ב-4 באוקטובר 1957, הלוויין המלאכותי הראשון שוגר מקוסמודרום בייקונור – ועידן החלל החל. ב-68 השנים שחלפו מאותו יום, 23,330 כלי טיס שונים נשלחו לחלל. אז אם הלוויין היה אדם, בגיל 68 הוא היה גאה בכמות כזו של "צאצאים"…
נכון לעכשיו, 11,700 לוויינים מקיפים אותנו במסלול סביב כדור הארץ. מספרם גדל כל הזמן ולעתים קרובות משגר אחד מביא למסלול כמה עשרות כלי טיס בבת אחת. בשנת 2020 היו 3,371 לוויינים מלאכותיים וכעת המספר הוא כבר פי שלושה. וישנם גם מכשירים רבים שטסו רחוק יותר לחלל: נחתות משוטטות על מאדים, תחנות מסלוליות מסתובבות סביב צדק ושבתאי. והיד עוד נטויה.
מפרט הלוויין הראשון
- שיגור: 4 באוקטובר 1957
- מסה: 83.6 ק"ג
- קוטר: 58 ס"מ
- יציאה מהמסלול ושריפה באטמוספירה: 4 בינואר 1958
נתונים נוספים
העצם הגדול ביותר ששוגר לחלל הוא תחנת החלל הבינלאומית (ISS) ששוגרה בשנת 1998, כדי להחליף את תחנת החלל הרוסית ״מיר״. משקלה מגיע ל-440 טון ואורכה 109 מטרים. עד 2030, אמורה התחנה להיות מוטבעת באוקיינוס ומדינות רבות עומלות על בניית תחנות חלל משלהן. סין כבר מפעילה תחנת חלל עצמאית ורוסיה בתהליך מואץ לבניית תחנת חלל מסלולית משלה.
תחנת החלל הסינית "טיינגונג" שוגרה בשנת 2021 והמסה שלה מגיע ל-60 טון, בעוד אורכה 56.6 מטרים. בנוסף, טלסקופ החלל "האבל" ששוגר ב-1990 מגיע למשקל של 11 טון ובקוטר 2.4 מטרים. "ג'יימס ווב" הוא טלסקופ החלל הגדול ביותר ששוגר ב-2021. המסה שלו מגיעה ל-6.2 טון, קוטרו 6.5 מטרים והוא נמצא במרחק של כ-1.5 מיליון קילומטרים, איפשהו בין כדור הארץ לשמש.
ויאג'ר 1 הוא הכלי שטס רחוק מכולם. הוא שוגר ב-1977 ועדיין פעיל ומשדר למרכז המשימות של נאס״א. המסה שלו מגיעה ל-722 ק"ג והוא טס במהירות של 62 אלף קמ"ש. מרחקו מכדור הארץ: 25.2 מיליארד ק"מ.
638 אנשים טסו לחלל (ובוצעו עוד 117 לטיסות תת-מסלוליות בגובה 100 ק"מ). בסך הכל 12 מדינות הצליחו להביא לוויינים למסלול באמצעות טילים פרי פיתוח עצמאי (בעוד שאר מדינות העולם "שוכרות" מקום אצל מדינות אחרות).
תוכניות עתידיות
"ארטמיס II" (ארה"ב) – בפברואר 2026 ארבעה אסטרונאוטים יקיפו את הירח במשך 10 ימים, אך לא ינחתו עליו. זו תהיה הטיסה המאוישת הרחוקה ביותר, כלי הטיס יתרחק מכדור הארץ למרחק של 370 אלף ק"מ. המשימה היא שלב חשוב בהכנה לנחיתת בני אדם על הירח וליצירת בסיסי ירח.
תחנת החלל המסלולית הרוסית ROS (רוסיה) – תאגיד החלל הפדרלי רוסקוסמוס בונה תחליף לתחנת החלל הבינלאומית (ISS). המודול הראשון מתוכנן לשיגור בשנת 2028, והתחנה החדשה צפויה להתחיל לפעול במלואה לאחר 2030.
"ונוס-D" (הפדרציה הרוסית) – עד היום רק ברית המועצות הצליחה להנחית כלי טיס על כוכב הלכת נוגה, וזה קרה ב-1984. רוסיה מכינה טיסה חדשה בשנים 2031-2032, למטרת חיפוש חיים ולחקר כוכב הלכת הלוהט.
דעה לא חגיגית
אנשים שהיו עדים לשיגור הלוויין הראשון, לטיסתו של יורי גגארין, ציפו למשהו אחר מתחילתו של עידן החלל. אנשים ציפו שנצא לכבוש את היקום, שנגיע לחלל. איש לא חשב על משהו פרגמטי: למשל, על כריית משאבי טבע על הירח וכוכבי לכת אחרים, על יצירת לוויינים שמועילים למשק. אנשים פשוט רצו להגיע לחלל באופן אישי וישיר. אבל הפריצה לחלל הייתה כל כך עוצמתית ומהירה, שלא הכלכלה, לא החברה ולא המדע היו מוכנים אליה. האנושות לא הצליחה להבין עד הסוף מה קרה. זה גרם לאכזבה: התקוות הנועזות לא התגשמו. בתקופה ההיא רבים חלמו להיות טייסי חלל, כיום, כמובן, יש הרבה פחות מאלה. הרומנטיקה הייתה הציפייה העיקרית, ודווקא הציפיות הרומנטיות האלה לא מומשו.
בברית המועצות רבים דמיינו את עצמם כמי שיטוסו לחלל ובארה"ב אנשים חוו אותו הדבר לאחר סיום תוכנית 'אפולו'. בני נוער שעקבו אחרי שידור הצעדים הראשונים של האדם על הירח היו בטוחים שעכשיו הכל ישתנה. שנטוס לירח בסופי שבוע. שנבנה שם ערים. שכל המדינה תעבוד למען החלל. אבל זה לא קרה. תוכנית 'אפולו' נסגרה כאילו מעולם לא התקיימה. וארצות הברית, חצי מאה לאחר מכן, עדיין לא מסוגלת אפילו לחזור על ההישג ההוא – למרות כל ההצהרות הגדולות של אילון מאסק על טיסה קרובה למאדים…
