דגל אוסטרליה משלב את הנס הכחול הבריטי עם כוכב חבר העמים והצלב הדרומי, המשקפים את הקשר לבריטניה והזהות עם יבשת אוקייניה.

דגל אורוגוואי עוצב בהשראת דגלי ארצות הברית וארגנטינה.

אלמנטים:

"שמש מאי" בפינה העליונה. 9 פסים בצבעים לבן וכחול המייצגים את 9 המחוזות המקוריים של אורוגוואי בעת הקמתה.

צבעים:

לבן וכחול (חירות וטוהר), צהוב (שמש).

הדגל דומה מאוד לקולומביה אך עם סמל המדינה במרכז, המדגיש את הרי האנדים והשמש.

אלמנטים:

הסמל כולל את הר הצ'ימבורסו והנהר הזורם ממנו, המייצגים את האדמה והחיים באקוודור.

צבעים:

• צהוב (זהב/פוריות)
• כחול (שמיים וים)
• אדום (דם הלוחמים)

דגל ארגנטינה מורכב משלושה פסים אופקיים – תכלת, לבן ותכלת – ובמרכזו ה"שמש של מאי" (Sol de Mayo). הצבעים מייצגים ככל הנראה את השמיים ואת הניקיון, בעוד השמש היא סמל לחירות ולעצמאות שזכתה לה האומה ב-1810. הדגל עוצב על ידי מנואל בלגראנו במהלך מלחמת העצמאות. הצבעים נלקחו מהקוקארדה (סמל) שחולקה למהפכנים ב-1810. השמש התווספה ב-1818.

אלמנטים ומשמעות:

"שמש מאי" – סמל עתיק של האל אינטי (אל השמש של האינקה), המייצג את לידת האומה. הפסים תכלת-לבן מסמלים את השמיים והעננים.

צבעים:

• תכלת (שמיים)
• לבן (טוהר/עננים)
• זהב (שמש/חירות)

הדגל האמריקאי, הידוע בכינויו "הכוכבים והפסים", הוא עדות ויזואלית להתפתחותה של האומה האמריקאית. הגרסה הראשונה אומצה על ידי הקונגרס ב-14 ביוני 1777, בעת המאבק לעצמאות מהכתר הבריטי. הדגל המוכר לנו כיום, הכולל 50 כוכבים, אומץ רשמית רק ב-4 ביולי 1960, לאחר צירופה של הוואי כמדינה ה-50 של ארצות הברית, והוא מהווה תיעוד חי של צמיחת המדינה ממערכת מושבות עצמאיות לאימפריה גלובלית.

אלמנטים ומשמעות:

• 13 הפסים: מסמלים את 13 המושבות המקוריות שחתמו על הכרזת העצמאות. שילוב הצבעים אדום ולבן בתוך פסים אלו מדגיש את התעוזה (אדום) ואת הטוהר (לבן) שעמדו בבסיס המהפכה.
• 50 הכוכבים: כל כוכב לבן על רקע כחול מייצג את אחת מ-50 המדינות המרכיבות את ארצות הברית כיום, המהוות איחוד פדרלי חזק.

הצבעים:

• אדום: מייצג גבורה וסיבולת בקרב.
• לבן: מייצג טוהר וערכים נעלים.
• כחול: מסמל צדק, נאמנות וערנות.

דגל בוליביה אומץ תחת שלטונו של מנואל איזידורו בלזו. הצבעים נבחרו כדי לייצג את אוצרות הטבע העצומים של המדינה הכלואה בין הרים.

אלמנטים:

הדגל הלאומי כולל את סמל המדינה במרכז הפס הצהוב.

צבעים:

• אדום (גבורת הצבא)
• צהוב (משאבי המינרלים)
• ירוק (עושר הצומח והפוריות)

דגל ברזיל, המכונה 'Auriverde', אומץ לאחר הפיכת ברזיל לרפובליקה ב-1889. הוא החליף את דגל הקיסרות ושמר על הצבעים המלכותיים אך שינה את הסמל המרכזי, כדי להמשיך לשקף את העושר הטבעי והמורשת המלכותית של המדינה.

אלמנטים:

הכדור הכחול מציג את שמי הלילה מעל ריו דה ז'ניירו כפי שנראו בשנת 1889, עם 27 כוכבים המייצגים את מדינות ברזיל. הסרט נושא את המוטו "סדר וקדמה".

