תאמל״ק ליברוך דיין האמת. הלך לעולמו אורי לופוליאנסקי, מי שעמד בראש עמותת “יד שרה” מיום הקמתה, כיהן כיו”ר העמותה והיה גם ראש עיריית ירושלים לשעבר • הוא נפטר בגיל 74 לאחר מאבק ממושך במחלה קשה • הלווייתו תתקיים היום בשעה 11:00 בבוקר ותצא מביתו שבשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים אל בית העלמין בהר המנוחות.
אורי לופוליאנסקי היה פעיל ציבור ויזם חברתי ישראלי, ממייסדי מפעלי החסד הבולטים במדינה וראש עיריית ירושלים בשנים 2003—2008. היה החרדי הראשון שעמד בראש עיריית ירושלים.
ילדות, משפחה וחינוך
לופוליאנסקי נולד ב־29 באוגוסט 1951 בחיפה לאביו יעקב, שעלה לישראל מפולין ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה ולאמו מלכה לבית רוזנבלום. את לימודיו התיכוניים עשה בתיכון הדתי “יבנה” בחיפה ובהמשך בישיבה התיכונית “פרחי אהרון” שבקריית שמואל. בנעוריו היה חבר פעיל בתנועת בני עקיבא.
לאחר סיום לימודיו התיכוניים המשיך ללימודים תורניים בישיבת “תורה אור” בירושלים ובישיבת הנגב שבנתיבות.
ראשית העשייה הציבורית
בעת שירותו בצה”ל שירת כחובש קרבי. לאחר שחרורו מהצבא עסק בהוראה. ב־1976 ייסד את עמותת “יד שרה”, שנועדה לסייע לאנשים הזקוקים לציוד רפואי ולטכנולוגיות מסייעות, בעיקר באמצעות השאלת ציוד רפואי. הרעיון להקמת “יד שרה” נולד בעקבות צורך אישי: לופוליאנסקי נדרש להשאיל ציוד רפואי עבור בנו הקטן ונתקל בקשיים לוגיסטיים משמעותיים. מתוך ההתנסות הזו החל להשאיל לשכניו מכשיר אדים קטן. בהדרגה נוספו פריטים נוספים, ואנשים שנהנו מהשירות הפקידו ציוד רפואי לשימוש חוזר. בהמשך ייסד לופוליאנסקי את “יד שרה”, שנקראה על שם סבתו שנספתה בשואה, ורשם את הציוד כרכוש העמותה. תרומות והפקדות שהתקבלו לאורך השנים אפשרו לעמותה להרחיב את פעילותה באופן ניכר.
מלבד השאלת ציוד רפואי, הרחיבה “יד שרה” את תחומי פעולתה גם להכשרה מקצועית ולסיוע לאנשים עם לקויות שונות, בין היתר באמצעות “מכוני קרטן” הפועלים במסגרת העמותה. על תרומתו רבת השנים זכה לופוליאנסקי בפרסים ואותות הוקרה רבים, ובהם “אות הנשיא למתנדב” ו״פרס יושב ראש הכנסת״. ב-1994 הוענק לעמותת “יד שרה” פרס ישראל.
כניסתו של לופוליאנסקי לפוליטיקה החלה בשנת 1989, אז נבחר לכהן כחבר מועצת עיריית ירושלים. הוא שימש כממונה על תיק “שירות משפחה וקהילה” וכיושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. לאחר הבחירות למועצת העיר בשנת 1993 מונה לסגן ממלא מקום ראש העירייה, ובשנים 1993—2003 כיהן כסגנו בפועל של ראש העירייה דאז, אהוד אולמרט.
ראש עיריית ירושלים
לאחר פרישתו אולמרט מתפקיד ראש העירייה ומינויו לשר בממשלה, מונה לופוליאנסקי ב-16 בפברואר 2003 לראש עיריית ירושלים הזמני, מטעם מפלגת יהדות התורה. בבחירות שנערכו ב-3 ביוני 2003 ניצח את ניר ברקת ונבחר לכהונה מלאה כראש העיר. לאחר הבחירות מונה גם ליושב ראש הוועד המנהל של הקרן החדשה לירושלים, במקום אולמרט.
