במאה השלישית לספירה שלטה בממלכת ימטאי מלכה שכמעט איש לא הורשה לראות. הִימִיקוֹ איחדה תחת שלטונה קהילות שנקרעו במלחמות, שילבה סמכות פוליטית בכוחות דתיים, וקיימה קשרים עם קיסרי סין. ■ כמעט אלפיים שנה לאחר מותה, זהותה האמיתית ומקום קבורתה עדיין עומדים במרכז אחת המחלוקות הגדולות בחקר יפן הקדומה.
בשנת 238 לספירה הגיעו שליחים מארץ האיים וָה (Wa) אל חצרו של קיסר סין. הם נשאו עמם מנחות בשם שליטה שלא השתייכה לדגם המוכר של מלך המפקד על צבאותיו: אישה שחיה בארמון מבוצר, מוקפת באלף משרתות, נמנעת כמעט לחלוטין מחשיפה לעיני נתיניה ומנהלת את ענייני ממלכתה באמצעות מתווכים. השליחים ביקשו להעניק תוקף מדיני למעמדה, והקיסר העניק לה תואר רשמי, חותם זהב וסרט ארגמן.
שמה היה הִימִיקוֹ (卑弥呼). הימיקו, שנולדה ככל הנראה בסביבות שנת 170 לספירה ומתה בשנת 247 או 248, הייתה מלכה וכוהנת בעלת כוחות רוחניים שיוחסו לה, אשר שלטה בממלכת יַמַטַאי, בתחומי ארץ וָקוֹקוּ (倭国). היא עלתה לשלטון בסביבות שנת 190, ככל הנראה בהיותה כבת עשרים, לאחר עשרות שנים של מלחמות בין שליטי הקהילות של וָה. מלכותה התרחשה בשלהי תקופת יַאיוֹי (Yayoi), בתקופה שבה היו האיים מחולקים לישויות מדיניות רבות. חשיבותה ההיסטורית נובעת מן התיעוד הקדום יחסית של שלטונה ושל קשריה עם ממלכת קָאוֹ וֵיי הסינית, ששלטה בשנים 220 עד 265, ומן האפשרות שסיפורה קשור להתגבשות המרכזים המדיניים והדתיים של יפן הקדומה.
אלא שדווקא הדמות שהותירה רושם כה ברור על כותבי ההיסטוריה הסינים כמעט נעלמה מן התיעוד היפני המוקדם. כתבים יפניים שנערכו מאות שנים לאחר מותה אינם מזכירים אותה בשמה, אף שהם מתארים נשים אחרות שהחזיקו בסמכות דתית ומדינית. הסתירה הזאת הולידה מחלוקת היסטורית וארכאולוגית שנמשכת מאז שלהי תקופת אֶדוֹ, והתפתחה לאחד הוויכוחים המרכזיים על ראשיתה של יפן.
ארץ של מלכים רבים ומלכה אחת
לפני הימיקו: עשרות שנים של מאבק
כדי להבין כיצד הגיעה אישה בעלת סמכות דתית לשלטון על קהילות רבות, יש לחזור אל מצבה המדיני של וָה לפני עלייתה. בתיאורים הסיניים הקדומים מופיעים האיים שמדרום־מזרח למחוז טַאיְפָאנְג (Daifang) שבאזור קוריאה, כאזור הררי המוקף ים ומאוכלס ביותר ממאה קהילות. הקהילות הללו לא היו מאוחדות תחת שלטון מרכזי אחד. לכל אחת מהן היה מלך משלה, ובחלק מן התיאורים מודגש שמשרת המלך עברה בירושה.
קשרים עם סין התקיימו עוד בתקופת שושלת הָאן. משלחות מוואה הופיעו בחצר הקיסרית, אולם מספר הקהילות שקיימו יחסים באמצעות שליחים וסופרים היה קטן ממספרן הכולל. באחד התיאורים מדובר בכשלושים קהילות בלבד.
המציאות המדינית הזאת הידרדרה למאבקים ממושכים. תיאורי התקופה מדברים על שבעים או שמונים שנות אי־שקט ומלחמות בין מלכי וָה. בחיבורים סיניים מאוחרים יותר הוצבו המלחמות בתקופות שלטונם של הקיסרים הוּאַן (Huan-di), ששלט בשנים 147 עד 168, ולִינְג (Ling-di), ששלט בשנים 168 עד 189. התאריכים הללו מציבים את תקופת המשבר בין השנים 146 ל־189 בקירוב.
לאחר שנים שבהן לא הצליח גבר אחד לבסס סמכות מקובלת על כלל הקהילות, הושגה הסכמה על שליטה חדשה: אישה בשם הימיקו.
בחירתה הייתה נקודת מפנה. מלכים שנאבקו זה בזה במשך עשרות שנים קיבלו כעת מנהיגה שלא ביססה את מעמדה על סמכות מלכותית רגילה בלבד. הכוחות הדתיים שיוחסו לה, ובפרט עיסוקה בכישוף ובפולחן, היו חלק מרכזי מן האופן שבו תוארה שליטתה.
הימיקו עלתה לשלטון בסביבות שנת 190. לצד התיארוך הזה, המציב אותה בתחילת דרכה כבת עשרים, התיאורים ההיסטוריים מתייחסים אליה גם כאישה בוגרת שלא נישאה. אין הכרח לראות בשני התיאורים עדות לאותו רגע בחייה, והם משקפים פרטים שנמסרו על שלטונה בזמנים שונים.
הארמון שמעטים הורשו להיכנס אליו
בניגוד למלכים שנודעו בזכות הופעתם בציבור, הימיקו נותרה כמעט בלתי נראית. הארמון שבו התגוררה הוקף במגדלים, בגדרות עץ ובמערכי שמירה. חיילים חמושים הוצבו סביבו, והמשמעת נשמרה בקפדנות.
אלף נשים שירתו אותה, אך רק גבר אחד היה רשאי להיכנס אליה באופן קבוע, להגיש לה מזון ומשקה ולשמש כאמצעי התקשורת שלה עם העולם החיצוני. אחיה הצעיר סייע לה בניהול ענייני הממלכה, וכך נוצר שילוב בין סמכותה הדתית והמעמדית ובין הפעילות המעשית של השלטון.
הפרטים הללו אינם מאפשרים לדעת כיצד התנהלה כל החלטה שקיבלה המלכה, אך הם מציגים מבנה שלטוני מיוחד: השליטה עצמה כמעט אינה נראית, ואילו נוכחותה מורגשת דרך מערכת של מתווכים, משרתים ושומרים.
באחד התיאורים הסיניים המאוחרים יותר משתנה מספר הגברים המשרתים את הימיקו מאחד לשניים. ההבדל אינו משנה את התמונה המרכזית של הסתגרותה, אך הוא מדגים כיצד פרטי המסורת השתנו בעת שנמסרו בין חיבורים היסטוריים.