צבעים:

• ירוק (יערות)
• צהוב (אוצרות מינרליים/זהב)
• כחול (שמיים)

הטריקולור הגרמני המודרני מייצג את האחדות והדמוקרטיה הגרמנית מאז התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

דגל הטריקולור של ונצואלה נוצר על ידי מירנדה ב-1806. ב-2006 נוספה קשת של 8 כוכבים במקום 7.

אלמנטים:

8 כוכבים המייצגים את 7 המחוזות המקוריים שחתמו על עצמאות המדינה, ועוד אחד שנוסף בצו נשיאותי לייצוג שטחים נוספים.

צבעים:

• צהוב (עושר היבשת)
• כחול (הים שמפריד בין המדינה לבין הדיכוי הספרדי)
• אדום (עצמאות ודם)

דגל "הכוכב הבודד" של טקסס הוא סמל עוצמתי לזהותה הייחודית של המדינה, לעברה כרפובליקה עצמאית ולערכי החופש שלה. הדגל אומץ רשמית ב-25 בינואר 1839, על ידי הקונגרס של רפובליקת טקסס. למרות שיוצרו המדויק אינו ידוע בוודאות, העיצוב הושפע מדגלים קודמים ומסמלים שהשתמשו בהם לוחמי העצמאות הטקסנים במאבקם נגד מקסיקו.

לאחר שטקסס הצטרפה לאיחוד ב-1845, הפך דגל הרפובליקה לדגל המדינה הרשמי. לאורך השנים הפך הדגל למוקד של גאווה מקומית עמוקה; הוא מונף בכל פינה במדינה, ולעתים קרובות מופיע לצד דגל ארצות הברית, תוך שמירה על מעמד מיוחד שמאפשר לו, על פי הפרוטוקול, להתנוסס באותו גובה של דגל הלאום האמריקני.

אלמנטים וצבעים

הדגל מורכב משלושה צבעים בולטים, שלכל אחד מהם משמעות רשמית המעוגנת בחוקי המדינה: הכחול מסמל נאמנות, הלבן מייצג טוהר, והאדום מסמל גבורה. הפס האנכי הכחול בצד שמאל מייצג את הערנות והנחישות של תושבי טקסס. הכוכב הבודד, הממוקם במרכז השדה הכחול, הוא האלמנט המזוהה ביותר עם הדגל – הוא מסמל את המדינה כולה כאחדות אחת, ומזכיר את התקופה שבה טקסס הייתה רפובליקה עצמאית (בין 1836 ל-1845) לפני שהצטרפה לארצות הברית.

דגל יפן, המכונה 'נישוקי', מסמל את השמש העולה. הוא מייצג את המסורת העתיקה והזהות הלאומית הייחודית של יפן.

עיצובו של דגל ישראל נבחר באופן רשמי ב-28 באוקטובר 1948, חמישה חודשים לאחר הכרזת העצמאות. הוא מבוסס על עיצוב שהוצג לראשונה בקונגרס הציוני הראשון ב-1897. הבחירה בצבעים כחול ולבן נועדה לשמר את מסורת ה"טלית" ובכך לחבר את השאיפה הלאומית המודרנית לשורשים דתיים והיסטוריים עתיקי יומין.

אלמנטים ומשמעות:

• הרקע הלבן: מסמל טוהר, התחדשות ודף חלק שעליו נכתבת ההיסטוריה של המדינה.
• הפסים הכחולים: משקפים את צבעי הטלית המסורתית ומרמזים על התקווה והשמיים.
• מגן דוד: סמל יהודי עתיק, שבתקופה המודרנית הפך למזוהה ביותר עם הזהות היהודית, הציונית והלאומית. הוא מסמל את הקשר בין העבר היהודי המפואר לבין התקומה הריבונית בארץ ישראל.

מאז עצמאותה של מקסיקו, דגלה הייחודי מייצג את ההיסטוריה התרבותית העשירה של המדינה ואת חוסנה. מצבעיו ועד לתיאור המורכב של עיט האוכל נחש, הדגל גדוש בסמליות ובהיסטוריה.

