השעה הייתה 13:20, צהרי יום רביעי ה-6 בדצמבר 2006, בבית הספר התיכון "נופי גולן" שבקצרין. תָּאִיר זֹהֲרָה רָאדָה, תלמידת כיתה ח', נראתה עולה בגרם מדרגות המוביל לשירותי הבנות בקומה השנייה, ומאז נעלמו עקבותיה. דקות ספורות קודם לכן עוד שוחחה עם חברתה ברחבה הפנימית והודיעה שבכוונתה לשתות מים מהברזייה. שניות ספורות לאחר מכן, דלת התא נסגרה, וההיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית השתנתה לעד.

תאיר, ילידת 4 בינואר 1993, הייתה בת הזקונים של שמואל רָאדָה ואִילָנָה רָאדָה (במקור ראדיה), מוותיקי היישוב קצרין, ואחות לשני אחים גדולים. באותו בוקר נסעה כמדי יום עם אביה לבית הספר, ללא כל רמז לאסון המתקרב. הירצחה האכזרי בתא השירותים הצית חקירה מסועפת, סדרת משפטים דרמטית, ושסע עמוק באמון הציבור במערכות החוק והמשפט, סביב שאלת אשמתו של רוֹמָן זַדוֹרוֹב, רצף שעבד במקום, הורשע, שוחרר ולבסוף זוכה.

צל מוות בשיעור תיאטרון

בוקר ה-6 בדצמבר נפתח בשגרה מתוחה עבור תאיר. בין השעות 12:05 ל-12:50, במהלך שיעור תיאטרון, הבחין המורה מֹשֶׁה אַדְלֶר כי תאיר יושבת בצד ונראית עצובה. כשהעביר סבב בין התלמידים ושאל ממה הם הכי פוחדים, ענתה תאיר כי היא מפחדת מהמוות. לאחר מכן עלתה לשחק על הבמה. בהפסקה של השעה 12:50, התלמידה טַל בנימין (חֲזָזִי) ראתה את תאיר ברחבה הפנימית, ואילו התלמיד נְבוֹ זְכַרְיָה הבחין בה יושבת בפרגולה יחד עם חברתה שַׁי מִיקָה יִפְרַח. תאיר נכנסה לבית הספר, יצאה שוב אל הפרגולה, ובשעה 13:05 החליטה להיעדר מהשעה השנייה של שיעור התיאטרון. תיקה נותר מונח על כיסא בכיתה, והתלמידים שעזבו בסוף השיעור לא הבחינו בו.

אולי יעניין אותך

🏴‍☠️ גולגולת, עצמות מוצלבות והסכם עבודה קיבוצי: על צמיחת הפיראטיות

ישראל של אחרי טבח שמחת תורה

במטח יריות ליציע: מאחורי רצח אנואר סאדאת

חרבות ברזל: חמאס פלש קרקעית לישראל

בשעה 13:15, הודיעה תאיר לשי מיקה שבכוונתה לשתות מים בברזייה שבמבנה בית הספר. ברחבה הפנימית פגשה את חברתה סַפִּיר תִּירוֹשׁ, שוחחה עמה קצרות, קיבלה ממנה נגן MP3, וספיר חזרה לשיעור. החל מהשעה 13:20 העדויות באשר למסלולה מתפצלות: התלמיד דָּנִי זוּלִין טען שתאיר נישקה אותו ועלתה בגרם המדרגות הצמוד ליציאה אל הקומה השנייה. לעומתו, התלמיד עבור (יָגוּר) אַלוֹן שישב על ספסל ברחבה הפנימית, העיד שראה את תאיר מנשקת את דני, אך ממשיכה אל עבר גרם מדרגות אחר המוביל ישירות לשירותים, תוך שהיא צועקת למישהו במרחק "כוסון" ועולה במדרגות.