המלכה שפנתה אל קיסר סין
המשלחת של שנת 238
האירוע המדיני המתועד והמפורט ביותר בתקופת מלכותה של הימיקו התרחש בשנת 238, כאשר שליחים מטעמה הגיעו אל חצרו של הקיסר קָאוֹ רוּי (Cao Rui), שליט ממלכת קאו ויי.
השליחים נשאו עמם מנחות שכללו ארבעה עבדים גברים, שש שפחות ושתי יריעות בד מעוטרות, שאורך כל אחת מהן היה עשרים רגל, כ־6.1 מטרים. אלה היו מתנות שנועדו לבטא את היחסים בין השליטה הרחוקה ובין החצר הקיסרית הסינית.
קאו רוי לא הסתפק בקבלת המנחות. בתשובתו הרשמית הכיר במעמדה של הימיקו והעניק לה תואר בעל משמעות מדינית: שִינְגִי וָאוֹ (親魏倭王), שמשמעותו שליטת וָה הידידותית לממלכת ויי.
חותם הזהב, סרט הארגמן והתואר הרשמי העניקו ליחסים בין שתי החצרות ביטוי מוחשי. מנקודת מבטה של סין, הימיקו הוכרה כשליטה המקיימת יחסי מנחות ונאמנות עם הקיסר. מבחינת ממלכת ימטאי, הקשר העיד על יכולתה לקיים פעילות דיפלומטית עם אחת המעצמות המדיניות של מזרח אסיה באותה תקופה.
הקשרים לא הסתיימו במשלחת אחת. בכתבים היפניים המאוחרים מצוטט התיעוד הסיני שלפיו בשנת 239 שלחה מלכת וָה שליחים לויי, בשנת 240 שבו השליחים כשבידיהם הצו הקיסרי, החותם והסרט, ובשנת 243 נשלחו פעם נוספת פקידים בכירים עם מנחות. ההבדלים בין תאריך המשלחת של 238 ובין אזכורה בשנת 239 משקפים את האופן שבו נרשמו הקשרים בחיבורים השונים.
המלחמה עם ממלכת קונה
למרות ההכרה הסינית, ממלכתה של הימיקו לא הייתה חופשייה מעימותים. בשנת 247 הגיע מושל חדש למחוז דאיפאנג שבקוריאה, וָאנְג צִ'י. באותה שנה התלוננה הימיקו באופן רשמי על פעולות האיבה של הִימִיקוֹקוֹ, מלכת ממלכת קוּנָה (狗奴), ששמה נכתב בסימנים שמשמעותם המילולית היא "עבד כלב".
המושל שלח את צָ'אנְג צֶ'נְג, ששימש ממלא מקום מזכיר משמר הגבול, יחד עם הכרזה שנועדה להמליץ לצדדים על פיוס. ההתערבות הסינית מלמדת שהקשרים הדיפלומטיים שקיימה הימיקו שימשו גם ערוץ לטיפול במחלוקות בין ישויות מדיניות באזור. העימות עם קונה היה אחד הפרקים האחרונים בחייה המתועדים של המלכה.
מותה של הימיקו והמאבק על הירושה
תל קבורה ומאות מלווים
הימיקו מתה בשנת 247 או 248 לספירה, לאחר תקופת שלטון שנמשכה, על פי התיארוך המקובל של עלייתה לשלטון, קרוב לשישים שנה. מותה לווה בטקס קבורה רחב ממדים. הוקם עבורה תל עפר גדול שקוטרו תואר כעולה על מאה צעדים. למעלה ממאה מלווים, גברים ונשים, הצטרפו אליה אל הקבר, בתיאור המעיד על מותם במסגרת טקסי הקבורה. התיאור אינו מפרט את זהותם האישית, ולכן אין דרך לקבוע אם כולם השתייכו לאותם מעגלי שירות של הארמון.
לאחר מותה הוצב מלך על כס השלטון, אך האוכלוסייה לא קיבלה את סמכותו. מאבקי הירושה הידרדרו להתנקשויות ולמעשי רצח, ובמהלכם נהרגו למעלה מאלף בני אדם.
הארץ שהימיקו הצליחה לייצב לאחר עשרות שנים של מלחמות חזרה והסתבכה במאבק על זהות השליט.
המלכה בת השלוש־עשרה
הסדר הושב רק לאחר שהועלתה לשלטון נערה בת שלוש־עשרה, קרובת משפחתה של הימיקו, שנקראה אִיוֹ (壹與). בחלק מן הפרשנויות שמה נקרא טוֹיוֹ (臺與), והשוני מוסבר כאפשרות לשיבוש בהעתקת הסימנים הסיניים.
שינויי הכתיב אינם ייחודיים לשמה של המלכה הצעירה. גם שמה של ימטאי מופיע בכתיבים שונים, ובהם Yamaichi לצד Yamatai, הבדל הנוגע לסימנים הדומים 壹 ו־臺. לאחר עלייתה של איו שבו הסדר והיציבות. צ'אנג צ'נג פרסם הכרזה שהכירה בה כשליטה.
הסיפור יוצר הקבלה ברורה בין שתי נשים מאותה משפחה: הימיקו נבחרה לאחר תקופה ממושכת של מלחמות, ואילו איו הצליחה להשיב את הסדר לאחר מאבקי הדמים שפרצו בעקבות מות קודמתה.
המלכה שתועדה בסין ונעלמה מספרי ההיסטוריה ביפן
התיעוד הסיני: ממלכת ימטאי נכנסת להיסטוריה הכתובה
המסמך המרכזי שבו מופיעה הימיקו הוא ״רשומות שלוש הממלכות״, חיבור סיני שנערך בסביבות שנת 297 לספירה. החלק העוסק באנשי וָה נמצא בכרך השלושים של *ספר ויי* (魏志), ומכונה ביפן גִישִי וָאגִ'ינְדֶן (魏志倭人伝), כלומר תיאור אנשי וָה ברשומות ויי.
זהו התיאור ההיסטורי הקדום ביותר שבו מופיעות הימיקו וימטאי בשמן. הוא כולל את נסיבות עלייתה של המלכה לשלטון, המנגנון שסבב אותה, יחסיה עם סין, עימותיה ומותה.
הדיווח על התושבים כולל את התיאור הבא: ״בני וָה מתגוררים בלב האוקיינוס, על איים הרריים שמדרום־מזרח לטאיפאנג. בעבר היו בהם יותר ממאה קהילות. בתקופת שושלת האן הופיעו שליחיהם בחצר הקיסרית, וכיום מקיימות שלושים מקהילותיהם קשרים באמצעות שליחים וסופרים.״
על בחירתה של הימיקו נכתב כי בעבר שלט בארץ גבר, אך לאחר שבעים או שמונים שנות מהומות ומלחמות הגיעו התושבים להסכמה על שליטה אישה. הימיקו תוארה כמי שעסקה בכוחות על־טבעיים ובכישוף, והשפיעה בדרך זו על נתיניה. היא לא נישאה, אחיה הצעיר סייע לה, ומעטים הורשו לראותה.
