הוא שתה, הימר, חיזר, שיקר לגרמנים בשירות הבריטים והסתובב באירופה הכבושה כאילו מלחמת העולם השנייה היא תפאורה פרטית לחייו. ■ דושקו פופוב היה אחד הסוכנים הכפולים המרתקים של המלחמה, האיש שניסה להזהיר את האמריקאים מפני העניין היפני בפרל הארבור, השתתף בהונאה שקדמה לפלישה לנורמנדי והפך לאחד המועמדים הבולטים לתואר "ג'יימס בונד האמיתי".
בספטמבר 2026 הופיע ניקולס קייג' בטריילר לסרט "פורטיטיוד" כשהוא מזמין וודקה מרטיני, מנוער ולא מעורבב. בעולם הקולנוע אין צורך בהסברים נוספים: המשפט הזה שייך לג'יימס בונד כמעט כפי שהאקדח, הטוקסידו והמספר 007 שייכים לו. אלא שקייג' אינו מגלם את בונד. הוא מגלם את דּוּשְׁקוֹ פּוֹפּוֹב, סוכן מודיעין סרבי אמיתי, פלייבוי בינלאומי, משפטן, איש עסקים וסוכן כפול שפעל בעת ובעונה אחת מול המודיעין הבריטי והאבווהר הגרמני. זהו בדיוק סוג הבדיחה ההיסטורית שהקולנוע אוהב: הדמות הבדיונית מחזירה מחווה לאחד האנשים שאולי סייעו להוליד אותה.
פופוב, שנולד ב-10 ביולי 1912 ומת ב-10 באוגוסט 1981, עבד במהלך מלחמת העולם השנייה בתוך מערכת ההונאה הבריטית שנודעה כמערכת "הצלב הכפול". הוא סיפק לגרמנים מידע שחלקו אמיתי דיו כדי לשמר את אמונם וחלקו הוכן כדי להטעות אותם, פעל תחת כמה שמות קוד, נע בין לונדון, ליסבון, בלגרד, ארצות הברית ודרום אמריקה, והיה קשור למבצע פורטיטיוד שנועד לשכנע את הפיקוד הגרמני שהפלישה הגדולה למערב אירופה תגיע באזור קאלה ולא בנורמנדי. במקביל נרשמה בחייו פרשה שנויה במחלוקת סביב המודיעין הגרמני על פרל הארבור והיחס שקיבל מג'יי אדגר הובר וה-FBI. בין כל אלה נמצאת גם הפגישה עם איאן פלמינג, קצין מודיעין של הצי הבריטי שעתיד ליצור את ג'יימס בונד.
הילד עם הווילות, היאכטות והמקל השבור
דושאן "דושקו" פופוב נולד בטיטל שבאוסטריה-הונגריה למשפחה סרבית עשירה מאוד. הוריו היו מִילוֹרָד פּוֹפּוֹב וזֹורָה פּוֹפּוֹב, ולדושקו היו שני אחים: אח מבוגר בשם אִיבָן, שכונה "איבו" ולימים היה בעצמו סוכן תחת שם הקוד "דרדנוט", ואח צעיר בשם וְלָאדָן. הונו של בית פופוב נשען במידה רבה על הסב עוֹמֶר פּוֹפּוֹב, בנקאי ותעשיין שהקים מפעלים, מכרות ועסקים קמעונאיים. המשפחה באה מקרלובו, כיום נובו מילושבו, ומסמכים כבר משנת 1773 תיארו אותה כמשפחה האמידה ביותר בכפר. מילורד הרחיב את עסקי המשפחה גם לנדל"ן, כך שהילדים לא בדיוק גדלו בנסיבות המחייבות ספירת מטבעות לפני הקנייה במכולת.
כשהיה פופוב תינוק עברה המשפחה למעון הקיץ שלה בדוברובניק, שהפך לבית העיקרי שלה ברוב ימות השנה, ואילו את החורפים נהגה להעביר באחוזה בבלגרד. ילדותו התרחשה בזמן שהעולם הבלקני שסביבו התחלף כמעט מן היסוד: בנובמבר 1918 התפרקה אוסטריה-הונגריה ונכסיה בבלקן שולבו בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, ששמה שונה ב-1929 לממלכת יוגוסלביה. המדינה החדשה סבלה ממאבקים פוליטיים בין סרבים, קרואטים, הונגרים וגרמנים, אך בני משפחת פופוב חיו במידה רבה הרחק מן הסערה. היו להם וילות, יאכטות ומשרתים שליוו אותם אפילו במסעות. דושקו ואחיו גדלו לאורך החוף האדריאטי, עסקו בספורט והפכו מגיל צעיר לאנשי חברה נלהבים.
אחד התיאורים הביוגרפיים האחרים מציג את פופוב כבן לאב יוגוסלבי ולאם גרמנייה. החומרים הביוגרפיים הרחבים יותר מתארים את משפחת פופוב כמשפחה סרבית ומזהים את הוריו כמילורד וזורה, אך אינם מבססים באותה מידה את שאלת מוצאה של האם. משום כך ראוי להשאיר את הפרט הזה כמחלוקת בין התיאורים ולא להפוך אותו לקביעה חד-משמעית.
