כאשר מונה עבדול אל־סייד לתפקיד מנהל הבריאות של העיר דטרויט באוגוסט 2015, הוא מצא מולו מחלקה שנשענה על עמותה ללא מטרות רווח, שריד עגום לפשיטת הרגל העירונית ב־2012. בגיל 30 בלבד, כשהוא חמוש בתארים מהאוניברסיטאות היוקרתיות בעולם, הוא נכנס אל הזירה הציבורית.
מאותו רגע, נתיב חייו התרחק ממעבדות המחקר אל הקלפיות, בדרכו להפוך לדמות מפתח בזירה הפוליטית הפרוגרסיבית של ארצות הברית, תוך שהוא נושא עמו את תפיסת העולם האפידמיולוגית אל תוך חדר הניתוח של החברה האמריקאית.
עַבְּדוּלְרַחְמָן מֻוחַמַּד אל-סַיֵּיד נולד ב-31 באוקטובר 1984 להורים מהגרים ממצרים. הוא גדל להיות אפידמיולוג ופוליטיקאי מטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא כיהן כמנהל מחלקת הבריאות, שירותי האנוש והוותיקים של מחוז ויין (Wayne County) במישיגן בין השנים 2023 ל-2025 והתמודד בעבר על משרת מושל מישיגן בבחירות 2018. כיום, הוא מתמודד על המועמדות הדמוקרטית בבחירות לסנאט של ארצות הברית במישיגן שייערכו בנובמבר 2026. סיפורו הוא מסמך מרתק של הגירה, שאפתנות אינטלקטואלית ומאבק פוליטי בלתי מתפשר על דמותה של החברה, באופן שעשוי להנחית אותו בחדר הסגלגל…
שורשים במישיגן וחינוך גלובלי
נתיב חייו של אל-סייד החל בפרבר של דטרויט, העיר רוצ'סטר הילס שבמישיגן, שם נולד להורים מהגרים ממצרים. הוא גדל באזור דטרויט עם אביו, מֻוחַמַּד ועם אמו החורגת, זָ'קְלִין, ילידת מחוז גרשיוט שבמישיגן. שני הוריו שגידלו אותו היו מהנדסים במקצועם.
אמו הביולוגית, פָאטֶן אֵלְקוֹמִי, עבדה כאחות מוסמכת מתקדמת במדינת מיזורי. בסביבה משפחתית זו, ששילבה מצוינות אקדמית ורפואית, החל אל-סייד את דרכו. ב-2003 הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון אנדובר בבלומפילד הילס. כבר אז בלטו כישוריו המנהיגותיים והספורטיביים, כאשר שימש כקפטן קבוצות ההיאבקות, הפוטבול והלקרוס של בית הספר.
את לימודיו האקדמיים החל באוניברסיטת מישיגן, שם התמחה בביולוגיה ובמדע המדינה ובמקביל המשיך בפעילותו הספורטיבית כשחקן בקבוצת הלקרוס של מועדון הגברים. הוא השלים את התואר הראשון שלו בשנת 2007 בהצטיינות יתרה ואף נבחר לשאת את נאום הבוגרים בטקס חלוקת התארים של אותה שנה. הישגיו זיכו אותו במלגת שכר לימוד מלאה לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מישיגן, שם השלים שנתיים של לימודים. במהלך תקופה זו, הוא הפגין מעורבות חברתית עמוקה: הוא הוביל משלחת רפואית של סטודנטים לפרו וייסד ארגון סטודנטים שגייס כספים ותיאם שירות קהילתי עבור מרפאה מקומית חינמית.
כסטודנט לרפואה בשנה השנייה, זכה אל-סייד במלגת רודס היוקרתית, אשר אפשרה לו ללמוד בקולג' אוריאל באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 2011 הוא השלים שם תואר דוקטור בבריאות הציבור. גם מעבר לים לא זנח את אהבתו לספורט, והוענק לו אות ההצטיינות הספורטיבית היוקרתי של אוקספורד, "פול בלו", כקפטן קבוצת הלקרוס לגברים.