הדיווחים הללו הועתקו ועובדו בחיבורים היסטוריים סיניים מאוחרים יותר, אך לא תמיד נשמרו בהם אותם פרטים.
התיאורים המאוחרים של שושלות האן וסווי
״ספר האן המאוחרת״, שנערך בסביבות שנת 432, חוזר על תיאור הקהילות הרבות של וָה ועל קשריהן עם סין. הוא מזכיר את כיבוש צ'אוֹשְׂיֵאן (Chaoxian) שבצפון קוריאה בידי הקיסר ווּ משושלת האן, ששלט בין 140 ל־87 לפני הספירה, ומציין שלאחר מכן קיימו קרוב לשלושים קהילות קשרים עם החצר הסינית.
החיבור מתאר מלכים תורשתיים ומזהה את מקום מושבו של "מלך וָה הגדולה" עם יָמַדַאי (Yamadai), שם המופיע כצורה נוספת של ימטאי או ימאטו. הניסוח שונה מזה המציג את הימיקו כמלכה, אולם בהמשך מתוארת בפירוש עלייתה לשלטון.
הימיקו מופיעה בו כאישה שלא נישאה, שעסקה בכישוף ובפולחן והשפיעה על האוכלוסייה באמצעות סמכותה הדתית. אלף משרתות עמדו לשירותה, מעט אנשים ראו אותה, וארמונה היה מוגן בחומות, בגדרות ובשומרים חמושים. החוקים והמנהגים תוארו כנוקשים.
בחיבור *ספר סווי* (Sui Shu), משנת 636, נמסר תיאור דומה של שנים שבהן הארץ הייתה שרויה באי־סדר וללא שליט. הימיקו איחדה את הארץ באמצעות השפעתה הדתית ונבחרה למלכה. אחיה הצעיר סייע לה בענייני המינהל, והיא חיה בארמון מבוצר ומוגן.
אלא שבחיבור הזה מופיעים שני גברים ששימשו אותה והעבירו את הודעותיה, לעומת גבר אחד בתיאורים האחרים. השינויים הללו מזכירים כי גם כאשר מספר חיבורים מספרים את אותו הסיפור, הם אינם בהכרח מוסרים אותו בנוסח זהה.
השתיקה של הקוג'יקי והניהון שוקי
הפער החריף ביותר מתגלה כאשר עוברים אל שני החיבורים היפניים הקדומים: ״קוֹגִ'יקִי״, שנערך בסביבות שנת 712, ו״נִיהוֹן שוֹקִי״, שנערך בסביבות שנת 720. בשניהם נעדר שמה של הימיקו.
היעדרותה מסקרנת במיוחד משום שהניהון שוקי מצטט שלוש פעמים את הדיווחים הסיניים על שליטי וָה ועל המשלחות שהגיעו לממלכת ויי בשנים 239, 240 ו־243. כלומר, החיבור היפני אינו מתעלם לחלוטין מן המידע על הקשרים המדיניים של התקופה, אך אינו מציג את הימיקו כשליטה הנושאת שם עצמאי.
אין אפשרות לקבוע בוודאות אם עורכי החיבורים הכירו את סיפורה ובחרו שלא להזכירו, או אם פעלו במסגרת מסורות היסטוריות שלא כללו אותו. עצם נסיבות חיבורם של הטקסטים הללו ממשיכות לעורר דיון מחקרי.
עם זאת, שני החיבורים מזכירים נשים בעלות מעמד דתי ושליטוני שמעשיהן עוררו ניסיונות לזהות אותן עם הימיקו. שלוש מהן עומדות במרכז הדיון: ימטו־טוטוהי־מומוסו, ימטוהימה והקיסרית ג'ינגו.
הנסיכות והכוהנות שאולי הסתתרו מאחורי שמה של הימיקו
ימטו־טוטוהי־מומוסו: הנסיכה, האל והנחש
יַמַטוֹ־טוֹטוֹהִי־מוֹמוֹסוֹ מתוארת כבתו של הקיסר קוֹרֵיי וכדודתו של הקיסר סוּגִ'ין, הקיסר העשירי לפי המסורת היפנית. תקופת שלטונו המסורתית של סוג'ין מוצבת בין השנים 97 ל־30 לפני הספירה, אולם התאריכים הללו אינם מאומתים היסטורית.
בקוג'יקי אין תיאור שלה מן הסוג המופיע בניהון שוקי. בחיבור המאוחר היא מוצגת כאישה נבונה ובעלת יכולת לחזות את העתיד. לאחר שורה של אסונות לאומיים כינס הקיסר את "שמונים רבבות האלים" וביקש לברר באמצעות ניחוש דתי כיצד ניתן להשיב את השקט.
הנסיכה נשאה דברים בהשראת האל אוֹמוֹנוֹנוּשִי, המתואר כאל רב־עוצמה הקשור לאזור ימטו ולהר מִיוָוה. המסר שהעבירה לקיסר היה כי עליו לעבוד את האל כראוי אם ברצונו להשיב את השלום לארצו.
הקיסר שאל מי האל המוסר לו את ההוראות, ונענה: ״אני האל השוכן בתחומי ארץ ימטו, ושמי אוֹהוֹ־מוֹנוֹ־נוּשִי נוֹ קָאמִי.״
אלא שגם לאחר הפולחן שיועד לאותו אל, התוצאות לא היו כמצופה. סיפור חייה של הנסיכה פונה משם לכיוון אישי וטרגי.
על פי האגדה, ימטו־טוטוהי־מומוסו נישאה לאל, אך הוא נהג לבקר אותה בשעות הלילה בלבד. היא ביקשה ממנו להישאר עד הבוקר כדי שתוכל לראות את פניו. האל נענה לבקשתה והודיע כי ייכנס לתוך תיבת כלי הרחצה שלה, אך הזהיר אותה שלא להיבהל ממראהו.
״מאחר שאדוני לעולם אינו נראה בשעות היום, איני יכולה להביט כראוי בפניו הנאצלים. אני מפצירה בו להמתין מעט, כדי שמחר בבוקר אוכל לראות את יופיו.״
האל השיב כי בקשתה מוצדקת והבטיח להופיע לפניה למחרת. כאשר פתחה הנסיכה את התיבה גילתה בתוכה נחש יפהפה, שאורכו ועוביו דמו לחוט ששימש בבגד. היא נבהלה וזעקה. האל, שהתבייש בתגובתה, קיבל דמות אדם ונזף בה על שהשפילה אותו, לפני שעלה אל הר מימורו.
