ממצביא בקרבות מכריעים ועד kאדריכל של רומא החדשה, מרקוס ויפסניוס אגריפה היה האיש שעמד מאחורי עלייתו של אוגוסטוס והפך לדמות מפתח בעיצוב האימפריה הרומית.

ברגע אחד בשנת 31 לפני הספירה, מול חופי אקטיום, הוכרע גורל העולם הרומי. צי אחד ניצב מול אחר, ובמרכזו אדם אחד שניהל את הקרב ביד בטוחה: מרקוס ויפסניוס אגריפה.

מרקוס אגריפה (או אגריפס), היה מצביא ומדינאי רומאי, ידידו הקרוב, חתנו וסגנו של הקיסר אוגוסטוס. הוא התפרסם בזכות ניצחונותיו הצבאיים, ובעיקר בקרב אקטיום בשנת 31 לפנה״ס נגד כוחותיהם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה. בנוסף לכך, היה אחראי לבניית מבנים מרכזיים, בהם הפנתאון המקורי ברומא.

ילדות, משפחה והתחלה

מרקוס ויפסניוס אגריפה נולד בערך בשנת 63 לפני הספירה למשפחה פלבאית, כלומר ממעמד פשוט יחסית, במקום לא ידוע באיטליה הרומית. אביו נקרא לוקיוס ויפסניוס, ושמה של אמו אינו ידוע. פליניוס הזקן כתב כי הכינוי "אגריפה" נבע מכך שנולד בלידת עכוז, וייתכן שאמו מתה בלידה. עוד ציין פליניוס כי אגריפה סבל מצליעה בילדותו.

לאגריפה היה אח גדול בשם לוקיוס ויפסניוס ואחות בשם ויפסניה פולה. משפחתו הגיעה מהכפרים באיטליה ונחשבה לפשוטה יחסית לאצולה הרומית, אם כי הייתה עשירה בהרבה ממשפחה רומית ממוצעת. לפי חוקרים כמו ויקטור גארטהאוזן, ר. א. א. פאלמר ודיוויד רידג'וויי, מקור המשפחה היה בעיר פיזה שבאטרוריה.

אולי יעניין אתכם גם

פומפיי: העיר שקפאה בזמן תחת האפר של הר וזוב

רודריק “רודי” אדמונדס: הסמל שסירב להפריד יהודים בשבי הנאצי

יוליאן אליאש חורונז'יצקי: הרופא שהפך למנהיג מחתרת בטרבלינקה

סֶלָאחַטִין אוּלְקוּמֵן: הדיפלומט הטורקי שהציל את יהודי רודוס

ח'אלד עבד אל-והאב: בין הצלה אנושית להכרה שנויה במחלוקת

מילטון הרשי: האיש שהפך שוקולד למורשת עולמית

משפחתו קיבלה ככל הנראה אזרחות רומית לאחר מלחמת בעלות הברית בשנת 87 לפנה״ס, ולאחר מכן עברה לרומא כדי לנצל את אפשרויות הקידום החברתי שנפתחו בעקבות המלחמה.

חברות עם אוקטביאנוס

אגריפה היה בן גילו של אוקטביאנוס, לימים אוגוסטוס, והשניים התחנכו יחד והפכו לידידים קרובים. למרות קרבתו לבית יוליוס קיסר, אחיו של אגריפה נלחם דווקא נגד קיסר לצד קאטו באפריקה. לאחר התבוסה, נלקח האח בשבי ושוחרר רק בזכות התערבותו של אוקטביאנוס.

לא ידוע אם אגריפה נלחם נגד אחיו, אך ייתכן ששירת במסעות קיסר בין השנים 46-45 לפני הספירה נגד גנאיוס פומפיוס, עד קרב מונדה. קיסר העריך אותו מספיק כדי לשלוח אותו עם אוקטביאנוס ללמוד באפולוניה שבאיליריה, לצד הלגיונות המקדוניים.

במהלך שהותם שם הגיעה הידיעה על רצח יוליוס קיסר במרץ 44 לפני הספירה. אגריפה וקווינטוס סאלווידיינוס רופוס המליצו לאוקטביאנוס לצעוד לרומא עם צבא, אך אוקטביאנוס בחר להפליג לאיטליה עם פמליה קטנה. שם גילה כי קיסר אימץ אותו כיורשו החוקי.

תמיכה באוקטביאנוס

אגריפה סייע לאוקטביאנוס לגייס חיילים בקמפניה. לאחר שהוקמו הלגיונות, כרת אוקטביאנוס ברית עם מרקוס אנטוניוס ולפידוס בשנת 43 לפנה״ס, שהפכה לטריומווירט השני. אגריפה הופקד על העמדת גאיוס קסיוס לדין, אחד מרוצחי קיסר. ייתכן שבאותה שנה החל את הקריירה הפוליטית שלו כטריבון הפלבאים, תפקיד שהכניס אותו לסנאט.

בשנת 42 לפני הספירה השתתף ככל הנראה בקרב פיליפי לצד אוקטביאנוס ואנטוניוס. לאחר מכן מילא תפקיד מרכזי במלחמה נגד לוקיוס אנטוניוס ופולביה, אחיו ואשתו של מרקוס אנטוניוס, שהסתיימה בכיבוש פרוסיה בשנת 40 לפני הספירה.

