לראשונה בהיסטוריה: שוודיה מקימה סוכנות ביון אזרחית

הכישלון השוודי בהערכת כוונותיה של רוסיה ערב הפלישה לאוקראינה חשף פער עמוק במערך המודיעין של המדינה. ■ בינואר 2027 אמור להתחיל לפעול UND, שירות ביון חוץ אזרחי חדש שיפעל לצד סוכנויות הביון הצבאיות והביטחוניות הקיימות.

זיכרונות מטעות קשה עדיין רודפים את מסדרונות הביון של יבשת אירופה, ומטילים צל כבד על מי שהתגאו ביכולתם לקרוא את מפת האיומים העולמית. בזמן שרוסיה התכוננה בקדחתנות לפלוש לאוקראינה בשנת 2022, סוכנויות הביון של ארצות הברית ובריטניה הפעילו אזעקת אמת בוהקת והתריעו מפני הבאות. ואולם, כמה מעמיתותיהן האירופיות סירבו להשתכנע. בין הספקניות הבולטות הייתה סוכנות הביון של צבא שוודיה, MUST, אשר התגאתה זה מכבר במומחיותה העמוקה לגבי הכוחות המזוינים של רוסיה. לצד ראשי הביון בצרפת ובגרמניה, העריכו קברניטי MUST כי יציאה למלחמה בהיקף מלא היא צעד מסוכן ובלתי-רציונלי מכדי שנשיא רוסיה, ולדימיר פּוּטִין, ישקול אותו ברצינות. הטעות האנליטית הזו הכתה גלים, והובילה לחשבון נפש היסטורי ונוקב בשטוקהולם.

שוודיה, מדינה שטיפחה בקפידה מסורת של כמאתים שנות אי-הזדהות צבאית, מצאה עצמה ניצבת מול שוקת שבורה בכל הנוגע להערכת כוונותיה הפוליטיות של שכנתה ממזרח. בעקבות הכישלון המודיעיני של 2022, התקבלה החלטה חסרת תקדים: הקמת סוכנות ביון חוץ חדשה, אזרחית ועצמאית בשם ״שירון ביוץ החוץ של שוודיה״ עם ראשי התיבות UND (שהן קיצור לאותן מילים בשוודית Sveriges utrikes underrättelsetjänst). הסוכנות, שפעילותה מתוכננת לצאת לדרך ב-1 בינואר 2027, תוכפף למשרד החוץ ותפעל לצד מנגנוני הביון הקיימים. מטרתה היא למלא את החלל הריק בהבנת הפוליטיקה הזרה, לאסוף ולנתח מידע מעבר לים ולהבטיח ששוודיה לא תעמוד שוב עיוורת נוכח שינויים טקטוניים בגיאופוליטיקה העולמית.

לידתה של סוכנות UND

הדרך להקמת סוכנות הביון החדשה הייתה רצופה בהכרה בטעויות העבר. באוקטובר 2023, החליטה הממשלה בשטוקהולם למנות את ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר, קָארְל בִּילְדְט, כחוקר מיוחד. המנדט שניתן לו היה רחב: לבחון לעומק את מערך המודיעין השוודי, את האופן שבו המערך מעניק תמיכה למדיניות החוץ, הביטחון וההגנה, וכן את יכולתו למפות איומים על ביטחון המדינה. הסקירה של בילדט הניחה את האצבע על פער כואב. בניגוד לרבות מבעלות בריתה, לשוודיה לא היה שירות ביון חוץ שאינו כפוף לפיקוד הצבא ושנועד לדווח באופן ישיר ובלעדי לממשלה. בילדט ציין כי בעוד שהמערכת הייתה טובה מאוד במעקב אחר התפתחויות צבאיות בשטח, היא כשלה בניתוח הפוליטיקה של רוסיה והבנת הכיוון שאליו מועדות פניה. המסקנה הייתה ברורה: שוודיה זקוקה לשירות ביון אזרחי שיוכל לחדור לראשם של מנהיגי רוסיה.

