יותר מבד וצבע: על דגלי העולם

דגל אולנד מורכב מצלב נורדי המורכב מצלב אדום פנימי המונח על גבי צלב צהוב רחב יותר, על גבי שדה כחול בהיר (כחול-ים), ביחס ממדים של 17:26.

אולנד הוא ארכיפלג של איים בים הבלטי שתושביו הם דוברי שוודית, אך מבחינה פוליטית הוא מהווה מחוז אוטונומי תחת ריבונות פינלנד. בשנת 1921 קבע חבר הלאומים כי האיים יישארו תחת פינלנד אך יזכו לאוטונומיה רחבה והגנה על תרבותם. תושבי האיים רצו להניף דגל שישקף את מוצאם השוודי. בשנת 1953 הציע הפרלמנט המקומי עיצוב של צלב נורדי המשלב את צבעי שוודיה ופינלנד יחד.

נשיא פינלנד אישר רשמית את חוק הדגל של אולנד, והדגל אומץ והונף לראשונה בעיר הבירה של אולנד, מרייהאמן, ב-3 באפריל 1954, והפך לסמל החוקי של האוטונומיה המחוזית.

אלמנטים, צבעים וסמליות

השדה הכחול והצלב הצהוב מהווים העתק ישיר והפוך של צבעי דגל שוודיה (צלב צהוב על רקע כחול), ומסמלים את השורשים התרבותיים, השפה והקשרים ההיסטוריים העמוקים של האוכלוסייה המקומית עם שוודיה. הצלב האדום הפנימי מייצג את הזיקה והקשר המנהלי והפוליטי לפינלנד (אדום וצהוב הם הצבעים ההיסטוריים הרשמיים שמופיעים בסמל פינלנד). בנוסף, השילוב של אדום על גבי צהוב מזכיר את דגלי המסחר ההיסטוריים ששימשו את תושבי האיים בעבר.

דגל אוסטריה הוא טריקולור אופקי המורכב משלושה פסים שווים: אדום (למעלה), לבן (באמצע) ואדום (למטה). זהו אחד הדגלים הלאומיים העתיקים ביותר בעולם שעדיין נמצאים בשימוש, ושימש את דוכסות אוסטריה עוד משנת 1230.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה ונפילת השלטון הנאצי, חזרה אוסטריה להשתמש בדגל ההיסטורי הזה ב-1 במאי 1945.

אלמנטים וצבעים

הפסים האדומים והלבן: מקורם בשושלת באבנברג (Babenberg) ששלטה באזור בימי הביניים.

דגל אוקראינה, ביחס 2:3, מורכב משני פסים אופקיים: תכלת בחלק העליון וצהוב בוהק בחלק התחתון. הפס הכחול מייצג את השמיים, את השלווה, הנהרות, הנחלים והאוויר הצלול והפס הצהוב מסמל את האדמה והשדות הפוריים של אוקראינה המהווים סמל לשגשוג, חקלאות, שפע וכלכלה חקלאית מפותחת.

השילוב של כחול וצהוב שימש נסיכויות שונות באזור רוס של קייב וכן הופיע בשלטי אצולה של ערים קוזאקיות במאות ה-18 וה-19. דגל אומץ רשמית לראשונה על ידי הרפובליקה העממית האוקראינית ב-1918 (אז הוא היה מסודר לעיתים עם צהוב למעלה ותכלת למטה). הדגל נאסר לשימוש בתקופת ברית המועצות ולאחר פירוק ברית המועצות הונף מחדש באופן רשמי כדגל המדינה ב-28 בינואר 1992.

אוקראינה עברה שינויים טריטוריאליים רבים במהלך קיומה. היא תפקדה היטב במאות ה-10 וה-11 כ"רוס של קייב" העצמאית, אך בהמשך סופחה לליטא. לאחר קבלת העצמאות, היא סופחה לבסוף שוב, הפעם לרוסיה ולאחר מכן לברית המועצות.

ב-24 באוגוסט 1991 הפכה אוקראינה לעצמאית ומאז 1992 החלה להשתמש שוב בדגל במתכונתו הנוכחית. מאז ועד היום, אוקראינה מתמודדת עם סדרת בעיות כלכליות ופוליטיות, ולכן הצבעים הלאומיים, שיש להם גם משמעות דתית, הם בעלי חשיבות רבה עבור האוקראינים.

דגל איי פארו מורכב מצלב נורדי שבו ציר ההצלבה האנכי מוסט לכיוון התורן, ביחס ממדים של 8:11.

