הסרט "לוני טונס מציגים: קיוטי נגד אקמי" הגיע סוף-סוף לבתי הקולנוע, כסרט עלילתי המשלב אנימציה, בסגנון "מי הפליל את רוג'ר ראביט". הפרויקט עבר מסלול ייסורים: האחים וורנר תכננו להפיץ אותו עוד ב-2023, אך לאחר מכן הניחו את הסרט המוגמר על המדף לצורך מחיקה לצורכי מס. למרבה המזל, חברת Ketchup Entertainment רכשה את הסרט ובסופו של דבר הביאה אותו אל המסך הגדול. אז מי הם אותם סרטים גנוזים, כמו הסרט האבוד של צ'רלי צ'פלין, "באטגירל" וסרט האנימציה המבוטל של סקובי-דו, שמעולם לא הגיעו לקהל הרחב?
הקולנוע הוא עסק רווחי, אך מסוכן מאוד. על כל סרט שמצליח להגיע אל המסכים ישנם כמה עשרות סרטים שנעלמים לנצח בגיהינום ההפקה. תסריטים מבטיחים נותרים ללא עיבוד קולנועי, ואילו פרויקטים שכבר קיבלו אור ירוק מאבדים את המימון שלהם, מבוטלים בשלב טרום-ההפקה או מתפרקים ממש לפני תחילת הצילומים.
לפעמים אפילו סרטים שהושלמו ונערכו במלואם נזרקים לפח. הסיבות לכך עשויות להיות שונות: פשיטת רגל של האולפן, ביטול תרבותי של הכוכב הראשי, אובדן הנגטיב היחיד של הסרט, שאיפתו חסרת הגבולות של הבמאי לשלמות, ולעיתים גם רצון פשוט לחסוך כסף ולקבל הטבת מס.
"אשת הים"
בשנת 1925 צ'רלי צ'פלין התרשם כל כך מ"ציידי הישועה", סרט הביכורים כבמאי של ג'וזף פון שטרנברג הצעיר, עד ששכנע את חברת יונייטד ארטיסטס לרכוש את זכויות ההפצה של הסרט, ולפון שטרנברג הציע עבודה באולפן הקולנוע שלו. "אשת הים" נועד להחזיר אל המסכים את עדנה פרביאנס. מי שהייתה בעבר שותפתו הקבועה של צ'פלין כבר לא קיבלה תפקידים במשך כמה שנים והייתה קרובה לפרישה מן המקצוע. בסרט החדש היא קיבלה את תפקיד ג'ואן, בתו הטובה ונאה למראה של דייג עני ממונטריי.
"אשת הים" הוא הסרט היחיד של אולפנו של צ'רלי צ'פלין שבו השחקן הגדול עצמו לא השתתף וגם לא שימש כבמאי. למעשה, צ'פלין כמעט שלא הופיע באתר הצילומים והעניק לפון שטרנברג חופש יצירתי מלא. אולם כאשר הבמאי, מבלי לבקש רשות, ארגן הקרנת מבחן לעיתונות, המפיק התמלא זעם. ביקורותיהם הקטלניות של הצופים רק הוסיפו שמן למדורה. העיתונאים חשבו שהסרט יפה אך חסר תוכן, ואילו משחקה של פרביאנס לא עמד בשום ביקורת.
לאחר שהרהר בכך מעט, החליט צ'פלין שלא להפיץ את "אשת הים" והחביא את עותק הסרט המקורי במשרדו. שם הוא נותר במשך כמה שנים, עד שרשויות המס החלו להתעניין בענייניו הכספיים של צ'פלין. בשנת 1933 השמיד צ'פלין את הנגטיבים של הסרט, בראש ובראשונה כדי למחוק את ההוצאה לצורכי מס. כן, כן, דייוויד זסלב לא היה הראשון שהקריב סרטים שכבר הושלמו למען ניכויי מס.