המערכת הפוליטית נעה במהירות חסרת תקדים. באוקטובר 2025, מונתה סגנית היועץ לביטחון לאומי, אַנִיקָה בְּרֶנְדְסְטְרוֹם, כחוקרת מיוחדת במטרה להכין ולהוציא לפועל את הקמתה של הרשות החדשה לשירות ביון חוץ אזרחי. במאי 2026, עלתה שרת החוץ, מָרִיָה מַלְמֶר סְטֶנֶרְגָארְד, אל דוכן הנואמים במסיבת עיתונאים והכריזה על ההפניה למועצת החקיקה. היא הבהירה כי מדובר בסוכנות אזרחית המזכירה במבנה שלה את שירות הביון החשאי של בריטניה, MI6.

חודש בלבד לאחר מכן, ביוני 2026, קיבלה הממשלה את הצעת החוק המקיפה שסוללת את הדרך להקמת UND בראשית 2027. הצעת החוק לא רק קבעה את המבנה הארגוני בסביבת שטוקהולם תחת הנהגתו של מנהל סוכנות, אלא גם שינתה את המינוח החוקי – המונח הישן "פעילות מודיעין צבאי" הוחלף ב"פעילות מודיעין חוץ". הפרלמנט של שוודיה צפוי לאשר את התוכנית כולה ב-13 באוגוסט, רגע לפני הבחירות הכלליות המתוכננות לספטמבר.

ה-UND לא תפעל לבדה, אלא כתף אל כתף עם המודיעין הצבאי ועם משטרת הביטחון המקומית, תוך שהיא נוטלת על עצמה חלק ניכר מתחומי האחריות ההיסטוריים שלהם. החשוב שבהם הוא הפיקוח על המודיעין האנושי (HUMINT) החשאי מעבר לים ובפרט על יחידת הצללים של משרד ההגנה הידועה בשם "משרד האיסוף המיוחד".

שוודיה בונה שרירים

החלטתה של שוודיה להקים את UND משתלבת במהלך אסטרטגי רחב בהרבה. הכוחות המזוינים של שוודיה וכמה ממפלגות האופוזיציה אמנם השמיעו קולות של אזהרה, בטענה כי הרפורמה המודיעינית עלולה להיות מזורזת מדי נוכח לוח הזמנים הצפוף, אך מבחינה עקרונית כמעט ואין חולק על נחיצותה. שוודיה מפגינה כיום דחיפות דומה בהחלטות ביטחוניות גדולות אחרות, הנוטשות מאחור מאתיים שנות היסטוריה של אי-הזדהות צבאית ונייטרליות. ההוכחה המובהקת ביותר לכך הייתה הגשת הבקשה להצטרף לברית נאט"ו בשנת 2022, וכניסתה הרשמית לארגון פחות משנתיים לאחר מכן.

הארנקים הממשלתיים נפתחו בהתאם. ממשלת שוודיה מוציאה כיום 2.8% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) על הגנה. אך היעד השאפתני עוד לפניה: הגעה להוצאה ביטחונית של 3.5% עד שנת 2030. במקביל, התעשייה הביטחונית השוודית הפכה לספקית קריטית עבור אוקראינה המדממת, והעבירה לידיה ציוד צבאי מתקדם, לרבות 16 מטוסי קרב מתוצרתה מסוג גריפן (Gripen). החוקר מֶתְיוּ הֶפְּלֶר (Matthew Hepler) מבית הספר לכלכלה של סטוקהולם אבחן היטב את המתרחש, בציינו כי גורמים רשמיים מנסים למעשה לבנות מחדש את "זיכרון השרירים" הלאומי סביב נושאי ההגנה האזרחית, כדי להכין את האזרחים השוודים לתרום לביטחון הקולקטיבי של אירופה.

