אחרי שלמדנו איך גזפרום מנהלת מדינה משלה, חשוב להבין את המניפולציות של התאגיד בהסתרת זהות בעלי המניות במועדון זניט סנט פטרסבורג.
גזפרומבנק: הבעלים האמיתיים של זניט?
רשימת נותני החסות של זניט כוללת 11 חברות בת של גזפרום. למה זה נחוץ?
לאחר החקירה של אופ"א, רשימת הספונסרים והשותפים שפורסמה באתר הרשמי של זניט התרחבה מאוד. רשימה גדולה של חברות בת של גזפרום, כמו גזפרומבנק, גזפרום נפט, גזפרום מז'רגיון-גז, גזפרום פרראבוטקה, גזפרום אקספורט, גזפרום טרנסגז סנט פטרסבורג, שני מותגים של מוצרי גזפרום נפט G -Drive ו-G-Energy motor oil, גזפרום דיגיטל, כמו גם חברת הביטוח SOGAZ (שכיום בשליטת יורי קובלצ'וק והייתה חברת ביטוח של גזפרום) וחברת בת נוספת לשעבר של גזפרום — החברה הפטרוכימית Sibur (שבעליה העיקריים הם האוליגרכים ליאוניד מיכלסון וגנאדי טימצ'נקו, שגם מעורב במימון מועדון ההוקי קרח SKA).
הפיצול הזה של חוזי החסות בין חברות הת של גזפרום נבע מרצונה של זניט לציית רשמית לכללי הפיירפליי הפיננסי. יתרה מכך, התקציב של זניט המשיך לגדול. עוד ב-2010, אלכסנדר דיוקוב, שהחליף את פורסנקו כנשיא המועדון, הצהיר שעד 2014 התקציב יגדל ל-150 מיליון דולר (באותה תקופה זה היה כ-100 מיליון), מה שיאפשר לזניט להתחרות באירופה.
דיוקוב הוא מכר של אלכסיי מילר עוד מהימים שלפני גזפרום. בשנים 1998-1999 עבדו שניהם במסוף הנפט של נמל סנט פטרסבורג, שדרכו יצא הזרם העיקרי של הנפט הרוסי. דיוקוב היה מנכ"ל הנמל, ומילר שימש כמנהל ההשקעות של חברת הניהול OBIP, שבאמצעותה נשלט הנמל על ידי בעלי המניות העיקריים (הגדול ביותר היה איש העסקים איליה טרבר). עד מהרה עמד מילר בראש גזפרום, דיוקוב עמד בראש חברת הבת שלה Sibur, וכמה שנים לאחר מכן – גזפרום נפט (שהיא בעצם חברת סיבנפט לשעבר, חברה שגזפרום רכשה מרומן אברמוביץ' תמורת 13.1 מיליארד דולר).
פיצול החסות נשאר במשך שנים רבות כדרך פעולה עיקרי של גזרום ועדיין בתוקף למרות שזניט כבר לא משחקת באירופה. אבל חלו שינויים ניכרים ברשימת השותפים שאינם קשורים לגזפרום: כל השותפים הזרים נעלמו. במקום נייקי, שייצרה את המדים לזניט ואף שילמה עבור פרסום, כעת Wildberries המקומית, מספקת לזניט ציוד. במקום יצרנית הרכב היפנית ניסאן, נכנס מותג טוליאטי לאדה, ובמקום הקמעונאית הגרמנית OBI – נכנסת רשת המרכולים הרוסית Pyaterochka.
אותה גזפרום אפילו היתה מעורבת בהשקעה במועדון כדורגל נוסף, שנחשב למעין פרויקט ממשלתי להחייאת הכדורגל, אבל זה נושא בפני עצמו…
זניט — ההשקעה הגדולה ביותר של גזפרום
גזפרום שילמה עבור שירותי אח"ם של כוכבי זניט עבור המנהלים הבכירים שלה וקיבלה את "רמת השירות הגבוהה ביותר". אבל Football Leaks הראו שגזפרום שילמה לזניט יותר ממה שצוין בפומבי בשנת 2018, פרויקט אנונימי של מיזם Football Leaks פרסם הרבה חומרים סודיים על מבנה הכדורגל האירופי.
בהקשר של זניט, התברר כי בנוסף ל-48.8 מיליון יורו מגזפרום (28 מיליון – העברה ישירה, 20.8 – חוזה חסות), הצהירה זניט על עוד 80.4 מיליון יורו ממאגר ספונסרים נוספים. אופ"א דרשה לחשוף את כל הפרטים על המאגר הזה. במסמך שפורסם על ידי Football Leaks, זניט טוענת לכאורה כי חברות הבת של גזפרום שילמו למועדון 53.2 מיליון יורו, ועוד 11 מיליון סופקו על ידי החברות הקשורות היסטורית לקובלצ'וק עם גזפרום (כמו חברת הביטוח SOGAZ וחברת הניהול Leader). כמו גם מיכלסון/טימצ'נקו (Sibur).