הדגל עוצב לראשונה בשנת 1919 על ידי שלושה סטודנטים מקומיים שלמדו בקופנהגן (ינס אוליבר ליסברג, תומס פאולוס האנזן וג'אנוס תומסן). הוא הונף לראשונה באיים ביוני אותה שנה, אך נותר דגל לא רשמי בשל התנגדות השלטונות הדניים. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה דנמרק על ידי גרמניה הנאצית, ובריטניה ביצעה כיבוש מונע באיי פארו. כדי להבדיל בין ספינות מהאי לבין ספינות דניות (שנחשבו עוינות), הכירה בריטניה ב-25 באפריל 1940 בדגל פארו כדגל ימי רשמי.

עם הענקת האוטונומיה הרחבה לאיים בתוך הממלכה הדנית ב-23 במרץ 1948, הדגל הוכרז רשמית כדגל לאומי והוא מכונה מקומית "מריקיד" (Merkið) שמשמעותו פשוט "הסימן".

אלמנטים, צבעים וסמליות

הרקע הלבן מסמל את קצף הגלים של האוקיינוס האטלנטי המקיף את האיים והשמיים הבהירים. הצלב האדום והכחול מורכב מצלב אדום פנימי המוקף בשוליים כחולים דקים. השילוב של שני הצבעים הללו מהווה מחווה ישירה לצבעי הדגלים של נורווגיה ואיסלנד, המציינים את הקשרים התרבותיים וההיסטוריים העמוקים של תושבי האיים עם עמי סקנדינביה.

דגל איסלנד אומץ רשמית בחוק ב-19 ביוני 1915, כאשר האי הפך לטריטוריה אוטונומית תחת הכתר הדני והפך לדגל המדינה הרשמי והריבוני ב-17 ביוני 1944, היום שבו איסלנד התנתקה סופית מדנמרק והכריזה על עצמה כרפובליקה עצמאית.

עיצובו של הדגל מבוסס על מסורת "צלב המפגע" (הצלב הנורדי) המשותפת למדינות סקנדינביה, אך לצבעים שלו יש משמעות גאולוגית ותרבותית הייחודית אך ורק לאיסלנד, "ארץ אש והקרח".

בסוף המאה ה-19, עם התעוררות התנועה הלאומית האיסלנדית, הניפו התושבים דגל לא-רשמי שנקרא Hvítbláinn ("הלבן-כחול"). הוא היה מורכב מרקע כחול וצלב לבן פשוט (ללא הפס האדום). אולם, ממשלת דנמרק אסרה על השימוש בו מכיוון שהוא היה דומה מדי לדגל המלכותי היווני ולדגל הצי השוודי.

בשנת 1913, משורר ופוליטיקאי איסלנדי בשם איינר בנדיקטסון הציע לעדכן את העיצוב. כדי לפתור את הבעיה הדיפלומטית עם דנמרק ולהוסיף קונטרסט, הוחלט להוסיף צלב אדום בתוך הצלב הלבן. הצבע האדום נבחר גם כדי לשמור על זיקה חזקה לדגל דנמרק (הדנברוג) שהיה אדום ולבן, מתוך כבוד להיסטוריה המשותפת.

אלמנטים, צבעים וסמליות

הדגל מתאפיין במבנה נקי, קונטרסטי וגאומטרי מאוד: הרקע הוא שדה אחיד בצבע כחול-ים עמוק והסמל המרכזי הוא צלב נורדי (צלב אסימטרי שהחלק האנכי שלו מוסט שמאלה, לכיוון התורן) בצבע אדום בוער. הצלב האדום מוקף ומופרד מהרקע הכחול באמצעות שוליים (פסים) בצבע לבן שלג.

האיסלנדים העניקו לצבעי הדגל פרשנות פואטית מרהיבה המשקפת בצורה מושלמת את הטבע הפראי והקיצוני של האי שלהם:

• הצבע הכחול מסמל את האוקיינוס האטלנטי המקיף את האי מכל עבריו, וכן את ההרים הכחולים הניבטים מקו האופק.
• הצבע הלבן מסמל את הקרח, השלג העד והקרחונים העצומים (כמו קרחון ואטנאיוקול) המכסים חלקים נרחבים מהמדינה.
• הצבע האדום מסמל את האש, הלבה הרותחת והמאגמה הפורצת מתוך עשרות הרי הגעש הפעילים והשדות הגיאותרמיים הפזורים ברחבי האי.

לאיסלנד יש גרסה מיוחדת של הדגל המשמשת את מוסדות הממשלה, השגרירויות בעולם ומעט כוחות השיטור הימיים שלה (לאיסלנד אין צבא קבוע). דגל זה חתוך בצורת "זנב סנונית" כאשר קצהו הימני אינו ישר, אלא מחולק לשתי שיניים מחודדות, מה שמעניק לו מראה מלוכני ורשמי יותר.