שומרי החומות הצבאיים: המורשת של MUST

למרות הקמתה של UND, המודיעין הצבאי השוודי נותר שחקן מפתח. שירות הביון והביטחון הצבאי (MUST, Militära underrättelse-och säkerhetstjänsten) מהווה זרוע מרכזית בתוך פיקוד המרכז של הכוחות המזוינים. שירות זה פועל באופן כפול: הן כסוכנות מודיעין חוץ צבאית, והן כסוכנות לביטחון וריגול נגדי. בראשית דרכו ועד לאחרונה, עמד בפני איסור חוקי מוחלט לאסוף מודיעין שנוגע לענייני פנים בתוך המדינה, למעט תפקידו הצר כסוכנות ריגול נגדי המיועדת לסכל איומים ישירים על הצבא, כגון חבלה, ריגול או חדירת גורמים עוינים. באופן אירוני למחצה, חרף היותו גוף הנטוע עמוק בתוך הממסד הצבאי, רוב הצוות המשרת בו מורכב מאזרחים.

מבנה סוכנות MUST נשען על מספר משרדים ייעודיים, כל אחד מהם מתמחה בנדבך אחר של לוחמת הצללים. משרד המודיעין (UNDK) מופקד על השגת מודיעין אסטרטגי טהור עבור מקבלי ההלטות בפיקוד המרכז ובמשרד ההגנה, כמו גם על אספקת סיוע טקטי ליחידות צבאיות פרוסות. לצידו פועל משרד הביטחון (SÄKK), האמון על הגנת הארגון מבפנים ומבחוץ, כמקבילה שוודית למלמ״ב במשרד הביטחון. תחומי אחריותו כוללים לוחמה אלקטרונית וסייבר, ריגול נגדי, קריפטוגרפיה, ובדיקות רקע קפדניות לכוח האדם כדי למנוע הסתננות של גופי ביון זרים.

אך הכתר האפל והסודי ביותר של MUST שמור למשרד האיסוף המיוחד (KSI, Kontoret för särskild inhämtning). יחידה זו, העוסקת בריגול מעבר לים ובאיסוף מודיעין אנושי, פועלת באפלה מוחלטת. זהות מנהליה ועובדיה נתונה תחת מעטה סודיות כבד. ההיסטוריה של היחידה משקפת את רגישות פעילותה. שמותיה הוחלפו שוב ושוב בניסיון להסתיר את עקבותיה. בין השנים 1939 ל-1945 פעלה תחת השם C-byrån; משנת 1946 ועד 1964 כונתה T-kontoret; לאחריה נודעה בראשי התיבות IB (משנת 1965 עד 1973); בשנות השבעים שונה שמה ל-GBU, המשרד המשותף למודיעין (1973-1982) ולאחר מכן הפכה ל-SSI, מדור לאיסוף מיוחד (1982–1994). בשנות השמונים והתשעים עמד בראש גוף סודי זה בֶּרְטִיל לוּנְדִין. רק ב-1994 התקבע השם הנוכחי, KSI. בארגון החדש שיוקם, ה-UND, מיועד משרד זה להיות אבן הפינה של הפעילות האנושית החשאית ולהפוך לגוף חשוב בו.

בזירת המודיעין השוודית קיימים שחקנים נוספים המשתפים פעולה עם MUST. תחום מודיעין האותות (SIGINT) שמורכב מיירוט ופענוח של נתונים ותקשורת, לא נמצא תחת אחריות המודיעין הצבאי, אלא מנוהל על ידי סוכנות ביון אזרחית נפרדת שכפופה למשרד ההגנה, הידועה בשם מוסד הגנת הרדיו לאומית (FRA). בנוסף, מתקיים שיתוף פעולה הדוק עם סוכנות מחקר ההגנה (FOI) ומינהל ציוד ההגנה (FMV). כך שההפרדה לגוף אזרחי אינה מוחלטת.

