תאמל״ק לי
באוקטובר 1986, בפגישה דרמטית באיסלנד, כמעט ונחתם הסכם שיכול היה לבטל את כל הנשק הגרעיני בעולם, אך קרס ברגע האחרון.
רייקיאוויק. בשעות הצהריים הקרות, שני המנהיגים החזקים בעולם יצאו מבית הֶפְדִי, ניתן היה לראות את הכעס על פניו של רונלד רייגן ואת הרצינות הקודרת על פניו של מיכאיל גורבצ’וב. רגע אחד בלבד הפריד בין פריצת דרך היסטורית לבין כישלון.
פסגת רייקיאוויק הייתה מפגש בין נשיא ארצות הברית רונלד רייגן לבין מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מיכאיל גורבצ’וב, שנערך ברייקיאוויק, איסלנד, ב-11–12 באוקטובר 1986. השיחות קרסו ברגע האחרון, אך ההתקדמות שהושגה הובילה בסופו של דבר לחתימת אמנת הכוחות הגרעיניים לטווח בינוני בשנת 1987 בין ארצות הברית לברית המועצות.
הרקע למשא ומתן
בשנת 1986, מיכאיל גורבצ’וב הציע לאסור לחלוטין על טילים בליסטיים. מנגד, רונלד רייגן ביקש להמשיך במחקר על יוזמת ההגנה האסטרטגית (SDI), שכללה מרכיבים של מיליטריזציה של החלל החיצון. החשד הסובייטי כלפי יוזמת SDI נותר גבוה, והיחסים בין ארצות הברית לברית המועצות היו מתוחים.
ברייקיאוויק, רייגן ביקש לכלול בדיונים גם נושאים נוספים: זכויות אדם, הגירת יהודים סובייטים ומתנגדי משטר, וכן הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. גורבצ’וב, לעומת זאת, ביקש להגביל את השיחות לנושא בקרת הנשק בלבד. הסובייטים הסכימו להצעת "האפס הכפול" לביטול נשק גרעיני לטווח בינוני באירופה, כפי שהוצעה לראשונה על ידי רייגן בנובמבר 1981. המונח INF מתייחס לכוחות גרעיניים לטווח בינוני, בניגוד לטילים בליסטיים בין-יבשתיים (ICBM). בנוסף, הסובייטים הציעו לצמצם ב-50% את כלל הנשק האסטרטגי, כולל ICBM, והסכימו שלא לכלול בנשק זה את הארסנל הבריטי והצרפתי. כל זאת בתמורה להתחייבות אמריקאית שלא ליישם מערכות הגנה אסטרטגיות במשך עשר שנים, בהתאם להסכם SALT I.
הידעת?
הצעת "האפס הכפול" התייחסה לביטול מוחלט של טילים גרעיניים לטווח בינוני משני הצדדים באירופה.
המחלוקת על יוזמת ההגנה האסטרטגית
האמריקאים השיבו בהצעה לבטל את כל הטילים הבליסטיים בתוך עשר שנים, אך דרשו לשמור לעצמם את הזכות לפרוס מערכות הגנה אסטרטגיות לאחר מכן. בתגובה, גורבצ’וב הציע לבטל את כל הנשק הגרעיני בתוך עשור. עם זאת, גורבצ’וב הוסיף תנאי מרכזי: כל מחקר על יוזמת SDI יוגבל למעבדות בלבד במשך עשר השנים הללו, מתוך רצון לחזק את אמנת ה-ABM (אמנת הטילים נגד טילים בליסטיים). רייגן טען כי מחקר ה-SDI שהוא מציע מותר לפי כל פרשנות סבירה של אמנת ABM, וכי אינו יכול להתעלם מהתחייבותו לציבור האמריקאי לבדוק את היתכנות התוכנית. בנוסף, הוא הבטיח לשתף את טכנולוגיית SDI, אך גורבצ’וב הטיל ספק בכך וציין כי האמריקאים אינם חולקים אפילו טכנולוגיית קידוח נפט.
הידעת?
גורבצ’וב הציע בשלב מסוים לבטל לחלוטין את כל הנשק הגרעיני בתוך עשר שנים – הצעה חסרת תקדים בהיסטוריה של המלחמה הקרה.
יש הטוענים, ובהם ג'ק פ. מטלוק הבן, איש צוות של רייגן, כי סירובו של רייגן להתפשר בנושא בדיקות SDI נבע מאמונה מוטעית שהגבלות יפגעו בתוכנית, בעוד שלמעשה השפעתן על מחקר שנמצא בשלביו הראשונים הייתה זניחה.
