על ועידת ואנזה, שהכשירה את הלוגיסטיקה להשמדת יהודי אירופה

ועידת ואנזה נערכה ב־20 בינואר 1942, בפרברי ברלין, גרמניה. 15 פקידים גרמנים בכירים מסוכנויות אסטרטגיות שונות התכנסו כדי לתאם את הצעדים הדרושים ליישום "הפתרון הסופי לשאלת היהודים".

הוועידה ופרוטוקול ואנזה שלאחר מכן הכתיבו את הקמת מחנות ההשמדה באירופה, בעיקר בפולין. אין מסמך כתוב המפרט את החלטת המדיניות הנאצית כלפי היהודים וכפי שנהוג לחשוב, ההוראה להשמדה מוחלטת של יהודי אירופה ניתנה על ידי אדולף היטלר בעל פה בשנת 1941. כתוצאה מההחלטה שהתקבלה במהלך ועידת ואנזה, נרצחו בשנים 1942 ל-1943 סך של 1.7 מיליון יהודים.

מפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל־סוציאליסטית, הידועה יותר בשם המפלגה הנאצית, השיגה את השליטה במדינה הגרמנית בינואר 1933. נשיא גרמניה פול פון הינדנבורג מינה את מנהיג המפלגה אדולף היטלר לקנצלר. לפי היטלר, הפתרון להתגברות על האבטלה והסטגנציה הכלכלית במדינה היה ניצול שטחים חדשים. הסכם ורסאי כיווץ את גרמניה, שלל ממנה את לבנסרום, "מרחב המחיה" והמדיניות הכתיבה את ההתרחבות הגרמנית למזרח כדי לרכוש קרקע ומשאבים כדי להתאים לצורכי העם הגרמני.

בנוסף, היטלר הפיץ את הרעיון שהגזע הגרמני עדיף מטבעו על פני גזעים אחרים. תפיסה זו הפכה למוקד של מדיניות הגזע של המפלגה הנאצית, המבקשת לרדוף את האתניות "הנחותות מבחינה גזעית", במיוחד יהודים. לפי המפלגה הנאצית, מאחר שהיהודים היוו אליטה עשירה בתקופה זו של מצוקה כלכלית חריפה בגרמניה, היה צריך להיות מנגנון להשגת רכושם.

היטלר הצליח להחדיר באוכלוסיה הגרמנית את האמונה שהם מדוכאים בארצם שכן יהודים שולטים בחלק ניכר מהבירה. חוקי הגזע של נירנברג (חוק אזרחות הרייך והחוק להגנה על הדם הגרמני והכבוד הגרמני) מ-15 בספטמבר 1935 שמו קץ לשוויון החברתי-פוליטי של היהודים בגרמניה. יהודים הוגדרו כגזע נפרד ונשללו מזכויות פוליטיות. החוקים אסרו על נישואי תערובת גם בין יהודים לגרמנים.

ההיסטריה האנטישמית בגרמניה הובילה לשוד המוני של בתי כנסת וחנויות יהודים בשנת 1938. אלים במיוחד היה התקרית בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר, שנרשמה להיסטוריה כליל הבדולח, בגלל הזכוכית השבורה של מבנים יהודיים שהובערו בערי גרמניה. השלטונות הנאצים לא התערבו, מה שהוביל לדחיקה כלכלית ופוליטית גדולה עוד יותר של היהודים.

בתחילת 1939 הטיל היטלר על הרמן גרינג לגייס את כל מגזרי הכלכלה למלחמה. משימה זו הביאה לשליטתה סוכנויות ממשלתיות רבות, כולל תוכנית לגרש את היהודים מגרמניה.

ב־30 בינואר 1939, היטלר כבר השתמש באוצר מילים מוגדר בבירור בנבואתו על "השמדת היהדות הבינלאומית". כשהחלה המלחמה נגד ברית המועצות (מבצע ברברוסה) ב-22 ביוני 1941, תוך חודשים, מיליוני יהודים לא-גרמנים מצאו עצמם חיים בממלכת גרמניה הנאצית. ב-1940 ובתחילת 1941 פיתחו הנאצים מספר אפשרויות לפתרון "השאלה" היהודית: הצעת לברית המועצות לקבל את יהודי הרייך השלישי, מה שנקרא "תוכנית מדגסקר" (העברת כל היהודים למדגסקר) וכן תוכנית ניסקו (גירוש יהודים למחנות הריכוז בלובלין בפולין). רק מאוחר יותר התממש, וכשנערכה ועידת ואנזה בינואר 1942, כבר נרדפו למעלה ממיליון יהודים.