המגן מבית: מאה שנים של משטרת הביטחון (Säpo)

בעוד שסוכנויות UND ו-MUST מפנים את מבטם החוצה אל עבר האיומים הבינלאומיים, חזית הפנים השוודית מופקדת בידיה של משטרת הביטחון: Säpo (ראשי תיבות של Säkerhetspolisen). ארגון זה, המתפקד מאז 1 בינואר 2015 כרשות עצמאית הכפופה ישירות למשרד המשפטים, מחזיק בסמכויות משטרתיות נרחבות. משימתו העליונה היא להגן על המערכת הדמוקרטית של שוודיה, לשמור על חירויות האזרח ולהבטיח את הביטחון הלאומי. מאוקטובר 2022, סוכנות זו מתפקדת גם כסוכנות מוכנות לחירום.וב-2021 מונתה שַׁרְלוֹט פוֹן אֶסֶן לשמש כמנכ"לית ומפקדת משטרת הביטחון.

שורשי Säpo נטועים עמוק בהיסטוריה השוודית של תחילת המאה ה-20. ב-31 באוגוסט 1914, לנוכח סערת מלחמת העולם הראשונה, הוקם לראשונה כוח משטרה מיוחד למניעת פשעים נגד ביטחון המדינה. הכוח, שכונה "המשרד הראשון של המטה הכללי" או "משרד המשטרה", הונהג על ידי סרן אֵרִיק גּוּסְטַף אָף אֶדְהוֹלְם וכלל שילוב של אנשי צבא ושוטרים משטוקהולם.

לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה, ביולי 1939, החלה המדינה לעבות את שורותיה. מחלקת הריגול הורחבה תחת פיקודו של קומיסר אֵרִיק לוֹן ומנתה 20 שוטרים. במקביל, הוקם בשטוקהולם "המדור השישי" שטיפל בענייני ביטחון פנים בבירה, ועם הזמן סייע למחוזות נוספים. ב-1 בספטמבר 1939 מוזגו שני הגופים תחת ניהולו של מַרְטִין לוּנְדְקְוִיסְט ואז גם נעשה לראשונה שימוש תקשורתי במונח "משטרת הביטחון". הארגון חולק למחוזות פיקוח לאומיים.

אולי יעניין אותך

פרנק ויזנר: המרגל שבנה את עולם הצללים

פרננדו גוטיירס באריוס: האיש שעצר את קסטרו

קוזלוב, אלכסנדר קוזלוב. המרגל הסובייטי שחדר לשורות המודיעין הנאצי

מנואלה סאנז: המהפכנית שהצילה את סימון בוליבאר

לאחר פירוק השותפות הזו ב-1 ביולי 1946, הוקמו מחלקות ייעודיות בערים הגדולות ללחימה בפעילות מודיעינית בלתי חוקית. עם הלאמת המשטרה בשנת 1965 בוטלה משטרת המדינה, ורק ב-1 באוקטובר 1989 התגבש הארגון למבנה הנוכחי וזכה למנכ"ל משלו. סמלו של הארגון מספר את סיפורו: שדה כחול ועליו לפיד זהב שממנו צומחים ארבעה עלי אלון, סמל לכוח ולידע, המונח על שני פסקס (צרורות זרדים) מוצלבים מזהב, ומוכתר בכתר מלכותי כיאה לארגון האמון על הגנת הממלכה.