לאורך 11 שנות המאבק לעצמאות מקסיקו, נעשה שימוש בדגלים ובכרזות שונים. בין הדגלים המוקדמים ביותר הייתה כרזה צהובה המתארת את הבתולה מגוואדלופ, שהונפה על ידי מנהיג המרד, האב הידאלגו ותומכיו, במהפכת 1810. כאשר ספרד חתמה על אמנת קורדובה ב-1821, זכתה עצמאותה של מקסיקו להכרה, והדגל הרשמי הראשון נקרא "דגל שלוש הערבויות", שייצג את הברית בין כוחות הצבא המלוכניים לבין המורדים. דגל זה הציג את ערכת הצבעים הנוכחית של דגל הלאום של מקסיקו; פסים אלכסוניים בירוק, לבן ואדום, כל אחד מהם מנוקד בכוכב מוזהב בעל שישה קודקודים. בגרסה זו של העיצוב, לבן סימל את הקתוליות, ירוק ייצג עצמאות פוליטית, ואדום סימל אחדות.

הדגל שונה מאוחר יותר כדי להציג פסים אנכיים, וגרסה של סמל העיט נוספה ב-1823 כסמל לזהות לאומית, על פי ה-"Mexico Daily Post".

תחת ממשלתו של בניטו חוארס, בין השנים 1858 ל-1872, השתנו המשמעויות הרשמיות של הצבעים כדי לייצג את הפרדת הדת מהמדינה. במהלך השנים, שינתה מקסיקו ועיבדה את סמל הלאום פעמים רבות, דבר המשקף שינויים פוליטיים וחברתיים. הגרסה הנוכחית של דגל מקסיקו אומצה רשמית ב-16 בספטמבר 1968, על ידי הנשיא גוסטבו דיאס אורדס.

מקסיקו חוגגת את יום הדגל (Día de la Bandera) מדי שנה ב-24 בפברואר. תלמידים נוהגים לשיר את המנון ה-"El Toque de Bandera" כמסורת.

אלמנטים

אחד האלמנטים הייחודיים של דגל מקסיקו הוא סמל המדינה המרכזי שבו, המתאר עיט האוכל נחש, מעוטר בעלי דפנה וקקטוס. סמל הדגל הדרמטי מבוסס על האגדה כיצד המשיקות (או האצטקים) נדדו מאצטלאן כדי למצוא את המקום שבו יוכלו להקים את האימפריה שלהם. האל ויצילופוצ'טלי ייעץ להם שסימן – עיט הטורף נחש על גבי קקטוס נופאל – יופיע בפניהם בנקודה המדויקת שבה עליהם להתחיל בבנייה. על אי קטן במרכז אגם, נתקלו המשיקות במחזה בדיוק כפי שתיאר ויצילופוצ'טלי. הם התיישבו שם מיד וייסדו את העיר טנוצ'טיטלאן, שהיא כיום מקסיקו סיטי, בירת המדינה.

צבעים

שלושת הצבעים של דגל מקסיקו נושאים משמעות עמוקה עבור המדינה ואזרחיה: ירוק מייצג תקווה וניצחון, לבן מסמל את טוהר האידיאלים המקסיקניים, ואדום מעלה בזיכרון את הדם שניגר על ידי גיבורי האומה.

זהו אחד הדגלים הייחודיים בעולם כי הוא שונה משני צדדיו.

אלמנטים:

בצד אחד מופיע סמל המדינה (כוכב וזרי דפנה), ובצד השני מופיע חותם האוצר (אריה ושכוב ליד מוט חירות). זהו הדגל היחיד עם סמל שונה מלפנים ומאחור.

צבעים:

אדום, לבן וכחול (בהשראת הטריקולור הצרפתי שסימל חירות).

הדגל עוצב על ידי המשחרר חוסה דה סן מרטין. על פי האגדה, הוא בחר את הצבעים לאחר שראה להקה של ציפורים עם חזה לבן וכנפיים אדומות בעת נחיתתו בחופי פרו.

אלמנטים:

הדגל האזרחי כולל רק את הפסים, בעוד דגל המדינה כולל את סמל המדינה במרכז (המייצג את עולם החי, הצומח והמינרלים).

צבעים:

• אדום (דם הלוחמים)
• לבן (שלום וצדק)

הדגל אומץ במהלך המאבק לעצמאות מספרד. הוא דומה לדגל טקסס, אך כאן לכל צבע יש משמעות גיאוגרפית לצ'ילה הארוכה.

