קץ האוטונומיה הכורדית: הכוחות הדמוקרטיים הסוריים הכריזו על התפרקות

מעטים הארגונים הצבאיים במזרח התיכון של העשור האחרון הצליחו לשנות את מפת האזור כפי שעשו הכוחות הדמוקרטיים הסוריים. הם צמחו מתוך הוואקום שהותירה מלחמת האזרחים, הפכו לחוד החנית במערכה נגד המדינה האסלאמית, שלטו על כרבע משטחה של סוריה ובנו בצפון-מזרחה ישות אוטונומית שכמעט הפכה לעובדה קבועה. אלא שבמזרח התיכון, בעלי ברית מתחלפים, משטרים קורסים ומאזני כוח יכולים להתהפך בתוך חודשים. בקיץ 2026 הגיע גם סיפורו של ה-SDF אל נקודת המפנה האחרונה שלו: לא בתבוסה מוחלטת בשדה הקרב, אלא בהחלטה לוותר על קיומו ככוח עצמאי ולהפקיד את נשקו, שטחיו ועתידו הפוליטי בידי אותה מדינה סורית שממנה צמחה האוטונומיה מלכתחילה.

ב-25 באוגוסט 2026, בין כתליו של ארמון הנשיאות בדמשק, עמד מַזְלוּם עַבְּדִי, המפקד הכללי של הכוחות הדמוקרטיים הסוריים והכריז כי הכוחות בפיקודו מתפזרים. הכוח הצבאי שהוביל, אשר ניהל עד לא מכבר אזור אוטונומי דה-פקטו בצפון-מזרח סוריה והיה שותפה המרכזי של ארצות הברית במאבק נגד הטרור, סיים את דרכו העצמאית. עבדי, שניצב כעת מול נציגי הממשל הסורי החדש, הודיע רשמית על פירוק הארגון ומיזוגו המלא אל תוך שורות הצבא הסורי.

ההכרזה בדמשק היוותה את נקודת הסיום לתהליך מורכב שהחל עם התמוטטות שלטון בַּשָּׁאר אַל-אסָד בדצמבר 2024, המשיך במתקפה צבאית של ממשלת המעבר הסורית בינואר 2026 נגד כוחות ה-SDF, והוביל להסכם הפסקת אש בן 14 סעיפים בחסות אמריקאית. כעת, במקום להילחם על עצמאותם, הכורדים ושותפיהם מסרו את מוסרות השלטון, את מעברי הגבול, את שדות הנפט ואת מחנות השבויים לידי הממשלה המרכזית, בראשותו של הנשיא הזמני אַחְמַד א-שַׁרְע (אל-ג׳ולאני), מנהיג לשעבר של קבוצת מורדים אסלאמיסטית.

לידתה של קואליציה: ממרד לאוטונומיה

כדי להבין את גודל הרגע, יש לחזור לאחור אל ימי שלטונו הארוכים של בית אסד. במשך 50 שנות שלטון שושלת אסד בסוריה, סבלו הכורדים מדחיקה לשוליים. רבים מהם נותרו ללא אזרחות, וחגיגות פומביות של חג הנורוז, פסטיבל האביב וראש השנה הפרסי העתיק, הנחגג גם על ידי כורדים בסוריה, טורקיה, עיראק ואיראן, נאסרו לחלוטין. הדיכוי הממוסד הזה יצר תסיסה תמידית מתחת לפני השטח.

זמן קצר לאחר תחילת ההתקוממות נגד ממשלת אסד בשנת 2011, החלו כוחות הממשלה לסגת מאזורים נרחבים בצפון-מזרח המדינה. אל תוך הוואקום השלטוני והביטחוני הזה נכנסו הכורדים. ב-10 באוקטובר 2015, בתמיכה אמריקאית, נוסדו רשמית "הכוחות הדמוקרטיים הסוריים" כקואליציה של קבוצות מורדים ומיליציות אתניות.

אף שהקואליציה הובלה צבאית על ידי היחידות להגנת העם (YPG) – מיליציה כורדית – היא הייתה מורכבת בעיקרה מכוחות כורדיים, ערביים, אשורים/סריאנים, לצד כוחות קטנים יותר של ארמנים, טורקמנים וצ'צ'נים, ואף כללה פלגים שונים של "צבא סוריה החופשי" (FSA) מהאופוזיציה הסורית. בשיא כוחו, שלט ה-SDF על כ-25% משטחה של סוריה.

