החומוס היה אחד הקטניות הראשונות שבויתו על ידי בני אדם. ראיות לחומוס המתוארך לשנת 8000 לפני הספירה התגלו בתל אל-כרח, בסוריה של ימינו. • הקטנית, הנקראת בעברית "חומץ", מוזכרת פעם אחת בלבד בתנ"ך, בישעיהו ל', כ"ד: "וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ (חומוס) יֹאכֵלוּ אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה". התלמוד הירושלמי מתייחס למספר זנים של חומוס, או "חימצה" בארמית, המשתנים בגודל ובצבע.

החומוס היה מוכר למצרים הקדמונים וגודל בתאילנד כבר בשנת 7000 לפני הספירה. הוא גודל גם על ידי היוונים הקדמונים, שהשתמשו בו להכנת מרקים ותבשילים. חומוס צעיר, רך וטרי, כמו גם חומוס קלוי, הוגשו לעיתים קרובות על ידי היוונים כקינוח, יחד עם אגוזים ותאנים. החומוס אף הוזכר, לצד שעועית שחורה, בפואמה האפית של הומרוס, "האיליאדה".

מאז העת העתיקה, החומוס היווה סמל לשגשוג ומזל טוב והופיע בחגיגות ובטקסים חגיגיים של תרבויות שונות כדי לסמל פוריות והתחדשות. הרומאים הקדמונים קישרו את החומוס לוונוס, אלת האהבה, משום שהאמינו שהוא מגביר את ייצור הזרע אצל גברים ואת החלב אצל אמהות מניקות.

נהוג בקרב יהודים, במיוחד יהודים אשכנזים, לחגוג "שלום זכר", התכנסות המתקיימת ביום שישי הראשון לאחר הולדת בן. לרגל אירוע זה, הכיבוד כולל בדרך כלל חומוס, משום שהגרגרים מוגשים לעיתים קרובות לאבלים כסמל למחזור החיים. פרשנות אחת לסיבה לכך היא שנשמת התינוק שרויה באבל, משום שירדה לעולם מלא בשליליות והשפלה. הסבר אחר הוא שבזמן שהותו ברחם, מלמדים את התינוק את התורה כולה, אך לאחר לידתו, מלאך יורד וסוטר לו על פיו, מה שגורם לו לשכוח את כל מה שלמד. כתוצאה מכך, התינוק נחשב כ"אבל". לכן, למרות ש"שלום זכר" נחשב לאירוע משמח, אנשים מגיעים לבית כדי לנחם אותו.

מכאן, החומוס.

אולי יעניין אתכם גם

מי באמת המציא את הצ'יפס? ההיסטוריה המפתיעה

זהב לבן בנתיבי ההיסטוריה: מקורו של המלח

קטשופ: ההיסטוריה שלא הכרתם

מי המציא את הגלידה?

בינת ג'בייל: נפילתה של העיר הסמלית ביותר של חזבאללה

לֶנָה קִיכְלֶר-זילברמן: האם שאספה מאה ילדים מהחורבן

חומוס מוגש באופן מסורתי הן על ידי יהודים ספרדים והן על ידי אשכנזים בפורים, משום שיש שסברו כי המלכה אסתר, כצמחונית, חיה על תזונה המבוססת על קטניות, דגנים, אגוזים וזרעים.

החומוס היה, כמובן, מזון בסיסי במזרח התיכון במשך אלפי שנים, הן עבור יהודים והן עבור מוסלמים. אחת המנות הנפוצות ביותר העשויות מחומוס היא ממרח החומוס, שבימי קדם כנראה כלל פשוט חומוס מעוך ותבלינים. פלאפל, כדורים קטנים עשויים חומוס מעוך ותבלינים, הוא מנת חומוס נוספת שסבורים שמקורה במצרים העתיקה ומשם המאכל התפשט לכל רחבי המזרח התיכון. נאמר שהשם פלאפל נגזר מהמילה המצרית "מפלפל" (melfelfel), שפירושה "חריף". בשנות ה-50 וה-60 הפך הפלאפל למאכל רחוב פופולרי בישראל ואומץ במהרה בכל רחבי העולם.