אביו של פופוב דאג שבניו לא יסבלו ממחסור בפנאי. הוא בנה עבורם וילה רחבת ידיים לצד הים שבה יכלו לארח חברים ולערוך מסיבות, אך לצד הפינוק דרש גם השכלה מצוינת. דושקו שלט בסרבית, איטלקית, גרמנית, אנגלית וצרפתית כבר בנעוריו, ובין גיל 12 ל-16 למד בפריז. בשנת 1929 נשלח לבית הספר היוקרתי אוול קאסל במחוז סארי באנגליה. ארבעה חודשים הספיקו.
פופוב נתפס מעשן ונענש בהצלפה במקל. לאחר שהפר שוב את המשמעת נגזר עליו עונש נוסף, אלא שהפעם החליט התלמיד שהפדגוגיה הבריטית המסורתית אינה לרוחו. הוא תפס את מקלו של המורה ושבר אותו לשניים לעיני חבריו לכיתה. בית הספר נפרד ממנו, אביו העביר אותו לתיכון היוקרתי ליסה הוש בוורסאי, ופופוב למד שם כשנתיים נוספות. בדיעבד קשה למצוא הקדמה הולמת יותר לקריירה של אדם שעתיד לבלות את המלחמה בהפרת כללים, שבירת סמכויות והעמדת פנים שהוא עובד בשביל אנשים שאותם ביקש להביס.
פרייבורג: המקום שבו הפוליטיקה הפכה לאישית
בגיל 18 החל פופוב ללמוד משפטים באוניברסיטת בלגרד. במשך ארבע השנים הבאות נעשה דמות מוכרת בבתי הקפה ובמועדוני הלילה של העיר, וכבר אז נבנה סביבו המוניטין של גבר שנשים מתקשות להתעלם ממנו. בעל הטור בֶּן מַקִינְטַיֵיר תיאר מאוחר יותר כיצד נשים "מצאו שאין לעמוד בפניו", בזכות התנהלותו הקלה, פיו החושני ועיניו הירוקות. הריגול עוד לא נכנס לחייו, אך כמה מן הכישורים החברתיים שהיו עתידים להתגלות כיעילים במיוחד כבר היו שם.
ב-1934 נרשם פופוב לאוניברסיטת פרייבורג בגרמניה כדי להשלים דוקטורט במשפטים, ובסתיו 1935 החל את לימודיו שם. גרמניה כבר הייתה תחת שלטון אָדוֹלְף הִיטְלֶר והמפלגה הנאצית. שריפות הספרים כבר התרחשו, מחנות הריכוז הראשונים הוקמו והרדיפה השיטתית של יהודים החלה. בתחילה פופוב לא הרבה לעסוק בפוליטיקה. הוא בחר בפרייבורג משום שהייתה קרובה יחסית למולדתו ומשום שרצה לשפר את הגרמנית שלו. המציאות הגרמנית דאגה לשנות את סדר העדיפויות.
בפרייבורג הכיר פופוב את יוֹהָאן "ג'וֹנִי" יֶבְּזֶן, בנו של איל ספנות גרמני. השניים התחברו במהירות בזכות חיבה משותפת למכוניות ספורט, לחיי לילה ולהתנהגות שאינה מזוהה בדרך כלל עם סטודנטים המתכוננים בשקט לבחינת בוקר. שניהם גם תיעבו את הנאצים. בשנים 1936 ו-1937 החל פופוב להשתתף בדיונים במועדון הזרים של האוניברסיטה. הוא הבחין כי המתדיינים הגרמנים היו חברי מפלגה שנבחרו בקפידה, ידעו מראש את נושאי הוויכוח והתאמנו על הטיעונים הנאציים שלהם. יבזן, שהיה נשיא המועדון, גילה לפופוב מראש את הנושאים, ופופוב העביר אותם למתדיינים הבריטים והאמריקאים. הוא עצמו נשא שני נאומים בזכות הדמוקרטיה ופרסם בעיתון הבלגרדי "פוליטיקה" מאמרים שלעגו לנאצים.
בקיץ 1937 סיים פופוב את עבודת הדוקטורט ותכנן לחגוג במסע לפריז. הגסטפו הגיע לפני הרכבת. הוא נעצר בחשד לקומוניזם, לאחר שסוכנים סמויים עקבו אחריו ומכריו נחקרו. פופוב נכלא בפרייבורג ללא הליך משפטי רשמי. באחד התיאורים המאוחרים נטען שגם עונה במהלך מעצרו, אך התיאורים הביוגרפיים האחרים מדגישים בעיקר את הכליאה, החקירות והיעדר ההליך הרשמי ואינם מאשרים במפורש את פרט העינויים.
יבזן שמע על המעצר והתקשר לאביו של פופוב. מילורד הפעיל קשרים והגיע עד ראש ממשלת יוגוסלביה מִילָאן סְטוֹיָאדִינוֹבִיץ', שהעלה את העניין בפני הֶרְמַן גֶרִינְג. לאחר שמונה ימים שוחרר פופוב ונצטווה לעזוב את גרמניה בתוך 24 שעות. הוא אסף את חפציו, עלה על רכבת לשווייץ ובבאזל מצא את יבזן ממתין לו על הרציף. שם הבין את חלקו של חברו בשחרורו והבטיח לו שאם אי פעם יזדקק לעזרה, די יהיה שיבקש.
