תאמל״ק ליטיטוס פלאביוס סאבינוס אספסיאנוס נולד ב-30 בדצמבר שנת 39 לספירה ברומא. הוא היה בנם של אספסיאנוס ופלאביה דומיטילה, שידוע כמי ששימש כמפקד לגיון ולאחר מכן כמי שפיקד על הכוחות הרומיים בארץ ישראל, אותה הרומאים כינו פרובינציית יהודה, הוא היה לקיסר שותף בשנת 71 לספירה ומשנת 79 לספירה שלט לבדו עד למותו בנסיבות שנויות במחלוקת ב-13 בספטמבר שנת 81 לספירה.
חייו המוקדמים
טיטוס, בנו הבכור של הקיסר אספסיאנוס, נולד בשנת 39 לספירה. הוא התחנך יחד עם בנו של קלאודיוס בריטניקוס, שהפך לחברו הקרוב. משנת 61 עד 63 לספירה שירת בגרמאניה ובבריטניה כטריבון צבאי. לאחר מכן, חזר לרומא והתחתן עם ארצ'ינה טרטולה, בתו של מפקד לשעבר מהמשמר הפרטוריאני, ששימש כגוף המשטרה בעיר רומא. אבל רק שנה לאחר מכן, ארצ'ינה מתה וטיטוס התחתן שוב, הפעם עם מרסיה פורנילה, שהייתה בת למשפחה מכובדת, בעלת קשרים למתנגדי נירון. לאחר כישלון הקונספירציה הפיסונית, טיטוס ראה שמוטב שלא להיות קשור בשום צורה למזימות פוטנציאליות ומכאן, התגרש ממרסיה בשנת 65 לספירה. באותה שנה, הוא מונה לקוואיסטור והפך למפקד אחד משלושה לגיונות ביהודה בשנת 67 לספירה.
בסוף שנת 68 לספירה, טיטוס נשלח על ידי אספסיאנוס כשליח כדי לאשר את הכרתו של אביו בגלבה כקיסר. אבל כשהגיע לקורינתוס, הוא למד שגלבה כבר מת ונסוג. טיטוס מילא תפקיד מוביל במשא ומתן, שהוביל לכך שאביו הוכרז כקיסר על ידי המחוזות המזרחיים. למעשה, לטיטוס יוחס כי פייס את אספסיאנוס עם מיוסינוס, מושל סוריה, שהפך לתומכו העיקרי.
נירון הצעיר?
כאדם צעיר, טיטוס דמה לנירון בצורה מסוכנת בקסמו, בחוכמתו, באכזריותו, בפזרנות ובתשוקותיו המיניות. מחונן פיזית ואינטלקטואלית, חזק במיוחד, נמוך עם כרס, בעל סמכות אך ידידותי וניחן בזיכרון מצוין, היה רוכב ולוחם מצוין. הוא גם יכול היה לשיר, לנגן בנבל ולהלחין מוזיקה. שלטונו היה קצר, אבל הוא חי מספיק זמן כדי להוכיח שהיה לו, כמובן הודות להנחיית אביו, כישרון מסוים לממשל, אבל לא מספיק זמן כדי שיתקבל שיקול דעת לגבי מידת היעילות שלו כשליט.
בקיץ שנת 69 לספירה יצא אספסיאנוס לרומא כדי לתבוע את כס המלוכה והותיר את טיטוס כאחראי על המבצע הצבאי נגד המורדים היהודים ביהודה. בשנת 70 לספירה נפלה ירושלים לידי חייליו. היחס של טיטוס ליהודים המנוצחים היה אכזרי לשמצה. המעשה הידוע ביותר שלו לשמצה היה להחריב את בית המקדש הגדול של ירושלים (החלק היחיד מהמקדש ששרד את זעמו של טיטוס, היא 'הכותל המערבי' המפורסם).
נפילת ירושלים בשנת 70 לספירה
הצלחתו של טיטוס זיכתה אותו בשבחים ובכבוד רב ברומא ובקרב הלגיונות. הקשת האדירה של טיטוס, החוגגת את נצחונו על היהודים, עדיין ניצבת ברומא. הניצחון שלו לאחר ניצחונו על היהודים העלה חשד שהוא עלול להפוך לא נאמן לאביו. אבל נאמנותו לאביו לא פסקה. הוא הכיר בעצמו כיורש של אספסיאנוס והיה הגיוני מספיק לחכות עד שיגיע זמנו. הוא יכול היה לסמוך על אביו שיעביר לו את כס המלכות, כי אספסיאנוס אמר פעם: 'או שבני יהיה יורשי או אף אחד'.