"רחוב החלומות"
בתחילת שנות ה-80 החל הקולנוען האוסטרלי מרטין שארפ להתעניין ביצירתו של הזמר הרברט חאורי, שנודע בכינוי טייני טים. בשנת 1979 ערך הזמר מרתון מוזיקלי בלתי נשכח בלונה פארק של סידני, וכמה חודשים לאחר מכן נפגע המקום בשריפה. שארפ סבר כי שני האירועים קשורים זה בזה וכי השריפה הייתה מכוונת. משום כך הסרט התיעודי שתכנן, "רחוב החלומות", לא רק הוקדש להופעה ולשריפה אלא גם ניסה להציג הקבלות ביניהן, ובמקביל לספר את ההיסטוריה המלאה של הפארק ואת סיפור חייו של המוזיקאי.
בתחילה הציע שארפ לבמאי המפורסם פיטר ויר לצלם את הסרט התיעודי, אך בסופו של דבר החליט לעשות זאת בעצמו ונשאב כל כך אל הפרויקט, עד שב-1985 כבר הוקדש לו חדר שלם בביתו. שארפ אף משכן את ביתו כמה פעמים כדי להשיג את המימון שהיה חסר לו.
בשנת 1988, לאחר שנמאס לו להמתין, הצליח טייני טים להוציא משארפ גרסה ראשונית של הסרט התיעודי, שהוקרנה בהצלחה רבה בפסטיבל בברייטון. אולם הבמאי ראה בגרסה הזאת יצירה בלתי גמורה והמשיך לעבוד על הסרט עד מותו בשנת 2013. הסרט מעולם לא הופץ באופן רשמי, ולכן ברשת עדיין מסתובבים עותקי פיראט של הגרסה שהוקרנה בפסטיבל והוקלטה על קלטות וידאו, אשר זכתה לכינוי "גרסת ברייטון".
"ארבעת המופלאים"
בשנת 1986 רכש ברנד אייכינגר, ממייסדי חברת הקולנוע Constantin Film, תמורת סכום צנוע של 250 אלף דולר אופציה לעיבוד קולנועי של סדרת הקומיקס הפופולרית. אייכינגר קיווה להעביר את הסרט לאחד האולפנים הגדולים בהוליווד, אך למרות התעניינות מצד האחים וורנר וקולומביה פיקצ'רס, העסקה מעולם לא יצאה לפועל. השותפים האפשריים נרתעו מעלויות ההפקה ומהספקות בנוגע להצלחת ז'אנר גיבורי-העל.
אייכינגר לא איבד תקווה, אולם בהדרגה החל מועד פקיעת החוזה להפעיל עליו לחץ: האופציה עמדה לפוג ב-31 בדצמבר 1992, ומארוול סירבה להאריך אותה. כדי לשמור על הזכויות החליט המפיק להכניס במהירות להפקה גרסה דלת תקציב ופנה לעזרתו של רוג'ר קורמן, מלך סרטי הבי-מובי. קורמן שכר את הבמאי אולי סאסון ומיד החל לעבוד. בספטמבר 1992 הוא עדיין דן בפרטים עם אייכינגר, וב-28 בדצמבר כבר החלה ההפקה. תקציב הסרט נע בין 750 אלף למיליון דולר, והצילומים נמשכו כארבעה שבועות.
יציאתו של "ארבעת המופלאים" תוכננה תחילה לספטמבר 1993, לאחר מכן נדחתה לאביב של השנה שלאחר מכן, ואז נעלם הסרט לפתע מלוח ההפצה. במשך זמן רב נפוצו בעיתונות שמועות שלפיהן אייכינגר כלל לא התכוון להפיץ את גרסתו של סאסון, וכי הצילומים נועדו רק לאפשר לו לשמור בידיו את הזכויות. המפיק עצמו טען כי "ארבעת המופלאים" נקבר בידי אחד מבכירי מארוול ומי שיהפוך בהמשך למייסד אולפני מארוול, אבי ארד. בשנת 2002 אישר ארד את הגרסה הזאת והודה כי רכש את כל הזכויות לסרט תמורת כמה מיליוני דולרים במזומן. לדבריו, סרט גיבורי-על דל תקציב היה עלול לפגוע במותג.