שלוש שנים לאחר מכן הגיע החשבון.
החבר שמבקש טובה ומציע עבודה אצל האויב
בסתיו 1937 חזר פופוב לדוברובניק והחל לעסוק בעריכת דין. בפברואר 1940 קיבל הודעה מיבזן ובקשה להיפגש בדחיפות במלון בבלגרד. במפגש מצא את חברו במצב רע: מעשן בשרשרת, שותה בכבדות ונראה מתוח מאוד. יבזן הסביר כי לאחר הלימודים הצטרף לעסקי הספנות המשפחתיים וכי הוא זקוק לרישיון שייט יוגוסלבי כדי לעקוף את המצור הימי של בעלות הברית על טריאסטה. פופוב הסכים לעזור.
כעבור כשבועיים שב יבזן מברלין והודיע לו פרט חשוב במקצת: הוא הצטרף לאבווהר, שירות הביון הצבאי של גרמניה. בתפקידו כחוקר יכול היה להמשיך לנוע באירופה במסגרת עסקיו בתנאי שיגיש דוחות על המידע שקיבל מאנשי הקשר שלו. לדבריו, ההצטרפות לאבווהר גם חסכה ממנו גיוס לוורמאכט, שהיה בעייתי מבחינתו בשל דליות ברגליים. עבור פופוב, שידע היטב עד כמה יבזן אנטי-נאצי, ההודעה הייתה מפתיעה. במהרה הגיע השלב שבו יבזן ביקש ממנו להצטרף.
פופוב לא רץ להתמסר לשירות הרייך. הוא פנה לנציגות הבריטית בבלגרד וסיפר מה קורה. שם הגיע לקְלֶמֶנְט הוֹפּ, קצין ביקורת דרכונים ששימש למעשה איש MI6 וראש שלוחת המודיעין הבריטי ביוגוסלביה. הופ גייס את פופוב כסוכן כפול, העניק לו בתחילה את שם הקוד "סקוט" והורה לו לשתף פעולה עם יבזן. בכך החל אחד ממשחקי הזהויות הסבוכים של המלחמה: הגרמנים האמינו שפופוב עובד עבורם; הבריטים ידעו שהוא עובד עבורם מתוך המערכת הגרמנית; ומבחינת הגרמנים, דווקא קשריו העסקיים בצרפת ובבריטניה הפכו אותו לנכס מוצלח במיוחד.
פופוב עבר ללונדון. עסקי יבוא ויצוא סיפקו לו סיפור כיסוי טבעי לנסיעות לפורטוגל הנייטרלית, שבירתה ליסבון שמרה במשך רוב שנות המלחמה על קו תעופה אזרחי שבועי עם בריטניה. בפורטוגל נפגש פופוב עם המפעילים הגרמנים שלו, ובהם אדם המופיע בחומרים בשם פון קארסטוף. הוא העביר לגרמנים מידע שקיבל ואושר מראש בידי MI6. בין הפרטים שנמסרו היו מידע על שלושה לורדים בריטים בעלי אהדה לנאצים ומידע על מטוסי בופייטר בריטיים. די מן החומר היה אמין כדי שהאבווהר ימשיך להאמין לו, והגרמנים אף שילמו לו היטב. מן הצד הבריטי, עצם המשימות שהטיל עליו האבווהר סיפקה מודיעין חשוב על השאלות שהטרידו את האויב.
פופוב נקשר גם לפעילות הגרמנית במסגרת מבצע בוליבר ביבשת אמריקה. הוא פעל בארצות הברית ונסע לברזיל ולארגנטינה, שבה פעלה בבואנוס איירס מפקדה של רשת ריגול נאצית שריכזה מידע מיבשת אמריקה, ובעיקר מדרום אמריקה. בכל מקום שאליו נסע נשמר אותו איזון עדין: לספק לגרמנים די חומר כדי שימשיכו להאמין בו, אך לא מספיק כדי לסייע להם יותר מדי.
סקוט, איוואן, דושקו ותלת-אופן
אפילו שמו השתנה בהתאם למי ששאל. שירות המודיעין היוגוסלבי השתמש בשם דושקו, המפעילים הגרמנים כינו אותו "איוואן", הבריטים הפעילו אותו בתחילה כ"סקוט" ובהמשך העניקו לו את שם הקוד "תלת-אופן", Tricycle. לפי התיאור הביוגרפי המרכזי, הסיבה לשם הקוד הייתה שפופוב עמד בראש רשת של שלושה סוכנים כפולים, מעין גלגל גדול ושני גלגלים קטנים.
לצד ההסבר הזה התפתח סיפור עסיסי הרבה יותר, ולפיו הכינוי קשור לחיבתו למערכות יחסים עם שתי נשים בעת ובעונה אחת. זהו הסבר שהתגלגל בכתיבה הפופולרית והשתלב היטב בדמות הפלייבוי של פופוב, אך הוא מתנגש עם ההסבר המודיעיני המופיע בחומרים הביוגרפיים וברשומה ההיסטורית.