פריסתה הגיאוגרפית של משטרת הביטחון נועדה להבטיח כיסוי מודיעיני מבצעי מלא. מטה הארגון שוכן אומנם בעיר סולנה, אך פעילות השטח מחולקת לשבעה אזורים:

• מחוז צפון היושב באומאו ומכסה את וסטרנורלנד, ימטלנד, וסטרבוטן ונורבוטן.
• מחוז מרכז היושב באופסלה ואחראי גם על וסטמנלנד ויבלבורג.
• מחוז ברגסלאגן הפועל מארברו וחולש על דלרנה, ורמלנד וארברו.
• מחוז מזרח הפועל מלינשפינג ונורשפינג ומכסה את ינשפינג, סדרמנלנד ואסטרייטלנד.
• מחוז מערב היושב בגטבורג וחולש על הלנד וסטרה ייטלנד.
• מחוז דרום שממוקם במאלמו ואחראי על קרונוברג, קאלמאר, בלקינגה וסקונה.
• ומחוז שטוקהולם, הכולל את אזור הבירה והאי גוטלנד.

חזיתות המאבק: מריגול ועד טרור

תחומי האחריות המבצעיים רחבים למדי. הנדבך המרכזי ביותר הוא הריגול הנגדי. הארגון פועל לסכל "ריגול פליטים", דהיינו מצבים בהם מעצמות זרות עוקבות ומתנכלות למתנגדים פוליטיים שמצאו מקלט בשוודיה. במקביל, הארגון מגן על חברות הטכנולוגיה המקומיות מפני גניבת סודות מסחריים וצבאיים על ידי מדינות עוינות. בעיתות מלחמה או כוננות גבוהה, תפקידי הריגול הנגדי והביטחון הופכים לקריטיים אף יותר, תוך מאמץ עליון להגן על מידע מסווג ולסכל פעולות דיסאינפורמציה ותעמולה של האויב.

זירת לחימה מורכבת לא פחות היא המאבק בטרור. משטרת הביטחון פועלת למנוע מתקפות טרור נגד שוודיה או אינטרסים זרים בשטחה, ומסכלת התבססות של רשתות טרור בינלאומיות. לצורך כך, בשנת 2005 הוקם המרכז הלאומי להערכת איומי טרור (NCT), קבוצת עבודה קבועה המאגדת נציגים של משטרת הביטחון,  סוכנות הביון הצבאית MUST וסוכנות מודיעין האותות FRA, היושבים יחדיו במטה בסולנה ומנתחים את התפתחות הטרור העולמי.

סמכות נוספת ורגישה מוקדשת ל"הגנת החוקה". מדור זה, שהוקם ב-2007 למאבק בפשיעה המאיימת על החברה, נועד להגן על תהליכי קבלת ההחלטות הפוליטיים ועל התקשורת החופשית מפני הטרדות, שחיתות ואלימות. ב-2008 פרסם המדור את דו״ח הבכורה שלו שעסק באיומים כלפי נבחרי ציבור. מעבר לכך, משטרת הביטחון מספקת אבטחת אישים (באמצעות מדור Personskydd) לראשי המדינה, החל מראש הממשלה והשרים, דרך חברי הפרלמנט ומשפחת המלוכה, ועד לראשי מדינות זרים המבקרים בממלכה.

צללים ופנקסים שחורים: היסטוריה של רישום פוליטי

בדומה לגופי ביטחון פנים רבים, ההיסטוריה של משטרת הביטחון אינה חפה מכתמים אפלים ומשערוריות שהסעירו את החברה השוודית.

האירוע המכונן ששינה את פני הארגון היה תפיסתו של המרגל סְטִיג בֶּרְגְלִינְג. זו היתה אחת מפרשיות הריגול החמורות והמסעירות ביותר בתולדות שוודיה במהלך המלחמה הקרה. ברגלינג החל את דרכו כקצין משטרה, ובשנת 1967 הצטרף למשטרת הביטחון השוודית. במסגרת תפקידו, זכה לגישה למידע רגיש ביותר ואף עבד תקופה עם המודיעין הצבאי השוודי. בשנת 1973, בעת משימה מטעם האו"ם בלבנון, החל ברגלינג למכור מסמכים מסווגים ל-GRU, סוכנות הביון הצבאי של ברית המועצות. המניע שלו היה כלכלי גרידא, ולא אידיאולוגי. לאורך השנים הוא העביר לסובייטים למעלה מ-15,000 מסמכים סודיים, בהם תוכניות מפורטות של מתקני הגנת החופים השוודיים ומידע על מבצעי הריגול הנגדי. הנזק הביטחוני היה כה חמור, ששוודיה הנייטרלית נאלצה לארגן מחדש את מערך ההגנה שלה בעלות של עשרות מיליוני דולרים.