ועידת ואנזה

היישום המוצלח של ההכחדה ההמונית של הגזע היהודי הצריך תיאום ושיתוף פעולה משופרים של הסוכנויות הממשלתיות לא רק בגרמניה אלא בכל שאר אירופה הנשלטת על ידי הציר. ריינהרד היידריך, הידוע בכינויו "אל המוות" ו"התליין של היטלר", עמד בראש הוועידה, שתוכננה ל-9 בדצמבר 1941. ההזמנה כללה מכתב מיום 31 ביולי מאת הרמן גרינג, המאשרת להיידריך ליישם את כל הצעדים הדרושים לפתרון מוצלח של שאלת היהודים.

בתחילה, התשובה ל"שאלה" כללה גירוש יהודים לשטחי הכיבוש הגרמני בברית המועצות. עם זאת, בסתיו 1941, היה ברור שהשגת השטחים העצומים של ברית המועצות אינה צפויה, במיוחד לאחר שהצבא האדום הביס את הכוחות הגרמניים ב-5 בדצמבר 1941 ליד מוסקבה והרחיק את הסיכויים לניצחון מהיר.

בנוסף, תוך יומיים בלבד נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם השנייה לאחר שיפן פתחה במתקפה על פרל הארבור וב-11 בדצמבר הכריזה גרמניה הנאצית מלחמה על ארצות הברית. הנוף הגיאופוליטי היה לא יציב והשתנה במהירות, ולכן היה צורך לשנות את התוכניות הנאציות בהתאם. בתחילת ינואר 1942 שלח היידריך הזמנה נוספת וקבע את תאריך הפגישה ל-20 בינואר.

ב-20 בינואר 1942, בפרבר ברלינאי, בווילה מפוארת המשקיפה על אגם ואנזה, התאספו 15 פקידים גרמנים בכירים כדי לדון ב"פתרון הסופי לשאלת היהודים". כל משתתפי ועידת ואנזה היו צעירים ומשכילים, עם גיל ממוצע של 42. לשמונה היו תואר שלישי בתחומים שונים, ושבעה היו יוצאי מלחמת העולם הראשונה.

המשתתפים בכנס היו:

• ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, האס-אס וסוכנות המשטרה האחראית על יישום התוכנית הנאצית לרצוח יהודים באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה;
• אוטו הופמן, ראש המשרד הראשי למירוץ והתיישבות של האס-אס;
• היינריך מולר, ראש מחלקה 4 בגסטאפו;
• קארל אברהארד שינגארת׳, מפקד משטרת הביטחון (SiPo) והאס-דה (סוכנות הביון של המפלגה הנאצית) בגנרל-גוברניום;
• גרהרד קלופר, מזכיר קבע, קנצלרית המפלגה הנאצית;
• אדולף אייכמן, ראש מחלקה IV B4 של הגסטפו, מזכיר הקלטה;
• רודולף לנגה, מפקד ה-SiPo וה-SD בלטביה;
• גיאורג ליבברנדט, תת-מזכיר, המשרד לשטחי המזרח הכבושים;
• אלפרד מאייר, מזכיר המדינה וסגן שר המשרד לשטחי המזרח הכבושים;
• יוסף בוהלר, מזכיר המדינה, מושל חבל  (רשות הכיבוש הפולנית);
• רולנד פרייסלר, מזכיר המדינה, משרד המשפטים;
• וילהלם שטוקרט, מזכיר המדינה, משרד הפנים;
• אריך נוימן, מזכיר המדינה, לשכת הנציב לתכנית הארבע שנים;
• פרידריך וילהלם קריצינגר, מזכיר קבע, קנצלרית הרייך;
• מרטין לותר, תת-מזכיר משרד החוץ.

מזכירו של אדולף אייכמן, אינגבורג ורלמן, לקח את רשימות הוועידה, שנערכו מאוחר יותר על ידי אייכמן והיידריך והוצגו כפרוטוקול ואנזה. הפגישה עצמה ארכה כ־90 דקות בלבד.

היידריך בירך באופן אישי את הנוכחים והציג את הנושא שעל סדר היום: "פתרון אפשרי אחר לבעיה [היהודית] תפס כעת את מקום ההגירה — כלומר פינוי היהודים למזרח… עם זאת, פעולות כאלה נחשבות כפעולות זמניות, אך ניסיון מעשי כבר נאסף, שהוא בעל חשיבות גדולה ביותר ביחס לפתרון הסופי העתידי של הבעיה היהודית".

כל משתתפי הכנס, בעלי כישורים אנליטיים מעולים, הבינו ש"הפינוי למזרח" פירושו בניית מחנות ריכוז נוספים במזרח אירופה, למרות שהמונחים "השמדה" ו"הרוג" מעולם לא הוזכרו בפרוטוקול הפגישה. עם זאת, חודשים ספורים לאחר הוועידה הוקמו תאי גזי רעל הראשונים במזרח פולין והמחנות שנבנו שם זכו לכינוי מחנות ההשמדה.