קזינו אשטוריל: הרגע שבו דושקו פופוב פגש את איאן פלמינג
בשנת 1941 הפך אשטוריל שבפורטוגל לאחת הבמות החשובות בחייו של פופוב. הוא שהה במלון פאלאסיו אשטוריל בינואר ובמרץ, ושוב בין 29 ביוני ל-10 באוגוסט. במלון ובקזינו המקומי הצטלב מסלולו עם אִיאַן פְלֶמִינְג, שעבד אז במודיעין של הצי המלכותי הבריטי. לימים יכתוב פלמינג את ספרי ג'יימס בונד, והמפגש הזה הפך לחלק מרכזי בתיק הטיעונים של מי שרואים בפופוב אחד ממקורות ההשראה ל-007.
באחד מערבי אוגוסט 1941, לפי התיאור שהפך לאחד הסיפורים המזוהים ביותר עם פופוב, נכנס הסוכן הסרבי לקזינו אשטוריל והניח הימור עצום במשחק בקרה. מטרתו הייתה להשפיל יריב שהתרברב בשולחן. הכסף שבו השתמש תואר ככסף שנלקח מן הגרמנים ושייך למעשה לבריטים. מן הצד עמד פלמינג וצפה. כמעט מתבקש לכתוב שבאותו רגע נולד ג'יימס בונד, אלא שההיסטוריה אינה נוהגת לחלק תעודות לידה לדמויות ספרותיות. אפשר לומר דבר זהיר יותר: פלמינג ראה במו עיניו אדם שחי כמה מן המרכיבים שיהפכו בהמשך למזוהים עם בונד, ובהם ריגול, הימורים בסכומים מסחררים, נשים, ביטחון עצמי וכישרון להפוך סיכון למופע.
פופוב דיבר חמש שפות, נחשב לקלע מצוין, נהג במכוניות ספורט, הרבה להמר וחיזר אחר נשים גם בזמן משימות מבצעיות. בין הנשים המזוהות עמו הייתה השחקנית הצרפתייה סִימוֹן סִימוֹן. בסוף 1942 לווה ממנה 10,000 ליש"ט, סכום שהוערך במונחי 2025 בכ-600,000 ליש"ט, וזאת זמן קצר לפני שיצא לפורטוגל. לאחר שנפרדו ב-1943 הוא לא החזיר לה את הכסף. סיפורי חייו מזכירים גם שחקניות, דוגמניות, מרגלות ונשים שגויסו בין השאר בשל כוח המשיכה שלהן, ובאחד התיאורים נזכרת גם כוכבת הוליוודית.
כל אלה מסבירים מדוע פופוב מתאים כל כך לכרזת "בונד האמיתי". הם אינם מוכיחים שהוא היה המקור היחיד, או אפילו המרכזי, לדמות.
השליחות לאמריקה ושאלון פרל הארבור
ב-10 באוגוסט 1941 המריא פופוב מלונדון לניו יורק במטוס "אטלנטיק קליפר". האבווהר שלח אותו לארצות הברית כדי להקים רשת ריגול גרמנית חדשה ולאסוף מידע על יכולותיה הצבאיות והתעשייתיות של המדינה. אחת הגרסאות מכנה את הפעילות הזאת "מבצע מידה". פופוב קיבל 40,000 דולר וכן שאלון מודיעיני מפורט בן שלושה עמודים. עמוד שלם הוקדש להוואי ולפרל הארבור.
אולי יעניין אותך
הרשימה לא הסתפקה בשאלה כללית על הצי האמריקאי. היא ביקשה פרטים על מחסני תחמושת ומוקשים בהוואי; על מחסן התחמושת והמוקשים הימי במקום שנכתב במסמך כ"קושואה"; על מחסן התחמושת הימי בלואלואלי ועל האפשרות שקיימת אליו מסילת ברזל; על מאגר התחמושת של הצבא שנחשב כמאוחסן בסלע מכתש אליאמנו; ועל השאלה אם מכתש פאנצ'בול בהונולולו משמש כמחסן תחמושת או אם קיימים בו מתקנים צבאיים אחרים.
השאלון המשיך לשדות התעופה. הגרמנים רצו פרטים ושרטוטים של לוק פילד, כולל מיקום האנגרים, בתי מלאכה, מאגרי פצצות ודלק והימצאות מתקני דלק תת-קרקעיים; מידע על תחנת המטוסים הימיים ועל הכוח המוצב בה; נתונים על בסיס האוויר הימי בקנאווה, כולל מספר ההאנגרים, המחסנים ובתי המלאכה; ומידע על היקאם פילד ועל וילר פילד, לרבות מתקנים תת-קרקעיים. הם ביקשו לדעת מה יעלה בגורלו של רוג'רס איירפורט בזמן מלחמה, האם יעבור לצבא או לצי, אילו הכנות נעשו בו, כמה האנגרים נמצאים בו והאם מטוסים ימיים יכולים לנחות באזור. הם אף תהו אם שדה התעופה של פאן אמריקן איירווייז זהה לרוג'רס או מהווה חלק ממנו, וציינו תחנת אלחוט של החברה בחצי האי מוהאפו.