החוק האיסלנדי מתייחס בכבוד עצום לדגל ומגדיר חוקים נוקשים מאוד לגבי הנפתו: כך למשל, הנפת הדגל היא זכות אך ורק של אזרחים ומוסדות המכבדים אותו. פגיעה או ביזוי של הדגל בפומבי הם עבירה פלילית שיכולה להוביל לקנס כבד או למאסר של עד שנה וחצי. בנוסף, על פי החוק, אסור להניף את הדגל לפני השעה 07:00 בבוקר ויש להורידו לכל המאוחר בשקיעה (ואסור בשום אופן להשאיר אותו מונף אחרי חצות, אלא אם מדובר באירוע ממשלתי רשמי או בטקס בלילות הקיץ שבהם השמש אינה שוקעת כלל, כמו תופעת "שמש חצות").

יחס הממדים הרשמי של הדגל האזרחי הוא 18:25 (מבנה מעט יותר מרובע ופחות מוארך מדגלים סקנדינביים אחרים כמו דגל דנמרק).

דגל אירלנד (הלא הוא "הטריקולור האירי") הוא טריקולור אנכי המורכב משלושה פסים שווים: ירוק (בצד התורן), לבן (באמצע) וכתום (בצד החיצוני).

הדגל הוצג לראשונה על ידי תומאס פרנסיס מאהר (Thomas Francis Meagher), מנהיג תנועת "אירלנד הצעירה" (Young Ireland), בעיר ווטרפורד, בשנת 1848. העיצוב הושפע מהטריקולור הצרפתי במטרה לסמל שוויון ואחווה. הדגל הוענק למאהר על ידי קבוצת נשים צרפתיות שתמכו במאבק לעצמאות אירלנד.

אף על פי שלא אומץ מיד, הדגל הפך לסמל מרכזי של תנועת העצמאות במהלך מרד הפסחא ב-1916 ואומץ רשמית על ידי המדינה החופשית האירית בשנת 1922. לאחר מכן עוגן כדגל הלאומי בסעיף 7 לחוקת אירלנד בשנת 1937.

אלמנטים וצבעים

• הפס הירוק: מייצג את המסורת הלאומית והגאלית (הקתוליות) של אירלנד, ומקורו באגודת "האירים המאוחדים" מסוף המאה ה-18.
• הפס הכתום: מייצג את הקהילה הפרוטסטנטית והמלוכנית, ומקורו בתומכי ויליאם השלישי (ויליאם מ"אורנג'").
• הפס הלבן: מסמל תקווה לשלום ולדו-קיום מתמשך ואחווה בין שתי הקהילות (הירוקה והכתומה).

דגל אלבניה הוא יריעה ביחס של 5:7 (ומקובל גם 2:3 בגרסאות מסוימות). הוא מורכב משדה אדום שעליו מתנוסס עיט שחור בעל שני ראשים. הדגל אומץ ב-1912, כאשר אלבניה זכתה בעצמאותה מהאימפריה העות'מאנית. מקורו של הדגל קשור לגיבור הלאומי סקנדרבג (לשעבר ג'ורג' קסטריוטי), שחי במאה ה-15 והיה מפקד בצבא העות'מאני. אף על פי כן, סקנדרבג עזב את הצבא כדי שיוכל לחזור לאלבניה ולהניף את הדגל עם העיט הדו-ראשי מעל טירת אביו בעיר קרויה (Krujë), באומרו: "לא הבאתי לכם את החירות. מצאתי אותו כאן, ביניכם". לאחר שובו לאלבניה, הצליח סקנדרבג לאחד את הארץ ולהגן עליה מפני ההתקפות הטורקיות.

הדגל הונף רשמית ב-28 בנובמבר 1912 בעיר ולורה (Vlorë), עם הכרזת העצמאות של אלבניה מהאימפריה העות'מאנית על ידי איסמעיל קמאל. בתקופת שלטונו של המלך זוג בשנים 1928–1939, נוסף מעל ראש העיט "הקסדה של סקנדרבג". תחת הכיבוש האיטלקי והגרמני במלחמת העולם השנייה ובתקופה הקומוניסטית תחת משטר אנוור הודג'ה, הוסרו סמלים שונים והונח כוכב אדום בעל מסגרת צהובה/זהובה מעל העיט.

העיצוב המקורי הוחזר לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי באלבניה, ב-7 באפריל 1992, כאשר הוסר הכוכב האדום רשמית מהדגל והוחזר העיצוב הקלאסי והנקי של עיט דו-ראשי שחור על רקע אדום בלבד.

