יש מקומות בעולם שבהם די להביט במפה כדי להבין מדוע צבאות, ממשלות, חברות ספנות וסוחרים מתקשים להסיר מהם את העיניים. באב אל-מנדב הוא מקום כזה. בקצה הדרומי של הים האדום, במקום שבו תימן כמעט נוגעת בחופי ג'יבוטי ואריתריאה, נדחסים נתיבי מסחר בין אסיה, אירופה, אפריקה וחצי האי ערב אל מעבר ימי צר. בספטמבר 2026 קיבלה הגאוגרפיה הזאת משמעות חריפה במיוחד: החות'ים, הנתמכים בידי איראן, התקדמו דרומה לאורך החוף התימני וניסו לבסס שליטה על כל חופי הים האדום של תימן, התפתחות שעשויה להעניק להם אחיזה חזקה בהרבה במצר עצמו.
באב אל-מנדב, שפירוש שמו "שער הדמעות", מחבר את הים האדום עם מפרץ עדן והאוקיינוס ההודי ומפריד בין חצי האי ערב בצפון-מזרח לבין אפריקה בדרום-מערב. במשך אלפי שנים עבר בו סחר ימי בין מזרח אפריקה, ערב והודו, אך פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 שינתה את חשיבותו מן היסוד. מעתה היה המצר חלק מן הדרך הימית המקשרת את אסיה ואירופה בלי להקיף את יבשת אפריקה. במאה ה-21 עוברים בו כרבע מהסחר העולמי במכולות וכעשירית מהסחר הימי בנפט, וביוני 2026 בלבד הסתכם היקף מוצרי הנפט שעברו בו בכמות המקבילה לכ-7% מתפוקת הנפט העולמית.
כעת, על רקע המלחמה בין ארצות הברית לאיראן, החסימה האיראנית של מצר הורמוז והמערכה המחודשת של החות'ים שכבשו עיר נמל חשובה, שני המעברים הימיים משני עבריו של חצי האי ערב ניצבים במרכזו של אותו משבר. אם החות'ים ישלימו את אחיזתם בחוף התימני החולש על באב אל-מנדב, לא יהיה מדובר רק בעוד הישג טריטוריאלי במלחמת האזרחים בתימן. המשמעות האפשרית נוגעת לאוניות מכולה, מכליות נפט, חומרי גלם, תבואה, מוצרים תעשייתיים ולנתיב כולו המחבר את האוקיינוס ההודי, הים האדום, תעלת סואץ והים התיכון.
שער הדמעות
השם באב אל-מנדב אינו בדיוק שם שנבחר בידי משרד תיירות. "שער הדמעות" נקשר לתנאי הניווט המסוכנים במעבר, אך הסיבה לחשיבותו העולמית נמצאת דווקא בממדיו המצומצמים. המצר נמצא בקצה הדרומי של הים האדום, בין תימן ממזרח לבין ג'יבוטי ואריתריאה ממערב. בצדו האחר של חצי האי ערב נמצא מצר הורמוז, שגם הוא הפך למוקד מרכזי במהלך המלחמה בין ארצות הברית לאיראן.
הנתונים הגאוגרפיים המופיעים לגבי רוחבו של באב אל-מנדב אינם זהים לחלוטין. רוחבו מתואר ככ-32 קילומטרים, ובנקודה הצרה ביותר ככ-29 קילומטרים. האי התימני פֶּרִים, המכונה בערבית מַיוּן, מחלק אותו לשני ערוצים. הערוץ המערבי הוא ברוחב של כ-26 קילומטרים ובעומק של כ-200 מטרים, והוא הנתיב העיקרי של הספנות הבינלאומית. הערוץ המזרחי צר בהרבה, כשלושה קילומטרים בלבד. עומקו המרבי הוא כ-30 מטרים ובחלק מהמקומות הוא מגיע לכעשרה מטרים בלבד, ולכן הוא משמש בעיקר כלי שיט קטנים ותנועה מקומית.
החלוקה לשני ערוצים מגבילה את תנועת האוניות הנכנסות והיוצאות ומעניקה לאי פרים חשיבות אסטרטגית ברורה. הזרימה דרך באב אל-מנדב היא גם שמאפשרת את חילופי המים בין הים האדום למפרץ עדן, שכן דרך תעלת סואץ עצמה אין זרימה כזאת.