על רקע זה, חוזים עם שותפים זרים, שהנהלת זניט תמיד התגאתה בהם, נראו צנועים ביותר: נייקי שילמה רק 744 אלף יורו, פולקסווגן – 534 אלף יורו בלבד.
בין החומרים של Football Leaks היה עותק של מכתב חתום על ידי מקסים מיטרופנוב, מנהל בכיר בגזפרום שהיה חבר דירקטוריון זניט. הבכיר הסביר כי חוזי החסות עם זניט סיפקו לחברות הקשורות לגזפרום מגוון גדול של שירותים נוספים מעבר למסגרת החוזה הראשי: ביקורים בחדרי הלבשה, כרטיסי VIP, הזמנת ארוחות ערב ואירועים רשמיים והשחקנים המובילים של זניט היו צריכים לברך את גזפרום בארועי חברה, כמו גם כמה שותפים נוספים; היתה להם אחריות – למשל, צפייה במשחקים עם שותפים, השתתפות בצילומים ואירועים חברתיים, ביקור במשרדי גזפרום, חלוקת חתימות.
"חוזים עם החברות של קבוצת גזפרום נכרתים בתנאי שוק, זה מאושש על ידי מחקרים עצמאיים שנערכו, כולל כאלה שערכה אופ"א", טען מנכ"ל זניט אלכסנדר מדבדב בראיון למוסף הכלכלי Vedomosti בשנת 2021. "עלות החוזים הללו תלויה בהיקף השירותים הניתנים. קבוצות הגז זוכה לשירות ברמה הגבוהה ביותר מהמועדון”.
מסקנה חשובה נוספת מחומרי ה-Football Leaks היא שהנתונים האמיתיים של תקציב זניט שונים מאלה שפרסמו בפומבי נציגי המועדון…
הפרה החולבת של גזפרום?
מאז דצמבר 2006, תקציב המועדון צמח מאוד ולא בכדי זו הקבוצה העשירה ביותר ברוסיה, אם לא במזרח אירופה. אם ב-2006 הוא היה כמעט 60 מיליון דולר, ב-2012 הוא צמח ל-140 מיליון דולר וב-2020, כבר הגיע לסכום אסטרונומי של 235 מיליון דולרים.
הנתונים המוצגים בתרשים מסתמכים על ההצהרות הרשמיות; הם נאספו ממקורות שונים ונותנים רק תמונה כללית, ולא ערובה לדיוק על אופי ההכנסות של המועדון. לדוגמה, התאחדות הכדורגל הרוסית מפרסמת נתונים רשמיים על ההכנסות וההוצאות של המועדונים הרוסיים רק מאז 2019 (ומה היה לפני? אין תיעוד). לפני כן, ניתן היה לשפוט את גודל תקציבי המועדונים רק על פי הצהרות של מנהלי המועדון או מידע פנימי אמין.
מהתרשים עולה כי במהלך 16 שנות עידן גזפרום, התקציב הכולל של זניט הסתכם בכ-2 מיליארד ו-610 מיליון דולרים. לדברי מקסים מיטרופנוב, אנו יודעים שההכנסות מחברות קבוצת גזפרום מספקות כ-50% מההכנסות של המועדון. בהתבסס על היחס הגס הזה, ניתן להעריך את התזרים של גזפרום לזניט מ-2006 עד 2023 ב-1.305 מיליארד דולר. לסכום זה כדאי להוסיף את ההפרש בין הוצאות להכנסות מהעברות שחקנים.
הוצאה על שחקנים חדשים לרוב לא נלקחת בחשבון בעת תיאור תקציבי המועדון, אפילו Deloitte לא סופרת אותם כשהיא עורכת את דירוג המועדונים העשירים ביותר באירופה. העברות הן תמיד שורת תקציב נפרדת. בדרך כלל קשה לקחת אותם בחשבון, מכיוון שעסקאות עם שחקנים אינן נחשבות להוצאה תפעולית (במובן החשבונאי, שחקנים הם נכסים) ולרוב מתבצעות בתשלומים (שמתפרסים על פני מספר שנים) או אפילו באשראי.
לדברי מנכ"ל זניט לשעבר, אלכסנדר דיוקוב, "אם אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים שחקן מסוים, שהגעתו של שחקן כזה מאפשרת לנו לפתור בעיה מסוימת, השלמת המשימה הזו מאפשרת לנו לקבל הכנסה נוספת, שקבלתה תתארך עם הזמן, אנחנו הולכים לבנק, לוקחים הלוואה, השחקן מאפשר לנו לפתור בעיות בטורניר, אנחנו מרוויחים מזה כסף ומחזירים את הכסף". בתחום ההעברות, לזניט יש יתרה שלילית ונראה שהיא לא למדה כיצד להרוויח ממכירת שחקנים: לפי Transfermarkt, במשך 16 השנים שגזפרום מנהלת את זניט, המועדון רכש שחקנים ב-661.25 מיליון יורו ומכר אותם ב-314.21 מיליון. ההפרש הוא 347.04 מיליון יורו (409.5 מיליון דולר) והגיוני להניח שכיסוי גרעון כזה נופל על הבעלים, למעשה, על גזפרום.