אלמנטים:

הכוכב הבודד מסמל את המדינה ואת הנחיית הדרך לקראת קדמה וכבוד.

צבעים:

• כחול (שמיים)
• לבן (שלגי האנדים)
• אדום (דם הגיבורים שנשפך במאבק)

הטריקולור הצרפתי – הכחול, הלבן והאדום – הוא אחד הסמלים המזוהים ביותר בעולם עם ערכי החירות והדמוקרטיה. מקורו של הדגל במהפכה הצרפתית של 1789. בעוד שהלבן היה צבע המלוכה הצרפתית, הצבעים כחול ואדום היו הצבעים המסורתיים של העיר פריז. שילובם יחד יצר סמל המאחד את העם עם המלוכה (בתחילת הדרך) ובהמשך סימל את ניצחון הרפובליקה. הדגל הפך לרשמי בשנת 1794, ומאז הפך לתו תקן לערכי "חירות, שוויון ואחווה" (Liberté, Égalité, Fraternité) המהווים את עמוד השדרה של החברה הצרפתית המודרנית.

בשנים האחרונות, הנשיא עמנואל מקרון החזיר לשימוש רשמי (בארמון האליזה) את הגוון הכחול הכהה ("כחול הצי") שאפיין את הדגל בתקופת המהפכה, במקום הגוון הבהיר יותר שאומץ בשנות ה-70 כדי להתאים לצבעי דגל האיחוד האירופי בטלוויזיה. זוהי הצהרה לאומית המדגישה את החיבור להיסטוריה המהפכנית המפוארת של צרפת.

אלמנטים ומשמעות:

• כחול: מייצג את צבע העיר פריז, המרכז הפוליטי והמהפכני של צרפת.
• לבן: צבע מסורתי בצרפת המקושר למלוכה הצרפתית, ובתקופת המהפכה קיבל משמעות של טוהר, שלום ואיחוד לאומי.
• אדום: גם הוא צבע המזוהה עם פריז ועם להט המהפכנים, המייצג גבורה, הקרבה ואת דמם של הלוחמים למען חירות העם.

דגל קולומביה מבוסס על דגל "קולומביה הגדולה" ההיסטורית (שכללה גם את אקוודור וונצואלה). פרנסיסקו דה מירנדה יצר את השילוב הזה.

אלמנטים:

רצועה צהובה רחבה שתופסת חצי מהדגל, כסמל לעושר האדמה והשמש.

צבעים:

• צהוב (משאבי האדמה/זהב)
• כחול (האוקיינוסים הגובלים במדינה)
• אדום (הדם שהוקרב למען החופש)

הדגל המוכר כ-'Maple Leaf' אומץ ב-1965 ומציג עלה אדר המזוהה עם הטבע והמורשת הקנדית.

דגל הפדרציה הרוסית המוכר כיום, מורכב משלושה פסים אופקיים – לבן, כחול ואדום – ואומץ לראשונה כדגל הסוחר של רוסיה כבר בשלהי המאה ה-17, בתקופת שלטונו של פיוטר הגדול. עם זאת, הוא זכה למעמדו כדגל הלאומי הרשמי רק בשנת 1896, ערב המהפכות ששינו את פני רוסיה. לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, הוחלף הדגל בסמלים הסובייטיים (הפטיש והמגל על רקע אדום). עם התפרקות ברית המועצות ב-1991, הוחזר הטריקולור ההיסטורי כדגל הרשמי של הפדרציה הרוסית, כסמל להתחדשות לאומית ולקשר לעברה הקיסרי של המדינה.

אלמנטים ומשמעות:

למרות שאין פירוש רשמי בחוקה לצבעי הדגל, מקובלות מספר פרשנויות היסטוריות ותרבותיות מושרשות:

• לבן: מייצג את החופש, העצמאות והטוהר. במובן הרוסי המסורתי, הוא מסמל לעיתים קרובות את השלג הרוסי ואת האמונה.
• כחול: מייצג את צבע השמיים, את הנאמנות ואת האמונה הנוצרית האורתודוקסית, המהווה נדבך מרכזי בזהות הרוסית.
• אדום: מסמל את האומץ, העוצמה הלאומית, את הקרבת הדם למען המולדת ואת האנרגיה החיונית של העם הרוסי.