ימטו־טוטוהי־מומוסו התחרטה על מעשיה. הסיפור מתאר כיצד התיישבה ופצעה את עצמה באיבר מינה באמצעות מקל אכילה, פציעה שהביאה למותה. היא נקברה באוֹהוֹ־צִ'י (Oho-chi), ואת קברה כינו "הָאשִי נוֹ הָאקָה" (Hashi no haka), קבר מקל האכילה. האגדה הזאת העניקה משמעות מיוחדת לאתר הקבורה הָאשִיהָאקָה קוֹפוּן שבסָקוּרַאי, במחוז נָארָה.
הקשר האפשרי בין האתר לבין הימיקו מעורר עניין משום שקבורתה של המלכה מתוארת בתיעוד הסיני כתל גדול במיוחד. עם זאת, הזיהוי עם הנסיכה האגדית אינו מבוסס רק על דמיון בין תיאורי הקברים, וההבדלים הכרונולוגיים בין הדמויות מחייבים זהירות.
ימטוהימה: הנסיכה שחיפשה בית לאלת השמש
דמות נוספת שהוצעה לזיהוי עם הימיקו היא יַמַטוֹהִימֶה נוֹ מִיקוֹטוֹ, בתו של הקיסר סוּאִינִין, הנחשב לקיסר האחד־עשר במסורת היפנית. תקופת שלטונו המסורתית של סואינין מוצבת בין שנת 29 לפני הספירה לשנת 70 לספירה, וגם תיארוך זה אינו מבוסס על אימות היסטורי עצמאי. הקוג'יקי מציג את ימטוהימה כבת הרביעית מבין חמשת ילדיו של סואינין, וככוהנת הגדולה של מקדש האלה אָמַטֶרָאסוּ באִיסֶה.
בנִיהוֹן שוֹקִי מתואר כיצד הטיל עליה הקיסר למצוא מקום קבוע למקדשה של אלת השמש. ימטוהימה נדדה במשך שנים בניסיון למלא את המשימה, עד שהאלה עצמה הורתה לה להקים את המקדש באיסה, המקום שבו ירדה לראשונה מן השמים.
תפקידה ככוהנת המקיימת קשר עם האלה העניק לה מקום בדיונים על זהותה של הימיקו, אף שהכרונולוגיה המסורתית שלה מוקדמת בהרבה מתקופת חייה של מלכת ימטאי.
אולי יעניין אותך
הקיסרית ג'ינגו: המלכה שכבשה ארץ מעבר לים
הדמות השלישית, ואולי המפורסמת ביותר מבין המועמדות לזיהוי עם הימיקו, היא הקיסרית גִ'ינְגוּ.
ג'ינגו הייתה רעייתו של הקיסר צ'וּאַי (Chūai), הנחשב לקיסר הארבעה־עשר במסורת היפנית ושנות שלטונו האגדיות מוצבות בין 192 ל־200 לספירה. לאחר מותו, בסביבות שנת 200, מסופר כי ג'ינגו שימשה עוצרת עד שבנה, הקיסר העתידי אוֹגִ'ין (Ōjin), הגיע לכס השלטון. תקופת שלטונו המסורתית של אוג'ין, הקיסר החמישה־עשר, מוצבת בשנים 270 עד 310. ג'ינגו עצמה מתוארת כמי שפעלה כעוצרת בתקופה שבין 201 ל־269 בקירוב.
שני החיבורים היפניים מספרים סיפור דומה על תקופתה. הקיסר צ'ואי התכוון לצאת למלחמה נגד בני קוּמָאסוֹ, אולם במהלך התייעצות עם שריו מסרה ג'ינגו מסר נבואי שלפיו עליו לשנות את יעד מסעו ולפלוש לסִילָה (Silla), ממלכה בקוריאה.
בקוג'יקי מתואר המסר כך: ״מערבה מכאן קיימת ארץ, ובארץ הזאת מצויים אוצרות רבים ומסנוורים, מזהב וכסף ועד לאוצרות אחרים. כעת אעניק לך את הארץ הזאת.״
הניהון שוקי מוסיף תיאור מפורט יותר של אותו מסר: ״מדוע צריך הקיסר להיות מוטרד משום שבני קומאסו אינם נכנעים? זו ארץ חסרת חשיבות. האם ראוי לגייס צבא כדי לתקוף אותה? קיימת ארץ טובה ממנה, ארץ של אוצרות שאפשר להשוות את יופייה לזה של אישה יפה. זו ארץ מוּקַאטְסוּ, הארץ שמנגד, הזוהרת לעין. מצויים בה זהב וכסף וצבעים מרהיבים לרוב. היא נקראת ארץ סילה של כיסוי עץ התות המשמש לייצור נייר. אם תעבוד אותי כראוי, הארץ תיכנע מעצמה, וחרבך לא תוכתם בדם.״
הקיסר לא האמין למסר. הוא טען שהאלים משקרים, משום שממערב אינו רואה אלא ים. בגרסת הקוג'יקי הוא מת מיד לאחר מכן, ואילו הניהון שוקי מתאר את מותו לאחר שיצא למלחמה נגד קומאסו.
לאחר מות בעלה גילתה ג'ינגו כי היא בהיריון. היא תכננה והובילה בעצמה, על פי המסורת, מסע כיבוש מוצלח של סילה, ילדה את הקיסר העתידי אוג'ין וחזרה לשלוט בימטו.
הניהון שוקי מוסיף כי ג'ינגו ביקשה לברר אילו אלים הביאו לקללת בעלה. היא הקימה "ארמון פולחן", מילאה בעצמה את תפקיד הכוהנת ושמעה את האלים חושפים את זהותם. לפי הסיפור, המסרים הגיעו מאמטראסו שבאיסה ומאלוהות קוריאנית בלתי מזוהה הקשורה למוקטסו.
הדמיון האפשרי להימיקו נובע ממעמדה של ג'ינגו כאישה ששילבה הנהגה מדינית וסמכות דתית, ומן הקרבה היחסית בין התקופות שבהן מסורות שונות ממקמות את שתי הדמויות.
אולם קיים הבדל יסודי: בעוד הימיקו מתוארת כאישה שלא נישאה ואחיה הצעיר סייע לה בשלטון, ג'ינגו מתוארת כאשת קיסר ואם ליורשו. אין גם זהות מלאה בין האירועים והכרונולוגיות.
למרות מעמדה במסורת היפנית הקדומה, היסטוריונים מתקופת מֵייגִ'י, שנפתחה לאחר שנת 1868, הוציאו את ג'ינגו מרשימת קיסרי יפן. בעקבות שינוי זה נחשבת הקיסרית סוּאִיקוֹ, ששלטה בשנים 593 עד 628, לשליטה הראשונה ביפן אשר מעמדה כשליטה אישה ניתן לאימות היסטורי.