ניתן לשער אותו דבר לגבי המחסור בהכנסות באותן עונות שבהן זניט לא העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. כספי הפרסים מליגת האלופות הם מקור הכנסה גדול מאוד; זניט קיבלה עד 40 מיליון יורו בשנה ובתכנון ההוצאות לא הצליחה להבטיח השתתפות קבועה בליגת האלופות. לא תמיד זה הסתדר. כך למשל בעונות 2016/17, 2017/18 ו-2018/19, במועדון הסתפקו רק בליגה האירופית, אך הדבר לא השפיע בצורה קיצונית על התקציב. ואת זה אפשר להסביר רק בעובדה שגזפרום פיצתה את המועדון על כספי הפרסים האבודים. ניתן להעריך עלויות כאלה באופן גס ביותר מ-75 מיליון יורו.
אם נחבר שלושה מרכיבים: 50% מסך ההכנסות לפי מקסים מיטרופנוב, פיצויים בגין העברות והיעדרויות מליגת האלופות, סכום ההוצאות הכולל של גזפרום יעלה על 1.7 מיליארד דולר.
אבל הסכום האמיתי יכול להיות אפילו גבוה יותר ולעלות על 2 מיליארד דולר. הדוגמה של 2012, כאשר זניט נאלצה לספק לאופ"א מידע מלא על התקציב ומקורות המימון שלה, הראתה שהנתונים שהוכרזו בפומבי יכולים להיות שונים מאוד מהנתונים האמיתיים.
אם נציץ שוב בגרף. בשנת 2012 הסתכמו הכנסותיה של זניט ב-140 מיליון דולר — נתון שצוין בכתבה במגזין "פורבס" על כלכלת המועדון, עליה נמסרו הערות של המנהלים הבכירים של זניט. עם זאת, חומרי אופ"א שפורסמו על ידי Football Leaks מכילים נתון שונה לחלוטין לאותה שנה: 171 מיליון יורו, או 217 מיליון דולר. ההפרש הוא 77 מיליון דולר, ומתברר שההכנסה האמיתית של זניט גבוהה ב-55% מההכנסה שהוכרזה רשמית!
התרומה של גזפרום והחברות הקשורות אליה בדרך זו או אחרת, הגיעה ל-129.5 מיליון דולר באותה שנה, לפי נתוני Football Leaks (מדובר ב-59.7% מסך ההכנסות של זניט). נכון, די קשה לומר אם הנוהג לזלזל בתקציב האמיתי של זניט נמשך גם לאחר השערורייה שבקושי הושתקה עם אופ"א. אולי לא — ועיוותים הם נחלת העבר.
גזפרום היא המדינה
וכאן הגענו לשאלה חשובה: האם השקעה עצומה כזו בזניט הגיונית עבור חברת הגז עצמה? מה הטעם של גזפרום להוציא כל כך הרבה כסף על פרסום, במיוחד אם נתח השליטה בחברה עצמה (50.2%) שייך למדינה?
גזפרום היא תאגיד ממשלתי לכל דבר, כזה שנוצר מתוך המשרד הממשלתי הסובייטי לענייני תעשיית הגז ולאורך השנים, ממשלת רוסיה החזיקה באופן קבוע יותר ממחצית ממניותיה של החברה. איזו השפעה יש לזה?
בכירי מועדון זניט מתעקשים שלחוזי פרסום יש השפעה מיטיבה על העסקים של חברות הבת בגזפרום. "שיתוף הפעולה בין זניט לגזפרום מועיל הדדית", טען אלכסנדר דיוקוב ב-2017. "כבר כיו"ר דירקטוריון גזפרום נפט, אני אגיד שאנו מרוצים לחלוטין משיתוף הפעולה שלנו עם זניט. עבורנו, חסות למועדון כדורגל היא כלי יעיל לקידום מותגי הקמעונאות שלנו: רשת תחנות הדלק, מותגי דרייב-קפה, G-Energy, G-Drive, במסגרתה אנו מוכרים שמנים, דלק מנועים, משקאות אנרגיה ועוד. מוצרים שקשורים לצרכנים שלנו. בשוק עומד, בכל שנה אנחנו מגדילים את המכירות ומקבלים הכנסה נוספת. אנחנו הראשונים במדינה מבחינת מכירות דלק יומיות ממוצעות דרך תחנת דלק. אנחנו מוכרים יותר קפה בבתי הקפה שלנו מכל רשת תחנות דלק או רשת בתי קפה אחרת ברוסיה".