אלמנטים וצבעים

הרקע הוא יריעה מלבנית בצבע אדום עמוק (דם) והסמל המרכזי הוא צללית של עיט דו-ראשיבצבע שחור, הממוקם בדיוק במרכז הדגל. העיט מסמל את הריבונות והגבורה של העם האלבני. באלבנית, שמה של המדינה הוא Shqipëria, שמשמעותו המילולית היא "ארץ העיטים" והעם האלבני מכונה Shqiptarë, דהיינו "בני העיטים"). העיט הדו-ראשי הוא במקורו סמל אימפריאלי ביזנטי עתיק, ששימש משפחות אצולה בבלקן.

הרקע האדום מסמל את האומץ, הגבורה, הכוח, ואת הדם הרב שנשפך על ידי הלוחמים האלבנים בהגנה על מולדתם לאורך ההיסטוריה (ובפרט במאבק מול האימפריה העות'מאנית).

דגל אנדורה (ביחס 7:10) אומץ רשמית 27 באוגוסט 1971, אך למעשה אומץ עוד בתקופת שלטונו של נפוליאון השלישי בצרפת (1866). הוא משלב בעיצובו את הצבעים של שתי המדינות השכנות המנהלות את אנדורה כנסיכות משותפת: צרפת וספרד.

אלמנטים, צבעים וסמליות

• הדגל מורכב מטריקולור אנכי לא שווה: כחול (בצד התורן), צהוב (באמצע) ואדום (בצד החיצוני).
• הפס הצהוב המרכזי רחב יותר מהפסים הכחול והאדום (ביחס של 8:9:8) כדי לתת מקום לסמל המדינה.
• הכחול והאדום נלקחו מדגל צרפת; הצהוב והאדום נלקחו מדגל ספרד (וקטלוניה).
• במרכז הדגל מוטבע סמל המדינה שהוא שלט אצולה המורכב מארבעה רבעים המייצגים את ההיסטוריה של אנדורה: מיטר וקתדרה (סמלי בישוף אורז'ל הספרדי), שלושה פסים אדומים (רוזן פואה הצרפתי), ארבעה פסים אדומים (חבל קטלוניה) ושני שוורים (המייצגים את חבל בארן הצרפתי).
• בתחתית הסמל מופיע המוטו Virtus Unita Fortior — דהיינו, "כוח מאוחד הוא חזק יותר".

דגל ארמניה, ביחס של 1:2, מורכב משלושה פסים אופקיים – אדום, כחול כהה וצהוב-חרדל. הוא שונה מהדגל שהיה בשימוש עד 1920 רק ביחס הממדים שלו. על פי ההשערה, הצבע האדום מייצג את הדם שנשפך על ידי חיילים ארמנים, הכחול מסמל את השמיים ואת התקווה, והכתום מייצג את האדמה הפורייה ואת האוכלוסייה הארמנית.

ארמניה הייתה המדינה הנוצרית הראשונה, ודת זו אומצה במאה הרביעית. מבחינה היסטורית, ארמניה הייתה חלק ממספר ישויות: בתחילה היא הייתה רומית וביזנטית, ומאוחר יותר חלק מהאימפריה הערבית, הפרסית והעות'מאנית. ההתערבות האחרונה באוטונומיה של המדינה הייתה סיפוחה על ידי ברית המועצות במאה ה-20.

עיצוב הטריקולור האופקי מקורו בתקופת הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה הקצרה שקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה והתקיימה בשנים 1918–1920. אז הדגל היה בעל יחס ממדים שונה במעט (2:3). לאחר כיבוש ארמניה וסיפוחה לברית המועצות ב-1920, הדגל הוחלף בדגלים קומוניסטיים (עם פטיש, מגל וכוכב אדום).

לבסוף, ב-24 באוגוסט 1990, עוד לפני פירוק ברית המועצות הרשמי וקבלת העצמאות ב-1991, הסובייט העליון של ארמניה אימץ מחדש את הדגל ההיסטורי בתור הדגל הלאומי הרשמי.

דגל בולגריה מורכב מטריקולור אופקי שווה בצבעי לבן (למעלה), ירוק (באמצע), ואדום (למטה). יריעת הדגל ביחס 3:5 והוא אומץ רשמית ב-27 בנובמבר 1990 (עם הסרת הסמל הקומוניסטי), אם כי במקור אומץ לראשונה לאחר המלחמה העזה נגד העות'מאנים בחוקת טרנובו (1879). הוא התבסס על צבעי הפאן-סלאביזם, אך הבולגרים ביצעו שינוי ייחודי: הם החליפו את הפס הכחול בפס ירוק כדי לייצג את החקלאות והטבע בארצם.