גם בקוריאה זכרו את הימיקו
עדות נוספת, מאוחרת בהרבה מן האירועים עצמם, מופיעה בחיבור הקוריאני ״סָאמְגוּק סָאגִי״, דהיינו "תולדות שלוש הממלכות", שהושלם בשנת 1145. החיבור מציין כי במאי 173 שלחה המלכה הימיקו שליח אל המלך אָדַלָּה מסילה.
הידיעה הזאת יוצרת קושי כרונולוגי מעניין. אם הימיקו נולדה בסביבות שנת 170 ועלתה לשלטון בשנת 190, אין אפשרות פשוטה ליישב תיאור של משלחת מדינית ששלחה כבר בשנת 173 עם תולדות חייה המקובלות. עצם קיומו של האזכור הקוריאני חשוב לדיון על מסורות זיכרון היסטוריות, אך אין להתייחס לתאריך המופיע בו כאל הוכחה חד־משמעית לפעילותה המדינית של הימיקו באותה שנה.
מה פירוש השם הימיקו?
שלושה סימנים סיניים ושם יפני קדום
גם שמה של המלכה הפך למוקד מחקר בפני עצמו. השם נכתב בסימנים 卑彌呼, ובכתיב סיני מפושט 卑弥呼. ביפנית מודרנית מקובלות הקריאות Himiko ולעיתים Hibiko, ואילו במנדרינית מודרנית מופיעות הקריאות Bēimíhū או Bìmíhū. אך הקריאות המודרניות אינן משקפות בהכרח את האופן שבו נשמע השם במאה השלישית לספירה.
הסופרים הסינים תיעתקו שם שהגיע מלשונם של אנשי וָה, ששחזורה אינו ודאי. נוסף על כך, ההגייה הסינית עצמה השתנתה לאורך הדורות, ולכן אין אפשרות פשוטה לקרוא את שלושת הסימנים בהגייתם המודרנית ולהניח שכך נשמע שמה המקורי של המלכה.
גם משמעות הסימנים אינה מספקת פתרון ברור. הסימן 卑 קשור במשמעויות של נחיתות, שפלות או ענווה; הסימן 彌 או 弥 קשור למילוי, כיסוי או שלמות; והסימן 呼 מציין נשיפה, קריאה או צעקה.
ניסיונות לשחזר את ההגייה המקורית
חוקרים אחדים ניסו לשחזר את הצליל הסיני של השם בתקופות הקדומות.
בֶּרְנְהַרְד קָארְלְגְרֶן (Bernhard Karlgren) הציע את הצורה pjiḙ-mjiḙ-χuo; לִי פָאנְגְגְוֵוי (Li Fanggui) הציע pjie-mjie-χwo; וִילְיָאם ה' בַּקְסְטֶר (William H. Baxter) הציע pjie-mjie-xu. אֶדְוִין ג' פּוּלִיבְּלַנְק (Edwin G. Pulleyblank) הציע pji-mji-χɔ או pjiə̌-mjiə̌-χɔ, ואילו אַקְסֶל שׁוּסְלֶר (Axel Schuessler), שבחן את הסינית של תקופת האן המאוחרת, הציע pie-mie-hɑ.
השחזורים הללו שונים במידת־מה זה מזה, אך כולם ממחישים את המרחק שבין הקריאה המודרנית ובין הניסיון לשחזר את הצליל הקדום.
גם התפתחות השפה היפנית מסבכת את הדיון. העיצור h המופיע ביפנית המודרנית התפתח במקרים מסוימים מעיצור קדום יותר, המתואר כ־p. משום כך נעשה ניסיון לקשור את הקריאה Himiko לצורה משוחזרת ביפנית עתיקה, ״Pimeko״.
אלא שהבלשן רוֹי אַנְדְרוּ מִילֶר (Roy Andrew Miller) ערער על עצם קיומה של אותה מילה. מילר טען כי ״Pimeko״ אינה מילה מתועדת ביפנית העתיקה, אלא יצירה לקסיקוגרפית שנולדה מתוך הניסיון להסביר את התעתיק הסיני. לדבריו, הצורה נכנסה למילונים יפניים מסוימים, ובהם אף מילונו של קִינְדַאִיצִ'י, אף שלא הייתה עדות עצמאית לשימוש בה.
מילר עמד על כך שהרכיב האחרון של התעתיק הסיני אינו תואם את העיצור שהיה צפוי להופיע אילו הסתיים השם בסיומת היפנית העתיקה ko. בהקשרים אחרים, כדוגמת המילה Piko, מופיע תעתיק סיני הכולל עיצור k, ואילו במקרה של הימיקו מופיע צליל אחר. לכן הסיק שאין אפשרות לשחזר בביטחון את סיומו של השם המקורי. עם זאת, הוא סבר שהחלק הראשון עשוי להיות קשור למילה היפנית העתיקה Pime.
המילה הִימֶה (姫), שפירושה ביפנית המאוחרת נסיכה או אישה ממוצא רם, קשורה בדיון הזה. מילר הסביר את מקורה הקדום באמצעות המרכיבים hi, שמשמעותו שמש, ו־me, שמשמעותו אישה.
לעומתו, רְיוּסָקוּ צוּנוֹדָה הציע כי Pimiko נגזר מתואר יפני קדום הדומה ל־himeko, שפירושו נסיכה, כלומר שילוב של hime עם הסיומת הנשית ko, שמשמעותה המילולית ילד. השם Himeko עצמו מתואר כשם פרטי בלתי נפוץ. הוצעו גם הסברים הקושרים את השם לאלה אמטראסו ולשמש. אחד מהם משלב את hi, שמש, עם miko, כוהנת או אישה העוסקת בפולחן. הסבר אחר מציע את הצירוף hime-miko, שפירושו נסיכה־כוהנת.
החוקר ג'וֹן ר' בֶּנְטְלִי (John R. Bentley) הציע כיוון שונה, המבוסס על רכיבים לשוניים הקשורים לממלכת בֶּקְגֶ'ה (Baekje) שבקוריאה. הוא קשר את הרכיב \*pye למשמעות מערב, את \*me לקידומת כבוד ואת \*hɔ למשמעות יורש, ופירש את התעתיק הסיני ככינוי המתאר יורש מכובד של המערב.
שפע ההשערות מעיד עד כמה קשה לזהות שם קדום שנמסר באמצעות תעתיק לשוני חיצוני. גם לאחר שחזור הגיות, השוואות לשוניות ובחינת מונחים דתיים, אין הסכמה מחקרית על משמעותו המקורית של השם הימיקו.