כתוצאה מכך, הרעיון הקודם של פקידים נאצים לגרש את יהודי אירופה לאי המרוחק מדגסקר באפריקה נזנח בסופו של דבר בשל חוסר המעשיות שלו. היידריך הציג תוכנית חדשה: "פתרון סופי" חדש יעביר יהודים מזרחה למחנות עבודת כפייה לבניית כבישים ומסילות. חיי היומיום של היהודים יהיו כה קשים עד שהם ייכנעו ל"התמעטות הטבעית", ומי שישרדו יקבלו "יחס מתאים", שיבטיח השמדה מוחלטת של היהודים באמצעות עבודה. המשמעות של המונח "טיפול מתאים", באופן לא מפתיע, נותרה מעורפלת בפרוטוקול ואנזה. הקהילות היהודיות בשאר המדינות יטופלו מאוחר יותר. מה שנקרא גטאות המעבר יוקמו לפני שהאסירים יגיעו ליעדיהם הסופיים במזרח. טרזינשטט, יישוב קטן ליד פראג, היה בין גטאות המעבר הראשונים שהוקמו.

היידריך הציג נתונים סטטיסטיים המראים את מספר הקהילות היהודיות המתגוררות ברייך השלישי וברחבי יבשת אירופה, בעיקר איטליה הפשיסטית, רומניה, הונגריה וסלובקיה – כולן היו מדינות לוויין או מדינות ששיתפו פעולה עם גרמניה במלחמת העולם השנייה. הרשימה נבדקה עד כדי כך שאפילו האוכלוסייה היהודית של 55,000 בטורקיה והקהילה היהודית הקטנה עוד יותר באירלנד נכללו. המספר הכולל של היהודים שנפגעו מ"הפתרון הסופי" היה שווה ל-11 מיליון איש.

הדיון באשר למספר היהודים שעתידים להתגייר ומיקום המחנות היה חלק וללא מורכבויות משמעותיות. התעוררו אתגרים בנוגע לפעולות בנוגע ל״מישלינג״, מונח שקודם במהלך חוקי נירנברג ב־1935, המייצג אנשים ממוצא ארי ויהודי מעורב. עיקור כאופציה מרכזית הוצע, אם כי הרעיון נותר מעורפל עבור שאר הדיקטטורה הנאצית.

ועידת ואנזה הסתיימה בשעה 14:00 והיידריך היה מרוצה מאוד מתוצאותיה. רעיונותיו זכו לאישור ומוכנות מהמשתתפים. לפי הדיווחים, כל הנוכחים היו במצב רוח מעולה בסוף, נהנו מסיגרים וקוניאק ליד האח. התוכנית יצאה לפועל באופן מיידי. כחודשיים בלבד לאחר הוועידה, ב־17 במרץ 1942, גרמניה הנאצית הוציאה לפועל את גירוש הקהילות היהודיות מגטו לובלין בבלז'ץ, פולין.

במהלך משפטי נירנברג ב־1947 גילה התובע האמריקני רוברט קמפנר תגלית מקרית מתוך המוני מסמכים נאציים. הוא נתקל בדף שער מוטבע בדיו אדומה עם הפתק הבא: "עניין חשאי לרייך". אלה היו שאר הפרוטוקולים של ישיבת ועידת ואנזה. מאז, ועידת ואנזה סומנה בפומבי כנקודה שממנה התגבשה ההוצאה להורג השיטתית של יהודי אירופה בגרמניה הנאצית.

עם זאת, היסטוריונים רבים מתווכחים במידת החשיבות של ועידת ואנזה שקיבלה מחוקרים לאחר מלחמת העולם השנייה. בזמן שהיידריך אסף 14 פקידים נאצים בכירים בווילה מפוארת, אדולף היטלר כבר הורה על השמדה המונית של היהודים, והצעדים הבאים כבר ננקטו (מחנה השמדה חדש היה בבנייה בבלז'ץ בזמן הוועידה , ומחנות השמדה אחרים היו בשלבי תכנון), רבים טוענים שהוועידה נועדה להבטיח תמיכה מנהלית ומוכנות לשיתוף פעולה מצד מוסדות מרכזיים נאציים וסוכנויות ממשלתיות.