עשור של אש: המלחמה במדינה האסלאמית ובאויבים מבית

עד שנת 2019, התמקד ה-SDF בעיקר בלחימה נגד ארגון המדינה האסלאמית. מסע הכיבושים של הקואליציה היה שיטתי ורחב היקף, והם הצליחו לדחוק את כוחות הטרור מאזורים אסטרטגיים קריטיים. רשימת הניצחונות כללה את אל-האול, אל-שדאדי, סכר תישרין, מנביג', א-טבקה, סכר הפרת, סכר מנסורה, וגולת הכותרת – א-רקה, בירתה לשעבר של המדינה האסלאמית. במרץ 2019, הכריז ה-SDF על התבוסה הטריטוריאלית המוחלטת של ISIL בסוריה, לאחר השתלטות על המעוז האחרון בבארוז.

אולם, הבסת המדינה האסלאמית לא הביאה עמה שקט. ה-SDF מצא עצמו ניצב מול שורה של אויבים, בהם שלוחות של אל-קאעידה, כוחות לאומניים סוריים, הכוחות המזוינים של טורקיה ובנות בריתם, ובמיוחד "הצבא הלאומי הסורי".

עבור טורקיה, ה-SDF היה בבחינת סדין אדום. אנקרה, לצד קטאר, הגדירה את ה-YPG כארגון טרור, וראתה ב-SDF כולו שלוחה של מפלגת הפועלים של קורדיסטן (PKK) – קבוצה בדלנית שניהלה התקוממות בת עשרות שנים בטורקיה, והמוגדרת בינלאומית כארגון טרור (אם כי תהליך שלום מתקיים עמה כעת). לאחר 2019, נאלץ ה-SDF להפנות את משאביו להתמודדות גוברת מול ה-TFSA והנוכחות הטורקית בצפון סוריה.

קריסת משטר אסד והדרך אל הפירוק

התפנית הדרמטית ביותר התרחשה בדצמבר 2024, עם הדחתו של בשאר אסד. הוושינגטון, שותפתם הגדולה של הכורדים, רקמה קשרים הדוקים עם הממשלה החדשה בדמשק בראשות אחמד א-שרע. בתחילה, הכורדים נהגו בזהירות כלפי הממשלה הפוסט-אסדית החדשה וסירבו לוותר על האוטונומיה דה-פקטו שלהם, במיוחד לאור העובדה שחלק מקבוצות המורדים שהשתתפו במתקפה שהדיחה את אסד היו כוחות נתמכי-טורקיה, אשר התעמתו עם ה-SDF בעבר.

אולי יעניין אותך

ארגנטינה לקראת הבחירות הנשיאותיות

הסלמה בצפון על רקע חיסול אל-אערורי

מפת הנפט של העולם

ניו זילנד: ציפור הקיווי חוזרת לגבעות וולינגטון לאחר היעדרות של מאה שנה

ב-10 במרץ 2025, הסכים ה-SDF באופן עקרוני להשתלב במוסדות המדינה הסורית תחת ממשלת המעבר. עם זאת, המתיחות גלשה לעימות חזיתי. בינואר 2026, פתחה ממשלת המעבר הסורית במתקפה נגד ה-SDF בצפון-מזרח סוריה. הכוחות הכורדיים איבדו את רוב שטחם, והממשלה כבשה את א-רקה ודיר א-זור.

תהליך האינטגרציה, שנמשך מעל שבעה חודשים, היה רצוף מהמורות. התהליך התעכב בשל שאלות לא פתורות לגבי הנשק הכבד של הארגון, ועתידן של לוחמות ה-YPJ. בעוד לוחמות ה-YPJ טענו שעליהן להשתלב במשרד ההגנה, כחיילות מקצועיות כיוון שהן נלחמו נגד דאעש ורוצות להמשיך להיות חיילות, בדמשק הציעו להן רק את האפשרות להצטרף למשרד הפנים כשוטרות. הסוגיה הייתה רגישה במיוחד, שכן רבים ממנהיגי דמשק מגיעים מרקע ג׳יהדיסטי ושמרני ומתנגדים לשילוב נשים בקרב. נשיא סוריה עצמו ידוע כמחבל באל קעידה ומייסד ארגון הטרור ג׳בהת א-נוסרה לפני שהחליף את המדים בחליפה מחויטת. אותן שאלות לא פתורות היו חלק מהסיבה שהפירוק לא הוכרז רשמית קודם לכן וההכרזה מהווה רגע משמעותי עצום עבור סוריה.

