מלחמת העולם השנייה הייתה המלחמה הגדולה והקטלנית ביותר בהיסטוריה, שהשתתפו בה יותר מחמישים מדינות. בעקבות הפלישה הנאצית לפולין בספטמבר 1939, פרצה המלחמה שנמשכה שש שנים עקובות מדם עד שבעלות הברית הביסו את מדינות הציר של גרמניה הנאצית, יפן ואיטליה בקיץ 1945.

מלחמת העולם השנייה, הסכסוך הגדול והקטלני ביותר בהיסטוריה האנושית, כללה קרבות וזירות רבות כולל ביבשה, בים ובאוויר כמעט בכל חלקי העולם. היא נגרמה בחלקה מהמשבר הכלכלי של השפל הגדול וממתחים פוליטיים שנותרו ללא פתרון לאחר תום מלחמת העולם הראשונה.

המלחמה החלה כאשר גרמניה הנאצית פלשה לפולין בספטמבר 1939 והתחוללה על פני הגלובוס כולו עד אוגוסט 1945, אז נכנעה יפן לארצות הברית לאחר שהוטלו פצצות אטום על הירושימה ונגסאקי. עד סוף מלחמת העולם השנייה, על פי ההערכות נהרגו 60 עד 80 מיליון בני אדם, כולל עד 55 מיליון אזרחים, וערים רבות באירופה ובאסיה נהרסו כליל.

בין ההרוגים היו 6 מיליון יהודים שנרצחו במחנות ריכוז נאצים כחלק מ"הפתרון הסופי" השטני של היטלר, הידוע כיום בשם השואה. מורשת המלחמה כללה את הקמת ארגון האומות המאוחדות ככוח לשמירה על שלום ויריבויות גיאופוליטיות שהביאו לפרוץ המלחמה הקרה וליריבות בין גושית בין הגוש המזרחי הקומוניסטי בהנהגת ברית המועצות לגוש המערבי הדמוקרטי בהובלת ארצות הברית.

לקראת המלחמה

הרס המלחמה הגדולה (כפי שנודעה אז מלחמת העולם הראשונה) ערער מאוד את היציבות באירופה, ומבחינות רבות מלחמת העולם השנייה צמחה מתוך סוגיות שנותרו לא פתורות על ידי אותו סכסוך קודם. במיוחד, חוסר יציבות פוליטית וכלכלית בגרמניה, וטינה מתמשכת מהתנאים הקשים שנכפו על ידי הסכם ורסאי, הזינו את עלייתם לשלטון של אדולף היטלר ומפלגת הפועלים הנאציונל-סוציאליסטית הגרמנית, NSDAP בקיצור בגרמנית, היא המפלגה הנאצית…

כבר ב-1923, בספר הזיכרונות ובמסכת התעמולה שלו "מיין קאמפף" (מאבקי), חזה אדולף היטלר מלחמה אירופית כללית שתביא ל"השמדת הגזע היהודי בגרמניה". לאחר שהפך לקנצלר גרמניה ב-1933, היטלר חיזק במהירות את השלטון, ומינה את עצמו לפיהרר (מנהיג עליון) ב-1934.

היטלר, אובססיבי לרעיון העליונות של הגזע הגרמני "הטהור", אותו כינה "ארי", האמין שהמלחמה היא הדרך היחידה להשיג את ה"לבנסראום", או מרחב המחיה, הדרוש כדי שהמרוץ הגרמני יתרחב. באמצע שנות ה-30 הוא החל בחשאי בחימוש מחדש של גרמניה, תוך הפרת הסכם ורסאי. לאחר חתימת בריתות עם איטליה ויפן נגד ברית המועצות, שלח היטלר כוחות לכבוש את אוסטריה ב-1938 ובשנה שלאחר מכן סיפח את צ'כוסלובקיה. התוקפנות הגלויה של היטלר לא נבלמה, שכן ארצות הברית וברית המועצות היו מרוכזות בפוליטיקה פנימית באותה תקופה, ולא צרפת ולא בריטניה (שתי האומות האחרות שנחרבו ביותר מהמלחמה הגדולה) לא היו להוטות לעימות.

