אלברט איינשטיין — המדען הגדול ביותר במאה העשרים

ההיסטוריה של המדע מלאה באנשים מדהימים ששינו את העולם עם רעיונותיהם הגאוניים. קביעת המדען הטוב ביותר אינה משימה קלה, ולאנשים תמיד יהיו דעות שונות בכל הנוגע למוח המדעי המשפיע ביותר בכל הזמנים ולאלברט איינשטיין היה מוח מדעי יוצא דופן.

ובכל זאת, יש אדם אחד שתמיד יהיה חלק מהשיחה הזו: אלברט איינשטיין. בגיל 26, הדמות המבריקה הזו ביסס את חותמה בספרי ההיסטוריה עם כמה מאמרים מדעיים יוצאי דופן. זו הייתה רק תחילתה של הקריירה שלו והוא המשיך להדהים את הקהילה המדעית לאורך כל חייו.

בקצרה

• אלברט איינשטיין, יליד 1879, חולל מהפכה בפיזיקה עם תורת היחסות שלו והנוסחה E=mc².
• מאמריו של איינשטיין משנת 1905 על האפקט הפוטואלקטרי ותורת היחסות הפרטית עיצבו מחדש את ההבנה המדעית.
• למרות הקשיים האקדמיים, גאונותו של איינשטיין הוכחה על ידי ניסוי אדינגטון בשנת 1919.
• איינשטיין, פציפיסט וחתן פרס נובל, מורשתו כוללת גם התקדמות במדע ופעילותו למען השלום.

שנותיו הראשונות

אלברט איינשטיין נולד ב־14 במרץ 1879 בעיר אולם, שליד נהר הדנובה אשר בקיסרות הגרמנית. הוריו, הרמן איינשטיין ופאולין קוך, היו יהודים חילונים מהמעמד הבינוני. שנה אחת בלבד לאחר לידתו של אלברט הקטן, עברה המשפחה למינכן, שם אביו של איינשטיין הקים עסק להנדסת חשמל עם אחיו יעקב. בשנה שלאחר מכן, 1881, הגיעה בת משפחה נוספת: מריה, שנקראה אז מאיה.

אלברט היה ילד ביישן שהתקשה בתקשורת מילולית. בעוד שרוב הילדים לומדים לדבר לאחר כ־18 חודשים, איינשטיין לא הצליח לחבר משפטים יחד עד גיל 3. ברם, איינשטיין הקדים את חבריו בתחומים אחרים, כמו מתמטיקה ופתרון בעיות. בבית, הוא היה בונה מודלים ומשחק עם קוביות בניין, בעוד שבבית הספר, הוא פיתח מוניטין של למידה עצמאית והעדיף לפתור בעיות בדרכו שלו.

חינוכו

כשהיה נער, איינשטיין כבר גילה אהבה לאלגברה ולפילוסופיה. כמה מההשפעות המוקדמות ביותר עליו היו המתמטיקאי הגרמני תאודור שפייקר והפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט. איינשטיין פיתח גם עניין במוזיקה. איינשטיין, שאמו הפסנתרנית עודדה אותו לנגן בכינור, החל לנגן כשהיה בן 6, אם כי לא החל לנגן ברצינות עד גיל בר מצווה.

חינוכו של איינשטיין היה לא עקבי במחצית השנייה של גיל ההתבגרות. בניגוד לדרישת השירות הצבאי לבני 17, הוא עזב את גימנסיית לויטפולד במינכן והפתיע את משפחתו כשנכנס לפאביה, איטליה, לשם עבר אביו לאחר שחברתו של אביו נקלעה לקשיים. הוריו דאגו בתחילה לגבי סיכוייו בלימודים, מחשש שנשירתו מהלימודים וההשתמטות מגיוס יפריעו לו. בשנת 1895, עם זאת, איינשטיין נסע לציריך, שוויץ וניסה להתקבל לבית הספר הפוליטכני הפדרלי השוויצרי, שכן המוסד קיבל תלמידים שעברו את בחינות הכניסה שלהם גם אם לא היתה להם תעודת בגרות.

למרות שאיינשטיין קיבל ציונים גבוהים במתמטיקה ובפיזיקה, הוא התקשה במבחני השפה, הזואולוגיה והבוטניקה. הוא למד בבית הספר הקנטוני השוויצרי באראו במשך שנה לפני שניגש שוב לבחינות הכניסה לבית הספר הפוליטכני הפדרלי השוויצרי. והפעם, איינשטיין עבר את המבחן.