ארד ניסה להשמיד כל זכר לקיומו של "ארבעת המופלאים", אך בכל זאת שרדו עותקים של הסרט, ובמשך השנים הם דלפו לרשת. עם הזמן אף זכתה גרסתו של סאסון למעמד של סרט פולחן בקרב קהלים מצומצמים. סרטים תיעודיים נעשו על הפקתו, מעריצים אספו חתימות בדרישה להעלות אותו לשירותי הסטרימינג, והשחקנים הראשיים אף הופיעו בהופעת אורח בסרטו של מאט שקמן.
"איש-החיפושית"
בתחילת שנות ה-2000 הגה בוב בנדטסון, תסריטאי "משפחת סימפסון", סרט אנימציה באורך מלא שנועד לעשות פרודיה על הקלישאות המרכזיות של ז'אנר גיבורי-העל. על פי העלילה, הגיבור הראשי, עובד במפעל לממתקים, קיבל כוחות-על לאחר שננשך בידי חיפושית והחל להילחם בבעלי המפעל המושחתים, שהשתמשו בו לצורך מזימות פליליות.
אולי יעניין אותך
הסרט צויר ביד, תקציבו הוערך ב-20 מיליון דולר, ועל הפקתו הייתה אחראית חברת Studio-Free העצמאית. ברנדן פרייזר הוזמן לדבב את הדמות הראשית, ואילו תפקיד האנטגוניסט, בעל המפעל, הוצע למרלון ברנדו. אולם השחקן המפורסם חשב שיהיה מצחיק הרבה יותר אם לא ידבב את בעל המפעל אלא דווקא את אשתו. הוא הקליט את שורותיו בביתו כשהוא לבוש בשמלה לבנה, בכפפות, בפאה בהירה ובאיפור מלא. זה היה תפקידו האחרון של ברנדו, שהיה חולה אנושות. שלושה שבועות לאחר מכן הוא מת.
במקור נקבעה הקרנת הבכורה של "איש-החיפושית" לשנת 2006, אולם לאחר מכן היא נדחתה כמה פעמים ולבסוף נעלם הסרט לחלוטין מלוח ההפצה. האולפן מעולם לא הצליח להשיג את הכסף הדרוש להשלמת הפרויקט.
"אימפריות המעמקים"
באמצע שנות ה-2000 הגה המיליארדר הסיני ג'ון ג'יאנג את הרעיון ליצור סדרת סרטים שתוכל להתחרות ב"אינדיאנה ג'ונס", "מלחמת הכוכבים" ו"שר הטבעות". התקציב המוצהר של "אימפריות המעמקים" הוערך ב-130 מיליון דולר. הצילומים היו אמורים להתקיים בסין בהובלת אנשי קולנוע אמריקאים, והשחקנים המרכזיים חתמו מראש על חוזים לשלושה סרטים.
הראשון שניגש למלאכה היה רנדל פרייקס, שותף ותיק ליצירה של ג'יימס קמרון. הוא הגה את העלילה וכתב את הגרסה הראשונה של התסריט, אך ג'יאנג לא היה מרוצה ממנה. במהלך ארבע השנים הבאות החליף איש העסקים כעשרה תסריטאים ודחה כארבעים טיוטות. עד ש"אימפריות המעמקים" הגיע לבסוף לאתר הצילומים, פרייקס כבר עזב מזמן את הפרויקט, אירווין קרשנר ויתר על כיסא הבמאי והתפקיד הראשי הוענק לאולגה קורילנקו. בתפקיד הבמאי נאלץ ג'יאנג להסתפק בבמאי הקליפים ג'ונתן לורנס. לדברי הבמאי, המפיקים הסינים התעלמו מדרישות בטיחות בסיסיות, עיכבו באופן קבוע את תשלום המשכורות ואיימו על הניצבים. אחת השחקניות אף נאלצה לברוח מאתר הצילומים, ולאחר מכן להשיג בחזרה את דרכונה ולדרוש את השכר שהגיע לה בסיוע הקונסוליה האמריקאית בשנגחאי.
לאחר חמישה חודשי צילום עזב לורנס את הפרויקט, לאחר שצילם כשליש מן החומר. אחריו החליף ג'ון ג'יאנג כמה במאים נוספים. בסופו של דבר הצליח אחד מהם להשלים את הצילומים, ואף נקבעה הקרנת בכורה לשנת 2011. אלא שהמיליארדר לא הצליח למצוא מפיץ, ובהמשך נגמר לו הכסף לפוסט-פרודקשן. בשנת 2016 אף ניסו המפיקים לגייס באמצעות מימון המונים כסף להשלמת האפקטים החזותיים, אך הקמפיין שלהם נכשל כישלון חרוץ.