מצפון למצר נמצאים איי חניש, בין ערי הנמל חודיידה ומוח׳א. מיקומם מעניק למי שמחזיק בהם אפשרות לצפות באוניות המתקרבות למעבר. החות'ים כבר שולטים בחודיידה, שבה השתמשו כבסיס למערכה הרחבה שלהם נגד הספנות בים האדום. אלא שב-2026 מרכז הכובד נע דרומה.
מוח׳א, דו-באב ופרים: הדרך אל המצר
התקדמות החות'ים לאורך חופי הים האדום של תימן קירבה אותם בהדרגה אל הנקודות שמאפשרות שליטה אפקטיבית בבאב אל-מנדב. הם כבשו את מוח׳א, עיר הנמל ההיסטורית הנחשבת למקום הולדתו של סחר הקפה העולמי. מדרום למוח׳א נמצאת דו-באב, היושבת ממש לאורך המצר, ולכן הפכה ליעד קריטי בהתקדמות דרומה.
דו-באב והאי פרים הם שניים מהפרסים החשובים ביותר במאבק הזה. שליטה בשניהם חיונית לצורך השגת אחיזה במצר. כאשר לכך מצטרפת השליטה הקיימת בחודיידה והנוכחות לאורך החוף, מתברר מדוע המהלך החות'י איננו רק התרחבות מקומית בתוך תימן. מדובר בהתקרבות אל נקודת מעבר שבה גאוגרפיה צרה מאוד יכולה לייצר השפעה רחבה מאוד.
החות'ים ביקשו ב-2026 לשלוט בכל חוף הים האדום של תימן. במקביל להתקדמותם, הם הכריזו על מצור ימי נגד ערב הסעודית, יצואנית הנפט הגדולה בעולם. שליטה חות'ית בבאב אל-מנדב עלולה להרחיק עוד יותר את מפיקות הנפט במפרץ מנתיבי השיט המרכזיים שלהן.
מאחורי החות'ים עומדת איראן, והקשר הזה מעניק למאבק משמעות החורגת מתימן. המלחמה בין איראן לארצות הברית כבר הביאה לצמצום חד במשלוחי האנרגיה דרך מצר הורמוז ולזינוק במחירי הנפט. אם איראן יכולה להפעיל לחץ בהורמוז ובעלת בריתה בתימן יכולה במקביל להפעיל לחץ בבאב אל-מנדב, שני קצותיו של חצי האי ערב הופכים לחלק ממשוואה ימית אחת.
מצר קטן, מסחר עצום
חשיבותו של באב אל-מנדב נבנתה במשך אלפי שנים. עוד הרבה לפני תעלת סואץ היה המצר מוקד של סחר ימי בין מזרח אפריקה, חצי האי ערב והודו וכן נקודת מעבר בין יבשות אפריקה ואסיה. אבל שנת 1869 הפכה אותו ממעבר אזורי חשוב לחלק מאחת ממערכות התחבורה המרכזיות של הכלכלה העולמית.
פתיחת תעלת סואץ אפשרה לאוניות הנעות בין אסיה לאירופה להימנע מהקפת אפריקה ולעבור דרך הים התיכון. כדי להגיע לתעלה מדרום, עליהן לעבור תחילה בבאב אל-מנדב. המצר הוא אפוא השער הדרומי של תעלת סואץ.
המסלול חוסך לאוניות אלפי קילומטרים וכמה ימי הפלגה. כאשר המעבר משתבש, האלטרנטיבה המרכזית היא הקפת כף התקווה הטובה בדרום אפריקה. אז המסע מתארך באופן ניכר, ובמקרים המתוארים בעקבות השיבושים בים האדום הוא עשוי להוסיף שבועות לדרך. יחד עם המרחק מגיעה גם העלות: יותר זמן בים, מסלול ארוך בהרבה ועלייה במחירי ההובלה.
הנפט הוא רק חלק מן הסיפור. מעבר למכליות אנרגיה, אוניות החוצות את המצר מובילות תבואה, חומרי גלם ומגוון עצום של מוצרים תעשייתיים הנעים בין מרכזי הייצור באסיה לשווקים באירופה. בנתיב פועלות אוניות מסוגים שונים, ובהן אוניות צובר ואוניות גלנוע.