בין השעות 13:30 ל-13:45, נכנסו לשירותי הבנות החברות לִי לַחְיָאנִי וספיר תירוש. הן מצאו את תא 1 פתוח אך מסריח, ואת תא 2 נעול. כשדפקו על תא מספר 3, שמעו קול נשי אומר "תפוס" ורעש של ניירות מתגלגלים. השתיים עזבו וכתבו בטוש "לי וספיר היו כאן" בשירותי המורות הסמוכים. באותן דקות נכנסה לשירותים גם התלמידה נוֹפָר בֶּן דָּוִד, שלדברי אילנה ראדה נחשבה ל"אויבת" של תאיר במשך שנים, עד כדי כך שאביה של נופר אף איים וירק על אילנה בעבר. נופר תיארה כי כל התאים היו סגורים למעט תא 3 שאליו נכנסה, אך בחקירה חוזרת הוסיפה תיאור תמוה על נערה מוזרה בשיער מתולתל, שלבשה ג'ינס וחולצת תלבושת, שאותה מעולם לא ראתה לפני או אחרי הרצח.

בשעה 14:10, נכנסה התלמידה אֲבִיב זוּאָרֶץ והעידה שתאים 1 ו-2 היו פתוחים (עדות שנפסלה מאחר שבשלב זה גופתה של תאיר כבר הייתה נעולה בתא 2). היא תיארה שהתכופפה והבחינה מבעד לדלת תא 3 בנעלי אולסטאר בצבע אפרסק ובטיפות דם. עדות שמיעה נוספת ממרץ 2009 תמכה בתיאור זה, כאשר תלמידה סיפרה שנכנסה ב-14:05, מצאה את תא 3 נעול, התכופפה והבחינה בטיפות דם וזוג רגליים נעולות בנעלי אולסטאר בצדו הימני של התא. בשעה 14:30 נכנסו אִידִית גוטמן ויָאנָה בֶּנֶט והבחינו גם הן בכתמי דם על הרצפה ועל מתקן נייר הטואלט בתא 3, בעוד תא 2 היה נעול.

החיפוש והגילוי המצמרר

בשעות אחר הצהריים, משבוששה תאיר לשוב לביתה, דיווחה אמה למשטרה, ובוצע איכון סלולרי. לקראת השעה 17:00, הגיעו לאולם הספורט בשטח בית הספר עובד המתנ"ס מאיר אמסלם, קצין המודיעין המשטרתי יוסי לוי ושמואל ראדה. יוסי ביקש ממאיר למצוא את אב הבית, קובי סַמְבְּרָנוֹ, ולהביא מפתח לאולם. אולם, קובי סיפר למאיר כי גופתה של תאיר נמצאה בשירותי הבנות. מאיר רץ למקום, הציץ לתא שדלתו הייתה פתוחה, ראה את הגופה וברח. כדי להרחיק את האב שמואל מהזירה הקשה, מאיר שיקר לו וטען כי הטלפון אוכן ב"פינת החי" בעיר ושעליו ללכת לחפש שם.

בשעה 17:05 מאיר רץ אל יוסי לוי ואמר לו "יוסי בוא מהר המצב לא טוב". יוסי רץ לקומה השנייה, פתח את דלת תא 2 וראה את הילדה שוכבת על האסלה בחצי ישיבה, כשהיא נוטה ימינה עם גבה לקיר, ומתחתיה דם רב. יוסי יצא, הורה לפנות את בית הספר ונעל את דלת התא בעצמו כדי לבודד את הזירה. זמן קצר לאחר מכן, ב-17:20, הגיע מנקה בית הספר, וִיקְטוֹר קוֹלֶסְנִיקוֹב. הוא הבחין שתא 2 נעול, ניקה סימני דם בשירותים והשליך נייר טואלט עם דם לאסלה, מבלי לייחס לכך חשיבות. בעודו מנקה את שירותי הבנים בקומה הראשונה, ראה את קובי סמברנו לחוץ ושמע אנשים מודאגים.

בסביבות השעה 18:30 הגיעה קבוצת מחפשים מחבריו של שמואל ראדה. הם מצאו את תיקה של תאיר באחת הכיתות, והמשיכו לשירותי הבנות. צְבִי חוֹטֵר, אחד החברים, הבחין כי השירותים נקיים אך דלת תא 2 נעולה. הוא התכופף וראה דם מבעד לחריץ, ואז טיפס והציץ מלמעלה מתוך תא 1.