הבטחות היסטוריות ונאום הפרידה

במסגרת המשא ומתן על הפסקת האש בינואר, פרסם הנשיא הזמני א-שרע צו המחזק את זכויות הכורדים. השפה הכורדית הפכה לשפה רשמית לצד השפה הערבית, חג הנורוז אומץ כחג לאומי, ואזרחותם של עשרות אלפי כורדים במחוז אל-חסכה שבצפון-מזרח המדינה הושבה להם, לאחר שנשללה מהם במפקד האוכלוסין של שנת 1962. ההסכם כלל גם הכרה בזכויות תרבותיות, אזרחיות וחינוכיות של הכורדים בסוריה.

במסיבת העיתונאים ההיסטורית באוגוסט 2026, הדגיש מזלום עבדי כי א-שרע הבטיח שהכורדים יזכו לזכות לחינוך בשפתם, ויפעלו ליישם חינוך בשפה הכורדית כבר בשנה הנוכחית. עבדי הוסיף כי ה-SDF נשא באחריות כבדה במהלך אחת התקופות הקשות בהיסטוריה הסורית. "הנסיבות כעת השתנו, כשהמדינה נכנסה לשלב חדש של שלום והשתתפות בבניית סוריה חדשה," אמר, והכריז על סיום משימתו של הארגון ו"פירוקו ככוח צבאי עצמאי באחריות מלאה". הוא חתם בתקווה: "אנו רוצים לבנות סוריה חדשה לכל אנשיה – הכורדים, הערבים, הטורקמנים והאשורים – סוריה מאוחדת ויציבה שתגן על עתיד ילדיה ותבטיח חיים בכבוד לצעיריה".

סדר פוליטי חדש בחסות וושינגטון

פירוק הכוחות הדמוקרטיים מהווה דחיפה אדירה לממשלתו של א-שרע, הנאבקת לאחד את המדינה המתחילה להתאושש ממלחמת האזרחים שארכה כמעט 14 שנים. רוב המדינה נמצאת כעת תחת שליטת הממשלה המרכזית בדמשק.

היוצא מן הכלל הוא מחוז א-סווידא בדרום סוריה, הנשלט כיום על ידי פלגים דרוזים העוינים לדמשק שרק באחרונה ערכו מפגן תמיכה בישראל. העוינות החריפה לאחר עימותים במהלך 2025, שבהם פתחו לוחמים ג׳יהדיסטים המסונפים לממשלה במתקפות נקמה עדתיות נגד אזרחים דרוזים. הפלגים הדרוזים הללו קיבלו תמיכה צבאית ורפואית מצה״ל, אשר נאלץ להשתלט על רצועת אדמה בדרום סוריה, סמוך לגבול עם רמת הגולן.

השגריר האמריקאי בסוריה, טום בארק, שיבח את "מנהיגותו מרחיקת הראות" של טראמפ, שלדבריו פתחה את הדרך לשילובו המסודר של SDF. בארק ציין כי ההסכם הבטיח "תפקידים משמעותיים" בממשל הסורי לעבדי ולאִילְהָאם אַחְמַד, מי שעמדה בראש הימנהל בהובלה כורדית בצפון-מזרח המדינה. לדבריו, המהלך חולק כבוד למנהיגותם, להקרבת השותפים הכורדים ולתרומתם ליציבות האזורית. למרות שדמשק לא אישרה זאת רשמית, דיווחים מקומיים גורסים כי עבדי ימונה ליועץ לא-שרע, ואילו אחמד תמונה לראשות הפרלמנט הסורי החדש.

בממשלה הסורית מקווים כי לצעד יהיה אפקט אדווה על מורדים אחרים, בדרום וכנראה במערב, לפיו סוריה תישאר מדינה אחת. עם זאת, למרות ההבטחות, ממשלת א-שרע לא עומדת בציפיות בכל הנוגע לשליטה על שטחי צפון-מזרח סוריה. ויש ציפייה רבה מצד הכורדי שזה הולך להיות עידן חדש לכולם בסוריה.

סיומו של הארגון החזק ששרטט מחדש את מפת סוריה מדגיש את תנודותיה של ההיסטוריה. האוטונומיה הכורדית, שנולדה מתוך כאוס המלחמה וחוזקה בדם מול אכזריותה של המדינה האסלאמית, בחרה בסופו של דבר להיכנע בפני המציאות הגיאופוליטית החדשה ולהחליף את חלום העצמאות בסיכוי להשתלבות בטוחה בסוריה שלאחר משטר אסד.

אם הגעתם עד לכאן, הרי שאתם שותפים לחיבתנו לחקור את הרגעים שמעצבים מחדש את פני המזרח התיכון ואת ההיסטוריה העולמית. מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו, כדי להמשיך ולקבל תובנות היסטוריות היישר לתיבת המייל שלכם, לפני שהן הופכות לספרי לימוד.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.