת כבש שתי ספינות מוואסלים של המלך אדוני."

שמואל פנה לאחיו באמסטרדם, ובזכות מאמציו, כמו גם לשגריר הולנד באנגליה, שמואל שוחרר למעצר בית בביתו של ראש עיריית לונדון לאחר מספר חודשי מאסר. באוקטובר של אותה שנה, שמואל הועמד למשפט. הוא זכה להגנת שגריר הולנד, שציין שוב ושוב ששמואל פעל כסוכן של סולטן מרוקו, וככזה, לא ניתן לשפוט אותו כשודד ים רגיל. הוא גם שיחק על יהירותו ונימוסיו המתנשאים של דה אקונה כדי לפגוע בתדמיתו של דה אקונה בעיני הציבור, שממילא לא אהב אותו. התיק התנהל הלוך ושוב במשך מספר חודשים עד 20 במרץ 1615, כאשר פאלאץ׳ הוכרז כחף מפשע והורשה לעזוב את אנגליה, לתדהמתו הרבה של דה אקונה. הוא הצליח להטיל קנס כבד על פאלאץ׳, אך ביוני, שמואל נשלח הביתה לאמסטרדם.

שמואל הגיע הביתה עני. חלק ניכר מכספו הוצא על המאמצים לשחרורו, ועל הביזה כדי לשלם את הוצאות התמיכה בצוותו לשעבר. כמו חתול בעל תשע נשמות הוא החל לתכנן את צעדיו הבאים, אך בחורף 1616 חלה. הוא נפטר ב-5 בפברואר, אור לי״ד שבט. שמואל היה בן 66. מאות יהודים מאמסטרדם ליוו את ארונו, ואפילו לא יהודים בולטים רבים השתתפו במסע הלוויה כמו הנסיך מוריס, מלך הולנד. מציבתו קובעת בחלקה:

״זו מצבת, מושב מנוחת החכם; הותיק הנשא טוב עם אלוקים; ועם אנשים כמלח שמואל פלאיאגי; תמך אשר נתבקש; בישיבה של מעלה ווסו ה׳ לשבט משנת שע״ו; מני אמרר בבכי לפק ישי עמהן״

משפחתו של שמואל המשיכה להתגורר באמסטרדם לאחר פטירתו. ריינה פאלאץ׳ מכרה את ספרי התורה של שמואל לבית הכנסת נווה שלום, אותו ניהל גיסה רב יהודה עוזיאל. יוסף פאלץ׳ נשאר גם הוא באמסטרדם, שם המשיך לפעול למען מולי. זידן. כמה מילדיו של יוסף בחרו גם הם להישאר באמסטרדם, אם כי אחד מהם – משה – חזר למרוקו בשנת 1618. בן נוסף, יצחק, הפך לכומר פרוטסטנטי.

במהלך הדורות הבאים, משפחת פאלאץ׳ התפשטה הלאה ברחבי מרוקו, איטליה ומצרים, ורבים היו מעורבים ב"עסקים" המשפחתיים של תככים פוליטיים. ענף אחד של המשפחה נשאר באמסטרדם עד היום והם היו חברים בעלי השפעה בקהילה. בתקופה מאוחרת יותר, רבי יצחק יהודה פאלאץ׳ היה רב בקהילה הפורטוגזית בתחילת המאה ה-20, וחבר בולט נוסף, יהודה ליאון פאלאץ׳, היה פרופסור באוניברסיטה באמסטרדם וכן יו"ר קהילת תלמוד תורה. הוא נרצח על ידי הנאצים באושוויץ בשנת 1944. למרות ששמואל פאלאץ׳ נפטר לפני מאות שנים, השפעתו בבירור לא אבדה על צאצאיו, שהותירו את חותמם לא רק במקומות בהם חיו, אלא גם בהיסטוריה באשר היא.

שמואל פאלאץ׳ היה דמות יוצאת דופן. שמו נרשם בתולדות מרוקו, ספרד, אנגליה והולנד, אך הוא כמעט ואינו ידוע בהיסטוריה היהודית, למרות היותו נצר לרבנים בולטים – ותלמיד חכם. אולי משום ששמואל לא השאיר ספרי קודש להוסיף למסורת הספרות היהודית העשירה, ומכיוון שלא לימד תלמידים, הוא פשוט נשכח. עובדה מעניינת נוספת שיש לקחת בחשבון היא שלמרות ששמואל היה בכל מקום, כמעט כל מעלליו הסתיימו בכישלון, אך שמואל מעולם לא שקל לוותר, לא בשל כישלונותיו ולא בגלל זקנתו. במקום זאת, הוא כל הזמן פתח במאמצים חדשים וניסה להתחיל מחדש וזה אולי הלקח הגדול ביותר שאפשר ללמוד מסיפורו: אסור לנו לתת לכישלונות שלנו לגרום לנו לוותר, בכל מצב.

חומר מעשיר לקריאה

רות אלמוג, הפיראט היהודי הזהות בעל הנזילה, מגזין מאגנס