אלמנטים, צבעים וסמליות

• לבן מסמל שלום, אהבה, חופש וטוהר.
• ירוק מסמל את העושר החקלאי של בולגריה, את היערות העבצנים של הרי הבלקן, ואת כדור הארץ המזין.
• אדום מסמל את הגבורה, אומץ הלב ואת הדם הרב שנשפך במלחמות השחרור לאורך ההיסטוריה הבולגרית.

דגל בלארוס הוא יריעה ביחס 1:2 שמורכב משני פסים אופקיים: פס אדום רחב יותר בחלק העליון ופס ירוק צר יותר בחלק התחתון. בנוסף, הקצה השמאלי של הדגל מעוטר בדוגמה עממית מסורתית של בלארוס בצבעים אדום ולבן. עיטור זה משמש לקישוט תלבושות מסורתיות, והוא נועד לסמל את האומה הבלארוסית ואת כישוריהם ומיומנותם בעבודת כפיים.

הדגל מבוסס כמעט לחלוטין על הדגל של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית. ההבדלים העיקריים הם שבדגל הנוכחי הוסרו הפטיש והמגל והכוכב האדום שהיו בחלקו העליון, והעיטור בצד שמאל שונה (גם היפוך צבעים: לבן על אדום במקור, לעומת אדום על לבן כיום).

לאחר קבלת העצמאות ב-1991, בלארוס השתמשה בדגל לבן-אדום-לבן היסטורי. בשנת 1995, נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו יזם משאל עם שנוי במחלוקת, שבעקבותיו הוחזר העיצוב הסובייקטיבי המעודכן, המייצג כיום את המדינה רשמית.

עם זאת, קבוצות אינטרס שונות עדיין משתמשות בדגל דגל הלבן-אדום-לבן ששימש את בלארוס בשנים 1991–1995 כדי להביע התנגדות לממשלה, והן רואות במשאל העם של 1995 כבלתי חוקי, בטענה שלטענתן הוא לא עמד בעקרונות דמוקרטיים.

אלמנטים וצבע

הדגל מחולק לשני פסים אופקיים – הפס העליון אדום שתופס כשני שלישים מגובה הדגל ומסמל את הדם שנשפך במאבקי העם הבלארוסי והפס התחתון ירוק שתופס כשליש מגובה הדגל ומסמל את היערות, השדות, הטבע והחקלאות.

העיטור הוא פס אנכי בצד שמאל (צד התורן) המציג עיטור גיאומטרי אדום על רקע לבן ומבוסס על דוגמאות אריגה מסורתיות עתיקות. הוא מייצג תרבות מקומית, רוח קולקטיבית, טוהר, ומסורת עתיקת יומין. דוגמה זו (שנוצרה ב-1917) מכילה גם אלמנטים של לחם, עושר רוחני ושאיפה להמשכיות.

דגל בלגיה מורכב מטריקולור אנכי בן שלושה פסים שווים: שחור (בצד התורן), צהוב (באמצע), ואדום (בצד החיצוני). הצבעים נלקחו ישירות משלט האצולה ההיסטורי של דוכסות בראבנט (מגן שחור שבמרכזו אריה מוזהב בעל לשון וציפורניים אדומות).

הצבעים שורטטו לראשונה במהלך מהפכת בראבנט (1789) נגד השלטון האוסטרי, אך חזרו לשירות מלא במהלך המהפכה הבלגית הגדולה של 1830 נגד השליטה של הממלכה המאוחדת של ארמניה והולנד.

העיצוב המקורי של הדגל בשנת 1830 הציג פסים אופקיים. ב-23 בינואר 1831, החליטה הממשלה הזמנית לשנות את כיוון הפסים לפסים אנכיים בהשראת דגל צרפת המהפכני וכן להפוך את סדר הצבעים כך שהשחור יהיה בצד התורן.

דגל בלגיה הרשמי מחזיק ביחס ממדים חריג מאוד של 13:15, מה שהופך אותו לכמעט ריבועי בשטח הנפתו הרשמי, אם כי בנציגויות בינלאומיות משתמשים לעיתים קרובות ביחס הסטנדרטי של 2:3.

אלמנטים, צבעים וסמליות

הצבע השחור מייצג את ההגנה, החוסן והכוח של האומה הבלגית המאוחדת.

הצהוב מסמל את העושר, השגשוג הכלכלי, השדות הפוריים והאור.

האדום מסמל את אומץ הלב, הניצחון, והדם שנשפך על ידי הלוחמים במאבק לשחרור המולדת.