את הכשרתו האקדמית חתם בשנת 2014, עת השלים את תואר הדוקטור לרפואה במכללה לרופאים ומנתחים של אוניברסיטת קולומביה. לימודיו שם מומנו על ידי המלגה לאמריקאים חדשים על שם פול ודייזי סורוס ועל ידי תוכנית ההכשרה למדענים-רפואיים. בניגוד למסלול הצפוי, אל-סייד בחר שלא להוציא רישיון רפואי כלל ופנה תחת זאת לעסוק במחקר ועבודה בתחום האפידמיולוגיה של בריאות הציבור.
באקדמיה ובחזית בריאות הציבור
עם סיום לימודיו בשנת 2014, הצטרף אל-סייד לסגל ההוראה בבית הספר לבריאות הציבור על שם מיילמן באוניברסיטת קולומביה, כעוזר פרופסור במחלקה לאפידמיולוגיה, תפקיד בו החזיק עד 2015. במהלך תקופה זו שימש כמנהל תוכנית מדעי המערכות וכמנהל המחקר והאנליטיקה הגלובלית לבריאות האוכלוסייה של קולומביה. הוא פיתח ולימד את הקורס הראשון של בית הספר מיילמן שהוקדש למדעי המערכות ובריאות האוכלוסייה.
ב־2017 יצא לאור ספר לימוד שערך יחד עם סַנְדְרוֹ גָלֵאָה בנושא זה, בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. הישגיו האקדמיים כוללים חיבור של למעלה מ-100 מאמרים אקדמיים, תקצירים ופרקים בספרים העוסקים במדיניות בריאות הציבור, אפידמיולוגיה חברתית ופערי בריאות. עבודתו זכתה להכרה נרחבת, והוא קיבל מספר פרסי מחקר, בהם בחירתו לאחד ממחדשי המדיניות של מועצת קרנגי.
אך האקדמיה לא סיפקה את רצונו להשפיע על המציאות הממשית. באוגוסט 2015 מינה אותו ראש עיריית דטרויט, מַיְיק דּוּגָאן, לקצין הבריאות ולמנכ"ל מחלקת הבריאות של דטרויט. המשימה שהוטלה עליו הייתה כבירה: לבנות מחדש את מחלקת הבריאות העירונית, לאחר שפעילויות בריאות הציבור הממשלתיות הופקדו בידי עמותה במהלך משבר פשיטת הרגל. כבר בשנתו הראשונה כמנהל, הוביל אל-סייד מאבקים ציבוריים סביבתיים, כשהתייצב נגד הגדלת פליטות הגופרית הדו-חמצנית על ידי בית הזיקוק הדרום-מערבי של חברת מרתון פטרוליום. מאבקו נשא פרי והביא להפחתה בפליטות הכוללות.
על רקע משבר המים הקשה בעיר פלינט, קידם אל-סייד מאמצים לבדיקת נוכחות עופרת בבתי הספר בדטרויט. פעילותו כללה גם אספקת משקפיים בחינם לילדים בבתי הספר העירוניים, וכן עריכת רפורמה מקיפה במחלקה הבעייתית לפיקוח על בעלי חיים בעיר. במקביל לתפקידו בדטרויט, עד 2017, מונה אל-סייד למועצה לחיסול הרעלת עופרת בילדים ברמה המדינתית על ידי מושל מישיגן. הוא גם שירת בוועדה המייעצת לבריאות הציבור של מדינת מישיגן, ובוועדה המייעצת לשר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית עבור תוכנית "Healthy People".
ההוקרה הציבורית לא איחרה לבוא. ב-2016 נבחר לאחד מ-"40 מתחת ל-40" של מגזין קריינס דטרויט והוכתר כ"נבחר הציבור של השנה" על ידי ליגת מצביעי השימור של מישיגן. בשנת 2017, העניקה לו אוניברסיטת מישיגן את פרס הבוגרים לציון מאתיים שנות פעילות. פעילותו התרחבה גם לתחום התקשורת, והחל משנת 2019 הגיש את ההסכת "America Dissected with Dr. Abdul El-Sayed", פודקאסט העוסק בפוליטיקה ובריאות הציבור בהפקת קרוקד מדיה (Crooked Media).
בהמשך דרכו הציבורית, בדצמבר 2022, מונה אל-סייד לתפקיד מנהל מחלקת הבריאות, שירותי האנוש והוותיקים של מחוז ויין. הוא נכנס לתפקידו בחודש מרץ 2023, והחזיק בו עד שהגיש את התפטרותו באפריל 2025.