המצר חשוב גם לתנועה המגיעה מצינור סואץ-ים התיכון שבחוף הים האדום של מצרים, וכן לסחורות המיועדות לאסיה, ובהן נפט רוסי.
מבחינת סחר הנפט העולמי, באב אל-מנדב הוא נקודת החנק השלישית בעומס לאחר מצר מלאקה ומצר הורמוז. חשיבותו מסבירה גם מדוע הוקמו בג'יבוטי הסמוכה בסיסים צבאיים זרים, ובהם בסיסים של ארצות הברית, סין וכמה מדינות אירופיות. הגאוגרפיה כאן אינה מאפשרת אדישות רבה: מי שנמצא ליד המעבר נמצא ליד אחד מעורקי התחבורה של העולם.
1973: המצור שהראה מה אפשר לעשות בשער הדמעות
החשש מפני שימוש צבאי בבאב אל-מנדב אינו תיאורטי ואינו חדש. במהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973 פעלו ספינות מצריות בתיאום עם בעלות בריתה של מצרים בדרום תימן כדי לחסום במצר מכליות נפט שהיו בדרכן לישראל.
התקדים ההיסטורי הזה המחיש כיצד מעבר ימי צר יכול להפוך בזמן מלחמה למנוף אסטרטגי. האוניות אינן חייבות להיעלם מן הימים כדי שהשפעת החסימה תורגש. די באיום משמעותי על חופש השיט כדי שחברות מסחריות יתחילו לחשב מחדש מסלולים, סיכונים ועלויות.
אולי יעניין אותך
בתחילת המאה ה-21 נוספה סכנה אחרת. הפיראטיות הפכה לבעיה משמעותית במים הסמוכים לבאב אל-מנדב, בעיקר על רקע חוסר היציבות בסומליה. בתגובה הופעלו סיורים ימיים בינלאומיים שנועדו להגן על הספנות המסחרית. המאמצים הצליחו להפחית את מספר התקיפות, אך התנאים הבסיסיים שאפשרו את התפתחות הפיראטיות באזור לא נעלמו.
אלא שהאתגר הגדול הבא לא הגיע משודדי ים. הוא הגיע מתימן.
2023: החות'ים הופכים את המצר לחזית
ב-2023, כאשר החות'ים כבר היו הכוח הדומיננטי במלחמת האזרחים המתמשכת בתימן, הם הגבירו את התקפותיהם נגד אוניות שעברו במצר ובדרום הים האדום. החות'ים הציגו את המערכה כתגובה למלחמה בין ישראל לחמאס וכפעולה של סולידריות עם הפלסטינים בעזה בעקבות הפלישה הישראלית לרצועת עזה.
השפעת המתקפות היתה מיידית ורחבת היקף. התנועה דרך המצר ירדה לפחות ממחצית מרמתה הרגילה. חברות ספנות וחברות נפט החלו להתרחק מן הנתיב המוביל לתעלת סואץ ולהקיף במקום זאת את יבשת אפריקה דרך כף התקווה הטובה.
בין החברות ששינו את נתיבי האוניות שלהן היו הפאג-לויד, MSC ומארסק, לצד ענקית הנפט BP וקבוצת מכליות הנפט פרונטליין. המעבר למסלול האפריקאי הארוך העלה את מחירי ההובלה והאריך באופן משמעותי את זמני ההפלגה.
זו היתה המחשה מעשית לכוחה של נקודת חנק ימית. החות'ים לא נזקקו לשליטה מלאה ורשמית במצר כדי להשפיע על המסחר העולמי. עצם היכולת לתקוף אוניות ולערער את הביטחון הספיקה כדי שחברות בינלאומיות ישנו את מסלוליהן.
הפוגה ב-2025, אבל לא חזרה לשגרה
המתקפות שככו במידה רבה לאחר שמנהיגי החות'ים הגיעו במאי 2025 להפסקת אש עם ארצות הברית. אלא שהפסקת התקיפות לא החזירה את המצר במהירות למצבו הקודם. עד תחילת 2026 התאוששה התנועה רק במעט.