הטריקולור הגרמני המודרני מייצג את האחדות והדמוקרטיה הגרמנית מאז התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

שלושת הפסים האופקיים בצבעי אדום-זהב-שחור טומנים בחובם היסטוריה ארוכה של מאבק לחירות, דמוקרטיה ואיחוד. בשונה ממדינות רבות שבהן הדגל מייצג המשכיות של שלטון מלוכני או אימפריה, הדגל הגרמני נולד דווקא כסמל של אופוזיציה ומחאה עממית נגד השלטון. השילוב של שחור, אדום וזהב לא תמיד היה הקונזנזוס בגרמניה, והמדינה החליפה את דגליה מספר פעמים לאורך ההיסטוריה המודרנית, בהתאם לרוח המשטר.

השורש המרכזי של הדגל מגיע מ"הקורפוס החופשי של לוצו" (Lützowsches Freikorps), יחידת מתנדבים של צעירים וסטודנטים שנלחמו נגד נפוליאון. מכיוון שהיו עניים ולא היו להם מדים אחידים, הם צבעו את בגדיהם האזרחיים בצבע הזול ביותר: שחור, הוסיפו כפתורי פליז זהובים ועיטרו בבד אדום.

הדגל הפך לסמל רשמי לראשונה בשנת 1848 במהלך "אביב העמים", כסמל לשאיפה לגרמניה מאוחדת ודמוקרטית. לאחר מלחמת העולם הראשונה, רפובליקת ויימאר (הדמוקרטיה הראשונה של גרמניה) אימצה אותו כדגל רשמי. עם זאת, הימין השמרני והמפלגה הנאצית תיעבו את הדגל הזה וראו בו סמל לתבוסה, והעדיפו את דגל האימפריה הישן (שחור-לבן-אדום).

עם עליית הנאצים לשלטון, הדמוקרטיה בוטלה ויחד איתה דגל השחור-אדום-זהב, שהוחלף בדגל צלב הקרס. לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה, הן גרמניה המערבית (הדמוקרטית) והן גרמניה המזרחית (הקומוניסטית) החליטו לחזור לצבעי השחור-אדום-זהב של ויימאר כדי להתנער מהתקופה הנאצית. ב־1959 הוסיפה גרמניה המזרחית את סמל הפטיש והמחוגה למרכז הדגל שלה כדי להבדיל את עצמה. עם נפילת חומת ברלין ואיחוד גרמניה בשנת 1990, דגל גרמניה המערבית הפך רשמית לדגל של גרמניה המאוחדת כולה.

אלמנטים וצבעים

הדגל מורכב משלושה פסים אופקיים שווים בגודלם ביחס של 3:5 בין הגובה לרוחב. העיצוב מינימליסטי ונקי מאוד, ללא סמלים, סמלי אצולה או עיטורים (בגרסתו האזרחית הסטנדרטית).

חשוב להבדיל בין הדגל האזרחי הרגיל לבין דגל הממשלה הפדרלית, Bundesdienstflagge, שבו משולב במרכז מגן ובתוכו הנשר הגרמני המפורסם.

גלגולו של דגל גרמניה

ציר זמן היסטורי של הדגלים המרכזיים משנת 1813 ועד ימינו

1813

מקור הצבעים: הקורפוס החופשי של לוצו

במהלך המלחמות נגד נפוליאון, יחידת מתנדבים של סטודנטים לבשה מדים שחורים עם כפתורי פליז זהובים ועיטורים אדומים. זו הפעם הראשונה ששלושת הצבעים חוברו יחד.

1848

מהפכת אביב העמים והקונפדרציה

במהלך מהפכות 1848, הפך דגל השחור-אדום-זהב לסמל הרשמי של התנועה הליברלית שדרשה דמוקרטיה ואיחוד. הפרלמנט של פרנקפורט הכריז עליו כדגל הלאומי.

1871 – 1918

האימפריה הגרמנית (הרייך השני)

עם איחוד גרמניה תחת הנהגת ביסמרק, נדחק דגל הליברלים ובמקומו אומץ טריקולור של שחור-לבן-אדום – שילוב של פרוסיה וערי הנמל של ברית הנזה.

1919 – 1933

רפובליקת ויימאר

לאחר נפילת המלוכה, הוקמה הדמוקרטיה הגרמנית הראשונה. הרפובליקה החזירה את דגל השחור-אדום-זהב הרשמי כסמל לחופש, למורת רוחם של פלגי הימין.

1933 – 1945

גרמניה הנאצית (הרייך השלישי)

עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, בוטלה הדמוקרטיה ודגל ויימאר נאסר לשימוש. משנת 1935 הפך דגל צלב הקרס המפלגתי לסמל הלאומי היחיד.