פרוץ המלחמה

בסוף אוגוסט 1939 חתמו היטלר ומנהיג ברית המועצות יוזף סטלין על הסכם אי-התוקפנות הגרמני-סובייטי, שעורר תזזית של דאגה בלונדון ובפריז. היטלר תכנן זמן רב פלישה לפולין, אומה שבריטניה וצרפת הבטיחו לה תמיכה צבאית אם תותקף על ידי גרמניה. המשמעות של ההסכם עם סטלין הייתה שהיטלר לא יעמוד בפני מלחמה בשתי חזיתות ברגע שיפלוש לפולין ויהיה לו סיוע סובייטי בכיבוש ובחלוקת מדינה עצמה.

כך, ב-1 בספטמבר 1939 פלשו כוחות הוורמאכט של היטלר לפולין ממערב; יומיים לאחר מכן, צרפת ובריטניה הכריזו מלחמה על גרמניה וכך החלה במלחמת העולם השנייה.

ב-17 בספטמבר פלשו כוחות סובייטים לפולין ממזרח. בהתקפה משני הצדדים נפלה פולין במהירות ובתחילת 1940 חילקו גרמניה וברית המועצות את השליטה על בה, על פי פרוטוקול חשאי שצורף להסכם אי התוקפנות. כוחותיו של סטלין עברו אז לכבוש את המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה וליטא) והביסו את פינלנד במלחמת החורף. במהלך ששת החודשים שלאחר הפלישה לפולין, חוסר הפעולה מצד גרמניה ובעלות הברית במערב הוביל לדבר בתקשורת על "מלחמה מזויפת". בים, לעומת זאת, הצי הבריטי והגרמני התמודדו בקרב סוער, וצוללות גרמניות קטלניות פגעו בספינות סוחר שנעו לכיוון בריטניה, והטביעו יותר ממאה כלי שיט בארבעת החודשים הראשונים של מלחמת העולם השנייה.

מלחמת העולם והמערב

ב-9 באפריל 1940 פלשה גרמניה במקביל לנורבגיה וכבשה את דנמרק, והמלחמה החלה ברצינות. ב-10 במאי, כוחות גרמנים שטפו את בלגיה והולנד במה שנודע כ"מלחמת בזק", או מלחמת ברק. שלושה ימים לאחר מכן, חייליו של היטלר חצו את נהר מיוז ופגעו בכוחות צרפתים בסדאן, הממוקמת בקצה הצפוני של קו מאז'ינו, שרשרת ביצורים משוכללת שנבנתה לאחר מלחמת העולם הראשונה ונחשבת למחסום הגנה בלתי חדיר. למעשה, הגרמנים פרצו את הקו עם הטנקים והמטוסים שלהם והמשיכו לנוע והפכו אותו לחסר תועלת. חיל המשלוח הבריטי (BEF) פונה דרך הים מדנקרק בסוף מאי, בעוד שבדרום הכוחות הצרפתיים הפעילו התנגדות עיקשת. עם צרפת על סף קריסה, הדיקטטור הפשיסטי של איטליה בניטו מוסוליני יצר ברית עם היטלר, הסכם הפלדה, ואיטליה הכריזה מלחמה נגד צרפת ובריטניה ב-10 ביוני 1940.

ב-14 ביוני נכנסו כוחות גרמנים לפריז; ממשלה חדשה שהוקמה על ידי המרשל פיליפ פטן (גיבור צרפת במלחמת העולם הראשונה) ביקשה שביתת נשק שני לילות לאחר מכן. צרפת חולקה לאחר מכן לשני אזורים, האחד תחת כיבוש צבאי גרמני והשני תחת ממשלתו של פטן, שנודעה בשם צרפת של וישי. כעת הפנה היטלר את מירב תשומת ליבו לבריטניה, שהיה לה יתרון הגנתי של הפרדה מהיבשת על ידי תעלת למאנש.

כדי לסלול את הדרך לפלישה אמפיבית (מבצע אריה ים), מטוסים גרמניים הפציצו את בריטניה בהרחבה החל מספטמבר 1940 עד מאי 1941, בסדרת תקיפות המכונה הבליץ, כולל פשיטות לילה על לונדון ומרכזי תעשייה אחרים שגרמו לנזק כבד לאזרחים. חיל האוויר המלכותי (RAF) הביס בסופו של דבר את הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) בקרב על בריטניה והיטלר דחה את תוכניותיו לפלוש אליה. כשהמשאבים ההגנתיים של בריטניה נדחקו עד קצה גבול היכולת, ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל החל לקבל סיוע מכריע מארה"ב במסגרת חוק ההלוואות, שהתקבל בקונגרס בתחילת 1941.

