דגל אום אל-קיווין, אחת משבע האמירויות המרכיבות את איחוד האמירויות הערביות, מציג עיצוב פשוט אך בעל משמעות היסטורית עמוקה הנקשרת לתולדות המפרץ הפרסי ולשלטון הבריטי באזור. עיצוב הדגל מורכב מרקע אדום בוהק, שבצדו השמאלי הקרוב לתורן מופיע פס אנכי לבן, ובמרכז השטח האדום ניצבים סהר וכוכב לבנים. כדי להבין את השורשים של עיצוב זה, יש לחזור אל המאה התשע עשרה ואל ההסכמים הימיים שעיצבו את המציאות הפוליטית של נסיכויות המפרץ.
באופן מסורתי, השבטים הערביים והאמירויות באזור המפרץ נהגו להניף דגלים אדומים חלקים שסימלו את נאמנותם ואת כוחם, ולעיתים גם קושרו לשושלות היסטוריות. המפנה התרחש בשנת 1820, כאשר האימפריה הבריטית פתחה במערכה ימית נגד כוחות מקומיים שאותם הגדירה כשודדי ים, ולאחריה חתמה על הברית הימית הכללית עם שליטי האזור. במסגרת הסכם זה, דרשו הבריטים מכל האמירויות החתומות להוסיף שוליים לבנים או פס לבן לדגליהן האדומים. תוספת זו נועדה לשמש סימן זיהוי ברור עבור ספינות הצי הבריטי, כך שיוכלו להבדיל בין ספינות סוחר ידידותיות של בעלות הברית לבין ספינות עוינות. בעוד שאמירויות כמו דובאי ועג'מאן אימצו את הפס הלבן לצד הרקע האדום ללא תוספות, החליטה אום אל-קיווין לשלב סמל נוסף כדי לבדל את עצמה.
הבחירה להוסיף את הסהר והכוכב במרכז הדגל נועדה להדגיש את הזהות האסלאמית המובהקת של האמירות ושיוכה לאומה המוסלמית. הסהר והכוכב, שהפכו ברבות השנים לסמלים אוניברסליים של האסלאם, העניקו לדגל נופך דתי ותרבותי שהבדיל אותו מדגליהן של האמירויות השכנות בעלות השורשים השבטיים הדומים. הצבע האדום נותר סמל לגבורה, לאנרגיה ולהקרבה של בני המקום, בעוד שהפס הלבן מסמל טוהר, שלום ואת המחויבות להסכמים ההיסטוריים שהביאו יציבות לאזור.
למרות שאיחוד האמירויות הערביות נוסד כמדינה פדרלית בשנת 1971 ואימץ דגל לאומי המאחד את כלל האמירויות תחת צבעי הלאומיות הערבית, אום אל-קיווין ממשיכה להשתמש בדגלה ההיסטורי כסמלה המקומי הרשמי. הדגל מונף מעל מבני ממשל באמירות ומשמש תזכורת חיה למסורת הימית, למורשת השבטית ולמערכת הבריתות שעיצבה את מדינות המפרץ בעידן שקדם לגילוי הנפט ולמודרניזציה המואצת.