כחרדי הראשון שעמד בראש עירייה בעיר מעורבת, מצא עצמו לופוליאנסקי תחת לחצים פוליטיים וחברתיים כבדים, במיוחד בנושאים שבהם ערכי החברה החרדית לא עלו בקנה אחד עם תפיסות החברה החילונית או עם חוקי המדינה. אחד המוקדים המרכזיים למחלוקת היה ניסיונו למנוע את קיומו של מצעד הגאווה בירושלים ב-2005. מהלך זה עורר ביקורת חריפה מצד קהילת הלהט”ב והציבור החילוני, שטענו לפגיעה בחופש הביטוי. במקביל הופעלו עליו לחצים גם מתוך החברה החרדית, שחלקים ממנה סברו שלא נקט צעדים מספקים למניעת המצעד. הסוגיה הסתיימה בפסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי בירושלים, שחייב את עיריית ירושלים ואת לופוליאנסקי באופן אישי לתמוך במימון המצעד, לאחר שנקבע כי פעל בניגוד להנחיות היועץ המשפטי של העירייה.
נושאים נוספים שעוררו מחלוקת ולחצים כללו את השתתפותו בטקסי הזיכרון לבנימין זאב הרצל ופיתוח שירותי הקבורה לאוכלוסייה חסרת דת. הוא תמך בעקרון חופש הבחירה בהליכי קבורה.
עם זאת במהלך שנות כהונתו לא נרשמו הפגנות משמעותיות בעיר, לא מצד הציבור החרדי ולא מצד הציבור החילוני. הוא כיהן גם כחבר המועצה הארצית לתכנון ובנייה וכחבר המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים.
באוגוסט 2008, כשלושה חודשים לפני הבחירות המוניציפליות, הודיעה מפלגת יהדות התורה כי המועמד שלה לראשות העיר יהיה חבר הכנסת מאיר פרוש, מאגודת ישראל החסידית. ההחלטה הביאה לכך שלופוליאנסקי, מדגל התורה הליטאית, סיים את כהונתו עם תום הקדנציה. בבחירות בנובמבר 2008 נבחר ניר ברקת לכהן כראש עיריית ירושלים במקומו.
הולילנד וההליכים המשפטיים
באפריל 2010 נעצר לופוליאנסקי בחשד לקבלת שוחד בקשר לקידום פרויקט הבנייה “הולילנד”. בתקופה שבה אושר הפרויקט ונבנה, כיהן לופוליאנסקי כראש העירייה וכיושב ראש ועדת התכנון והבנייה. בינואר 2012 הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובמרץ 2014 הורשע בקבלת שוחד. על פי הכרעת הדין, כספי השוחד הועברו כתרומות לעמותת “יד שרה”, למטרות פעילותה ולבניית בית כנסת, וכן הועברה תרומה לישיבה שנוהלה בידי בנו. נקבע כי לופוליאנסקי היה מודע להיקף התרומות, פעל בניגוד לאמות מידה ראויות והבין שהתרומות ניתנו בזיקה ישירה לתפקידו בעירייה. עוד נקבע כי עד המדינה מסר עדות אמת בנוגע לתרומות לארון הקודש, לבית הכנסת ולעמותת “יד שרה”.
מורשת של נתינה?
אורי לופוליאנסקי הותיר אחריו מורשת מורכבת ורבת פנים: מצד אחד דמות מפתח בעולם החסד וההתנדבות בישראל, מי שהקים במו ידיו את עמותת “יד שרה” והפך אותה למפעל סיוע לאומי שנגע בחייהם של מיליונים, ומצד שני איש ציבור ופוליטיקאי שפעל בלב אחד המרחבים הרגישים בישראל, העיר ירושלים, ונאלץ להתמודד עם מתחים עמוקים, מחלוקות ציבוריות והכרעות קשות.
חייו שיקפו שילוב של עשייה חברתית רחבת היקף שמשפיעה עד היום, אך תקופת ההנהגה המוניציפלית בתקופה סוערת והנפילה המשפטית שטלטלה את דמותו הציבורית מעוררות שאלות על מה שהוא הותיר מאחוריו. כך או כך, מותו חותם פרק נוסף בתולדותיה של ירושלים.