היטלר נגד סטלין: מבצע ברברוסה

בתחילת 1941, הונגריה, רומניה ובולגריה הצטרפו לציר, וכוחות גרמנים השתלטו על יוגוסלביה ויוון באפריל. כיבוש הבלקן היה מבשר למטרה האמיתית של היטלר: פלישה לברית המועצות, ששטחה העצום יעניק לגזע האדון הגרמני את ה"לבנסראום" לו הוא זקוק. החצי השני של האסטרטגיה של היטלר היה השמדת היהודים מכל אירופה הכבושה. תוכניות ל"פתרון הסופי" הוצגו בערך בזמן המתקפה הסובייטית ובמהלך שלוש השנים הבאות הנאצים ישמידו באופן שיטתי יותר מארבעה מיליון יהודים במחנות המוות שהוקמו בפולין הכבושה, הגדול שבהם נודע בשם אושוויץ.

ב-22 ביוני 1941 הורה היטלר על הפלישה לברית המועצות, בשם הקוד מבצע ברברוסה. אף על פי שהטנקים והמטוסים הסובייטיים עלו על מספרם של הגרמנים, טכנולוגיית התעופה הרוסית הייתה מיושנת במידה רבה, והשפעת הפלישה המפתיעה סייעה לגרמנים להגיע למרחק של 200 מייל ממוסקבה עד אמצע יולי. ויכוחים בין היטלר למפקדיו עיכבו את ההתקדמות הגרמנית הבאה עד לאוקטובר, אז נעצרה ההתקדמות ממתקפת נגד סובייטית ותחילתו של מזג אוויר חורפי קשה. בזמן הזה הצליח היטלר להטיל מצור קשה וכבד על העיר השנייה בגודלה במדינה: לנינגרד.

חזית האוקיינוס השקט

כאשר בריטניה התמודדה עם גרמניה באירופה, ארצות הברית הייתה האומה היחידה המסוגלת להילחם בתוקפנות היפנית, שכללה עד סוף 1941 הרחבת מלחמתה המתמשכת עם סין ותפיסת האחזקות הקולוניאליות האירופיות במזרח הרחוק.

ב-7 בדצמבר 1941 תקפו 360 מטוסים יפניים את בסיס הצי האמריקני הגדול בפרל הרבור בהוואי, הפתיעו את האמריקנים לחלוטין וגבו את חייהם של יותר מ-2,300 חיילים. המתקפה על פרל הארבור שימשה לאיחוד דעת הקהל האמריקאית לטובת כניסה למלחמת העולם השנייה וב-8 בדצמבר הכריז הקונגרס האמריקאי מלחמה על יפן בהצבעה אחת בלבד. גרמניה ומעצמות הציר האחרות הכריזו מיד מלחמה על ארצות הברית.

לאחר שורה ארוכה של ניצחונות יפנים, צי האוקיינוס השקט האמריקני ניצח בקרב על מידוויי ביוני 1942, שהתגלה כנקודת מפנה במלחמה. בגוואדלקנל, אחד מאיי שלמה הדרומיים, גם בעלות הברית זכו להצלחה מול הכוחות היפניים בסדרת קרבות מאוגוסט 1942 עד פברואר 1943, וסייעו להפנות את הגאות הלאה באוקיינוס השקט.

באמצע 1943, כוחות הצי של בעלות הברית החלו במתקפת נגד אגרסיבית נגד יפן, שכללה סדרה של התקפות אמפיביות על איים מרכזיים שבשליטת יפן באוקיינוס השקט. אסטרטגיית "דילוג איים" זו הוכיחה את עצמה כמוצלחת, וכוחות בעלות הברית התקרבו אל המטרה הסופית שלהם: לפלוש ליפן.

לקראת ניצחון

בצפון אפריקה, הכוחות הבריטיים והאמריקאים הביסו את האיטלקים והגרמנים עד 1943. לאחר מכן הגיעה פלישה של בעלות הברית לסיציליה ולאיטליה, וממשלתו של מוסוליני נפלה ביולי 1943, אם כי הלחימה של בעלות הברית נגד הגרמנים באיטליה תימשך עד 1945.