טבילת אש פוליטית: המרוץ לראשות מישיגן ב־2018
ב־9 בפברואר 2017 דווח כי אל-סייד עתיד להתפטר מתפקידו כמנהל הבריאות כדי לרוץ לתפקיד מושל מישיגן בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית. המועמדות הוכרזה באופן רשמי ב-25 בפברואר 2017. המניע המרכזי שדחף אותו לזירה הפוליטית נבע במישרין מתפקידו כאפידמיולוג בעת משבר המים בפלינט.
מסע הבחירות שלו אופיין בעמדות בלתי מתפשרות. אל-סייד התחייב שלא לקבל תרומות מתאגידים, והצליח לגייס למעלה מ-5 מיליון דולר מתרומות של אנשים פרטיים בלבד. הקמפיין הפך למגנט עבור הכוחות הפרוגרסיביים בארצות הברית: הוא זכה לתמיכתם של הסנאטור בֶּרְנִי סַנְדֶרְס, המועמדת הדמוקרטית לקונגרס אָלֶכְּסַנְדְרִיָה אוֹקָסְיוֹ-קוֹרְטֶז ומארגנת מצעד הנשים של 2017, לִינְדָה סַרְסוּר. נוסף על כך, תמכו בו הארגון "Justice Democrats" ומגזין "The Nation".
אף על פי כן, בבחירות המקדימות שנערכו ב-7 באוגוסט 2018, סיים אל-סייד את דרכו במרוץ. הוא גרף 340,560 קולות, המהווים כ-30% מסך הקולות, והפסיד לגְרֶטְשֶׁן וִיטְמֶר. ההפסד לא סימן את סוף דרכו הציבורית, אלא את תחילתה של התארגנות מחודשת.
אולי יעניין אותך
בספטמבר 2018 הקים אל-סייד את Southpaw Michigan, ועדת פעולה פוליטית שנועדה לסייע בבחירת מועמדים פרוגרסיביים ולתמוך ביוזמות קלפי במדינת מישיגן. מעורבותו הארצית נמשכה גם בשנת 2020, אז כיהן בכוח המשימה לאחדות בנושא הבריאות של ג'וֹ בַּיְידֶן וברני סנדרס. באותה שנה אף שימש כנציג רשמי בקמפיין הנשיאותי של סנדרס, ודיבר בשמו באירועים ובאמצעי התקשורת.
2026: אל הסנאט עם פרוגרסיביות ללא פשרות
ב-17 באפריל 2025 הפנה אל-סייד את מבטו אל הזירה הלאומית ואל וושינגטון הבירה והכריז על מועמדותו לנציגות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לסנאט של ארצות הברית במישיגן, שנקבעו ליולי 2026, זאת לאחר שהסנאטור המכהן, גָארִי פִּיטֶרְס, הודיע כי לא יתמודד לכהונה נוספת.
מסע הבחירות התאפיין בקו רדיקלי ועורר סערות ציבוריות מראשיתו. ב-7 באפריל 2026, ערך אל-סייד אירועי קמפיין במספר קמפוסים אוניברסיטאיים במישיגן, כשלצידו נציגת הקונגרס סַמֶר לִי (Summer Lee) והמשקפיים חַסַן פַּיְיקֶר (Hasan Piker). נוכחותו של פייקר הפכה לנקודת מחלוקת עזה בתוך המפלגה הדמוקרטית, על רקע התבטאויותיו בעבר בנוגע לפיגועי 11 בספטמבר, חמאס, ומדינת ישראל. אל-סייד הגן על הקמפיין המשותף כניסיון ליצור מעורבות עם קהל עוקביו של הסטרימר, והוסיף כי אינו מסכים עם כל מה שפייקר אמר מעולם.
כאשר מָאלוֹרִי מֶקְמוֹרוֹ פרשה מהבחירות המקדימות הדמוקרטיות ביולי 2026, כלי התקשורת הגדירו את המרוץ כבחירה גורלית בין האגף המתון של המפלגה, הנתמך על ידי הממסד ומיוצג על ידי הֵיְילִי סְטִיבְנְס (Haley Stevens), לבין האגף הפרוגרסיבי, המיוצג על ידי אל-סייד. ביוני 2026 זכה הקמפיין של אל-סייד לתמיכתו הרשמית של איגוד עובדי הרכב (UAW), יחד עם קמפיין הבחירות למושל של ג'וֹסְלִין בֶּנְסוֹן (Jocelyn Benson).
