תאמל״ק לי
גשם דק ירד כנראה גם לפני מאות אלפי שנים על המישורים והמערות של מזרח אסיה. קבוצות אנושיות שונות נדדו אז באותם נופים: חלקן כבר נעלמו מהעולם, אחרות הותירו צאצאים רחוקים מאוד. במשך שנים ניסו חוקרים להבין כיצד נראו המפגשים בין אותם מינים אנושיים קדומים, והאם הם רק חלקו שטחי מחיה או גם הקימו קשרים ביולוגיים עמוקים יותר. כעת, מתוך שכבות של אמייל שיניים עתיק, מתחיל להיחשף סיפור חדש.
מחקר שפורסם בכתב העת Nature מציג עדות גנטית ראשונה לקשרי רבייה בין Homo erectus לבין הדניסובים. החוקרים בחנו חלבונים קדומים שהופקו משיניהם של שישה פרטי Homo erectus שחיו בסין לפני כ־400 אלף שנה. הממצאים מצביעים על כך שחלק מהמאפיינים הגנטיים של אותם בני אדם קדומים עברו לדניסובים, ואולי משם גם אל חלק קטן מבני האדם החיים כיום.
המין האנושי שנדד ראשון מאפריקה
Homo erectus תפס מקום מרכזי במיוחד בתולדות האנושות. לפי הנתונים שהוצגו במחקר, המין התקיים במשך תקופה ארוכה מאוד: מלפני 1.9 מיליון שנים ועד לפני כ־100 אלף שנה. בתקופה שבה חיו על פני כדור הארץ גם הניאנדרטלים, הדניסובים ובני האדם המודרניים הראשונים, Homo erectus כבר היה מין ותיק ומבוסס.
המחקר מזכיר כי Homo erectus היה גם הראשון שעזב את אפריקה והיגר אל אירואסיה. העובדה הזאת הפכה אותו במשך שנים לאחת הדמויות המרכזיות בחקר האבולוציה האנושית. מעברו מאפריקה אל אזורים נרחבים של אסיה ואירופה יצר אפשרויות למפגש עם קבוצות אנושיות נוספות שחיו באותה תקופה.
בסין, כך מציינים החוקרים, התגלו שרידים של Homo erectus ביותר מעשרה אתרים שונים ובגילים שונים. בשל כך נחשבת סין למעין אוצר גנטי פוטנציאלי של המין הזה. ריבוי האתרים אפשר לחוקרים לגשת לדגימות מגוונות ולנסות לשחזר קשרים קדומים שלא ניתן היה לזהות בעבר.
השיניים העתיקות שהפכו למפתח המחקר
במרכז המחקר עמדה צְיָאומֵיי פֿוּ, מומחית לפלאוגנטיקה מהמכון לפלאונטולוגיה של בעלי חוליות ולפלאואנתרופולוגיה בבייג'ינג. יחד עם עמיתיה, היא בחרה להתמקד בשיניים שנמצאו בשלושה מהאתרים שבהם התגלו שרידי Homo erectus.
הצוות הצליח להפיק חלבון מאמייל השיניים של שישה פרטים שונים של Homo erectus. חמישה מהם היו זכרים ואחת הייתה נקבה. החוקרים מסבירים כי בשנים האחרונות גובר השימוש בחלבונים עתיקים לצורך חקר דגימות מאובנות, במיוחד במקרים שבהם לא נותר DNA usable. החלבונים שורדים לעיתים טוב יותר מחומר גנטי מלא, ולכן הם מאפשרים לבחון קשרי קרבה גם בממצאים עתיקים במיוחד.
בדומה ל־DNA, גם רצפי חלבונים יכולים לספק מידע על קשרים אבולוציוניים בין קבוצות אנושיות קדומות. צוות המחקר ריצף מקטעי חלבון שהשתייכו לתשעה חלבונים שונים. באחד מאותם חלבונים התגלו שני וריאנטים חשובים של רצף חומצות אמינו, שהופיעו אצל כל ששת פרטי Homo erectus שנבדקו, והבדילו אותם מקרובי משפחה אנושיים אחרים.
הסימן שהוביל אל הדניסובים
החלק הדרמטי ביותר במחקר הופיע כאשר הצוות זיהה וריאנט מסוים בעמדה 273 של רצף החלבון: ולין במקום מתיונין. אותו וריאנט כבר זוהה בעבר אצל שני דניסובים שונים.
הראשון היה מדגימה בת כ־70 אלף שנה שהתגלתה במערת דניסוב שבסיביר. השני הגיע מאזור סמוך לטאיוואן, אם כי גילו המדויק אינו ידוע. הופעת אותו וריאנט אצל Homo erectus ואצל הדניסובים הובילה את החוקרים למסקנה אפשרית: אוכלוסיות מזרח אסייתיות של Homo erectus, או קבוצה קרובה אליהן, העבירו את הווריאנט לדניסובים בעקבות קשרי רבייה בין הקבוצות.
המסקנה הזאת קיבלה חיזוק נוסף כאשר החוקרים בחנו דניסובים קדומים יותר, שחיו קרוב יותר לתקופה שבה התרחש כנראה אותו ערבוב גנטי. הצוות הפיק חלבונים מאמייל של דניסובי שחי לפני יותר מ־150 אלף שנה בעיר חרבין שבצפון סין. בנוסף התקבלו נתונים על דניסובי נוסף שחי לפני כ־200 אלף שנה בסיביר.
אצל אותם דניסובים נמצאו גם וריאנט המתיונין וגם וריאנט הוולין, כאשר כל אחד מהם עבר בירושה מאחד ההורים. עבור החוקרים הייתה זו עדות משמעותית במיוחד לכך שהווריאנטים אכן נעו בין קבוצות אנושיות שונות בעקבות רבייה משותפת.
