תאמל״ק לי
הקרב על הסום נמשך 141 יום, מ-1 ביולי 1916 ועד ל-18 בנובמבר 1916 והתרחש על גדות נהר הסום בצרפת. הקרב התנהל בין בעלות הברית (האימפריה הבריטית והצרפתים) לבין כוחות גרמניים. זו היתה המתקפה הבריטית הגדולה הראשונה של מלחמת העולם הראשונה.
הקרב התנהל בין תעלות, והכוחות משני הצדדים חיו בתנאים קשים ביותר. כאחד הקרבות המדממים ביותר בהיסטוריה, רק ביום הראשון לבדו נשלחו מעל 100,000 חיילים בעלות הברית מעל התעלות, מה שגרם ל-60,000 נפגעים וכ-20,000 הרוגים ובסך הכל היו מעל 1,000,000 נפגעים, ומעל 300,000 גברים נהרגו או הוכרזו כנעדרים.
מטרת הקרב הייתה שכוחות בעלות הברית יכבשו את מקטע הנהר הסום באורך 24 ק"מ מהגרמנים. ברם זה היה כשלון אסטרטגי; היסטוריונים רבים טוענים כי זו הייתה אסטרטגיית קרב מחושבת בצורה רעה, במיוחד מכיוון שהגרמנים נהנו מיתרון של תעלות עמוקות ומבוססות.
הארטילריה שיחקה תפקיד מרכזי בקרב, אלא שרבים מהפגזים שהושלכו על ידי כוחות בעלות הברית בקרב היו פגזים פגומים ולא התפוצצו, או התפוצצו אך פספסו את המטרה לחלוטין. הטנקים שיחקו תפקיד משמעותי בהרבה, הקרב על הסום היה הקרב הראשון במלחמת העולם הראשונה בו השתמשו בטנקים, עם תוצאות מעורבות. רבים מהטנקים התקלקלו, וכשפעלו היו מסוגלים לנסוע רק במהירות מרבית של 4 מיילים לשעה. בסך הכל, ההתקדמות המרבית של כל כוחות בעלות הברית במהלך הקרב הייתה רק 5 מיילים. במידה רבה זו הייתה מלחמת שוחות מתישה עם התקדמות מועטה בלבד בשטח. החייל הבריטי הממוצע נשא על עצמו לפחות 30 ק"ג של ציוד בזמן שעבר מעל התעלות בשלביו הראשוניים של הקרב. משרד המלחמה הבריטי הפיק את הסרט "קרב הסום", והוא יצא לאקרנים ב-10 באוגוסט 1916. הוא נצפה על ידי 20 מיליון אנשים, כמעט חצי מהאוכלוסייה הבריטית.
ב-19 בנובמבר 1916 הקרב הופסק, בעיקר בשל מזג האוויר החורפי הקשה והתרוקנות במלאי. היסטוריונים מסוימים טוענים שאם בעלות הברית היו ממשיכים כמה שבועות הם היו יכולים לפרוץ את הקווים הגרמניים, בעוד שאחרים טוענים שמעולם לא הייתה להם הזדמנות ריאלית לכך.
הקרב על הסום היה אחד הקרבות המדממים ביותר במלחמת העולם הראשונה, עם למעלה ממיליון הרוגים ופצועים. הוא נמשך חמישה חודשים כשצבאות בריטניה וצרפת נלחמו בגרמנים על חזית של 15 מייל.
הכוחות הבריטים נשלחו לקרב ב-1 ביולי 1916. זה היה היום המדמם ביותר בהיסטוריה של הצבא הבריטי, שספג 57,470 נפגעים, כולל 19,240 הרוגים. המתקפה על הסום נועדה להשיג פריצת דרך מכרעת עבור בעלות הברית לאחר 18 חודשים של מלחמת שוחות.
גנרל סר דאגלס הייג מוביל את הכוחות הבריטים, שרבים מהם היו מתנדבים, כשהם יצאו לקרב בחזית המערבית. במהלך שבעת הימים שקדמו לקרב, הצבא הבריטי הפגיז את הקווים הגרמניים בארטילריה. כשהתקרבה שעת "האפס" בשעה 07:30, התפוצצה סדרת מוקשים, כולל אחד ברידג' הות'ורן.
כוחות גרמניים נפגעו במידה רבה בביצורים שהגנו עליהם. כשהפגזת הארטילריה פסקה, מקלעי המכונות יצאו ופתחו באש על הכוחות המתקדמים עם תוצאות הרסניות. תקשורת לקויה פירושה שהמפקדים ידעו מעט על מה שקרה בשדה הקרב. הרגימנט הראשון של ניופאונדלנד (לא בתמונה) כמעט נמחק כשהכוחות התקדמו לעבר שטח ההפקר ונורו למוות לפני שהגיעו לקו החזית שלהם.
ללא סימן לפריצת הדרך הצפויה, גנרל הייג ראה כעת את הסום כמלחמת שחיקה או "התשה". מקלעי המכונות גרמו לאבדות כבדות משני הצדדים. הבריטים השיגו הצלחה אסטרטגית מוקדמת אחת, הלחימה בסום גרמה לגרמנים להפסיק את מתקפתם בת חמשת החודשים נגד הצרפתים בוורדן. למרות שהלחימה נמשכה שם עד דצמבר, הצרפתים החזיקו ביתרון.
הלחימה נמשכה ללא התקדמות אמיתית משני הצדדים. נטען שהארמייה הרביעית הבריטית התקדמה רק 900 מטר בין 15 ביולי ל-14 בספטמבר במחיר של 82,000 נפגעים…
הדחיפה האחרונה של בעלות הברית החלה ב-15 בספטמבר, כשהבריטים היו מעורבים בקרב פלרס-קורסלט, שבו הופיע הטנק לראשונה. המגינים הגרמנים נאלצו לנטוש את עמדותיהם, אך עדיין לא הייתה פריצת דרך. מזג האוויר הרע הפך חלק ניכר משדה הקרב לבוץ. התעלות הפכו למקור לבוץ ומחלות והקרב הופסק סופית ב-18 בנובמבר.
הבריטים והצרפתים השיגו התקדמות קטנה בלבד נגד הגרמנים במחיר של יותר ממיליון נפגעים. למרות שרבים מבקרים את הטקטיקות של גנרל הייג, רוב ההיסטוריונים מסכימים שהסום רוקן את הצבא הגרמני והטיל את הבסיס לניצחון של בעלות הברית ב-1918.