במרץ 1979 התרחשה התפנית: בעקבות חשדות שעלו בשוודיה לגבי הדלפות מידע, נעצר ברגלינג דווקא בישראל על ידי שירותי הביטחון הישראליים, והוסגר מיד לשוודיה. הוא נידון למאסר עולם בגין ריגול חמור, אך סיפורו היה רחוק מסיום. בשנת 1987, במהלך חופשת התייחדות עם אשתו אליזבת, הצליח ברגלינג להימלט באופן מביך מבעד לאצבעות מערכת הכליאה השוודית הליברלית. הבריחה עוררה רעידת אדמה פוליטית בשוודיה ואילצה את שר המשפטים להתפטר. בני הזוג ברחו למוסקבה, ובהמשך חיו תחת שמות בדויים (כמו "יוג'ין סנדברג") גם בהונגריה ובלבנון. רק בשנת 1994, כשהוא סובל מבעיות בריאותיות וגעגועים הביתה, חזר ברגלינג מרצונו לשוודיה והסגיר את עצמו כדי להמשיך לרצות את עונשו. הוא שוחרר על תנאי ב-1997, ואת שנותיו האחרונות העביר בבית אבות בשטוקהולם, כשהוא מאובחן עם מחלת פרקינסון, עד מותו בינואר 2015 בגיל 77.

בעקבות אותו מחדל, שינתה משטרת הביטחון את שיטות העבודה שלה מקצה לקצה. במקום לנסות ולחשוף פשעים לאחר מעשה, היא עברה למדיניות של מניעה וסיכול תוך איתור ופירוק ניסיונות של קציני מודיעין זרים לגייס אזרחים שוודים. הטקטיקה הזו הייתה יעילה בצורה יוצאת דופן, והובילה כאמור לעשרות גירושים פומביים של אנשי סגל סובייטים ומזרח אירופיים, עד להתמוטטות ברית המועצות.

ואולם, הזירה הפנימית הייתה מורכבת הרבה יותר, ולוותה בהפרות בוטות של זכויות אזרח. בשנת 1969 נחקק חוק שאסר במפורש על רישום ואיסוף מידע פוליטי המבוסס על השתייכות מפלגתית בלבד. לכאורה, נאסר על הסוכנות לעקוב אחר אדם רק משום שהיה חבר במפלגת שמאל. בפועל, המציאות הייתה שונה בתכלית. בשנת 2003 נחשף סוד אפל: ממשלות סוציאל-דמוקרטיות בשנים 1970 ו-1973 הוציאו הוראות חשאיות ל-Säpo לעקוב אחר שורה ארוכה של ארגונים.

רשימת המעקב כללה שורה של ארגוני שמאל רדיקלי, ביניהם SKP, Clarté, KFML(r), SKU(ml), SKS(ml), MLK, הברית המרקסיסטית המהפכנית (Revolutionära Marxisters Förbund) והברית הקומוניסטית (Förbundet Kommunist), לצד תנועות הסטודנטים SDS ותנועת DFFG שריכזה את המאבק למען וייטנאם. המעקב לא פסח על הימין הקיצוני, וכלל את מפלגת הרייך הנורדית (Nordiska rikspartiet), התנועה השוודית החדשה (Nysvenska Rörelsen) והברית הדמוקרטית (Demokratisk Allians). אפילו ארגון הפציפיסטים וסרבני המצפון PAX-VCO מלונד סומן כיעד למעקב.