אחר כך הגיעה פרל הארבור עצמה. השאלון ביקש שרטוט מדויק של הרציפים, המזחים, בתי המלאכה, מתקני הדלק, המספנה היבשה מספר 1 והמספנה החדשה שנבנתה; תוכנית של תחנת הצוללות והמתקנים היבשתיים שלה; מיקום הכוחות המיועדים לסריקת מוקשים; מצב עבודות החפירה והעמקת המים בכניסה ובאזורים המזרחיים והדרום-מזרחיים; עומק המים; מספר מקומות העגינה; מידע על מספנה צפה קיימת או מתוכננת; ופרטים על רשתות ההגנה מפני טורפדו שהוכנסו לשימוש בציים הבריטי והאמריקאי, לרבות אופן השימוש בהן בזמן הפלגה, הירידה הממוצעת במהירות ופרטי המבנה שלהן.
העמוד השני עסק בשאלות שהיו חשובות יותר לצבא הגרמני, שנלחם אז בבריטים בצפון אפריקה, אך עצם הריכוז של עמוד שלם בפרל הארבור היה חריג. מבחינת פופוב והבריטים, הרשימה הצביעה על עניין יפני משמעותי במתקן האמריקאי.
אחד התיאורים של הפרשה, המבוסס על ספרו של ג'וֹן קוֹסְטֶר "מבצע שלג", מעניק לכך פרשנות רחבה יותר. לפי מסגרת זו, הבריטים רצו להזהיר את האמריקאים מפני האפשרות של מתקפה יפנית, בין השאר משום שבריטניה עצמה לא הייתה ערוכה היטב למלחמה באוקיינוס השקט והייתה תלויה בציוד ובמזון אמריקאיים. אותו תיאור מזכיר גם את התעמולה הגזענית שהופצה אז בבריטניה, שלפיה היפנים לא יוכלו להפוך לטייסים טובים בשל מאפיינים גופניים ותרבותיים כביכול: נטען באופן חסר בסיס כי מבנה עיניהם פוגע בראייה ההיקפית, כי נשיאתם על גב אימהותיהם בילדות פגעה בחוש שיווי המשקל וכי אותה "היעדרות דמיון" שנחשבה בעיני התעמולה לסיבה לאומץ כחיילי רגלים תמנע מהם חשיבה מהירה כטייסים. אלה היו סטריאוטיפים גזעניים, והם מופיעים כאן משום שהם חלק מן האופן שבו אותו תיאור ממקם את הלך הרוח הבריטי ערב המלחמה באוקיינוס השקט.
המיקרודוט והאיש שלא רצה להקשיב
פופוב ניסה ליצור קשר עם ה-FBI. לפי התיאור המפורט של הפרשה, הוא נפגש במלון וולדורף אסטוריה בניו יורק עם סוכן אמריקאי והציג בפניו טכנולוגיית מיקרודוט גרמנית חדשה שאפשרה לדחוס מאות מילים לשטח שגודלו כנקודה מודפסת. בידיעת MI6, אך ללא ידיעת האבווהר, מסר לאמריקאים תרגום אנגלי של הבקשות שהועברו אליו, ובכללן המידע הנוגע לפרל הארבור.
אז נכנס לתמונה ג'ֵיי אֶדְגָר הוּבֶר, ראש ה-FBI. היחסים ביניהם לא היו מבטיחים. הובר לא אהב פעילות של מודיעין בריטי בתוך ארצות הברית, לא בטח בסוכנים כפולים ולא התרשם לטובה מאורח חייו של פופוב. למרות ש-MI6 הודיע מראש ל-FBI בניו יורק שפופוב יגיע, חלפו כשבועיים עד שהובר פגש אותו.
פופוב סיפר מאוחר יותר כי ב-12 באוגוסט 1941 הזהיר את ה-FBI מפני מתקפה קרובה על פרל הארבור. כאן יש צורך בזהירות. העובדה שהשאלון הגרמני כלל דרישה יוצאת דופן למידע מפורט על פרל הארבור מבוססת היטב בחומרים, אך הטענה שפופוב סיפק ל-FBI אזהרה ישירה וברורה בדבר מתקפה מתקרבת היא חלק ממחלוקת היסטורית. אחד התיאורים מציג אפשרות שהובר לא העביר את המידע לממונים עליו, או שהמידע הגיע למעלה ולא הוליד פעולה. הדברים אינם מאפשרים לקבוע בוודאות מה בדיוק הבין כל אחד מן הצדדים באוגוסט 1941.
הובר, מצדו, התמקד גם בענייניו הפרטיים של האורח. לפי פופוב, ראש ה-FBI איים לעצור אותו מכוח חוק מאן בעקבות נסיעה עם אישה מניו יורק לפלורידה. בתיאור אחר מסופר שהובר הטיח בו עלבונות בשל התנהגותו המינית. האישה הייתה בריטית ובוגרת שהייתה שם בהסכמה, ופופוב המשיך לאחר מכן לקשר עם סימון סימון. תוכניתו להגיע להוואי בעצמו, לספק לגרמנים כמה פרטים אמיתיים ולערבב בהם חומר מטעה שהבריטים או האמריקאים יכינו עבורו, לא קיבלה אישור.
מבחינת הגרמנים והיפנים, המשימה לאמריקה הייתה לכן כישלון. מבחינת הסיפור ההיסטורי, היא נעשתה אחת הפרשות השנויות ביותר במחלוקת בקריירה של פופוב.