חוטר פרץ את הדלת מבחוץ, ומיד הוזעקו למקום צוותי משטרת ישראל (הגוף האמון על אכיפת החוק והחקירות בישראל) וצוותי מד"א. בשעה 19:00 יוסי לוי דיווח למפקד תחנת גולן, וערוצי החדשות דיווחו רשמית על הרצח.

זירת הדם וממצאי מז"פ

בליל הרצח ובימים שלאחר מכן בוצעו בדיקות מז"פ (מחלקת זיהוי פלילי של המשטרה) בזירה. הבדיקות העלו ממצאים קריטיים: טביעות נעל במידה קטנה של נערות טבועות בדם נמצאו על הרצפה, האסלה ומיכל ההדחה בתא 2. חצאי טביעות נעל ואצבעות התגלו על הקיר המפריד בין תא 2 לתא 3 הסמוך, לצד כתמי דם מרוחים על רצפת תא 3 ועל מתקן נייר הטואלט שבו. המסקנה המיידית הייתה שהרוצח נעל את תא 2 מבפנים לאחר הרצח, עבר לתא 3 באמצעות טיפוס על האסלה והקיר, ומשם נמלט.

נתיחת הגופה, שבוצעה ב-7 בדצמבר על ידי ד"ר קונסטנטין זַיְיצֶב, מומחה המכון לרפואה משפטית (הגוף הלאומי שמספק שירותי רפואה משפטית בישראל), קבעה כי סיבת המוות היא איבוד דם כתוצאה מחתך בגרונה בווריד הצוואר. גרונה של תאיר שוסף לפחות פעמיים. הנתיחה חשפה פצעי הגנה בידיים, חתך עמוק בפרק כף היד שבוצע לאחר המוות, חתכים בפנים ובסנטר, ו-7 מוקדי דימום בחלקה האחורי של הקרקפת, הרחוקים זה מזה במספר סנטימטרים, המעידים כי ראשה הוטח בקיר או שספגה אגרופים ומכות מחפץ בזמן המאבק. ד"ר זייצב העריך כי החתכים יכלו להיגרם מסכין יפנית, הערכה שנסתרה בהמשך על ידי חוות דעת של ד"ר מָאיָה פוֹרְמַן, שהתקבלה בערכאה ב-2016 וקבעה כי הרצח בוצע בסכין בעל להב משונן.

בתחילת החקירה העריכה המשטרה כי מדובר באלימות נוער. מאות עדויות נגבו מכ־1,000 איש ששהו בבית הספר. המשטרה עצרה תחילה חסר בית בן 57 מעזה ואת גנן בית הספר, אך שניהם שוחררו לאחר שסיפקו אליבי מאומת. גם עבריין המין הסדרתי בני סלע, שברח באותם ימים ונתפס יומיים לאחר הרצח, נחקר, אך לא נמצאו ראיות שקשרו אותו. כיוון לאומני נשלל בשל הערכות מודיעיניות שקבעו כי הסיכוי לכך קלוש.

המעצר, ההודאה והשחזור

רומן זדורוב, אזרח אוקראינה יליד 1978 שהגיע לישראל באשרת תייר בנובמבר 2002, עבד בחברה קבלנית כפועל בניין. בפברואר 2005 נישא לאולגה, אזרחית ישראלית, והם התגוררו בקצרין בבית הוריה.

זדורוב המתין לקבלת אזרחות דרך משרד הפנים, הליך שצפוי היה לארוך כארבע שנים, ובאוקטובר 2006 נולד בנו הבכור. במסגרת עבודתו, הוא ריצף את מקלט בית הספר, ויום הרצח היה יום עבודתו האחרון במקום.
ב-9 בדצמבר 2006 נעצר זדורוב, ולמחרת נחקר תחילה ללא אזהרה, מסר דגימות דנ"א וטביעות אצבע, והסכים לבדיקת פוליגרף. ב-11 בדצמבר נחקר באזהרה ושוחרר בתנאים מגבילים. למחרת, בבדיקת הפוליגרף, יצא דובר אמת לשאלה "האם רצחת את המנוחה?", אך נמצא דובר שקר לשאלה "האם היית מעורב ברצח?".