בחזית המזרחית, מתקפת נגד סובייטית שנפתחה בנובמבר 1942 סיימה את קרב סטלינגרד העקוב מדם, שבו נראו כמה מהקרבות הקשים ביותר של מלחמת העולם השנייה. התקרבות החורף, יחד עם הידלדלות המזון והאספקה הרפואית, היוו את הקץ לכוחות הגרמנים שם והאחרונים שבהם נכנעו ב-31 בינואר 1943.

ב-6 ביוני 1944 (שנחגג כ"D-Day") החלו בעלות הברית בפלישה מסיבית לאירופה, והנחיתו 156,000 חיילים בריטים, קנדים ואמריקאים בחופי נורמנדי, צרפת. בתגובה, היטלר שפך את כל הכוח שנותר של צבאו למערב אירופה, והבטיח את תבוסתה של גרמניה במזרח. גדודים וחיילות סובייטים התקדמו במהרה לפולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה ורומניה, בעוד היטלר אסף את כוחותיו כדי לגרש את האמריקנים והבריטים בחזרה מגרמניה בקרב על הבליטה (דצמבר 1944-ינואר 1945), המתקפה הגרמנית הגדולה האחרונה של המלחמה.

הפצצה אווירית אינטנסיבית בפברואר 1945 קדמה לפלישה היבשתית של בעלות הברית לגרמניה, ועד שגרמניה נכנעה רשמית ב-8 במאי, הכוחות הסובייטיים כבשו חלק גדול מהמדינה, תוך שחרור האסירים במחנות הריכוז וההשמדה. היטלר כבר היה מת, לאחר שהתאבד ב-30 באפריל בבונקר הברלינאי שלו.

סיום המלחמה

בוועידת פוטסדאם ביולי-אוגוסט 1945, נשיא ארה"ב הארי טרומן (שנכנס לתפקידו לאחר מותו של רוזוולט באפריל), דנו צ'רצ'יל וסטלין במלחמה המתמשכת עם יפן וכן בהסדר השלום עם גרמניה. גרמניה שלאחר המלחמה תחולק לארבעה אזורי כיבוש, שיישלטו על ידי ברית המועצות, בריטניה, ארצות הברית וצרפת. בעניין עתידה של מזרח אירופה, צ'רצ'יל וטרומן השלימו עם סטלין, מכיוון שהם נזקקו לשיתוף פעולה סובייטי במלחמה נגד יפן.

אבדות כבדות שנגרמו באיוו ג'ימה (פברואר 1945) ובאוקינאווה (אפריל-יוני 1945), והחששות מהפלישה היבשתית היקרה עוד יותר ליפן הביאו את טרומן לאשר שימוש בנשק חדש והרסני. פצצת האטום פותחה במהלך מבצע סודי ביותר בשם פרויקט מנהטן והוטלה על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי בתחילת אוגוסט. ב-15 באוגוסט הוציאה הממשלה הקיסרית של יפן הצהרה שבה היא מצהירה שהם יקבלו את תנאי הצהרת פוטסדאם, וב-2 בספטמבר קיבל הגנרל האמריקני דאגלס מקארתור את הכניעה הרשמית של יפן על סיפון ה-USS מיזורי במפרץ טוקיו.

קורבנות ומורשת

מלחמת העולם השנייה התגלתה בתור הסכסוך הבינלאומי הקטלני ביותר בהיסטוריה, וגבה את חייהם של 60 עד 80 מיליון בני אדם, כולל 6 מיליון יהודים שנרצחו באכזריות בידי הנאצים במהלך השואה. אזרחים היוו כ-50 עד 55 מיליון הרוגים מהמלחמה, בעוד שהצבא כלל 21 עד 25 מיליון מאלה שאבדו במהלך המלחמה. מיליונים נוספים נפצעו, ועוד רבים איבדו את בתיהם ורכושם.

מורשת המלחמה תכלול את התפשטות הקומוניזם מברית המועצות למזרח אירופה וכן את ניצחון הקומוניסטים בסופו של דבר בסין, ואת המעבר מכוח גלובלי באירופה לקיומן של שתי מעצמות יריבות: ארצות הברית וברית המועצות, שעד מהרה יתמודדו זו מול זו במלחמה קרה, שנמשכה כחמישה עשורים.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.