1949 – 1989

גרמניה המפוצלת (המזרח לעומת המערב)

שתי המדינות חזרו לצבעי השחור-אדום-זהב כדי להתנער מהנאציזם. המערב השאיר את הדגל נקי, והמזרח הקומוניסטי (הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית) הוסיף במרכזו את סמל הפטיש והמחוגה.

1990 – ימינו

גרמניה המאוחדת

עם נפילת חומת ברלין ואיחוד המדינה, הוסר הסמל המזרח-גרמני. הטריקולור החלק נקבע כדגלה הרשמי והיחיד של הרפובליקה הפדרלית המאוחדת.

דגל דנמרק, המכונה גם "Dannebrog" ("הבד הדני" או "הבד האדום" בדנית), הוא מלבן ביחס של 28:37 המורכב מרקע אדום ועליו צלב לבן המשתרע עד לקצוות הדגל. הזרוע האנכית של הצלב עוקבת אחר הדגם המאפיין את שאר הדגלים הסקנדינביים (הצלב הנורדי), ולכן היא ממוקמת קרוב יותר לצד השמאל (קרוב לתורן).

הדאנברוג מוכרז בספר השיאים של גינס כדגל הלאומי העתיק ביותר בעולם שעדיין נמצא בשימוש רשמי רציף. העדות הכתובה והוויזואלית הראשונה לקיומו של הדגל מופיעה בספר הגנאלוגיה של גלדרן (Gelre Armorial) משנת 1370–1380 לערך, שם הוא מתואר כלבן על רקע אדום. עם זאת, למרות שהיה בשימוש צבאי, ימי ומלכותי במשך מאות שנים, השימוש בו בתור הדגל הלאומי המודרני של כלל האזרחים והמדינה עוגן רשמית במספר צווים מלכותיים במאה ה-19 (וכן בצו מ-1 באפריל 1893 שאסר על אזרחים להניף דגלים אחרים, למעט הדאנברוג).

על פי האגדה, הדגל ירד מהשמים כדי לסייע לצבא הדני ב-15 ביוני 1219, במהלך קרב לינדניסה. המלך ולדמאר השני כמעט והפסיד בקרב נגד האסטונים הפגאניים, אלמלא אותו סימן משמים שהעניק לצבא כוחות מחודשים ועזר לו להפוך את הקערה על פיה ולנצח, הניצחון בקרב מצוים בדנמרק כיום Valdemarsdag. הדגל משמש גם בגרסה מעט שונה כנס ימי (דגל הצי), מרובע שקצהו בעל שני חיתוכים היוצרים צורה של זנב סנונית.

אלמנטים וצבע

• הצלב הנורדי: צלב לבן רוחבי ואנכי, המסמל את הנצרות, טוהר המידות, יושר ואמונה. הצלב הנורדי נועד לקשור את דנמרק למורשת הנוצרית ולשאר האחיות הסקנדינביות. הזרוע האנכית מוסטת בבירור לשליש השמאלי של הדגל (קרוב לתורן), כך שהחלק הימני רחב יותר.
• דגם זנב סנונית הוא הגרסה המשמשת את הצי המלכותי ואת בית המלוכה היא מרובעת יותר, וקצה היריעה הימני גזור בצורת שני משולשים (זנב סנונית).
• הרקע האדום (Gules) מסמל את האומץ, הגבורה והכוח של האומה הדנית, וכן את הדם שנשפך בהגנה על הממלכה. לפי המסורת, האדום מייצג גם את השמיים האדומים במהלך הקרב המפורסם באסטוניה.

דגל הולנד הוא יריעה ועליה טריקולור אופקי המורכב משלושה פסים שווים: אדום (למעלה), לבן (באמצע) וכחול (למטה), ביחס ממדים של 2:3.

במהלך מלחמת שמונים השנה נגד השלטון הספרדי במאה ה-16, המורדים בהנהגת ויליאם השתמשו בדגל שנקרא "דגל הנסיך" (Prinsenvlag) שהציג פסים של כתום, לבן וכחול (צבעי משפחת אורנז'-נסאו). במהלך המאה ה-17, הפס הכתום המקורי הוחלף בהדרגה בפס אדום.

קיימות שתי סיבות היסטוריות לכך:

1. הצבע הכתום שהופק מצמחים באותה עת נטה לדהות במהירות ולהפוך לצהוב תחת השמש של הים, בעוד האדום היה יציב ובולט למרחקים עבור ספינות.
2. בנוסף, המעבר לאדום סימן את היחלשות כוחו של בית המלוכה ועליית כוחם של הרפובליקנים.