למרות שהכחיש קשר, בליל ה-18–19 בדצמבר, הודה זדורוב בפני מדובב משטרתי כי רצח את ראדה. הוא הדגים את שיסוף הצוואר, טען שלמד זאת ברשת, ופירט שמות עורקים שיש לקרוע למוות מהיר. זדורוב מסר שורת פרטים מוכמנים: כיוון השיסוף, העובדה שנעלה נעלי ספורט (וצדק בשניים מארבעת הצבעים), והעובדה שלא נאנסה.

בשעות הערב שחזר זדורוב את הרצח בפני החוקרים ומסר פרטים מוכמנים נוספים: מיקום התא מתוך הארבעה, נעילתו מבפנים, תסרוקת הצמה של תאיר, ומיקום החתכים כולל במרפקיה לאחר מותה. כמניע הציג זדורוב כי תאיר גידפה אותו לאחר שסירב לבקשתה לסיגריה. "הרגשתי קצת שנאה", אמר. "רציתי שתרגיש כאב, אבל לא רציתי לרצוח אותה". מנגד, משפחתה של תאיר וחבריה עמדו על כך שתאיר סלדה מסיגריות ומעולם לא קיללה.

למחרת חזר בו זדורוב מהודאתו וטען שחווה לחץ, אך כעבור יומיים הודה שוב וסיפק מניע פסיכולוגי: התעללות שחווה בילדותו מצד קבוצת בנות, כאשר אחת מהן שדמתה לראדה הכתה אותו באשכיו ודחפה מקל לגופו. מניע זה לא נכלל בכתב האישום משום שסירב לחתום עליו. המשטרה ביססה את תיקה גם על כך שזדורוב זרק את מכנסיו והעלים את להב הסכין, כיבס את בגדיו בעצמו בניגוד להרגלו, ואף בשיחת טלפון עם מעסיקו, ראובן גְּ'נָאח, בשעה 21:23 ביום הרצח, אמר "ילדה נפלה בשירותים" אף שהמעסיק כלל לא הזכיר שירותים או אסלה, למרות שזדורוב ואשתו טענו מאוחר יותר בבית המשפט כי לא אמר זאת, או ששמע זאת בחדשות ערוץ 10.

סערה ציבורית וקרב משפטי

משפטו של זדורוב התנהל על רקע סערה ציבורית ותקשורתית חסרת תקדים בישראל. הפרשה חשפה מתחים עמוקים בין הציבור לבין מערכת אכיפת החוק, כשהדיון חורג מאולמות בית המשפט אל הרשתות החברתיות, תוכניות התחקירים וסדרות הדוקו. שמועות רבות הופצו נגד חברותיה של תאיר, והרשת שימשה כזירה ל"צדק חלופי".

ב־18 בינואר 2007 הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת. לפי התביעה, זדורוב דקר את ראדה, נעל את התא, קפץ החוצה ושטף את כליו בשירותי הבנים. הראיה המרכזית מלבד ההודאה הייתה חוות דעתו של רפ"ק ירון שׁוֹר, ראש תחום השוואת עקבות נעליים במעבדת המשטרה, שקבע כי טביעת נעל שנמצאה על מכנסי הג'ינס של ראדה התאימה לנעלו של זדורוב. ב-14 בספטמבר 2010 הורשע זדורוב פה אחד. ההרשעה הוקראה במשך שלושת רבעי שעה מכרך של 456 עמודים על ידי אב בית הדין השופט יצחק כהן, והשופטים חיים גלפז ואסתר הֶלְמַן. נגזר עליו מאסר עולם בגין רצח, ועוד שלוש שנים חופפות בגין שיבוש מהלכי משפט. השופט כהן תיאר את עדותו של זדורוב כמלאת שקרים ומניפולציות.