עלייתו של טיטוס לשלטון
כבר בשנת 70 לספירה, בעודו במזרח, מונה טיטוס לקונסול משותף עם אביו. לאחר מכן, בשנת 71 לספירה, הוענקו לו סמכויות של טריבון צבאי ובשנת 73 לספירה הוא חלק את הסמכויות עם אביו. כך גם הוא הפך לנציב פרטוריאני. כל זה היה חלק מהטיפוח של אספסיאנוס את בנו כיורש.
לאורך כל הזמן הזה, טיטוס היה יד ימינו של אביו, ניהל את ענייני המדינה השגרתיים, הכתיב מכתבים ואף נשא את נאומי אביו בסנאט. אף על פי שגם הוא עשה את עבודתו המלוכלכת של אביו בתפקידו כפרפקט פרטוריאני והרחיק יריבים פוליטיים באמצעים מפוקפקים. זה היה תפקיד שהפך אותו לבלתי פופולרי מאוד בקרב העם.
איום רציני על הירושה היה הרומן שלו עם הנסיכה היהודייה ברניקי, המבוגרת ממנו בעשר שנים, יפהפייה ובעלת קשרים רבי עוצמה ברומא. היא הייתה בתו (או אחותו) של המלך היהודי, הורדוס אגריפס השני נצר לשושלת החשמונאים. טיטוס קרא לה לרומא בשנת 75 לספירה, מכיוון שהתגרש מאשתו השנייה, מרסיה פורנילה, בשנת 65 לספירה, טיטוס היה חופשי להינשא מחדש ובמשך זמן מה חיה ברניקי בגלוי עם טיטוס בארמון. אבל לחץ דעת הקהל, מהול באנטישמיות פרועה ושנאת זרים, אילץ אותם להיפרד. אפילו דיברו על היותה 'קליאופטרה החדשה'. רומא לא הייתה מוכנה לסבול אישה מזרחית קרובה לשלטון וברניקי נאלצה לחזור הביתה.
בשנת 79 לספירה, נחשפה לו מזימה להתנקש בחייו של אספסיאנוס, טיטוס פעל במהירות ובחוסר רחמים. שני הקושרים המובילים היו אפריוס מרסלוס וקייסינה אלינוס. קייסינה הוזמנה לסעוד עם טיטוס, רק כדי להידקר למוות עם הגעתה. מאוחר יותר נידון מרסלוס למוות על ידי הסנאט והתאבד.
לא חביב העם והסנאט
מאוחר יותר, בשנת 79 לספירה, מת אספסיאנוס וב-24 ביוני עלה טיטוס על כס הקיסרות. בהתחלה הוא היה מאוד לא פופולרי. הסנאט לא אהב אותו על שלא היה לו חלק במינויו ועל היותו הדמות חסרת הרחמים לעניינים הפחות ממולחים של המדינה בממשלו של אספסיאנוס. העם לא אהב אותו על שהמשיך במדיניות הכלכלית והטלת המסים הלא פופולריים של אביו.
גם קשריו עם ברניקי לא זיכתה אותו בשום חסד. למעשה, רבים חששו שיהפוך להיות נירון החדש. לכן, טיטוס החל כעת ליצור דימוי טוב יותר שלו עם תושבי רומא. רשת המלשינים, שעליה הסתמכו מאוד הקיסרים אך יצרה אווירה של חשדנות ברחבי החברה, הצטמצמה באופן דרסטי.