אחד הניתוחים של הרשימה הסיק כי ההתמקדות בשדות תעופה, מאגרי דלק, הגנת טורפדו ומקומות עגינה מצביעה על התקפה אווירית שתכלול גם פצצות וגם טורפדו, וכי מטוסים אמריקאיים, מכלי דלק ומספנות יהיו מטרות טבעיות. באותה פרשנות נטען שהפרט המרכזי היחיד שהיה חסר היה מועד ההתקפה, וכי באוגוסט 1941 עדיין לא היה ברור אם יפן אכן תבחר במלחמה או תגיע להסדר שימנע אותה. זו פרשנות הנובעת מן השאלון, ולא ידיעה שפופוב החזיק בה מראש.
פורטיטיוד: האמנות לשכנע את היטלר להביט למקום הלא נכון
אם סיפור פרל הארבור הסתיים באכזבה, מבצע פורטיטיוד היה קרוב הרבה יותר לסוג ההצלחה שלשמה נבנתה מערכת הסוכנים הכפולים הבריטית. בשנת 1944 היה פופוב חלק חשוב ממבצע ההונאה שנועד לשכנע את גרמניה כי פלישת בעלות הברית לאירופה תתרחש באזור קאלה ולא בנורמנדי. המטרה הייתה להשאיר כוחות גרמניים גדולים במקום הלא נכון ולהגדיל את סיכויי הצלחתו של מבצע אוברלורד.
פופוב שהה שוב בפורטוגל, ובין 31 במרץ ל-12 באפריל 1944 התגורר פעם נוספת במלון פאלאסיו באשטוריל. באמצעות מערך המידע שהועבר לגרמנים השתתף בניסיון לבסס את התמונה השקרית שלפיה קאלה היא היעד העיקרי. לפי התיאור הביוגרפי, הוא אף הצליח לדווח ל-MI6 שהגרמנים קיבלו את ההטעיה, דבר שהתאים גם למידע שנקלט באמצעות פענוח תקשורת גרמנית.
הסכנה הפכה אישית מאוד כאשר ג'וני יבזן נעצר בידי הגסטפו בליסבון. הבריטים חששו שיבזן נשבר בחקירות ושפופוב נחשף, ולכן הפסיקו למסור לו מידע רגיש שנועד להגיע לגרמנים. בהמשך התברר שהאבווהר עדיין רואה בפופוב נכס אמין, והבריטים החזירו אותו לפעילות. אחד מתיאורי חייו מדגיש כי נאמר לו שחזרה אל אנשי המודיעין הגרמני בליסבון עלולה להסתיים בעינויים ובהוצאה להורג. הוא חזר בכל זאת.
גורלו של יבזן נותר אחד החלקים הקודרים בסיפור. הוא לא אותר לאחר המלחמה וב-1950 הוכרז כמת. תיאור אחר קובע כי מת בידי הנאצים. כך או כך, אובדן החבר שהציל את פופוב מן הגסטפו ב-1937 והשפיע על כניסתו לעולם הריגול הותיר בו פגיעה רגשית עמוקה.
מבצע פורטיטיוד עצמו התרחב הרבה מעבר לעבודתו של פופוב. מערך ההונאה הבריטי יצר צבא רפאים שלם, עם טנקים, מטוסים וספינות דמה, ניצבים שהתחזו לחיילים ותעבורת רדיו שנועדה לייצר אצל המודיעין הגרמני תמונה של כוח צבאי שאינו קיים במציאות. בין הדמויות שהובילו את מנגנון ההטעיה היו דָּדְלִי קְלַארְק ותוֹמָאס אַרְגַייל "טַאר" רוֹבֶּרְטְסוֹן. פופוב היה אחד האנשים שחיברו את התפאורה הזאת אל האויב עצמו: הסיפור היה מועיל רק אם מישהו שהגרמנים מאמינים לו היה מוכן לספר אותו.
האיש שהיה קל מדי להפוך לג'יימס בונד
הקשר בין פופוב לג'יימס בונד מפתה משום שהדמיון כמעט מוגזם. סוכן הנע בין מדינות, דובר שפות, מתלבש היטב, מהמר, שותה, אוהב מכוניות מהירות, מקיים מערכות יחסים רבות, פועל בזהות כפולה ומסתכן מול שירותי מודיעין יריבים. מעל לכל, ישנו המפגש הממשי עם איאן פלמינג באשטוריל.
אבל הטענה שפופוב הוא "האיש שעליו מבוסס ג'יימס בונד" חזקה יותר ממה שאפשר להוכיח. גם הכתיבה סביב הסרט "פורטיטיוד" מכירה בכך. אתר FirstShowing תיאר אותו כמי ש"ככל הנראה" היה ההשראה האמיתית לבונד. המילה הקטנה הזאת, "ככל הנראה", חשובה. פלמינג לא הכריז על פופוב כמקור היחיד או העיקרי לדמות. פופוב נחשב לאחד ממקורות ההשראה המרכזיים, ולא לתשובה הסופית לחידת הולדתו של 007.