רגע הקריסה
השיחות הגיעו לנקודת שיא דרמטית. רונלד רייגן שאל את מיכאיל גורבצ’וב האם הוא מוכן לוותר על "הזדמנות היסטורית בשל מילה אחת", בהתייחס להתעקשות על הגבלת הבדיקות למעבדות בלבד. גורבצ’וב השיב כי מדובר בעניין עקרוני. בכך הסתיימה הפסגה ללא הסכם. צילום של השניים עוזבים את בית הפדי מציג את רייגן כועס באופן גלוי וגורבצ’וב רציני ומהורהר.
על האמנה לפירוק נשק גרעיני
פירוק נשק גרעיני הוא תהליך של צמצום או חיסול מוחלט של נשק גרעיני. מצב הקצה שלו הוא עולם ללא נשק גרעיני כלל, מצב המכונה לעיתים גם “עולם נקי מנשק גרעיני”. המונח “דה-נוקלאריזציה” מתאר את התהליך ההדרגתי שמוביל ליעד זה.
הצורך בפירוק נשק גרעיני נובע מהסכנה הקיצונית הטמונה בעצם קיומם של כלי נשק אלו. מלחמה גרעינית עלולה לגרום להרס חסר הבחנה בקנה מידה עולמי, ולכן לאורך השנים נחתמו הסכמים בינלאומיים רבים שנועדו לצמצם את הסיכון – הן באמצעות פירוק נשק והן באמצעות מניעת הפצתו למדינות נוספות.
תומכי פירוק הנשק טוענים כי הפחתת הארסנלים הגרעיניים תקטין משמעותית את הסיכון למלחמה גרעינית, במיוחד במקרים של טעויות, אזעקות שווא או תגובות שרשרת בלתי מבוקרות. מנגד, מבקרי הרעיון טוענים כי עצם קיומו של נשק גרעיני יוצר הרתעה שמונעת מלחמות, וכי הסרתו עלולה דווקא להגביר סכסוכים קונבנציונליים.
מאז אמצע המאה ה-20 פועלים ארגונים רבים ברחבי העולם לקידום פירוק נשק גרעיני, ביניהם Campaign for Nuclear Disarmament, Greenpeace, Pugwash Conferences on Science and World Affairs ו-International Campaign to Abolish Nuclear Weapons. תנועות מחאה רחבות היקף ליוו מאבק זה, כולל הפגנות ענק, כאשר אחת הבולטות שבהן התקיימה ב-12 ביוני 1982 בניו יורק, בה השתתפו כמיליון בני אדם – המחאה האנטי-גרעינית הגדולה ביותר בהיסטוריה.
שורשי המאבק בפירוק נשק גרעיני נטועים כבר בשנת 1945, עם ניסוי “טריניטי” – הניסוי הגרעיני הראשון שבוצע במדבר ניו מקסיקו. זמן קצר לאחר מכן הוטלו הפצצות האטומיות על הירושימה ונגסאקי, אירועים שגרמו לעשרות אלפי הרוגים מיידיים והובילו להכרה עולמית בהשלכות ההרסניות של נשק גרעיני. בהמשך, ניסויים גרעיניים, זיהום רדיואקטיבי ואירועים כמו זיהום ספינת הדיג היפנית Lucky Dragon בשנת 1954 הגבירו את החשש הציבורי והובילו לצמיחת תנועות מחאה בינלאומיות.
במהלך המלחמה הקרה ולאחריה נחתמו שורה של אמנות בינלאומיות לצמצום נשק גרעיני, בהן האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), הסכמי SALT, אמנת ABM, אמנת INF משנת 1987 והסכמי START. אמנות אלו נועדו להגביל, לצמצם ואף לפרק חלקים מארסנלי הנשק של המעצמות הגדולות. בהמשך נחתמו גם הסכמים נוספים כמו New START בשנת 2010 ואמנת האיסור על נשק גרעיני בשנת 2017, האוסרת פיתוח, ייצור והחזקה של נשק כזה.
לצד ההסכמים, מדינות וארגונים בינלאומיים ממשיכים לפעול בתחום. האומות המאוחדות, באמצעות המשרד לענייני פירוק נשק (UNODA), מקדמות יוזמות לצמצום נשק גרעיני ולחיזוק מנגנוני הפיקוח. בשנת 1961 קבעה העצרת הכללית של האו"ם כי שימוש בנשק גרעיני מנוגד לחוק הבינלאומי ולחוקי האנושות בשל ההרס הבלתי מובחן שהוא גורם.