בראיונות אחרים, דיוקוב ציין שתי משימות נוספות שגזפרום פותרת באמצעות מתן חסות לזניט — קידום המותג של החברה ופתרון בעיות חברתיות.
יש לקחת אמירות כאלה בספקנות. בסופו של דבר, הדינמיקה של צמיחת ההכנסות של גזפרום נפט תלויה בבירור במצב מחירי הנפט בשוק העולמי, ולא בתוצאות של זניט במגרשי הכדורגל.
ואם הבעלים העיקרי של גזפרום היא המדינה, אולי הוצאה כזו שאינה הליבה סותרת את האינטרסים של המדינה (ואת פלוס מינוס 2 מיליארד הדולרים שהוציאה גזפרום על זניט) האם המדינה מסוגלת להשקיע בכמה פרויקטים בעלי אוריינטציה חברתית יותר?
למעשה, הדברים אינם ממש כך. כן, ממשלת רוסיה היא הבעלים העיקרי של גזפרום, אבל נושאים של ניהול תפעולי, למעט אלה שהם מאוד אסטרטגיים וגיאופוליטיים, נמצאים בידיים של מנהלים שכירים. עלויות פרסום מופרזות עלולות באופן תיאורטי להשפיע לרעה על השורה התחתונה של החברה. עם זאת, למדינה, במקרה של גזפרום, מדד ההכנסות חשוב הרבה יותר ועלויות הפרסום לא משפיעות כלל.
המדינה מקבלת הכנסות מגזפרום בשתי דרכים: בצורת מיסים ובצורת דיבידנדים, המשלמים לכל בעלי המניות ביחס לגודל החבילה. אלא שהנתח ממסים הוא גדול יותר מההכנסות מדיבידנדים.
דוגמה עדכנית: בסוף 2022 הרווח הנקי של גזפרום ירד ב-40% — ל־1.2 טריליון רובלים; במחצית השנייה של השנה, גזפרום יצאה במאזן שלילי בעיקר בגלל הירידה באספקת הגז לאירופה (ביותר מ-50%) ועלייה בשיעורי מס הפקת המינרלים עבור גזפרום. דירקטוריון החברה החליט שלא לחלק דיבידנדים. עם זאת, גזפרום שילמה יותר מ-5 טריליון רובל מס לשנת, שהם 18% מהכנסות התקציב הפדרלי. דיבידנדים היו מביאים הרבה פחות: בשנים האחרונות, סך תשלומי הדיבידנד של גזפרום נותרו ברמה של 300 מיליארד רובל — לא סכום משמעותי לתקציב.
לכן, הוצאה של 7-8 מיליארד רובל בשנה על זניט לא משפיעה ברצינות על שום דבר עבור המדינה (בפשטות: למדינה אכפת מההכנסות והמיסים של גזפרום על ייצור הנפט, ודיבידנדים באים יותר כמו בונוס, וזה לא כל כך מרתיע אם לא יהיה מהם הכנסות בכלל או שהם יהיו נמוכים בכמה מיליארדים).
גזפרום משקיעה עוד ועוד
מועדון הכדורגל זניט הוא לא היחיד שגזפרום מושקעת בו. למועדון הכדורגל נוספו עם השנים גם מחלקת כדורסל מוצלחת, מחלקת כדורגל נשים, מחלקת כדורעף ואף מחלקת כדוריד. כל אלה מהווים חלק מחיזוק המותג "זניט", שהוכתר על ידי Brand Finance בשנת 2018, בתור מותג הכדורגל הרוסי היקר ביותר, יותר אפילו ממועדון ספרטק מוסקבה.
ובגזפרום משוכנעים שזניט יכולה בקלות להסתדר בלי הכסף של גזפרום. "המרכיב הכספי של זניט היום הוא כזה מבחינת הכנסה שהמועדון יכול להתקיים בצורה רגועה לחלוטין בלי גזפרום", טען בסוף 2016, מנכ"ל גזפרום, אלכסיי מילר. – "יצרנו את הבסיס להמשך הפיתוח של המועדון. זה מאוד חשוב. למועדון יש כיום רמת הכנסה גבוהה מאוד, הוא רווחי, וללא ספק זה בסיס טוב להמשך התפתחות”.
אבל קשה להאמין בתרחיש כזה — אחרי הכל לגזפרום יש יד בכל, זו החברה הרוסית הגדולה ביותר בהיסטוריה ושליטתה על משאבי הטבע במדינה הגדולה ביותר בעולם הם אינסופיים; היא בוחשת ומשקיעה, סוחטת ומנהלת וחשוב לא פחות, גזפרום היא תאגיד שיש לו מדינה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