"היפי היפי שייק"
בשנת 1998 רכשה החברה הבריטית Working Title את זכויות העיבוד הקולנועי של זיכרונותיו של העיתונאי האוסטרלי ריצ'רד נוויל, שעסקו בניסיונותיו להשיק בלונדון של שנות ה-60 גרסה בריטית של כתב העת הסאטירי Oz.
במהלך עשר השנים שלאחר מכן החליף הסרט כמה במאים ותסריטאים, אך הגיע לאתר הצילומים רק בספטמבר 2007. בשלב זה הופקד הפרויקט בידי הבמאית ביבן קידרון, התסריט נכתב בידי בעלה לי הול, ואת התפקידים הראשיים קיבלו קיליאן מרפי וסיינה מילר.
הצילומים התנהלו ללא תקריות, אולם שלב הפוסט-פרודקשן התארך, וביולי 2009 עזבה קידרון את הפרויקט בטענה לחילוקי דעות יצירתיים עם המפיקים. אלה השלימו בעצמם את העריכה ואף קבעו מועד לבכורה בפברואר 2010, אך "היפי היפי שייק" מעולם לא הגיע לבתי הקולנוע. ייתכן שהסיבה הייתה תגובותיהם השנויות מאוד במחלוקת של הצופים שנכחו בהקרנות המבחן. בעוד שחלקם שיבחו את האווירה הקסומה של שנות ה-60 ואת משחקם המצוין של קיליאן מרפי וסיינה מילר, אחרים התלוננו כי זה היה הסרט הגרוע ביותר שראו במאה הנוכחית.
"טרנזיט בלאק ווטר"
ברוס ויליס היה בין הראשונים שהתעניינו בעיבוד הקולנועי לרומן בעל אותו השם מאת קרסטן סטראוד, המספר על מנהל חברת תובלה המעורב בניסיונותיהם של סוכנים פדרליים לעצור מבריח חמקמק. כאשר הפרויקט, לאחר שהחליף כמה במאים ותסריטאים, סוף סוף נכנס להפקה, כבר הוענקו התפקידים הראשיים ללורנס פישבורן ולקארל אורבן.
מאוחר יותר טען הבמאי טוני קיי כי צילם סרט פעולה דינמי ומהנה לצפייה בסגנון "מת לחיות", אך המפיק דייוויד ברגשטיין סירב לקבל את גרסת העריכה הסופית ולשלם עליה, בטענה שהשינויים שקיי הכניס לתסריט הרסו את סיכויי ההפצה של הסרט. לדעת הבמאי, ברגשטיין ניסה בדרך זו להימנע מתשלום שכר ולכסות על בעיותיו שלו. המפיק היה מעורב בפרשות נוספות, ובשנת 2018 נגזרו עליו שמונה שנות מאסר בגין הונאה. הסרט מעולם לא ראה אור, אף שקיי המשיך במשך זמן מה לטעון שהוא עדיין עוסק בעריכתו.
"הבית הארוך"
העיבוד לרומן ההיסטורי בעל אותו השם מאת ויליאם גיי אסף צוות שחקנים מרשים: ג'וש האצ'רסון, טים בלייק נלסון, קורטני לאב, ג'אנקרלו אספוזיטו, אשטון קוצ'ר וג'וש הארטנט. עלילת הסרט מתרחשת בעיירה קטנה במדינת טנסי באמצע המאה ה-20. הגיבור הראשי, נייתן ויינר, נגר פשוט בגילומו של האצ'רסון, עובד אצל איש עסקים מצליח ומושחת בגילומו של ג'יימס פרנקו, מבלי לדעת שלפני 20 שנה היה זה אותו אדם שרצח את אביו של נייתן, בגילומו של קוצ'ר.