ֶאין זה מפתיע, אם כן, שאל-סייד זכה לתמיכה רחבה שהובילה אותו גם להבסתהּ של היילי, בדרך להפיכתו למועמד הדמוקרטי לסנאט מטעם מישיגן.
אידיאולוגיה, כלכלה וסביבה
כדמוקרט פרוגרסיבי, משנתו הכלכלית והחברתית של אל-סייד חדה וברורה. הוא תומך מובהק בתוכנית בריאות לכול (Medicare for All), ואף היה שותף, יחד עם מַיְיקָה ג'וֹנְסוֹן (Micah Johnson), לכתיבת ספר בנושא ב־2021. עקרונותיו למימון פוליטי נותרו נוקשים, והוא התחייב שלא לקבל תרומות מתאגידים אלא מאנשים פרטיים בלבד.
בהיבט הכלכלי והמקומי, במהלך 2018 הוא הביע תמיכה בביטול חוקי מדינה במישיגן אשר מונעים מממשלים מקומיים להטיל מס קנייה עירוני או לחוקק חוקים לפיקוח על שכר דירה. הוא דוגל באכיפה נוקשה יותר של חוקים נגד מונופולים ובביטול הטבות מס לתאגידים. ביוני 2026 אף הציג תוכנית הדורשת החלת רגולציה מחמירה יותר על חברות המפתחות בינה מלאכותית.
משבר האקלים זוכה אצלו להתייחסות מרכזית. כבר בשנת 2025 ציין אתר הקמפיין שלו אוויר ומים נקיים כעדיפות עליונה. הוא קרא לאכיפה חזקה יותר של חוקי סביבה, למיזוג מחלקת משאבי הטבע (DNR) ומחלקת איכות הסביבה (DEQ) למחלקה אחת לאיכות הסביבה, ולהשגת היעד של "100% אנרגיה מתחדשת" במדינת מישיגן עד שנת 2030.
הגנה על זכויות עובדים עומדת אף היא בבסיס המצע שלו. אל-סייד הוא חבר בארגוני עובדים רבים, בהם איגוד העובדים הבינלאומי (SEIU) בסניף המקומי 500, הפדרציה האמריקאית של המורים (AFT) בסניפים המקומיים 477 ו-6244, איגוד עובדי הרכב (UAW), איגוד הסופרים הלאומי (National Writers Union), ואיגוד הפרופסורים האוניברסיטאיים האמריקאי (AAUP). הוא סבור כי הרחבת התאגדויות העובדים היא הכרחית כדי להגן על "כבוד העובד" לנוכח התפתחות הבינה המלאכותית, והביע תמיכה בחוק להגנה על הזכות להתארגן (PRO Act) לצד מאמצי התאגדות בקרב מקצועות נוספים, כגון רופאים.
בנוגע להגירה ופעילות סוכנות אכיפת המכס וההגירה (ICE), אל-סייד תומך בביטול הסוכנות. בינואר 2026 טען כי היא אינה מתפקדת עוד כסוכנות לגיטימית לאכיפת חוק וכינה אותה סוכנות ש"הושחתה בנשמתה". עם זאת, הוא הביע תמיכה באבטחת גבול ארצות הברית–מקסיקו וב"סוגים מסוימים" של אכיפת חוק בגבול.
מדיניות חוץ בעין הסערה
תפיסת החוץ של אל-סייד מעוררת מחלוקת עזה במיוחד. ככלל, הוא מתנגד למתן סיוע צבאי אמריקאי למדינות זרות, אם כי ציין את פעולות ארצות הברית במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה ובסרביה בשנות התשעים כדוגמאות להתערבות אמריקאית מועילה.