למרות שהיה בשימוש מאות שנים, המלכה וילהלמינה חתמה על צו מלכותי רשמי רק ב-19 בפברואר 1937, שקבע סופית כי צבעי הדגל הלאומי של הממלכה הם אדום-ורמיליון, לבן וכחול-קובלט, ובכך דחתה ניסיונות של פלגים ימניים להחזיר את הכתום. דגל זה הוא הטריקולור האופקי העתיק ביותר בעולם שעדיין נמצא בשימוש רציף. עם זאת, הצבע הכתום משמש לרוב במדי נבחרות הספורט הלאומיות.

אלמנטים, צבעים וסמליות

• האדום מסמל אומץ לב, כוח, עוצמה צבאית, והגנה על המולדת.
• לבן מסמל שלום, טוהר, חופש ויושרה אזרחית.
• כחול מסמל את הים (עמוד התווך של הולנד כמעצמה ימית היסטורית), נאמנות וצדק.

גלגולו של דגל הולנד

המאה ה-16 והמאה ה-17

דגל הנסיך (הגרסה הכתובה המקורית)

דגל המרד ההיסטורי של ויליאם מאורנז' שהציג פסים של כתום, לבן וכחול ומשמש כיום השראה היסטורית בלבד.

1937 – ימינו

דגל הולנד המודרני הרשמי

קביעת גווני האדום, הלבן והכחול בצו מלכותי קבוע, המהווה את אחד הדגלים המשפיעים והעתיקים ביותר באירופה המודרנית.

דגל הונגריה הופיע לראשונה בצורה רשמית במהלך מהפכת 1848 הלאומית נגד שלטון בית הבסבורג האוסטרי, בהשראת עקרונות המהפכה הצרפתית.

לאורך המאה ה-20 הדגל עבר תהפוכות רבות שכללו הטבעה והסרה של סמלים פוליטיים במרכזו (סמל הממלכה הישן, ובהמשך סמלים קומוניסטיים סובייטיים). במהלך המרד ההונגרי של 1956, המורדים גזרו את הסמל הסטליניסטי ממרכז הדגל והותירו דגלים עם חור עגול באמצע.

עם הקמת המשטר החדש ב־1957, הוחלט לאמץ את הטריקולור האופקי כשהוא נקי לחלוטין מסמלים, והוא הוגדר רשמית בחוקה ההונגרית.

אלמנטים, צבעים וסמליות

הדגל טריקולור אופקי המורכב משלושה פסים שווים בגודלם בצבעי אדום (למעלה), לבן (באמצע), וירוק (למטה), ביחס ממדים של 1:2.

הצבע האדום מסמל את העוצמה והכוח של האומה ואת הדם שנשפך על ידי הגיבורים הלאומיים לאורך כל המלחמות הרבות על הגנת המולדת.

הצבע הלבן מסמל את הנאמנות והחסינות, את הטוהר הפנימי, והשאיפה לשלום בר קיימא.

הצבע הירוק מסמל את התקווה, את הטבע השופע ואת גבעות ההרים הירוקות והפוריות של הונגריה.

דגל הממלכה המאוחדת – הידוע גם בפי הבריטים כ"יוניון ג'ק" – נמצא בשימוש מאז 1603, כאשר מלך סקוטלנד ג'יימס השישי הפך למלך אנגליה. הדגל משמש כדגל בריטניה.

אף שהגרסה הראשונה של הדגל נוצרה ב-12 באפריל 1606 בעקבות איחוד הכתרים (של אנגליה וסקוטלנד) תחת המלך ג'יימס הראשון. בפועל, הדגל במתכונתו הנוכחית (כולל הצלב האלכסוני האדום המייצג את אירלנד) אומץ רשמית ב-1 בינואר 1801, בעקבות חוק האיחוד של 1800 שמיזג את ממלכת בריטניה הגדולה ואת ממלכת אירלנד לממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד.

ראו גם: יוניון ג׳ק: היסטוריה ומשמעות לאורך השנים

אלמנטים

הסמליות של הדגל מבטאת את הקשר בין אנגליה, סקוטלנד ו-וויילס. המוטיב המרכזי הוא צלב אדום של סנט ג'ורג', הנחשב לפטרון של אנגליה. הצלב ממוסגר על ידי צלב לבן רחב יותר, והכל מונח על רקע כחול. הצלב האלכסוני הלבן נועד להזכיר את סנט אנדרו, הפטרון של סקוטלנד. אירלנד מיוצגת על ידי צלב אלכסוני אדום, המהווה את הסמל של הפטרון האירי סנט פטריק. הצלב האירי התווסף רק ב-1801, כאשר אירלנד הפכה לחברה בממלכה המאוחדת. ניתן למצוא את מוטיב היוניון ג'ק על גבי דגלים רבים כתזכורת לעברה של בריטניה כמעצמה קולוניאלית.