המיתוס בכל זאת דבק בו, ובצדק מסוים. אפילו האוטוביוגרפיה שפרסם שנים מאוחר יותר נקראה כמו סיפור בונד. אלא שגם כאן המציאות דורשת הסתייגות. כאשר פורסם הספר "מערכת הצלב הכפול במלחמת 1939 עד 1945" של ג'וֹן סֶסִיל מַאסְטֶרְמַן ב-1972, השתכנע פופוב כי הגיע הזמן לחשוף את עברו. עד אז חשב ש-MI6 לא יתיר לו לעשות זאת. ב-1974 פרסם את "מרגל/מרגל נגדי", Spy/Counterspy. אשתו וילדיו, לפי התיאורים, לא ידעו קודם לכן על הקריירה החשאית שלו.
רוּסֶל מִילֶר תיאר את האוטוביוגרפיה כמדויקת ביסודה אך לעיתים מקושטת. כמה מן האירועים שפופוב הציג בספרו לא נמצאו בתיקים שנחשפו לאחר מכן. קרב אגרופים שלטענתו ניהל עם סוכן גרמני, למשל, הוגדר כבדוי או לכל הפחות כבלתי ניתן לאימות. במובן הזה פופוב הצליח לבצע עוד תעלול קטן גם אחרי המלחמה: כאשר אדם חי חיים המזכירים רומן ריגול, קשה מאוד לדעת באיזה רגע הוא מתחיל לכתוב את עצמו בתור הדמות הראשית.
המחיר של החיים המהירים
אישתו הראשונה של דושקו פופוב הייתה ז'אנין דוקאס הצרפתייה אותה פגש במהלך ימי המלחמה. השניים נישאו בשנת 1946 (זמן קצר לאחר סיום מלחמת העולם השנייה). הזוג היה נשוי במשך כ-15 שנים וביחד נולד להם בן אחד, עד שהתגרשו בשנת 1961. הוא פלירטט עם שחקנית הקולנוע ההוליוודית סימון סימון ולבסוף נישא בשנית לג'יל ג'ונסון.
שנות העישון הכבד והשתייה המרובה גבו לבסוף מחיר. פופוב מת באופיו שבמחוז האלפים הימיים בצרפת ב-10 באוגוסט 1981, בדיוק חודש לאחר יום הולדתו ה-69. בני משפחתו מסרו כי מת לאחר מחלה ממושכת. אחיו הבכור איבו מת שנה קודם לכן, ב-1980.
זמן קצר לאחר מותו החל MI6 להסיר בהדרגה את הסיווג ממסמכים הנוגעים לאיסוף המודיעין ולפעולות הדיסאינפורמציה של בעלות הברית. המסמכים אישרו רבות מן הטענות שפופוב הציג בספרו, גם אם לא את כולן. כך נותרה אחריו ביוגרפיה המתאימה באופן כמעט מושלם לעולם שבו פעל: תערובת של עובדות מוצקות, זהויות בדויות, זיכרונות אמינים, קישוטים עצמיים וסיפורים שהפכו למיתולוגיה משום שהיו טובים מכדי להישכח.
פופוב זכה גם בעיטור קצין מסדר האימפריה הבריטית. במהלך השנים נעשה נושא לספרים, סרטים תיעודיים ופודקאסטים. "טרו בונד", סרט תיעודי בן שעה של סטארז וסיננובה, שודר ביוני 2007; לצדו הופקו "The Real Life James Bond: Dusko Popov" ו-"Double Agent Dusko Popov: Inspiration for James Bond". בשנת 2024 הוקדשה לו העונה הראשונה של הפודקאסט "The Spy Who" מבית Wondery, תחת הכותרת "The Spy Who Inspired 007".
ואז הגיע ניקולס קייג'
ב-2 בספטמבר 2026 פורסם טריילר ל"פורטיטיוד", והחזיר את פופוב אל מרכז התרבות הפופולרית. נִיקוֹלָס קֵייג' מופיע בו בדמות הסוכן היוגוסלבי, והתסריט אינו מסתפק בקריצה עדינה לבונד: הוא נותן לו להזמין את הוודקה מרטיני המפורסם, מנוער ולא מעורבב. הסרט עוסק במבצע פורטיטיוד ובמערכת ההטעיה הבריטית לקראת הנחיתה בנורמנדי. את הסרט ביים סַיְימוֹן וֶסְט לפי תסריט של סַיְימוֹן אַפְרַאם, המשמש גם מפיק. ההפקה הוכרזה במאי 2025 כסרט בריטי של חברת Op-Fortitude, והצילומים העיקריים נמשכו 37 ימים בלונדון, מ-8 בספטמבר עד 26 באוקטובר 2025. וסט מוכר מסרטי פעולה דוגמת "קון אייר" ו"לארה קרופט: טומב ריידר" והטריילר מציע תערובת של מותחן ריגול, אקשן והומור.
צוות השחקנים רחב במיוחד. אֶד סְקְרַיְין מגלם את דאדלי קלארק, מֶתְיוּ גוּד את תומאס ארגייל "טאר" רוברטסון, מַיְיקֶל שִׁין את וינסטון צ'רצ'יל, ואַרְט מָאלִיק את איאן פלמינג. לצדם משתתפים בֶּן קִינְגְסְלִי, רוֹן פֶּרְלְמַן ואָלִיס אִיב. ג'וֹרְדִי מוֹיַה מגלם את חוּאַן פּוּיוֹל, הספרדי שהפך בעצמו לסוכן כפול, ופוֹל אַנְדֶרְסוֹן מופיע בדמותו של ברנרד מונטגומרי. השאלה המתבקשת עם צוות כזה היא כבר פחות מי יכול להחזיק סצנה ויותר כמה סצנות אפשר לתת לכל אחד מבלי להפוך את הסרט למסדר זיהוי של שחקנים מוכרים.