ערעורים ותיאוריות קשר

סניגוריו של זדורוב, אביגדור פלדמן ואלקנה לייסט, ערערו לבית המשפט העליון, וב-17 במרץ 2013 הורה העליון בצעד נדיר למחוזי לעיין מחדש בראיות. אולם, ב-24 בפברואר 2014 שופטי המחוזי הרשיעו אותו בשנית, תוך מתיחת ביקורת חריפה על עדי ההגנה, בהם הפתולוגית ד"ר מאיה פורמן וכן חיים סַדוֹבְסְקִי, שכינה עצמו דוקטור למרות היותו נטורופת בלבד, ועדותו נמחקה לאחר שנטש את דוכן העדים מזועם.

באוקטובר 2014 ערער זדורוב בשנית לעליון. ב-23 בדצמבר 2015, דחה בית המשפט ברוב של שני שופטים (יצחק עָמִית וצבי זִילְבֶּרְטַל) מול דעת מיעוט (ראש ההרכב יורם דַּנְצִיגֶר) את הערעור. עם זאת, השופטים הכירו בחוות דעתה המקצועית של ד"ר פורמן.

במקביל למשפט, החקירה הפכה למוקד של סדרות דוקו ותחקירים. כבר ב־2008 פרסם שרון גל את הסרט "רק תאיר יודעת", שכלל תחקירים של דורון בַּלְדִינְגֶר ועורר זעם ציבורי כלפי חברותיה של תאיר (נופר בן דוד, לי לחיאני ושיראל בִּיטוֹן), שלטענת אילנה ראדה חייכו בראיונות והביא אף לזכייתה של לי לחיאני בפיצוי של 36,000 שקלים על הפצת טענות שווא מצד סדובסקי בספטמבר 2020. העיתונאים מִיקִי רוֹזֶנְטַל ורביב דרוקר פרסמו במרץ 2011 כתבה שביקרה את הטוענים לחפותו, ובה צוטט ד"ר חן קוּגֶל מהמכון לרפואה משפטית באשר לסכין.

גם אשרת קוטלר פרסמה כתבה ב-2013 על הפגיעה בבנות. פרידל (אדיק) פאיינשטיין הוביל פרויקט רשת באתר "האמת היום" לתרגום חומרי חקירה, ששימש בהמשך את השופטים.

הסערה הגדולה הגיעה במרץ 2016 עם עליית סדרת הדוקו "צל של אמת" בערוץ 8, שיצרו יותם גֶּנְדֶלְמַן, ארי פִּינֶס ומיקה תימור. הסדרה, שנמכרה לנטפליקס והוקרנה ב-190 מדינות, חשפה דמות בשם א"ק (אוֹלְגָה/אוֹלָה קְרַבְצֶ'נְקוֹ), שבן זוגה לשעבר א"ח (אדיר חבני) טען שהתוודתה בפניו על הרצח. חבני טען שקרבצ'נקו, שלקתה בנפשה, לבשה את בגדיו בעת הרצח ואף החזיקה סכין. קרבצ'נקו הכחישה מכל וכל, טענה שחבני אנס והתעלל בה והגישה בנובמבר 2021 תביעת לשון הרע על סך 5.4 מיליון ש"ח נגד היוצרים, נגד עו"ד של זדורוב ירון הלוי ונגד חבני. מנגד, חברתה של אולה, מאי פלג שהתאבדה, סיפרה לענת גבעתי על התוודות נוספת של קרבצ'נקו.

בשנת 2021 יצא הסרט "צל כבד" של עידו הר, שניסה לתקן את העוול שנגרם לקרבצ'נקו לטענתו, והאשים את יוצרי "צל של אמת" בחוסר אחריות. סגן ראש השב"כ לשעבר יצחק אִילָן, שחקר את הפרשה, סבר אף הוא שקרבצ'נקו אשמה.

משפט חוזר וצדק מאוחר

התפנית המשמעותית התרחשה כאשר סנגורו של זדורוב, עו"ד ירום הלוי, פנה בבקשה לבחון כתם דם של המנוחה שנמצא בתא 3. בינואר 2019 הודתה פרקליטות המדינה כי נפלה טעות בקטלוג.