הסיבה היתה פשוטה מבחינת עולם הספנות: המתחים שהולידו את המשבר לא נפתרו, ובטיחותה של הספנות המסחרית נותרה מוטלת בספק. נתיב ימי מרכזי יכול להיפתח מחדש מבחינה פיזית, אבל אמון מסחרי אינו חוזר בהכרח באותו הקצב. החשש התברר כמוצדק כאשר המלחמה האזורית נכנסה לשלב חדש ב-2026.
מרץ 2026: הורמוז ובאב אל-מנדב מתחברים לאותה מלחמה
במרץ 2026 פרצה המלחמה בין איראן לארצות הברית, ואיראן חסמה בעקבותיה את מצר הורמוז. משמרות המהפכה האסלאמית של איראן העלו אז אפשרות לבקש מבעלי בריתם החות'ים לחסום גם את באב אל-מנדב.
המטרה האפשרית היתה ברורה: הפעלת לחץ נוסף על השווקים העולמיים ועידוד לחץ בינלאומי על ארצות הברית וישראל. במקום שיבוש של נקודת חנק אחת, העולם עמד מול האפשרות של לחץ מתואם או מקביל בשני מעברים ימיים מרכזיים משני צדי חצי האי ערב.
לאחר מכן הושגה ביוני הפסקת אש בין ארצות הברית לאיראן, אך היא התפרקה. עם קריסתה חזר האיום על הספנות בים האדום במהירות למרכז הזירה.
ביולי 2026 הודיעו מנהיגי החות'ים על מצור נגד אוניות שמקורן בנמלים סעודיים או שעברו בהם. ב-23 ביולי הם תקפו שתי מכליות סעודיות בים האדום, מצפון לבאב אל-מנדב. היתה זו התקיפה החות'ית הראשונה נגד אוניות בים האדום מאז הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס ב-2025.
ההכרזה והתקיפות קיבלו משמעות נוספת משום שערב הסעודית היא יצואנית הנפט הגדולה בעולם. כאשר מצר הורמוז כבר נמצא תחת לחץ והיקף משלוחי האנרגיה העוברים בו ירד באופן חד, חסימה או שיבוש משמעותי בבאב אל-מנדב עלולים להרחיק את מפיקות הנפט במפרץ מנתיבי השיט המרכזיים שלהן.
ספטמבר 2026: המאבק על החוף התימני
עד 10 בספטמבר 2026 הפכה התקדמות החות'ים דרומה למרכיב מרכזי באיום. הם ביקשו להשיג שליטה על כל חופי הים האדום של תימן ובכך לחזק עוד יותר את כוחם מול באב אל-מנדב.
חודיידה כבר נמצאת בידיהם ומשמשת אותם כבסיס למערכה נגד הספנות. מדרום לה נמצאת מוח׳א, שאותה כבשו במהלך התקדמותם. מעבר לה נמצאת דו-באב, היושבת ישירות על המצר. מול החוף נמצא פרים. במילים אחרות, ככל שההתקדמות נמשכת, המפה עצמה נעשית ברורה יותר: החות'ים מתקרבים למקומות שהשליטה בהם יכולה להפוך נוכחות לאורך החוף לאחיזה ממשית בשער הימי.
ההתפתחות התרחשה לצד התלקחות מהירה מחדש של העימות בין החות'ים לבין ערב הסעודית, בעלת בריתה של ארצות הברית, והממשלה התימנית הנתמכת בזירה הבינלאומית. האפשרות שהחות'ים יגיעו לשליטה מכרעת במצר אינה נובעת אפוא רק מיכולתם לתקוף אוניות מרחוק, אלא גם מן המאבק על השטח הפיזי המקיף את המעבר.
מה יקרה אם החות'ים ישלטו בבאב אל-מנדב?
אין צורך לדמיין חסימה מוחלטת של כל אונייה כדי להבין את ההשלכות. השנים מאז 2023 כבר סיפקו ניסוי בקנה מידה עולמי: אפילו שיבוש חלקי גרם לחברות ספנות ונפט גדולות לעזוב את נתיב סואץ, להקיף את אפריקה, לשלם יותר ולהפליג זמן רב יותר.