ההיסטוריונית לורנס ריס מתייחסת לוועידה כאל מפגש של "בעלי תפקידים מהדרג השני". הרעיון קיבל חיזוק מהעובדה שלא היטלר ולא שאר פקידי המפתח הנאצים (היינריך הימלר והרמן גרינג, למשל) לא נכחו בה. מנקודת מבט אחרת, הביוגרף של אייכמן, דיוויד סזארני, טען כי ועידת ואנזה נוצלה על ידי היידריך כדי לאכוף ולחזק את סמכותו על הפקידים המעורבים או כדי להיות מעורב ביישום "הפתרון הסופי של השאלה היהודית"…

מנקודת מבט אחרת, הביוגרף של אייכמן, דיוויד סזארני, טוען כי ועידת ואנזה נוצלה על ידי היידריך כדי לאכוף ולחזק את סמכותו על הפקידים המעורבים או כדי להיות מעורב ביישום "הפתרון הסופי לשאלה היהודית". הוא ציין: "הדרך הפשוטה והנחרצת ביותר שבה יכול היידריך להבטיח זרימה חלקה של הגירושים הייתה על ידי מתן שליטתו המוחלטת בגורלם של היהודים ברייך ובמזרח ועל ידי הרתעה של גורמים אינטרסנטים אחרים תחת המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA)." ואכן, משפט הפתיחה של נאומו של היידריך הכריז על "מינויו כאדם המוסמך להכנת הפתרון הסופי לשאלת יהודי אירופה".

אף על פי כן, בעקבות ועידת ואנזה, הוקמו בין השנים 1942 ו-1945 מספר מחנות השמדה נוספים בפולין, ובהם חלמנו, סוביבור, טרבלינקה, מיידנק ואושוויץ-בירקנאו. במתקנים אלה נרצחו על פי ההערכות כ-1.7 מיליון יהודים בשנים 1942 ו-1943.

ועידת ואנזה מייצגת פרק מרכזי בהיסטוריה של השואה. היא שופכת אור על התיאום הבירוקרטי של פקידים נאצים בכירים לאורך הפורמליזציה של המדיניות האנטי-יהודית של גרמניה הנאצית, שכן המחקר ההיסטורי הפריע למאמצי הנאצים להסתיר עדויות למעשיהם האכזריים.

חומר מעשיר לקריאה

איתמר לוין ושלומית לן כתבו את הספר ״הנדון: השמדה, ועידת ואנזה והפתרון הסופי״, בהוצאת מודן, 2012 ובו מתוארת כיצד ארוחת צהריים קלה חתמה דיון בן 90 דקות שקיימו 15 פקידים גרמניים בכירים בווילה מפוארת ברובע ואנזה שבברלין ב-20 בינואר 1942. כאשר נותרו ריינהרד היידריך ואדולף אייכמן לבדם, לא הסתיר היידריך את שביעות רצונו: שליטתו על השמדת יהודי אירופה הובהרה והתיאום החיוני לביצוע הרצח הובטח. בכינוס זה נפגשו כל המרכיבים שהפכו את שואת יהדות אירופה למציאות נוראה: אידיאולוגיה רצחנית, יעילות פקידותית וביצוע דקדקני. זהו האירוע שבו סללו הרוצחים שמאחורי שולחן הכתיבה את הדרך ל ́פתרון הסופי ́, הדרך שהובילה לטרבלינקה, למיידנק ולאושוויץ. ועידת ואנזה היא אחת מאבני הדרך המרכזיות בשואה, אך 70 שנה לאחר קיומה היא עדיין מעוררת שאלות: מדוע כונסה? מה משמעות הפרוטוקול שנרשם בה? מי היו המשתתפים ומה היו מניעיהם? כיצד השתלבה באירועי מלחמת העולם? מהו מקומה ברצח שכבר התחולל? כיצד חיו ומה ידעו באותו יום הקורבנות שגורלם נחרץ? על שאלות אלו עונה הספר ״הנדון: השמדה״.

ספר חשוב נוסף הוא הספר Wannsee: The Road to the Final Solution משנת 2022, שכתב פיטר לונגריץ׳ (Peter Longerich). יצא בהוצאת Oxford; New York: Oxford University Press.

חומר מעשיר לצפייה

לא מעט הפקות טלוויזיה וקולנוע נעשו על הוועידה, שתי ההפקות הידועות ביותר הן סרט הטלוויזיה האמריקאי ״הפתרון הסופי״ (Conspiracy) משנת 2001 בהפקת HBO, בכיכובו של קנת בראנה כהיידריך. הסרט באורך 96 דקות מגולל את קורות הוועידה וזכה בפרסים.

2 סרטים נוספים, הם סרט הטלוויזיה הגרמני ״ועידת ואנזה״ (Die Wannseekonferenz) משנת 1984 והסרט באותו שם משנת 2022, ששודר ברשת ZDF וזכה בפרסי האקדמיה הגרמנית לטלוויזיה.