התפרצות הר הוזוב
חודש אחד בלבד לאחר עלייתו של טיטוס, התרחש אסון, שאיים להאפיל על שלטונו. התפרצות הר הגעש הר וזוב הכריעה את הערים פומפיי, הרקולנאום, סטביה ואופלונטיס. מעדות ראייה ששרדה מאת פליניוס הצעיר (61-113 לערך), ששהה במיסנום באותה עת נכתב: ""לנו מרחוק לא היה ברור איזה הר גיהק את הענן, אבל מאוחר יותר התגלה שזה וזוב. בצורתו, עמוד העשן היה כמו עץ אורן אדיר, שכן בראש גובהו הרב, הוא הסתעף לכמה זרמים. אני מניח שפרץ רוח פתאומי נשא אותו כלפי מעלה ואז ירד, הותיר אותו ללא תנועה וכי המשקל שלו לאחר מכן הפיץ אותו החוצה. לפעמים הוא היה לבן, לפעמים כבד ומנומר, כפי שהיה אם היה מעלה כמויות של אדמה ואפר'.
בתוך שעה בערך, פומפיי והרקולנאום, בין כמה ערים וכפרים אחרים באזור, נבלעו בלבה ואפר אדום לוהט. רבים הצליחו להימלט בעזרת הצי שהוצב במיסנום. טיטוס ביקר באזור המוכה, הכריז על מצב חירום, הקים קרן סיוע שאליה הוכנס כל רכוש של קורבנות שמתו ללא יורשים, הציע סיוע מעשי בשיכון מחדש של ניצולים, וארגן ועדה של הסנאט שתספק כל עזרה אפשרית. אולם אסון זה הכתים את זכרו של טיטוס עד היום, מאחר שרבים מתארים את התפרצות הר הגעש כעונש אלוהי על חורבן בית המקדש הגדול בירושלים.
אבל הצרות של טיטוס לא הסתיימו עם אסון וזוב. כשהיה עדיין בקמפניה בשנת 80 לספירה, פיקח על הפעולות לסיוע לקורבנות הר הגעש, שריפה החריבה את רומא במשך שלושה ימים ולילות. פעם נוספת, הקיסר סיפק סיוע נדיב לקורבנות. אבל עוד אסון איים להרוס את שלטונו של טיטוס, שכן אחת מהמגיפות הקשות ביותר שתועדה פקדה את העם. הקיסר ניסה בכל כוחו להילחם במחלה, לא רק בתמיכה רפואית אלא גם בהקרבת קורבנות נרחבים לאלים.
מנבל לגיבור?
עם זאת, טיטוס מפורסם לא רק באסון אלא בזכות פתיחתו של האמפיתיאטרון הפלאבי, הידוע יותר תחת השם 'קולוסיאום'. טיטוס סיים את עבודות הבנייה שהחלו תחת אביו וחנך אותה בסדרה של משחקים מפוארים. אבל ביום האחרון של המשחקים, אומרים שהוא נשבר ובכה בפומבי. בריאותו התרדרה ואולי טיטוס ידע שהוא סובל ממחלה חשוכת מרפא. לטיטוס גם לא היה יורש ישיר, מה שאומר שאחיו דומיטיאנוס יחליף אותו. מספרים על טיטוס שחשד שאחיו יוביל לאסון. למרות כל התאונות והאסונות שפקדו את שלטונו הקצר ובהתחשב כמה לא אהבו אותו בהתחלה, טיטוס הפך לאחד הקיסרים הפופולריים ביותר של רומא. מותו בא באופן פתאומי ובלתי צפוי, ב-13 בספטמבר 81 לספירה בבית משפחתו באקאיי קוטיליאיי (Aquae Cutiliae). שמועות טוענות שמותו של הקיסר כלל לא היה טבעי אלא שהוא נהרג על ידי אחיו הצעיר דומיטיאנוס עם דג מורעל, דבר שמתואר אחרת בסדרה החדשה על רומא "אלו שעומדים למות".
יחסיו עם אחיו
שני בניו של אספסיאנוס: טיטוס ודומיטיאנוס (שלטו בשנים 79-81 לספירה, ו-81-96 לספירה, בהתאמה) לא היו יכולים להיות שונים יותר כקיסרים. למרות שלטיטוס היה מוניטין של שליט חסר רחמים, הוא יתגלה כשליט הוגן. בעוד אחיו דומיטיאנוס החזיר את רומא לשלטון העריצות והפחד.