היכן שכנה ממלכת ימטאי?
קיושו או ימטו: המחלוקת הגדולה
הוויכוח על מקומה של ימטאי נמשך מאז שלהי תקופת אדו. שתי האפשרויות המרכזיות הן צפון האי קְיוּשוּ, במערב יפן, או חבל יַמַטוֹ המסורתי שבאזור קִינְקִי, במרכז האי הוֹנְשוּ. ההבדל הגאוגרפי הזה משמעותי משום שהוא נוגע לשאלת מיקומו של אחד המרכזים המדיניים הקדומים המתוארים במזרח אסיה, וליחס האפשרי בינו לבין שושלת הקיסרים היפנית.
הארכאולוג קֵייגִ'י אִימָמוּרָה תיאר את המחלוקת על ימטאי כגדולה שבמחלוקות הנוגעות להיסטוריה הקדומה של יפן. למרות עשרות שנים של דיון, המיקום לא הוכרע באופן המקובל על כל החוקרים. כבר בתקופת אדו התווכחו ההוגים אַרַאי הָקוּסֶקִי ומוֹטוֹאוֹרִי נוֹרִינָאגָה על מידת האמינות של התיעוד הסיני לעומת המסורות היפניות.
אראי, שפעל מתוך מסגרת חשיבה קונפוציאנית, נטה להעניק אמינות רבה יותר לחיבורים הסיניים. הוא זיהה את הימיקו עם הקיסרית ג'ינגו ואת ימטאי עם ימטו. מוטואורי, שעסק במסורת הלימוד הלאומית היפנית המכונה קוֹקוּגָאקוּ, העניק משקל רב יותר להיסטוריה המיתית היפנית. הוא דחה את האופן שבו שולבו ציטוטי התיעוד הסיני בניהון שוקי וטען כי הם תוספות מאוחרות.
כדי להסביר את הפער בין הכתבים הציע מוטואורי השערה מיוחדת: מלך מאזור קומאסו שלח שליחים שהתחזו לנציגיה של ג'ינגו. החצר הסינית, שלא הכירה את זהותם האמיתית, סברה כי הם שליחיה של הימיקו.
ההשערה הזאת, המכונה גִיסֶן סֶטְסוּ, זכתה להשפעה ניכרת במשך כמאה שנה לאחר שהוצגה. שני ההוגים ניסו למעשה לפתור את אותה בעיה, אך ניגשו אליה מכיוונים מנוגדים. האחד העדיף את התיעוד הסיני וניסה להתאימו למסורת היפנית; האחר העדיף את המסורת היפנית וניסה להסביר כיצד התקבל הרישום הסיני.
ממלכת נאקו, חותם הזהב והקשר לקיושו
אפשרות נוספת שהועלתה קושרת את הימיקו לממלכת נָאקוֹ, שאותה מיקם צונודה בקרבת הָאקָאטָה של ימינו, בצפון קיושו. ממלכה זו נקשרה לחותם מלכותי מזהב שנשלח אליה מאת הקיסר גוּאַנְגְווּ משושלת האן.
נאקו התקיימה ככל הנראה מן המאה הראשונה ועד ראשית המאה השלישית לספירה. היא עשויה הייתה להיות ישות עצמאית, ואולי אף יריבה לבית הקיסרי שמרכזו המשוער היה בימטו שבהונשו.
התיאורים הקדומים קושרים גם את מוצאה של השושלת הקיסרית, החל מן הקיסר האגדי גִ'ימוּ (Jimmu), לאזור טָאקָאצִ'יהוֹ (Takachiho) שבחבל הְיוּגָה (Hyūga), בדרום־מזרח קיושו, אזור המזוהה עם קומאסו.
קומאסו נקשרה גם לממלכת קוּנָקוֹקוּ, שנשלטה בידי יריבה של הימיקו, המלך הימיקוקו. הקשרים הגאוגרפיים והמסורתיים הללו תרמו לדיון על האפשרות שמרכז שלטונה של הימיקו היה בקיושו ולא באזור ימטו.
עם זאת, עצם קיומם של קשרים בין האזורים והשמות אינו מכריע את שאלת מקומה של ימטאי.
מהפכת המחקר בתקופת מייג'י
לאחר רסטורציית מייג'י בשנת 1868 החלו היסטוריונים יפנים לאמץ שיטות מחקר שהתבססו על ביקורת מקורות, ובהן הגישה המזוהה עם ההיסטוריון האירופי לֵאוֹפּוֹלְד פוֹן רַאנְקֶה.השינוי הזה השפיע על האופן שבו נקראו הכרוניקות היפניות הקדומות.
החוקר נָאקָה מִיצ'יוֹ טען כי הכרונולוגיה של הניהון שוקי אינה מהימנה לתקופות שקדמו למאה הרביעית לספירה. בעקבות התאמות הכרונולוגיה הוא הציב את ג'ינגו במאה הרביעית, ומכאן הסיק שלא ייתכן ששלטונה חפף לזה של הימיקו.
הסינולוג שִירָאטוֹרִי קוּרָאקִיצִ'י העלה אפשרות שעורכי הניהון שוקי ניסו לקשור את סמכותה הדתית של הימיקו לדמותה של ג'ינגו. נָאיטוֹ טוֹרָאגִ'ירוֹ הציע לזהות את הימיקו עם ימטוהימה, הכוהנת הגדולה של מקדש איסה, ואף סבר כי צבאות וָה השיגו שליטה בדרום קוריאה.
החוקר הִיגוֹ קָאזוּאוֹ תמך בזיהויה של הימיקו עם ימטו־טוטוהי־מומוסו, דודתו של הקיסר סוג'ין. אחת הסיבות לכך הייתה התאמה אפשרית בין קוטרו של תל הקבורה בהאשיהאקה ובין התיאור הסיני של קברה של הימיקו. השערתו של היגו זכתה לתומכים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
חוקר אחר, שִידָה פוּדוֹמָארוּ, ראה בדמותה של הימיקו ביטוי לסמכות הפוליטית שהחזיקו נשים בראשית ההיסטוריה של יפן. המחלוקת חדלה אפוא להיות שאלה של זיהוי מקום בלבד. היא נעשתה גם דיון באופייה של המנהיגות הקדומה, במקומן של נשים, בסמכות הדתית ובאופן שבו נוצרו מסורות היסטוריות.
הימיקו בעיני היסטוריונים מרקסיסטים
חוקרים יפנים מאוחרים יותר ניסו לפרש את תקופת הימיקו במסגרת תפיסות היסטוריוגרפיות מרקסיסטיות.
מָאסָאקִי אוּאֶדָה תיאר את ממלכתה כמדינה רודנית שהתבססה על מערכת כללית של עבדות. לעומתו, מִיצוּסָאדָה אִינוֹאוּאֶה הציג את ימטאי כמעין איזון בין ישויות מדיניות קטנות, תוך הדגשת רכוש משותף וביטוי פוליטי של הקהילה.