כיום, חומוס, הידוע גם כפולי גרבנזו, בנגל גראם ואפונה מצרית, הוא מהקטניות המגודלות ביותר בעולם. ישנם שני זנים עיקריים של חומוס: קאבולי (Kabuli) ודסי (Desi). חומוס קאבולי, המכונה לעיתים חומוס לבן, הוא גדול, עגול ובהיר בצבעו, בעל קליפה דקה. חומוס דסי, לעומת זאת, קטן יותר עם קליפה חיצונית עבה יותר שיש להסיר לפני השימוש. צבעו יכול להשתנות משחור, חום וירוק ועד כתום וצהוב. חומוס דסי נמכר בעיקר מקולף או חצוי ומופיע בדרך כלל במנות הודיות, במיוחד בתבשילי קארי; הוא נמצא בשימוש נרחב גם בבישול אתיופי. זן נוסף, פחות נפוץ, של חומוס הוא "צ'צ'י נרי" (ceci neri) או "חומוס שחור", המגודל רק בדרום איטליה.

לחומוס שימושים רבים במטבח. ניתן להשתמש בו בכל סוגי הסלטים, המרקים והתבשילים, כמו גם במנות פסטה או אורז. ניתן גם לטחון חומוס לקמח ולהכין ממנו סוג של חביצה הנקראת "סוקה" (socca) בפרובנס, "פרינאטה" (farinata) בטוסקנה, ו"פאינה" (faina) בליגוריה.

בהודו, קמח חומוס, הנקרא "בסאן" (besan), משמש להכנת "בסאן צ'ילה" (חביתיות קמח חומוס חריפות), "בסאן קי רוטי" (לחם שטוח עשוי קמח חומוס), ופקורות שונות (לביבות ירקות מלוחות) שהן בין מאכלי הרחוב הפופולריים ביותר בהודו. הבסאן משמש גם בממתקים הודים שונים כמו "מייסור פאק", פאדג' מתוק העשוי מקמח חומוס, גהי (חמאה מזוקקת) וסוכר; או "בסאן בורפי", ממתקים מסורתיים נמסים בפה העשויים מקמח בסאן קלוי, גהי, סירופ סוכר והל טחון, המוגשים לעיתים קרובות בחגים. "אקוואפבה" (Aquafaba), הנוזל שבחומוס משומר או המים המשמשים לבישול חומוס יבש, משמש לעיתים קרובות כתחליף טבעוני לביצים, במיוחד להכנת עוגות, עוגיות וגלידה.

קטניות, ובמיוחד חומוס, הן מקור טוב לסיבים מסיסים וחלבון, ולכן הן מושלמות לצמחונים וטבעונים כאחד. חומוס הוא גם נטול גלוטן ובעל מדד גליקמי נמוך, כך שהוא יכול לסייע באיזון רמת הסוכר בדם, דבר החשוב לאנשים עם סוכרת. הם עשירים גם בכולין, שנאמר כי הוא טוב לזיכרון ולשליטה בשרירים, ועשוי אף לשפר את מצב הרוח.

החומוס הוא הרבה יותר מעוד ממרח בצלחת או תוספת לפלאפל, הוא חוט קולינרי מקשר שנמתח לאורך אלפי שנים. מהאזכורים בתנ"ך ובתלמוד, דרך מנהגי ה"שלום זכר" והמסורת של המלכה אסתר, ועד להפיכתו למזון הרחוב הלאומי ולמזון מבוקש במטבחי הבריאות המודרניים. בין אם הוא מוגש חם בצלחת בלב תל אביב, כקמח בבישול הודי או כקינוח יצירתי, החומוס נותר סמל ליציבות, לשורשיות במזרח התיכון ולחיבור בלתי אמצעי בין ההיסטוריה היהודית העתיקה למציאות הישראלית התוססת של ימינו.