עם זאת, המציאות מורכבת: מדינות מסוימות מחזיקות בנשק גרעיני גם מחוץ למסגרות ההסכמים, וחלקן אף ממשיכות לפתח תוכניות גרעין. במקביל, קיימות מחלוקות עמוקות סביב עצם רעיון הפירוק – האם הוא מגביר ביטחון או דווקא מחליש אותו. למרות האתגרים, הרעיון של עולם ללא נשק גרעיני ממשיך להוות יעד מרכזי עבור מנהיגים, מדענים ופעילים רבים. יוזמות כמו Global Zero פועלות להשגת הסכמה בינלאומית ולבניית תהליך הדרגתי לפירוק מלא של כל הנשק הגרעיני בעולם.
בסופו של דבר, פירוק נשק גרעיני מעבר להיותו יעד מדיני או צבאי, היה שאלה עמוקה על עתיד האנושות, בין עולם הנשען על הרתעה גרעינית לבין עולם המבקש לבטל אותה לחלוטין.
התוצאה המיידית והמשמעות
למרות שהצדדים התקרבו באופן בלתי צפוי לאפשרות של ביטול כל הנשק הגרעיני, הפגישה הסתיימה ללא הסכמה. עם זאת, שני הצדדים למדו עד כמה הצד השני מוכן להתפשר. לראשונה, סוגיית זכויות האדם הפכה לנושא לדיון פורה. בנוסף, הסכמתו של גורבצ’וב לאפשר פיקוח בשטח היוותה פריצת דרך משמעותית, במיוחד לאור העובדה שדרישה אמריקאית זו לא הושגה באמנת האיסור החלקי על ניסויים גרעיניים משנת 1963, ולא בהסכמי ABM ו-SALT I משנת 1972.
הידעת?
הסכמת ברית המועצות לפיקוח בשטח הייתה דרישה אמריקאית ארוכת שנים שלא התקבלה בהסכמים קודמים.
למרות הכישלון לכאורה, משתתפים וצופים רבים הגדירו את הפסגה כפריצת דרך עצומה, שהובילה לבסוף לחתימת אמנת INF בוושינגטון ב-8 בדצמבר 1987.
מסמכים מרכזיים הקשורים לפסגה
מספר מסמכים רשמיים ליוו את הפסגה ואת השלכותיה:
- מסמך ראשון – נאום רדיו לאומה שנשא נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב-4 באוקטובר 1986 על הפגישה המתוכננת עם גורבצ’וב ברייקיאוויק, אך אין נתונים על סימולי האו"ם.
- מסמך שני – דברים שנשא רייגן בפני אנשי צבא אמריקאים ובני משפחותיהם בקפלוויק, איסלנד, ב-12 באוקטובר 1986, גם כאן ללא נתוני סימול.
- מסמך שלישי – מסיבת עיתונאים שערך גורבצ’וב ברייקיאוויק ב-12 באוקטובר 1986, עם סימולי האו"ם A/41/709 ו-S/18401.
- מסמך רביעי – נאום לאומה על הפגישות באיסלנד ב-13 באוקטובר 1986, עם סימולים A/41/807 ו-S/18451.
- מסמך חמישי – נאום בטלוויזיה הסובייטית של גורבצ’וב ב-14 באוקטובר 1986, עם סימולים A/41/714 ו-S/18403.
- מסמך שישי – דברים ושאלות ותשובות של רייגן עם עיתונאים ב-14 באוקטובר 1986, ללא נתוני סימול.
- מסמך שביעי – דברים של רייגן בפגישה עם אנשי מחלקת המדינה והסוכנות לבקרת נשק ופירוקו ב-14 באוקטובר 1986, גם ללא נתונים.
- מסמך שמיני – נאום נוסף של גורבצ’וב בטלוויזיה הסובייטית ב-22 באוקטובר 1986, עם סימולים A/41/759 ו-S/18422.
פסגת רייקיאוויק של אוקטובר 1986 הסתיימה ללא הסכם, אך יצרה רגע נדיר שבו שתי מעצמות העל התקרבו להסכמה על פירוק כולל של נשק גרעיני. המחלוקת על יוזמת ההגנה האסטרטגית מנעה את פריצת הדרך המיידית, אך הדיאלוג, הוויתורים וההבנה ההדדית סללו את הדרך להסכמים משמעותיים יותר בעתיד. מי שמבקש להבין כיצד רגע של כישלון יכול להפוך לנקודת מפנה היסטורית, ימצא בפסגת רייקיאוויק דוגמה חיה לכך. המשיכו לקרוא סיפורים נוספים באתר, שתפו את הכתבה והעמיקו בפרקים נוספים של ההיסטוריה שמעצבים את עולמנו גם היום.
חומר מעשיר לצפייה
פסגת רייקיאוויק מהווה לנושא המרכזי בסרט הקולנוע "The Brink of War", בבימויו של מייקל ראסל גאן. בסרט מככב ג'ף דניאלס וג'ארד האריס כרונלד רייגן ומיכאיל גורבצ’וב, בהתאמה.
