תאמל״ק לי
סדרת אירועי דמים חסרת תקדים, שהתרחשה במאי 1921, שינתה את פני היישוב היהודי בארץ ישראל, עיצבה מחדש את מדיניות המנדט הבריטי והעמיקה את הסכסוך היהודי-ערבי לשנים ארוכות קדימה.
בקצרה
מאורעות תרפ"א, שנודעו גם כ"פרעות תרפ"א", היו התפרצות אלימה שנמשכה שבוע שלם שבמהלכו בו קרסו אשליות של דו-קיום, נחשפה חולשת השלטון הבריטי והיישוב העברי נאלץ להתמודד עם המציאות הביטחונית הקשה ביותר שידע עד אז.
מה היו מאורעות תרפ"א?
מאורעות תרפ"א היו גל מתמשך של רצח, אלימות, אונס, ביזה והרס רכוש יהודי בידי ערבים, על רקע התנגדות חריפה לציונות ולעלייה היהודית לארץ ישראל. האירועים התרחשו בין 1 במאי ל-7 במאי 1921, והחלו בטבח קשה ביפו, שהפך עד מהרה להתקפות על מושבות יהודיות נוספות, בהן פתח תקווה, חדרה ורחובות.
במהלך המאורעות נרצחו 47 יהודים ונפצעו 146 יהודים, כשמהצד הערבי נהרגו 48 ונפצעו 73, בעיקר מירי הצבא הבריטי ומגינים יהודים. היקף האלימות היה הגדול ביותר שידע היישוב העברי עד אז, גדול אף ממאורעות תר"פ בשנת 1920, ומהתקפות קודמות כמו ההתקפה על פתח תקווה ב-1886 ומאורעות יפו ב-1908.
אם חשוב לכם להבין לעומק את הרגעים המכוננים בתולדות הארץ, זה הזמן להצטרף לרשימת התפוצה של historyistold.com ולקבל תכנים היסטוריים מעמיקים, מדויקים ומעוררי מחשבה ישירות למייל. הירשמו עכשו!
הרקע האזורי והפוליטי
לאחר מלחמת העולם הראשונה התקומם המזרח התיכון כולו נגד ההשתלטות הבריטית-צרפתית על שטחי האימפריה העות'מאנית לשעבר. רגשות לאומיים ערביים גברו, חלום הממלכה הערבית של סוריה התנפץ, ועידת סן רמו אשררה את הסכם סייקס-פיקו, והעמיקה את תחושת הקיפוח. גם יוזמתו של וינסטון צ'רצ'יל לכינוס ועידת קהיר וביקורו בארץ ישראל במרץ 1921 לא הרגיעו את הרוחות. משלחת הוועד הפועל הערבי דרשה ממנו לבטל את הצהרת בלפור, לעצור את העלייה היהודית ולהקים ממשלה ערבית לאומית. צ'רצ'יל דחה את הדרישות והבהיר שבריטניה מחויבת להצהרת בלפור.
במקביל, חודשה ביפו פעילות העיתון "פלסטין", שהסית נגד יהודים ונגד המדיניות הבריטית. התבטאויות על "סכנת הבולשביזם" שימשו מסיתים ערביים להצגת האלימות כמאבק אנטי-קומוניסטי.
סדרת המתקפות
בשנת 1921 הייתה יפו העיר השנייה בגודלה בארץ, ובה כ-42,000 תושבים, מתוכם כ-16,000 יהודים. תל אביב הייתה אז שכונת גנים קטנה בת 3,600 נפש בלבד. ב-1 במאי התקיימה בתל אביב תהלוכת פועלים של אחדות העבודה, באישור מושל יפו. במקביל יצאה מנווה שלום קבוצה קומוניסטית בניגוד לאיסור מפורש. העימות הפנים-יהודי נוצל להפצת שמועות כוזבות כאילו יהודים תקפו ערבים.
בצהרי היום החלה אלימות רחבת היקף שהתבטאה בהתנפלות על יהודים, ביזת חנויות, הצטרפות שוטרים ערבים לפורעים ושימוש באלות, סכינים, גרזנים ונשק חם.
ב"שכונת עג'מי" הותקף "בית העולים", שבו שהו כ-70 עולים לא חמושים. שוטרים ערבים ירו על המגינים, השליכו רימונים ופרצו למבנה. 13 יהודים נרצחו ו-26 נפצעו, בהם מנהלי הבית דובה ויהודה צ'רקסקי. רק התערבות קצין בריטי הצילה את שאר הדיירים. העובדה שההתקפה התרחשה במקביל להתפרעות במנשייה חיזקה את המסקנה שהאלימות הייתה מתוכננת מראש.
זה לא נגמר רק בזה, ב-2 במאי נרצחו באכזריות הסופר יוסף חיים ברנר וחבריו בפרדס באבו כביר. באותו ארוע שישה יהודים נרצחו, בהם יוסף חיים ברנר (40), צבי גוגיג (25), יהודה יצקר (45), אברהם יצקר (19), יוסף לואידור (28) וצבי שץ (31). לואידור נורה, גופתו בותרה ונעלמה. חמישה ערבים הואשמו אך שוחררו מחוסר ראיות ורק ב-3 במאי הוכרז משטר צבאי.
בכל אחת מהמושבות נערכו מגינים מבעוד מועד ובפתח תקווה תקפו בין 2,000 ל-3,000 תוקפים, ארבעה יהודים נהרגו, 28 ערבים נפלו; בחדרה נהדפה התקפה של מאות תוקפים בסיוע מטוסים בריטיים. 14 בתים נבזזו; ברחובות נהדפה התקפה של אלפי פורעים מרמלה ללא נפגעים יהודים.
המאורעות הביאו לשורת צעדים כמו הפסקה זמנית של העלייה היהודית ב-14 במאי 1921, הגבלת העלייה לפי "יכולת קליטה כלכלית", הקמת ועדת הייקראפט, פרסום הספר הלבן הראשון ב-1922, פירוק גדוד "הראשון ליהודה" ומינוי אמין אל-חוסייני למופתי של ירושלים. צעדים אלו נתפסו כוויתור לפורעים וערערו את הקשר בין השלטון הבריטי למוסדות הציוניים.
חומר מעשיר לקריאה
- בן-ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, כרך ב', חלק ראשון, 1975
- יהודה ואלך (עורך), אטלס כרטא לתולדות ההגנה, 1991