גם מחוץ למסך נקשר לסרט סיפור שאפשר היה לפטור כתסריט מופרז אילו לא היה מוצג כחלק מהפרשה האמיתית. ביוני 2026 נעלם ממשרדי נטפליקס בלוס אנג'לס כונן קשיח שעליו עותק מאסטר לא מוצפן של הסרט. אפרם הגיש נגד נטפליקס תביעה בסך 105 מיליון דולר בטענה שאובדן הכונן סיכן את מכירת הסרט ואת קמפיין הפרסים שתוכנן עבורו.
אפרם הוסיף בתביעה כי הסרט אינו שייך רק לו, אלא גם לצוות יוצא הדופן ולתפקידים שהשחקנים ביקשו להביא אל המסך, ושאותם ראוי לראות ולהכיר. נכון למידע שנמסר עם פרסום הטריילר, עדיין לא נקבע תאריך מדויק להפצה קולנועית. משום כך אין בסיס לתיאור "פורטיטיוד" כסרט מ-2016. השנה 2016 קשורה דווקא לאחת הביוגרפיות החשובות על פופוב, ספרו של לארי לופטיס "Into the Lion's Mouth".
האיש שמאחורי המרטיני
דושקו פופוב היה נוח מאוד להפיכה למיתוס, אולי נוח מדי. הוא באמת פעל עבור הבריטים תוך שהגרמנים משלמים לו. הוא באמת פגש את איאן פלמינג. הוא באמת הסתובב בקזינו אשטוריל, אהב נשים, מכוניות, הימורים ושתייה. הוא באמת הגיע לאמריקה עם שאלון גרמני שהקדיש תשומת לב יוצאת דופן לפרל הארבור. הוא באמת השתתף במערכת ההטעיה הבריטית והיה קשור למבצע פורטיטיוד. כל זה מרשים דיו גם בלי להפוך כל סיפור שסיפר על עצמו לעובדה וכל אגדה שנכתבה עליו לדף בארכיון.
ג'יימס בונד נותר דמות ספרותית. פופוב, לרוע מזלו ולמזלה של ההיסטוריה, היה צריך לבצע את העבודה האמיתית: לשבת מול אנשים שיכלו להרוג אותו, לשכנע כל צד שהוא נאמן לו, לדעת מתי למסור אמת ומתי להכניס לתוכה שקר, ולהמשיך לחייך בשולחן הקזינו כאילו שום דבר מכל זה אינו חשוב במיוחד. ייתכן שזו הסיבה שהוויכוח על מידת השפעתו על פלמינג אינו פוגע בסיפור שלו. אם פופוב היה רק "המודל לג'יימס בונד", הוא היה נשאר הערת שוליים בתולדות הספרות. חייו מעניינים יותר דווקא משום שלא היה צריך את בונד כדי להיות יוצא דופן.
חומר מעשיר לצפייה ולהאזנה
"True Bond" הוא סרט תיעודי בן שעה שהופק בידי סטארז וסיננובה ושודר ביוני 2007. לצדו הופקו "The Real Life James Bond: Dusko Popov" ו-"Double Agent Dusko Popov: Inspiration for James Bond", המוקדשים לסיפורו ולזיקה בינו לבין דמותו של בונד.
בשנת 2024 הוקדשה לפופוב העונה הראשונה של הפודקאסט "The Spy Who" מבית Wondery, תחת הכותרת "The Spy Who Inspired 007". גם תוכנית "Witness History" של ה-BBC הקדישה פרק לסיפורו באמצעות חומרי ארכיון ועדויות. "Witness History" בנויה מפרקים קצרים של כתשע דקות ומחזירה את המאזין לאירועים היסטוריים באמצעות קולות של אנשים שהיו שם. הסדרה עוסקת במלחמות, הפיכות, תגליות מדעיות ורגעים תרבותיים, ובפרקים אחרים שלה נידונו בין השאר פיתוח גיליון האקסל, יצירת הארנבת מיפי, שבירת מחסום הקול, פגישת רייגן וגורבצ'וב בז'נבה, הזמרת מהאיטי אמרנט דה פראדין, כניסתו הקולנועית של עומר שריף ב"לורנס איש ערב", המצאת תומכן שהציל חיי אדם, הקמת ה-G7, ישיבת ממשלת האיים המלדיביים מתחת למים, מלחמת העולם השנייה, המלחמה הקרה, חודש ההיסטוריה השחורה והמסע לחלל.
ולבסוף נמצא "פורטיטיוד", שבו ניקולס קייג' מגלם את פופוב לצד צוות שחקנים רחב.
אם הסיפור הזה גרם לכם לחשוד שגם מאחורי דמויות בדיוניות אחרות מסתתרים אנשים שהמציאות שלהם הייתה מופרכת מן התסריט, המשיכו לקרוא ב-HistoryIsTold ושתפו את הכתבה עם מי שחושב שג'יימס בונד המציא את הז'אנר.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