ב-11 במאי 2021, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מֶלְצֶר, אישר משפט חוזר, במידה רבה בשל עקבת הדם במסלול הבריחה שלא תאמה לזדורוב והעימות בין מומחה ההגנה כריסטופר מרק מילרוי למומחה התביעה מרקוס רוטשילד בשאלת זליגת הדם. מלצר ציין כי טענות על מחדלי חקירה או שערה שנמצאה בזירה (שתאמה לאלפי אנשים, ביניהם חבני) לא הצדיקו לבדן משפט חוזר.

ביולי 2021 הורה פרקליט המדינה עמית אִיסְמָן על קיום המשפט החוזר. זדורוב שוחרר למעצר בית אצל חמותו. המשפט, שנפתח באוקטובר 2021 בראשות סגן הנשיא אשר קוּלָה והשופטים דני צרפתי ותמר נסים שַׁי, אופיין במתיחות רבה, עד כדי כך שהשופט קולה נזף בנציג הפרקליטות עו"ד קַבְּלָאוִוי שאיבד את כבודו בעיני בית המשפט.

ב-30 במרץ 2023, ברוב של השופטים קולה וצרפתי נגד דעתה של נסים שי, רומן זדורוב זוכה מכל אשמה. ב-14 במאי 2023 הודיעה הפרקליטות כי לא תערער, ובפברואר 2025 נפסקו לזדורוב כ-17 מיליון ש"ח פיצויים על 15 שנות מאסר.

פרשת רצח תאיר ראדה מסרבת לגווע.

ב-14 בינואר 2016 נחנך בקצרין בית כנסת לזכרה בשם "תאיר שבת אחים". אביה, שמואל ראדה, הובא לטקס מבית החולים פוריה בעודו חולה, ונפטר למחרת היום ממחלת הסרטן, משאיר אחריו מורשת של כאב וחיפוש עיקש אחר האמת.

הפרשה הותירה פצע עמוק המזכיר לנו כי לעיתים החיפוש אחר ודאות נתקל בצללים של ספק, וכי שאלת "מי רצח את תאיר ראדה?" נותרה תלויה באוויר הקר של רמת הגולן.

חומר מעשיר לקריאה

״לתפור חף מפשע״ מאת חיים סדובסקי. הספר, הקשור ישירות לפרשה, פורס את טענותיו של סדובסקי נגד הרשעתו של זדורוב.

״תאיר: המסע של אילנה ראדה״ מאת שרון רופא אופיר. ספר המגולל את התמודדותה וסיפורה של אמה של תאיר, על סמך מעורבותה בחיפוש האמת.

״האיש שלא היה שם״ מאת אולגה זדורוב. אשתו של רומן מציגה את נקודת מבטה בפרשה.

״אולי נפלה טעות – התיאוריה של המשפט החוזר וניתוח פרשת זדורוב״ מאת דורון מנשה ואיל גרונר, הוא חיבור משפטי הדן בתיק זדורוב בהקשר של משפטים חוזרים.

״רצח תאיר ראדה ופרשת רומן זדורוב״ מאת אזי לב-און מהווה ניתוח רחב של הפרשה והיווה בסיס מרכזי לכתבה.

״הזיכוי – המסע אל החופש של רומן זדורוב״ מאת ירום הלוי שיצא לאור ב־2026) הוא ספר שנכתב על ידי סנגורו של זדורוב המתאר את מאבקו לזיכוי.

חומר מעשיר לצפייה

״רק תאיר יודעת״, סרט תיעודי של שרון גל מ-2008 שחקר את התנהלות חברותיה של תאיר לאחר הרצח.

״צל של אמת״, סדרת דוקו פורצת דרך מ-2016 שחשפה לציבור את דמותה של א"ק וסדקה את תזת התביעה.

״צל כבד״, סרט תעודה מ-2021 של עידו הר, המציג את סיפורה וגרסתה של אולה קרבצ'נקו.

״לתפור חף מפשע״, סדרת רשת שפורסמה ביוטיוב על ידי סדובסקי ובלדינגר וכללה טענות למחדלי חקירה.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.