הווריאנט הנדיר AMBN(M273V) חדר ככל הנראה למאגר הגנים של בני האדם המודרניים המוקדמים באמצעות הכלאה עם דניסובנים.
"המין הרפאים" מתחיל לקבל צורה
הסיפור הסתבך עוד יותר כאשר פֿוּ וצוותה בחנו רצפי גנום של בני אדם מודרניים. הווריאנט M273V בגן האמלובלסטין, AMBN, התגלה גם אצל חלק קטן מאוד מהאוכלוסייה האנושית בת זמננו.
מחקרים קודמים כבר הראו כי בגנום האנושי המודרני קיימים רכיבים שמקורם בדניסובים ובניאנדרטלים. לצד זאת הציעו מחקרים מסוימים גם את קיומו של "מין רפאים" סופר־ארכאי, קבוצה אנושית קדומה מאוד שלא זוהתה בוודאות אך השאירה סימנים גנטיים באוכלוסיות מאוחרות יותר.
לפי המחקר החדש, Homo erectus היה אחד המועמדים האפשריים לזהותו של אותו "מין רפאים". הממצאים החדשים מחזקים כעת את האפשרות הזאת. החוקרים סבורים כי וריאנט AMBN(M273V) הנדיר הגיע אל בני אדם מודרניים מוקדמים באמצעות רבייה עם דניסובים, אשר קודם לכן קיבלו אותו מ־Homo erectus.
הזהירות המדעית נותרת במקומה
למרות ההתרגשות סביב הממצאים, החוקרים מדגישים כי השאלה עדיין רחוקה מפתרון מלא. אחת האפשרויות היא שהווריאנטים הגנטיים הללו לא עברו בירושה מ־Homo erectus לדניסובים, אלא הופיעו באופן עצמאי באוכלוסיות שונות.
במילים אחרות, גם אם אותו וריאנט קיים אצל קבוצות שונות, אין בכך הוכחה מוחלטת שהוא עבר ישירות ביניהן באמצעות קשרי רבייה. מוטציות דומות יכולות להיווצר בנפרד במקומות שונים ובתקופות שונות.
ובכל זאת, החוקרים הודו כי הופתעו מאוד מהעובדה שווריאנט המזוהה עם Homo erectus הצליח לשרוד אצל חלק מבני האדם המודרניים. לדבריהם, מדובר בתופעה חריגה במיוחד, משום שמקטעי DNA כה עתיקים כמעט שאינם שורדים בגנום האנושי לאורך זמן. גם חלבונים קדומים, בדרך כלל, מספקים מעט מאוד מידע.
דווקא מתוך אותן מגבלות מדעיות, הממצאים קיבלו משמעות גדולה עוד יותר. שישה זוגות שיניים מאובנות, תשעה חלבונים ורצף קטן של חומצות אמינו הצליחו לפתוח חלון חדש אל עולם שנעלם לפני מאות אלפי שנים.
בין סין, סיביר וטאיוואן
המרחב הגיאוגרפי שבו מתרחש הסיפור הזה רחב במיוחד. השיניים של Homo erectus הגיעו משלושה אתרים שונים בסין. הדניסובי בן 70 אלף השנים נמצא במערת דניסובה שבסיביר. דגימה נוספת הגיעה מסביבת טאיוואן, אף שגילה אינו ברור. מאוחר יותר נבדקו גם שרידים מחרבין שבצפון סין ומסיביר בת כ־200 אלף שנה.
רצף האתרים הזה יוצר תמונה של עולם קדום שבו קבוצות אנושיות שונות נעו לאורך מרחבים עצומים של מזרח אסיה. במקום לראות את המינים האנושיים הקדומים כקבוצות מבודדות לחלוטין, המחקר מציע מציאות מורכבת הרבה יותר של מפגשים, נדידות והחלפת חומר גנטי.
השיניים שהחזירו לחיים זיכרון גנטי עתיק
קשה לדעת כיצד נראו אותם מפגשים בין Homo erectus לדניסובים. המחקר עצמו אינו מתאר שבטים, שפות או מחוות אנושיות. הוא מדבר בשפה של אמייל, חומצות אמינו ורצפי חלבון. ובכל זאת, מתוך הנתונים היבשים יחסית, עולה תמונה כמעט אינטימית של עולם קדום שבו קבוצות אנושיות שונות נפגשו, חיו זו לצד זו ולעיתים גם הביאו יחד צאצאים.
האפשרות שחלק זעיר מאותו מפגש שרד עד ימינו בתוך הגנום האנושי מעניקה למחקר ממד כמעט ספרותי. וריאנט קטן בגן AMBN מצליח לחבר בין Homo erectus שחי לפני מאות אלפי שנים בסין לבין בני אדם החיים כיום.
המחקר עדיין אינו סוגר את כל השאלות. החוקרים עצמם מודים כי דרושות ראיות נוספות וכי חלק מהאפשרויות עדיין פתוחות. אך עבור עולם הפלאוגנטיקה והארכאולוגיה, מדובר בצעד משמעותי במיוחד: עדות גנטית ראשונה לקשרי רבייה בין Homo erectus לדניסובים.
אם סיפורים על מוצא האדם, מינים שנכחדו ותגליות גנטיות מסקרנים אתכם, כדאי להמשיך ולעקוב אחר הכתבות ההיסטוריות והמדעיות באתר HistoryIsTold.com, שם גם פיסת אמייל קטנה יכולה להפוך לשער אל העבר הרחוק ביותר של האנושות.