בנו הבכור של אספסיאנוס, טיטוס, כבר היה פוליטיקאי וגנרל מצליח לפני שאביו הפך לקיסר. הוא השתתף בפעולות צבאיות בבריטניה ופיקד על הלגיון הרומי ביהודה תחת אביו. כאשר נירון מת, טיטוס עודד באופן פעיל את אביו לתבוע את כס המלוכה. כשאספסיאנוס עזב את יהודה כדי לצעוד אל העיר רומא, הוא השאיר את טיטוס כאחראי על המערכה שלו נגד המורדים היהודים.
כאן הוכיח טיטוס את יכולותיו. הוא ריסק בהצלחה את המורדים ובשנת 70 לספירה כבש והחריב את המקדש בירושלים. כשחזר הביתה לרומא, מונה למפקד המשמר הפרטוריאני. הוא הוביל את הזרוע הצבאית של הדיקטטורה של אספסיאנוס והיה למעשה ראש המדינה בפועל.
תפקיד זה, יחד עם המוניטין שלו כחסר רחמים, לא הועילו, כאמור לפופולריות שלו. יחסיו עם פילגשו ברניקי לא עזרו. הרומאים זכרו את קליאופטרה והם לא היו מוכנים לנישואים נוספים לבני מלוכה מהמזרח ובטח לא לנסיכה יהודייה.
לאור שפיכות הדמים שבה זכה אספסיאנוס בכס המלכות והמוניטין של טיטוס עצמו, הייתה לרומאים סיבה טובה לחשוש מהרצף הזה. אבל לא היה צורך. השלטון נמסר בשלווה וטיטוס היה שליט מפתיע לטובה. טיטוס היה קיסר רגוע והוגן. הרבה מהפופולריות שלו באה בזכות נדיבותו, שהתאפיינה במתן סיוע כספי לאחר התפרצות וזוב בשנת 79 לספירה ועבודות שיקום ברומא לאחר שריפה בשנה שלאחר מכן. הוא גם השלים את העבודה על הקולוסיאום ופתח אותו עם 100 ימים של משחקים, תוך שימוש חכם בכך כדי להרגיע את ההמון הרומי בתקופה של קשיים כלכליים.
כנגד כל הציפיות, טיטוס היה שליט מיטיב. עם זאת, שלטונו היה קצר מועד – שנתיים בלבד לאחר עלייתו על כס המלכות, הוא מת. רומא נוהלה כעת בידי דיקטטור שונה מאוד. דומיטיאנוס, בנו הצעיר של אספסיאנוס, כבר היה ידוע באופיו הפרוע. בשנת 70 לספירה, מעשיו במהלך השירות הצבאי בגראמניה דרשו חנינה מאביו. אפילו השמועה הייתה שהוא זירז את מות אחיו טיטוס.
כקיסר, דומיטיאנוס היה שנוא על האצולה הרומית, בעיקר בגלל אכזריותו וראוותנותו. הוא התעקש שיפנו אליו כ"אמן ואל". הוא ערך משחקים כל ארבע שנים, כפי שעשו היוונים. הוא השתתף בהם בלבוש יווני ועם כתר זהב. חבריו השופטים נאלצו לענוד כתרים שהציגו תמונות של האלים ושל דומיטיאנוס עצמו.
מרד בגרמאניה בשנת 89 לספירה דוכא באכזריות קיצונית; ברומא, זה שימש כתירוץ להטיל אימה על הסנאטורים ודמויות מובילות אחרות. כשהוכיח את עצמו גרוע כמו נירון וקליגולה, דומיטיאנוס פתח במשפטי בגידה והוציא להורג או גירש אפילו את מבקריו המתונים ביותר.
דומיטיאנוס העניק בחוכמה לצבא העלאה גדולה בשכר בשנת 84 לספירה וזה בהחלט עזר להבטיח את מעמדו. אבל כלל לא הספיק. בשנת 96 לספירה, הוא נרצח על ידי קבוצה שכללה שומרים פרטוריאנים בכירים, פקידי ארמון ואפילו אשתו של הקיסר עצמו. הצבא זעם מהתפנית, אבל רומא הייתה מאושרת, כאשר האחרון בשורה ארוכה של עריצים הודח. מכאן רומא תמצא את עצמו באי-יציבות פוליטית שתהווה בהמשך את הזרז לקץ האימפריה, אבל זה כבר סיפור אחר.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