ההבדל בין הגישות ממחיש עד כמה אותו תיעוד קדום יכול לשמש בסיס לפרשנויות שונות מאוד של המבנה החברתי והפוליטי.
בשלהי שנות השישים של המאה העשרים התרחב הדיון במידה ניכרת במסגרת מה שכונה "גל ימטאי". היסטוריונים, בלשנים וארכאולוגים פרסמו מחקרים חדשים, והוויכוח משך אליו גם לאומנים יפנים, סופרי מסתורין וחוקרים חובבים. לצד המחקר האקדמי הפכה הימיקו לדמות בעלת נוכחות ציבורית רחבה.
האם קברה של הימיקו נמצא בנארה?
תל הקבורה של האשיהאקה
אחד האתרים המזוהים ביותר עם הדיון על הימיקו הוא האשיהאקה קופון שבסָקוּרָאי, במחוז נארה. זהו תל קבורה גדול המשתייך לעולם הקבורה של תקופת קוֹפוּן (Kofun). המונח קופון מתייחס לתלי קבורה, ובהם תלוליות בעלות צורה המזכירה חור מנעול במבט מלמעלה.
התפתחות הקברים הללו קשורה למעבר שבין שלהי תקופת יאיוֹי לראשית תקופת קופון, תקופה החופפת בקירוב למאות השנייה והשלישית לספירה שבהן חיה הימיקו.
התיאור הסיני של תל הקבורה שלה, שקוטרו עלה על מאה צעדים, עשוי להיות אחד האזכורים הכתובים הקדומים ביותר לקבורה מן הסוג שהתפתח בתקופת קופון. צורתו וממדיו של האשיהאקה הביאו חוקרים לקשור אותו לקברה של המלכה, ובמיוחד לאור האגדה היפנית המזהה את המקום עם קברה של ימטו־טוטוהי־מומוסו.
תצלומי אוויר של האתר, שנכללו במידע הגאוגרפי של משרד הקרקעות, התשתיות, התחבורה והתיירות של יפן, מציגים תל גדול ומוארך, מכוסה עצים, שבסביבתו דרכים ובתים. תיארוך פחמן־14 שהוצג במחקר הארכאולוגי הצביע על תקופה שבין השנים 240 ל־260 לספירה בקירוב. תוצאה זו חיזקה את העניין בזיהוי האפשרי עם הימיקו, שמתה בשנת 247 או 248.
אולם התאמה כרונולוגית אינה שקולה להוכחת זהות הקבורה. הימיקו לא זוהתה בוודאות עם הנקברת באתר, ומיקומה המדויק של ממלכתה עדיין שנוי במחלוקת.
מאה מראות הברונזה
ממצאים נוספים שנקשרו להימיקו הם מראות ברונזה בסגנון סיני שהתגלו בחפירות של אתרים מתקופות יאיוֹי וקופון באזור קינקי. חלק מהמראות משתייכות לסוג המכונה שִינְג'וּ־קְיוֹ, מראות המעוטרות בדמויות אלים ובעלי חיים.
העניין בהן נובע מן התיעוד הסיני שלפיו הקיסר קאו רוי העניק להימיקו מאה מראות ברונזה. חוקרים התומכים בזיהוי ימטאי עם אזור קינקי קישרו בין המתנה הקיסרית ובין המראות שהתגלו באתרים ארכאולוגיים באזור. אחרים התנגדו לזיהוי הזה, ולא ראו בממצאים הוכחה מספקת לכך שהמראות אכן היו חלק מהמתנה שנמסרה להימיקו.
הדיון הארכאולוגי נוגע אפוא לא רק למועד ייצורן של המראות, אלא גם לשאלת מקורן, נסיבות הגעתן והקשר האפשרי בינן לבין חצר המלוכה של ימטאי.
הימיקו בעיני המחקר: מלכה, כוהנת או מנהיגה סמלית?
השאלות על זהותה של הימיקו אינן מסתכמות במיקומו של קברה. במחקר ההיסטורי והארכאולוגי הוצעו דרכים שונות להבין את תפקידה במסגרת המדינית של וָה.
יש שהציגו אותה כשליטה בעלת סמכות פוליטית ממשית, ויש שראו בה בראש ובראשונה דמות דתית, שמעמדה נבע מן היכולת לקשר בין הקהילות לבין העולם העל־טבעי.
אחת האפשרויות שהועלו היא שהימיקו שימשה יועצת שמאנית לברית של ראשי שבטים ומלכים מקומיים. במסגרת כזאת, שליחים סינים שפגשו את נציגי הממלכה עשויים היו לתאר אותה כמלכה השלטת, אף שהמבנה הפוליטי היה מורכב יותר.
גישות אחרות קישרו אותה לשינויים במעמדן של נשים בתקופה הקדומה. חלקן תיארו את דמותה כביטוי למעבר מחברות שבהן פעלו כוהנות ואלוהויות נשיות למבנים שלטוניים בעלי סמכות גברית. בדיונים הללו הופיעה גם האפשרות של קשר למסורות של כוהנות מתקופת ג'וֹמוֹן (Jōmon), שקדמה ליאיוֹי.
פרשנויות נוספות השתמשו בדמותה כדי לדון בשאלת התפתחותו של המוסד הקיסרי ביפן, באפשרות של שלטון משותף למלכה־כוהנת ולמלך, ואף בקשרים צבאיים ומדיניים בין יפן לקוריאה.
בין התיאוריות שהשתלבו בדיון על ההיסטוריה הקדומה של יפן הופיעה גם "תיאוריית רוכבי הסוסים" של נָאמִיוֹ אֶגָאמִי (Namio Egami), שעסקה באפשרות של חדירת כוחות רכובים ליבשת ולאיים ובשאלות על מוצאה של האליטה השלטת. לצד זאת הופיעו השערות על כיבושי יפן בקוריאה ועל כיבוש יפן בידי כוחות מונגוליים.
הקשרים הללו לא הפכו לחלק מוסכם מתולדות חייה של הימיקו. הם מדגימים כיצד דמות שתיעודה מוגבל יחסית נעשתה נקודת מוצא לדיונים רחבים על מוצא המדינה, מבנה החברה ומקורות הסמכות ביפן.
כפי שעולה ממחקריו של וִילְיָאם וֵיין פָארִיס, עצם ניסיונות הזיהוי של הימיקו עם דמויות יפניות אחרות משקפים את המתח המתמשך בין הקריאה בתעודות סיניות לבין הקריאה במסורות יפניות קדומות.