בשנת 2026 הכריז כי יעצור את הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל, ירדן, סעודיה ומצרים. יחסו לישראל ולמלחמה בעזה עמד במוקד סערות תקשורתיות. הוא ביקר בחריפות את התנהלות ישראל במלחמת עזה, תוך שהוא מתאר אותה כרצח עם. בפודקאסט ששודר בינואר 2024, הוא כינה את המלחמה ברצועת עזה אסון של בריאות הציבור וקרא להפסקת אש. אל-סייד תיאר את מה שכינה רצח העם בעזה כמבחן מוסרי ושאל: "אם אינך יכול לקרוא לזה מה שזה, שזה רצח עם, אז איך תעמוד מול דונלד טראמפ? איך תעמוד מול מנכ"לי חברות הפארמה?".
בריאיון לרשת CNN באפריל 2026 התבטא בחריפות חסרת תקדים כשאמר: "הרג של עשרות אלפי אנשים הופך אותך למרושע למדי. זה לא כמה מרושע זה לעומת זה. חמאס: מרושע. ממשלת ישראל: רשעה. אפשר לומר את שניהם". בחודש יולי לאחר מכן הוסיף: "שאלת קיומה של ישראל אינה שאלה. אני לא הולך לשחק במשחק התקלות הזה לגבי האם יש לה זכות קיום או לא. השאלה, בסופו של דבר, היא האם אנחנו רוצים פוליטיקה שמכבדת זכויות שוות".
הוא מחזיק באמונה כי ישראל היא מדינת לאום אתנית והצהיר: "אני לא מאמין במדינות לאום אתניות, ואני בהחלט לא מאמין שהמדינה שלנו אחראית לקיים מדינות לאום אתניות". לדבריו, דחייה זו של אתנו-לאומיות אינה קשורה לשאלה האם למדינה יש 'זכות קיום', אלא שהוא "פשוט [חולק] על הרעיון שצריכה להיות מדינת לאום אתנית" והדגיש כי הוא מתנגד לאתנו-לאומיות של מצרים וערב הסעודית באותו אופן שבו הוא מתנגד למדיניות הישראלית. א-סייד אף ייחס את מבצע שאגת הארי להשפעת השדולה הפרו-ישראלית AIPAC בפוליטיקה האמריקאית, כינה את ישראל "מדינה סוררת" המבצעת ״הפרות של זכויות אדם, רצח עם ואפרטהייד״ וקרא לארצות הברית להפסיק לממן "צ'קים פתוחים חד-צדדיים לצבא הישראלי".
בכל הנוגע למדיניות מול רוסיה, במרץ 2022 כינה אל-סייד את מלחמת רוסיה-אוקראינה "מלחמה בין דמוקרטיה לאוטוקרטיה, בין שלטון עצמי לפשיזם", וגינה את הנשיא הרוסי פּוּטִין כ"דיקטטור אוטוריטרי". באפריל 2025 הבהיר כי הסיוע הצבאי האמריקאי לאוקראינה שונה מהסיוע לישראל, מאחר שהראשון ניתן בהתאם לארגונים רב-לאומיים. בספטמבר 2025 הוסיף כי הסיוע לאוקראינה עוסק ב"אכיפת הכללים של הסדר הבינלאומי מבוסס-הכללים בהתאם לבעלות בריתנו".
אל-סייד נולד וגדל בדרום-מזרח מישיגן וכיום מתגורר בעיר אן ארבור עם אשתו, שרה ג'וּקָאקוּ ושתי בנותיהם. כאדם המגדיר עצמו כמוסלמי, דרכו מבטאת יותר מכל את המורכבות של ההשתלטות האסלאמית במאה ה-21, בתהליך שזכה לכינוי על ידי פרשנים כמו צבי יחזקאלי בשם ״הג׳יהאד השקט״.
ממעבדות המחקר באוקספורד ובקולומביה, דרך מאבקי בריאות הציבור בעיר דטרויט, ועד לקרבות המרים על דמותה המוסרית והפוליטית של אמריקה בזירת הבחירות של 2026, סיפורו של עבדולרחמן אל-סייד הוא עדות חיה לרופא שראה באפידמיולוגיה כלי פוליטי שניתן לנצל. הוא בחר להחליף את הסטטוסקופ במגאפון הפוליטי, ובכך עיצב את עצמו לא רק כאיש מדע, אלא כמחולל השפעה שעתיד הפוליטיקה הפרוגרסיבית האמריקאית שזור בדרכו וכי עיני האסלאם בארצות הברית נשואות אליו. האם יצליח לכבוש את הבית הלבן? ימים יגידו.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