בניגוד למה שניתן היה לצפות, איינשטיין לא היה תלמיד אידיאלי. הוא בדרך כלל השתתף בהרצאות שהתעניין בהן אך הזניח את האחרות והעדיף לשבת ולעסוק בפיזיקה. איינשטיין גם התאהב בתלמידה בקורס שלו: מילבה מאריץ' (כמו איינשטיין, מילבה לא התייחסה ללימודיה ברצינות רבה). הוא גם ויתר על אזרחותו הגרמנית.

פריצת הדרך המדעית

עם תוצאות מבחנים מאכזבות ומוניטין של אי ציות לשררה, איינשטיין לא הצליח להשיג עבודה לאחר סיום לימודיו והתמודד עם תקופה של קשיים כלכליים. בקיץ 1902, הוא החל לעבוד כפקיד במשרד הפטנטים השוויצרי בברן הודות להמלצת אביו של חבר. בינואר 1903, הוא נישא למאריץ'. בנוסף לעבודתו במשרד הפטנטים, הוא עבד על מאמרים מדעיים.

בשנת 1905, כשהיה בן 26, איינשטיין הגיש את עבודת הדוקטורט שלו ופרסם 4 מאמרים יוצאי דופן. הראשון דן באפקט הפוטואלקטרי והציע את תיאוריית הגל-חלקיק, בטענה שאור משתחרר בחבילות אנרגיה. לפני כן, מדענים רבים האמינו בטעות שאור נע אך ורק בגלים.

המאמר השלישי הציג את תורת היחסות הפרטית וקבע כי שום גוף אינו יכול לנוע במהירות האור. המאמר הרביעי הציג את המשוואה המפורסמת ביותר בהיסטוריה: E = mc². למי שלא יודע, המשוואה אומרת שהאנרגיה של גוף במנוחה שווה למסה שלו כפול מהירות האור בריבוע. במילים אחרות, הנוסחה קובעת שמסה וזמן ניתנים להחלפה. טיעונו של איינשטיין שהזמן נע לאט יותר עבור עצמים הנעים במהירות גבוהה יותר היה רעיון מהפכני לתקופה.

באקדמיה

בספטמבר 1908, כשהיה עדיין בשנות ה-20 לחייו, איינשטיין החל את הקריירה האקדמית שלו, כשהוא מעביר הרצאות באוניברסיטת ברן. שיעוריו לא היו פופולריים במיוחד בתחילה, אך מדען עמית, הרמן מינקובסקי, עזר לאיינשטיין לבנות את המוניטין שלו.

מינקובסקי העביר הרצאות על תורת היחסות, עזר לאנשים להבין את הרעיונות והסביר כיצד איינשטיין גילה מימד רביעי: מרחב-זמן. שני המוחות הגדולים אף עבדו יחד זמן קצר עד למותו של מינקובסקי בינואר 1909.

עם הזמן, עבודתו של איינשטיין זכתה להערכה רבה יותר בעולם האקדמי. הוא קיבל הצעות ממוסדות רבים וקיבל משרה באוניברסיטת ברלין. המשפחה, שכללה כעת 2 ילדים, עברה לעיר הבירה הגרמנית ואיינשטיין החל את עבודתו החדשה באפריל 1914.

קשיים אישיים

ברם, נישואיו של איינשטיין למילבה לא התנהלו כשורה. למדען הצעיר היה לוח זמנים עמוס והוא העדיף את הקריירה שלו על פני כל דבר אחר. יתר על כן, מילבה לא אהבה את ברלין וחזרה לשוויץ עם הילדים. איינשטיין טופל על ידי בת דודתו אלזה, שהיו לה ילדים משלה והיא התגוררה בקרבת מקום. זמן קצר לאחר מכן, אירופה שקעה באחד הסכסוכים הגדולים ביותר של המאה העשרים: מלחמת העולם הראשונה. כפציפיסט, איינשטיין התנגד למלחמה, אך עמדתו בנושא מלחמה לא הייתה פופולרית בקהילה האקדמית הגרמנית. מניפסט התשעים ושלושה, שנחתם על ידי 93 פרופסורים גרמנים, סייע לגייס את התמיכה במלחמה. איינשטיין חתם על מניפסט נגדי, אך חתימתו הייתה רק אחת מארבע.