ההנחיות קבעו כי רק חברים בעמדות מפתח יירשמו, אולם משטרת הביטחון התעלמה מההוראות. הארגון ניהל "הערות עבודה", מאגר נפרד שבו נרשמו אנשים על סמך חשדות קלושים, מעורבות שולית ואפילו מנוי לעיתון השמאלי Proletären. ההשלכות היו הרסניות. בזמן משבר או מלחמה, תכננה המדינה לעצור פעילים אלו. בימי שגרה, הרישום מנע מאנשים להתקבל לכ-400,000 משרות שהוגדרו כמסווגות ביטחונית, כשהסוכנות עורכת כ-160,000 בדיקות רקע מדי שנה. בארכיוני Säpo נמצאו אף שמותיהם של ילדים בני חמש עשרה, שכל חטאם היה השתתפות במחאה נגד מלחמת וייטנאם.

האירוניה המרירה הייתה שחרף המעקב המסיבי אחר ארגוני השמאל, כמעט ולא נמצאה בהם פעילות פלילית ממשית המאיימת על המדינה. במקרה של תנועת KFML(r), העלו החקירות שלושה מקרים בלבד: השתמטות מהצבא, הדבקת מודעות בלתי חוקית, ומקרה בודד של אלימות כלפי עובד ציבור. אפילו בשנות התשעים המשיך המעקב. בשנת 1993, תחת ממשלתו של קארל בילדט, סווג ארגון הנוער הקומוניסטי המהפכני כארגון מסוג "HT19", סיווג שדורש תשומת לב מיוחדת. התוצאה הייתה מעקבים אינטנסיביים שכללו אף טיסות ריגול מעל מחנה הקיץ של התנועה בטיוודן.

הביקורת הציבורית הייתה עזה. פעילים למען זכויות אדם, ובראשם חברת הפרלמנט העיתונאית אִינְגְרִיד סֶגֶרְסְטֶדְט-וִיבֶּרְג יחד עם פעילים פוליטיים כגון בֶּנְגְט פְרֶיְיד, דרשו את פתיחת הארכיונים החשאיים. שוודיה אף ספגה מהלומה בינלאומית כשהורשעה בבית הדין האירופי לזכויות אדם בגין הפגיעה בפרטיות האזרחים. כאשר שר המשפטים הַאנְס סְטָארְק בדק את הנושא ב-1988, הוא פרסם דוח נקי כביכול, אך בחלקו החסוי אישר כי אזרחים אכן נרשמו בגין מנוי לעיתון. המנכ"ל לשעבר, מַאטְס בּוֹרְיֶיסוֹן ומשפטני הסוכנות, נאלצו להודות בדיעבד כי הפעולות סתרו את החוקה השוודית. ועדה פרלמנטרית אף קבעה כי עד היום קיימת סכנה להפרת איסור הרישום הפוליטי.

הפוליטיקה והסוכנות התנגשו לא פעם גם בצמרת. בשנת 1969, הואשם ראש הסוכנות דאז, פֶּר-גוּנָר וִינְגֶה, בכך שטען שמידע ממשלתי עלול לדלוף בשל מעורבותו של השר אוֹלוֹף פַּלְמֶה בתנועה נגד מלחמת וייטנאם, וכי אינו יכול לשתף פעולה עם ממשלתו. וינגה הכחיש זאת נמרצות בספרו האוטוביוגרפי. הסופר והעיתונאי יָאן גִיּוּ תקף את הסוכנות פעמים רבות בספריו ובטוריו, בטענה כי מדובר בארגון ימני קיצוני נטול פיקוח דמוקרטי, טענות שהסוכנות פטרה כבורות.