שליטה חות'ית חזקה בהרבה במצר תעניק להם יכולת גדולה יותר להפעיל לחץ על אחד מנתיבי המסחר החשובים בעולם. מכיוון שבאב אל-מנדב הוא השער הדרומי לתעלת סואץ, פגיעה בתנועה בו פוגעת למעשה בשרשרת ימית ארוכה הרבה יותר מן המצר עצמו.
מבחינת איראן, האפשרות מעניקה יתרון אסטרטגי נוסף במלחמתה עם ארצות הברית. מצר הורמוז כבר חווה ירידה חדה במשלוחי האנרגיה, ומחירי הנפט עלו. החות'ים, ככוח הנתמך בידי איראן, יכולים להוסיף לחץ בנקודה אחרת לחלוטין של מערכת הסחר הימי.
התוצאה האפשרית היא בידוד נוסף של מפיקות הנפט במפרץ מנתיבי השיט המרכזיים, לחץ על מחירי האנרגיה, התייקרות ההובלה והארכת מסעותיהן של אוניות הנושאות לא רק נפט אלא גם תבואה, חומרי גלם, מכולות ומוצרים תעשייתיים.
באב אל-מנדב אינו צריך להיסגר לחלוטין כדי שהעולם ירגיש בכך. די בכך שחברת ספנות תחליט שהסיכון אינו שווה את החיסכון במרחק. כאשר מספיק חברות מקבלות את אותה החלטה, הקווים הדקים שעל המפה מתחילים להתבטא בימי הפלגה, במחירי הובלה ובזרימת הסחורות בין יבשות.
גאוגרפיה שאי אפשר לעקוף בזול
יש אירוניה מסוימת בכך שאחד הנתיבים שאפשרו לסחר העולמי לקצר את הדרך במשך יותר ממאה וחמישים שנה מסוגל כעת להזכיר לעולם עד כמה הקיצור הזה שברירי. תעלת סואץ הפכה ב-1869 את באב אל-מנדב לחלק מן הדרך הקצרה בין אסיה לאירופה. האלטרנטיבה עדיין קיימת: אפשר להפליג סביב כף התקווה הטובה. אלא שהגאוגרפיה גובה את החשבון.
אלפי קילומטרים נוספים, ימים ולעיתים שבועות של הפלגה, מחירי הובלה גבוהים יותר ונתיבי אספקה ארוכים הם המחיר של הימנעות משער הדמעות. מתקפות החות'ים מאז 2023 כבר הראו כי חברות בינלאומיות מוכנות לשלם אותו כאשר הסיכון הופך גבוה מספיק.
בספטמבר 2026 השאלה אינה עוד רק אם החות'ים יכולים לשבש את התנועה במצר. הם כבר הוכיחו שהם מסוגלים להשפיע עליה. השאלה הגדולה יותר היא מה יקרה אם היכולת הצבאית הזאת תתחבר לשליטה טריטוריאלית לאורך החוף התימני, במוח׳א, בדו-באב ובנקודות החולשות על האוניות המתקרבות אל פרים.
במשך אלפי שנים עברו בבאב אל-מנדב סוחרים בדרכם בין אפריקה, ערב והודו. מאז 1869 עבר בו גם חלק גדול מן הסיפור הכלכלי המחבר בין אסיה לאירופה. ב-1973 הוא שימש למצור על מכליות בדרך לישראל; בתחילת המאה ה-21 איימה עליו פיראטיות; ב-2023 החות'ים הורידו את התנועה בו לפחות ממחצית מרמתה הרגילה; וב-2026 המאבק עבר שוב מן האיום על האוניות אל השליטה בחופים עצמם.
שער הדמעות מעולם לא היה רחב במיוחד. דווקא משום כך, כאשר המלחמה מגיעה אליו, ההד שלה מסוגל לעבור הרבה מעבר ל-29 או ל-32 הקילומטרים שבין חופיו.
אם סיפורים שבהם כמה קילומטרים של ים מצליחים להשפיע על יבשות שלמות מעניינים אתכם, המשיכו לקרוא ב-HistoryIsTold ושתפו את הכתבה עם מי שמעדיף להבין את המפה לפני שהוא מסתכל על הכותרות.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