בריאותו הלקויה של המדען לא עזרה לעניינים. בשנת 1917, עבודתו על תורת היחסות הוקפאה עקב כיב קיבה וצהבת, שגרמו לעור ולעיניו להצהיב. הוא גם ירד במשקל במהלך תקופה זו. אלזה המשיכה לדאוג לו ועם הזמן, בני הדודים התקרבו. השניים פיתחו רגשות רומנטיים זה כלפי זו והפכו לאוהבים. לאחר שהתגרש רשמית ממילבה בפברואר 1919, איינשטיין נישא לאלזה מספר חודשים לאחר מכן.

ניסוי אדינגטון

אף שאיינשטיין כבר ביסס את מעמדו בקהילה המדעית, היו שעדיין פקפקו בתיאוריה שלו. אבל כל זה השתנה ב-29 במאי 1919, הודות לניסוי אדינגטון. ניסוי שנערך על ידי האסטרונומים הבריטים פרנק ווטסון דייסון וארתור סטנלי אדינגטון, נועד להוכיח את תורת היחסות של איינשטיין באמצעות ליקוי חמה מלא. כשהירח חסם זמנית את השמש, כוכבי הרקע היו גלויים יותר בקלות, מה שאפשר למדענים למדוד את סטיית הכבידה של האור שמגיע מהם.

הם עשו זאת על ידי השוואת תמונות שצולמו במהלך הליקוי עם תמונות שצולמו 6 חודשים קודם לכן, כשהשמש זרחה בצד השני של העולם. שתי קבוצות התמונות הושוו, וחשפו שהכוכבים שצולמו במהלך הליקוי נראה כאילו זזו מעט. הניסוי הוכיח שאיינשטיין צדק לגבי הקשר בין מסה, כוח משיכה ומהירות: עצם מסיבי (כמו השמש) מכופף אור. לאחר שהתוצאות הוצגו לחברה המלכותית הבריטית ולחברה המלכותית לאסטרונומיה, העניין האקדמי והציבורי באיינשטיין הגיע לשיאים חדשים: אוניברסיטת פרינסטון העניקה לו תואר של כבוד, בעוד שהאקדמיה המלכותית השוודית למדעים העניקה למדען את פרס נובל לפיזיקה.

עליית הפאשיזם

לאחר שובו לברלין, איינשטיין המשיך לעבוד באופן עצמאי ולצד מדענים נוספים. משתף פעולה בולט היה המדען ההודי סאטנדרה נאת' בוס. יחד, הם פיתחו את עיבוי בוס-איינשטיין ואת סטטיסטיקת בוס-איינשטיין. אך אורח חייו השליו היה תחת איום מצד האידיאולוגיה הנאצית ועליית הפאשיזם. איינשטיין סומן וכונה "יהודי קומוניסט" על ידי העיתונות הגרמנית והואשם באינטרנציונליזם תרבותי ובבגידה בינלאומית. הנאצים גם הקפיאו את חשבון הבנק שלו ושרפו עותקים מספריו.

למרבה המזל, משפחת איינשטיין הייתה בקליפורניה כשהנאצים עלו לשלטון בינואר 1933, שכן הוא היה פרופסור אורח במכון הטכנולוגי של קליפורניה. בעוד שבצד השני של האוקיינוס ​​האטלנטי היה הרבה יותר בטוח עבור איינשטיין, הוא גם נתקל במעשי איבה בארצות הברית עצמה, כאשר חלקם התנגדו לדעותיו הפציפיסטיות והשמאלניות.

פרויקט מנהטן

במהלך מלחמת העולם השנייה, איינשטיין נאלץ להתמודד עם האיום הגובר של מלחמה גרעינית. מזועזע מכך שהנאצים ינסו לפתח פצצה גרעינית, הוא חתם על מכתב שכתב הפיזיקאי ההונגרי ליאו סילארד. המכתב נשלח לנשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, ובו הזהיר את הנשיא מפני האיום הגרעיני הפוטנציאלי מצד גרמניה הנאצית.