עם זאת, "הבית הארוך" הוא דרמה עצמאית דלת תקציב שהופקה בידי ג'יימס פרנקו. ייתכן שזהותו של הבמאי היא שגם חרצה את גורלו של הסרט. בנובמבר 2017 רכשה חברת Great Point Media את זכויות ההפצה הבינלאומיות של הסרט, וכעבור כמה חודשים האשימה אחת השחקניות את פרנקו בהתנהגות בלתי הולמת באתר הצילומים. עד מהרה נוספו להאשמה זו האשמות נוספות. "הבית הארוך" מעולם לא הגיע למסכים, אף שהסיבה הרשמית לאי-הפצתו לא פורסמה.
"באטגירל"
ייתכן שזהו הסרט חסר המזל ביותר בכל הרשימה. במקור היה אמור ג'וס וידון להפיק אותו כבר בשנת 2017, אך יוצר "באפי" ו"פיירפליי" עזב במהירות את הפרויקט בטענה שלא הצליח להמציא סיפור מתאים. במשך כמה השנים שלאחר מכן עבדה כריסטינה הודסון על התסריט, וכאשר הסרט סוף סוף נכנס להפקה בסתיו 2021, בהובלתם של במאי "בחורים רעים לתמיד", אדיל אל ארבי ובילאל פלאח, הוצג "באטגירל" כתוכן בלעדי לשירות הסטרימינג HBO Max.
צילומי "באטגירל" הסתיימו בגלזגו במרץ 2022, ועד אוגוסט כבר התקרב שלב הפוסט-פרודקשן לסיומו. באפריל התמזגו האחים וורנר ודיסקברי, והנהלת האולפן החדשה בראשות דייוויד זסלב החליטה לוותר על הפצות סטרימינג יקרות לטובת הפצה בבתי הקולנוע. "באטגירל" נחשב לא ראוי להפצה קולנועית, והאולפן החליט שיהיה פשוט יותר למחוק את הסרט כהפסד. אל ארבי ופלאח אף גילו על ביטולו של "באטגירל" דרך החדשות.
לפי חישובי IGN, בתקציב של כ-90 מיליון דולר, מחיקה לצורכי מס הייתה עשויה להחזיר לאולפן כ-25 מיליון דולר. מנגד, השלמת הסרט לקראת הפצה הייתה דורשת עוד 10 עד 20 מיליון דולר. IGN מתח ביקורת מפורשת על ההחלטה וטען כי אילו "באטגירל" היה בכל זאת מגיע לבתי הקולנוע, במקרה הגרוע ביותר הוא היה יכול לכסות את הוצאותיו, ובמקרה הטוב אף להרוויח כסף. זאת במיוחד בהתחשב בכך שאל ארבי ופלאח זכו למוניטין טוב לאחר "בחורים רעים לתמיד", ובסרט השתתפו בין היתר ג'יי קיי סימונס בתפקיד המפכ"ל גורדון ומייקל קיטון בתפקיד באטמן.
"סקובי-דו! חופשה רדופת רוחות"
"חופשה רדופת רוחות" הוצג כפריקוול ל"סקובי-דו" משנת 2020, המתאר את אחת ההרפתקאות הראשונות של חבורת Mystery Incorporated. את שאגי, ולמה ודפני הצעירים דיבבו הכוכבים הצעירים איאן ארמיטג', אריאנה גרינבלט ומקנה גרייס, ואילו בתפקידי המשנה היו אמורים להופיע מארק המיל, כריסטו פרננדס ומינג-נה ון. את התסריט ל"חופשה רדופת רוחות" כתבו פול דיני וטוני צ'רבונה, ועל הבימוי הופקדו מייקל קורינסקי וביל האלר.
הפצתו של "חופשה רדופת רוחות" תוכננה לעונת חג המולד. סרט האנימציה היה אמור לעלות ב-HBO Max בדצמבר 2022. באוגוסט הודיע צ'רבונה כי הפקת הסרט מתקרבת לסיומה, ובאותו היום החליטו ראשי WBD לבטל את "סקובי-דו" יחד עם "באטגירל". עם זאת, בעוד שלבמאי "באטגירל" נותקה מיד הגישה לשרתי HBO ולא ניתנה להם אפשרות להוריד חומרים כלשהם, ליוצרי "חופשה רדופת רוחות" הותר להשלים את העבודה, משום שכל ההפקה כבר שולמה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