מכוהנת מסתורית לדמות בתרבות הפופולרית
שלוש הימיקו שונות
הימיקו של התרבות הפופולרית אינה תמיד דומה לדמות המתוארת בתיעוד ההיסטורי. החוקרת לוֹרָה מִילֶר, שעסקה בדמותה של המלכה בייצוגים מודרניים, זיהתה שלושה דגמים מרכזיים: הימיקו כשליטה מבוגרת וחכמה; הימיקו ככוהנת צעירה, חיננית ונמרצת; והימיקו כמכשפה מפתה ובעלת כוחות מסוכנים.
הדגמים הללו מופיעים בתרבות החזותית היפנית המודרנית, לרבות ייצוגים הקשורים לאנימה, מנגה ודימויים פופולריים אחרים. הימיקו נקשרת לא פעם לחפצי פולחן עתיקים. בין אלה בולטים פעמוני הברונזה מסוג דוֹטָאקוּ, ששימשו בפולחן בשלהי תקופת יאיוֹי, ענפי סָקָאקִי ומראות ברונזה סיניות.
התיאורים הסיניים של סמכותה הדתית משתמשים במונח גוּאִידָאוֹ (guidao), המכונה גם קִידוֹ (kido) ביפנית, המתייחס למסורת דתית עממית בעלת קשרים לדאואיזם. מאפיין זה תרם לכך שבדימויים מודרניים מסוימים נקשרה הימיקו לכישוף אפל ואף לשדים.
כיצד נראתה המלכה?
אין תיאור מהימן המאפשר לדעת בוודאות כיצד נראתה הימיקו או מה לבשה. מאחר שחיה בשלהי תקופת יאיוֹי ובראשית תקופת קופון, ייצוגים מודרניים שלה משלבים לעיתים פריטי לבוש מתקופות שונות, ולפעמים גם סממני לבוש גבריים.
אחת האפשרויות המוצעות לשחזור לבושה כוללת בגד קוֹסוֹדֶה רחב שרוולים, אפודה ואבנט. דימויים אחרים מוסיפים חרוזי מָאגָאטָאמָה (magatama), תכשיטים מעוקלים המזוהים עם התרבות היפנית הקדומה, וכן עטרת ראש. למרות שפע הדימויים, אין אפשרות לקבוע אילו מן הפריטים הללו שימשו בפועל את המלכה. אי־הוודאות הזאת מעניקה לאמנים וליוצרים חופש רב בעיצוב דמותה, אך היא גם מחייבת להבחין בין שחזור המבוסס על ממצאים ובין דימוי אמנותי.
המלכה שהפכה לסמל עירוני
דמותה של הימיקו משמשת גם לצורכי תיירות, מיתוג עירוני ופסטיבלים מקומיים. ערים ויישובים ביפן ביקשו לקשור את עצמם למקום הולדתה או לממלכתה של המלכה. בין הערים שמשתמשות בדמותה כסמל אפשר למצוא את יוֹשִינוֹגָארִי ואת סקוראי שבמחוז נארה.
בחלק מן הייצוגים מופיעה דמות מאוירת וחיננית המכונה הִימִיקוֹ־צָ'אן, שמקבלת את פני המבקרים ומזמינה אותם להכיר את ההיסטוריה המקומית. אלא שטענותיהם של יישובים שונים להיות קשורים ישירות להימיקו אינן נתמכות כולן באותה מידה בראיות ארכאולוגיות. חלק מן הממצאים והמחקרים מצביעים על אזור אגן נארה כמועמד למרכז שלטונה, אך המחלוקת הגאוגרפית לא הסתיימה.
תחרויות הימיקו
הזיקה הציבורית למלכה התפתחה גם לתחרויות הנושאות את שמה. בחלק מן היישובים נערכות תחרויות לנשים מעל גיל שמונה־עשרה, שבהן נבחרת "הימיקו" על סמך הופעה חיצונית, קסם אישי ויכולת ייצוגית. התחרויות כוללות פרסים כספיים.
אחת התחרויות המוקדמות התקיימה ביַמַטוֹקוֹרִיָאמָה (Yamatokoriyama). תחרות נוספת, המכונה הִימִיקוֹן (Himikon), מתקיימת במוֹרִיָאמָה (Moriyama), ובעיר אָסָאקוּרָה (Asakura) שבקיושו נערכה תחרות במסגרת פסטיבל הפרחים השנתי של ימטאי.
כך קיבלה שליטה שהייתה ידועה דווקא בהסתגרותה מן הציבור תפקיד חדש לחלוטין: סמל לחגיגות ציבוריות ולתחרויות יופי.
מדוע הימיקו ממשיכה לרתק את החוקרים?
כמעט אלפיים שנה חלפו מאז ששליחיה של הימיקו הופיעו בחצרו של קיסר סין. הם השאירו אחריהם רישום מדיני על מלכה רחוקה, בעלת ארמון מבוצר, משרתות רבות וסמכות דתית יוצאת דופן.
התיעוד הסיני הציג אותה כשליטה שהצליחה להשיב סדר לאחר שנות מלחמה ארוכות. התיעוד היפני העניק מקום לנשים אחרות, שכוחותיהן הדתיים ומעמדן המדיני עוררו ניסיונות לזהותן עמה. הארכאולוגיה הוסיפה לתמונה תלי קבורה, מראות ברונזה וממצאים שהציעו אפשרויות חדשות, אך לא הכריעו את המחלוקת.
גם לאחר מאות שנות מחקר נותרות השאלות המרכזיות פתוחות: היכן שכנה ימטאי, האם האשיהאקה הוא קברה של המלכה, ועד כמה משקפים התיאורים הסיניים את מבנה השלטון שהתקיים בפועל?
סיפור חייה של הימיקו קשור גם בגורלה של יורשתה הצעירה איו. שתיהן הגיעו לשלטון לאחר תקופות של אלימות ומאבקים, ושתיהן תוארו כמי שהצליחו להשיב סדר לקהילות שסבלו מאי־יציבות.
המלכה שכמעט איש לא הורשה לראות בחייה נעשתה לאחר מותה לאחת הדמויות המוכרות והנחקרות ביותר ביפן העתיקה. חומות ארמונה נעלמו, מקום קבורתה לא זוהה בוודאות, אך שמה המשיך להופיע בכתבי היסטוריונים, במחקרים ארכאולוגיים ובמסורות שהתפתחו מאות שנים לאחר תקופתה.
האם האשיהאקה אכן מסתיר את קברה של הימיקו, או שמא נותרו שרידי ממלכתה במקום אחר? המחלוקת הזאת מזמינה להמשיך לחקור את ראשיתה של יפן ואת האנשים שעיצבו את ההיסטוריה שלה. אם הכתבה עוררה בכם עניין, שתפו אותה והמשיכו לגלות סיפורים היסטוריים נוספים ב־HistoryIsTold.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.