מושל ומצביא

בשנים 39 או 38 לפני הספירה מונה למושל גאליה הטרנס-אלפינית. בשנת 38 לפנה״ס דיכא מרד של האקוויטנים ונלחם בשבטים גרמאניים. הוא היה המצביא הרומי הבא שחצה את הריין אחרי יוליוס קיסר. בשנת 37 לפני הספירה מונה לקונסול, למרות גילו הצעיר מהמקובל, כדי להכין מלחמה נגד סקסטוס פומפיוס, שחסם את אספקת התבואה לרומא.

אגריפה ניצח את פומפיוס בקרבות מילאה ונאולוכוס בשנת 36 לפנה״ס. בשנת 33 לפנה״ס שימש כאדיל והוביל פרויקטים ציבוריים נרחבים. הוא שיפץ אמות מים, ניקז ביוב, תיקן רחובות, ובנה מרחצאות, אכסדראות וגנים. הוא אף יצר תנאים לשירותים ציבוריים איכותיים לכל שכבות האוכלוסייה.

בשנת 31 לפני הספירה פיקד אגריפה על צי אוקטביאנוס בקרב אקטיום. הוא כבש את מתונה, פשט על חופי יוון וכבש את קורקירה. במהלך הקרבות הביס את כוחות אנטוניוס. אוקטביאנוס ניצח, בעיקר בזכות אגריפה. לאחר מכן הפך לקיסר אוגוסטוס.

אגריפה קיבל סמכויות כמעט שוות לאוגוסטוס, כולל זכות וטו על הסנאט והצגת חוקים לעם. בשנת 18 לפני הספירה קיבל סמכויות טריבוניות, מה שהפך אותו כמעט שווה כוח לקיסר. הוא שימש גם כמושל בפרובינקיות המזרחיות וזכה לאהדת התושבים, במיוחד היהודים ואף מסופר כי הקריב מאה שוורים בבית המקדש, במה שהייתה לאחת המחוות הגדולות ביותר כלפי היהודים של השלטון הרומי בארץ ישראל.

חייו האישיים וצאצאיו

אגריפה נישא שלוש פעמים:

לקקיליה פומפוניה אטיקה – נולדו שתי בנות: ויפסניה אגריפינה וויפסניה אטיקה.
לקלאודיה מרצלה – נולדו לפחות שתי בנות: ויפסניה מרצלה וויפסניה מרצלינה.
ליוליה הבכירה, בתו של אוגוסטוס – נולדו חמישה ילדים, בהם גאיוס קיסר, לוקיוס קיסר, יוליה הצעירה, ויפסניה אגריפינה מאיור ואגריפה פוסטומוס.

דרך צאצאיו הפך לאב קדמון לשושלת היוליו-קלאודית, כולל הקיסרים קליגולה ונירון.

אגריפה מת בשנת 12 לפני הספירה בקמפניה בגיל 50-51. אוגוסטוס ערך לו הלוויה מפוארת והתאבל עליו למעלה מחודש. שרידיו נקברו במאוזוליאום של אוגוסטוס.

ההיסטוריון גלן באוורסוק כתב עליו כי

אגריפה היה גם סופר בתחום הגאוגרפיה. הוא פיקח על סקר כולל של האימפריה, ויצר מפה עגולה שנחרטה על שיש והוצגה באכסדרה שנבנתה על ידי אחותו. הוא קבע תקן לרגל הרומית והגדיר מייל רומי. רשת הדרכים שבנה בגאליה נקראה על שמו, וחלקים ממנה קיימים עד היום.

אם תגיעו לרומא, הביטו בכתובת על הפנתאון:
M·AGRIPPA·L·F·COS·TERTIVM·FECIT – פירושה: "מרקוס אגריפה, בנו של לוקיוס, בנה זאת בעת כהונתו השלישית כקונסול."

מרקוס ויפסניוס אגריפה היה דמות מפתח בעיצוב האימפריה הרומית. הוא פעל כמצביא, מהנדס, מדינאי ואיש אמון. ללא הישגיו הצבאיים, הפוליטיים והאזרחיים, עלייתו של אוגוסטוס הייתה נראית אחרת לחלוטין. הסיפור שלו מזכיר עד כמה דמויות שפועלות מאחורי הקלעים יכולות לשנות את מהלך ההיסטוריה. כך, למרות שינויים ושיפוצים, שמו של אגריפה נשאר בולט בחזית הפנתיאון ברומא. עבור אדם שהיה עמוד התווך של האימפריה הרומית, אין עדות טובה יותר ממבנה זה בלב רומא, שעומד כבר יותר מאלפיים שנה.

חומר מעשיר לקריאה

אחד מהספרים המסקרנים על חייו הוא ספרו של רוברט האריס, ״Agrippa״ משנת 2026.

ספרים נוספים כוללים את הביוגרפיה (Marcus Agrippa A Biography) מאת מייר ריינהולד משנת 1933 והספר ״מרקוס אגריפה: יד ימינו של אוגוסטוס קיסר״ (Marcus Agrippa: Right Hand Man of Caesar Augustus) מאת לינדסי פאוול משנת 2015.