מכתב זה הניע את רוזוולט לפעולה, שכן הוא היה נחוש לפתח נשק גרעיני לפני שהנאצים יעשו זאת. פרויקט מנהטן, בראשות הפיזיקאי האמריקאי ג'יי רוברט אופנהיימר, הוביל ליצירת פצצת האטום הראשונה בעולם. זה היה פרויקט קולוסאלי, שהעסיק כ-130,000 איש. אך איינשטיין לא היה אחד מהם. בשל דעותיו הפוליטיות, הוא נתפס כסיכון ביטחוני פוטנציאלי ונאסר עליו לעבוד על פרויקט מנהטן.

באוגוסט 1945, ארצות הברית הטילה שתי פצצות אטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי כדי לאלץ את יפן להיכנע. איינשטיין התחרט על חתימתו על מכתב סילארד וניהל קמפיין נגד הנשק הגרעיני בשנים שלאחר המלחמה. זמן קצר לפני מותו, הוא חתם על מניפסט ראסל-איינשטיין, שקרא לכינון שלום עולמי.

מותו ומורשתו

איינשטיין נפטר בגיל 76 ב־18 באפריל 1955. סיבת המוות הייתה קרע באורטה הבטנית. איינשטיין הותיר אחריו מורשת פנומנלית ורבים רואים בו גאון שהכריע עידן. תורת היחסות שלו ורעיונותיו לגבי המרחב-זמן היו מהפכניים. רעיונות פופולריים כמו תיאוריית המפץ הגדול פשוט לא היו קיימים אילולא עבודתו.

איש אינו מכחיש את השפעתו על המדע, אך תמיד יהיו כאלה שיתנגדו לדעותיו הפוליטיות של איינשטיין ובמיוחד לגישותיו הפציפיסטיות. חלק גם חלקו על תמיכתו בציונות. בלי קשר לפוליטיקה, יהיה קשה למצוא מישהו בקהילה המדעית של ימינו שיחלוק על הישגיו של איינשטיין. למרות שלקח זמן עד שבני דורו העריכו אותו במלואו, איינשטיין נחשב כיום למדען הגדול ביותר של המאה העשרים.

חומר מעשיר לקריאה

• וולטר אייזקסון, איינשטיין: חייו והיקום שלו, 2011.
• אלברט איינשטיין, על תורת היחסות הפרטית והכללית, 1916.
• אלברט איינשטיין, דמות עולמי – העולם כפי שהוא מצטייר לי, 1935.
• אלברט איינשטיין, התפתחות הפיזיקה החדשה – ממושגים ראשונים ועד יחסיות וקואנטים, במשותף עם לאופולד אינפלד, 1947.
• אלברט איינשטיין, רעיונות ודעות.
• אלברט איינשטיין, למה סוציאליזם?, 1949.
• Albert Einstein, The Meaning of Relativity, Princton University Press, New Jersey, 1922
• Albert Einstein, Relativity: the Special and General Relativity, Crown, New York, 1961
• Albert Einstein, Out of my Later Years, Citadel Press, New Jersey (1956)
• חנוך גוטפרוינד, אלברט איינשטיין – יוצר תמונת עולם, הוצאת מאגנס, 2024.

חומר מעשיר לצפייה

כדמות מפתח בקהילה המדעית ובכלל, סיפורו של איינשטיין היווה השראה לעיבודי קולנוע וטלוויזיה, בין הידועים שבהם הם ההפקה הטלוויזיוניות מבית BBC Two בשם איינשטיין ואדינגטון (בכיכובם של דייוויד טננט ואנדי סרקיס) ששודרה בשנת 2008. בנוסף, העונה הראשונה של הסדרה ״גאון״ (Genius), מוקדשת לקורות חייו של איינשטיין שמגולם על ידי ג'פרי ראש כמבוגר ועל ידי ג'וני פלין כאיינשטיין הצעיר.

טום קונטי גילם אותו בסרט ״אופנהיימר״ שביים כריסטופר נולאן, בסרט שמקדיש חלק ניכר מהעלילה למעורבותו של אופנהיימר בפרויקט מנהטן. איינשטיין עצמו מופיע בסצנה קצרה במיוחד אך זכורה היטב.

בשנת 2023, רשת BBC הפיקה את סדרת התעודה ״Einstein and the Bomb״, בה הוא מגולם בקטעים דרמטיים על ידי איידן מקארדל.