רשת הריגול החדשה באירופה

התמורות שעוברת שוודיה עם הקמת UND מהוות חלק ממגמה עולמית. ברחבי היבשת הישנה, אומות מתעוררות למציאות גיאופוליטית חדשה ומטלטלות את ארגוני הביון שלהן. גרמניה, לדוגמה, נמצאת בעיצומו של מאבק לשחרר את סוכנות הביון החוץ שלה (Bundesnachrichtendienst) מהכבלים של חוקי פרטיות נוקשים, המגבילים באופן דרמטי את יכולתה לעקוב אחר יעדים זרים. אוסטריה הקימה רק לפני כמה שנים סוכנות ביון עצמאית וברחבי היבשת כולה, קהילות הביון עוברות שינויים. גם ביפן הכריזו על הקמת סוכנות ביון חדשה בשם לשכת הביון הלאומית.

הסיבה להתעוררות זו אינה מסתכמת אך ורק בתוקפנותה של רוסיה באוקראינה. בבירות אירופה מחלחל חשש גובר מפני התלות הכמעט מוחלטת במודיעין האמריקאי, במיוחד על רקע יחסים מתוחים מעבר לאוקיינוס האטלנטי. כתוצאה מכך, השיח על שיתוף פעולה פנים-אירופי הולך וצובר תאוצה. פוליטיקאים בכירים במדינות כמו גרמניה והולנד העלו, כל אחד בנפרד, רעיון שאפתני: הקמת רשתות שיתוף מודיעין אירופיות עמוקות. המודל שניצב לנגד עיניהם הוא ברית "חמש העיניים" (Five Eyes), שותפות היסטורית וחשאית במיוחד בין ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, קנדה וניו זילנד.

אולם, הפיכת החזון למציאות היא משימה סבוכה. בסיסה של ברית "חמש העיניים" מושתת על החלפה אינטנסיבית של מודיעין אותות (SIGINT) עמוק, הדורש מערכת יחסים הבנויה על אמון מוחלט ובלתי ניתן לערעור. בשוודיה, מודיעין מסוג זה כלל אינו באחריות UND החדשה או MUST, אלא מטופל בנפרד על ידי FRA. כפי שמעיד קארל בילדט, שיתוף פעולה חודרני שכזה אינו מתיישב בקלות עם מסגרות רב-צדדיות חדשות שטרם עמדו במבחן הזמן.

תחת זאת, הפתרון האירופי המסתמן יהיה ככל הנראה איסוף וניתוח משותף, אך לא רשמי, בין שותפים בעלי תפיסת עולם דומה. הדגש יוסט אל עבר שיטות חדשות של ריגול, בעיקר חקר מודיעין ממקורות גלויים (OSINT), תוך הסתמכות גוברת על כלי בינה מלאכותית לעיבוד כמויות אדירות של מידע. כך או אחרת, הקמת UND בשוודיה היא אבן דרך המעידה על תהליך התפכחות עמוק.

כך, בעוד אירופה צועדת אל עבר עידן של חוסר ודאות ביטחונית, שוודיה מסירה מעליה את שאריות הניטרליות שעיצבה את זהותה במשך מאות שנים. מהמשרד הראשון והצנוע של המטה הכללי ב-1914, דרך מאבקי הריגול הנגדי של משטרת הביטחון והחדרים הסודיים של יחידת KSI עוד מתקופת המלחמה הקרה, ועד להקמת סוכנות ביון החוץ המודרנית והצטרפותה המלאה לנאט"ו, שטוקהולם מבינה כעת שבעולם של טורפים, התבצרות צבאית פנימית אינה מספיקה; נדרשות עיניים ואוזניים אזרחיות חדות שיוכלו לפענח את מחשבותיהם של המנהיגים מעבר לים, בטרם יעלו הטנקים על הגבולות.

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שהסודות מאחורי הקלעים של תולדות המודיעין באירופה מרתקים אתכם לא פחות מאותנו. אנו מזמינים אתכם להירשם לניוזלטר שלנו ולגלות מדי שבוע כיצד המהלכים הנסתרים של העבר מעצבים את עולמנו כיום.