כאשר נשמע בערב 29 באוגוסט 1944 אות הפתיחה למרד הלאומי הסלובקי, ניצב אדם אחד בלב המערכה. במשך חודשים ארוכים התכונן לאפשרות הזו בחשאי, גייס קצינים, בנה רשת קשרים, ניסח תוכניות צבאיות והמתין לרגע שבו תידרש סלובקיה לבחור את דרכה. כאשר הכוחות הגרמניים נכנסו למדינה, כבר לא נותר מקום להסס. הקולונל יאן גוליאן הורה להתחיל בהתקוממות.
הכתבה שלפניכם עוסקת בחייו של יאן גוליאן, קצין המטה שהפך למפקד הראשון של הצבא הצ'כוסלובקי הראשון בסלובקיה במהלך המרד הלאומי הסלובקי. היא עוקבת אחר ילדותו, הקריירה הצבאית שלו, פעילותו במחתרת, הכנותיו למרד, הנהגת כוחות ההתנגדות, נפילתו בשבי הגרמני והמורשת שהותיר אחריו. כל המידע מבוסס אך ורק על המקורות שסופקו.
בין הונגריה לסלובקיה: ילדותו של יאן גוליאן
יָאן גוֹלִיאָן (Ján Golian) נולד ב-26 בינואר 1906 בעיר דומבובאר (Dombóvár), שהייתה אז חלק מממלכת הונגריה וכיום נמצאת בתחומי הונגריה המודרנית. הוריו היו סלובקים ילידי האזור. אביו, רודולף גוליאן, הגיע משוראני (Šurany), ואמו, גיזלה, מקומיאטיצה (Komjatice). זמן קצר לאחר לידתו עברה המשפחה מספר פעמים, תחילה לפולני קשוב (Poľný Kesov), לאחר מכן למוימירובצה (Mojmírovce), ולבסוף לטרנובץ נאד ואהום (Trnovec nad Váhom).
המעברים התכופים בין היישובים לא מנעו ממנו לבחור במסלול צבאי כבר בגיל צעיר. הוא התקבל לאקדמיה הצבאית בהראניצה נה מורבה (Hranice na Moravě), מן המוסדות המרכזיים להכשרת קצינים בצ'כוסלובקיה. בשנת 1927 השלים את לימודיו וקיבל דרגת לוטננט בחיל התותחנים. לאחר מכן המשיך להעמיק את השכלתו הצבאית בבית הספר הצבאי הגבוה בפראג, מוסד שנועד להכשרת קציני מטה בכירים. באותן שנים נחשב לקצין מקצועי ומבטיח, ובשנת 1937 כבר הועלה לדרגת קפטן.
קריירה צבאית לפני מלחמת העולם השנייה
במהלך שנות השלושים מילא גוליאן תפקידי מטה שונים במסגרת הצבא הצ'כוסלובקי. בשנת 1938 שובץ בדיוויזיה העשירית בבאנסקה ביסטריצה, שם עסק בעיקר בעבודת מטה ותכנון. תקופה זו הייתה סוערת במיוחד עבור צ'כוסלובקיה, ובמהלכה הלך והתערער מצבה הבינלאומי של המדינה.
קריסתה של צ'כוסלובקיה הותירה רושם עמוק על גוליאן. לפי המקורות, הוא התקשה להשלים עם פירוק המדינה ועם התפרקותו של הצבא הצ'כוסלובקי. את המדינה הסלובקית החדשה ראה כפתרון זמני בלבד ולא כמצב קבוע.
לאחר הקמת המדינה הסלובקית המשיך גוליאן לשרת במסגרת הצבא הסלובקי. ב-15 בדצמבר 1939 הועבר לקטגוריית קציני המטה והועלה לדרגת רב-סרן. בשנים שלאחר מכן מילא שורת תפקידים מקצועיים: ראש מחלקת המטה של הדיוויזיה הראשונה, ראש מחלקת הגיוס והארגון, קצין מטה בפיקוד הדיוויזיה הראשונה ובהמשך ראש מחלקת האפסנאות של הדיוויזיה המהירה.
בין השנים 1939 ל-1943 שירת במסגרת פיקוד האזור הדיוויזיוני הראשון בטרנצ'ין, שם עסק במגוון רחב של תפקידי מטה. באותה תקופה כבר החל להשתלב בפעילות מחתרתית, וסייע בהעברת קצינים לשעבר של צבא צ'כוסלובקיה אל מחוץ למדינה בדרכים בלתי חוקיות. במסגרת פעילות זו השתמש גם בשמות הכיסוי "Ley" ו-"Gama".
החזית המזרחית והמפגש עם המציאות
במהלך שירותו נשלח גוליאן גם לחזית הסובייטית-גרמנית כחלק מהדיוויזיה המהירה. לפי המקורות, השירות בחזית השפיע עליו עמוקות. שם נחשף לא רק למלחמה עצמה, אלא גם לעמדותיהם של חיילים סלובקים רבים, שהתנגדו למלחמה נגד ברית המועצות. באותה תקופה יצר קשרים ראשונים עם פרטיזנים סובייטים והכיר מקרוב את המציאות בשטחים שבשליטת גרמניה.
בשנת 1942 כבר עמד בראש המטה של פיקוד האזור הדיוויזיוני הראשון, ובשנת 1943 שימש ראש מחלקת האפסנאות של אותו פיקוד. באותה שנה קודם גם לדרגת לוטננט-קולונל במטה הכללי. המקורות מציינים כי עקב מקרוב אחר הישגי הצבא האדום והשפעתם על החיילים הסלובקים, וכי חוויותיו מן החזית חיזקו את עמדותיו האנטי-פשיסטיות.
בשנת 1934, בעת ששירת בצ'אסלב, הכיר גוליאן את יַרְמִילָה פטרקובה, בתו של משפטן בתחום דיני המס. השניים נישאו בפראג ב-16 ביוני אותה שנה. לאחר עשר שנות נישואים ללא ילדים, נולד לבני הזוג ב-8 באוגוסט 1944 בנם היחיד, איוון. הולדתו התרחשה ימים ספורים בלבד לפני פרוץ המרד הלאומי הסלובקי, כאשר גוליאן כבר היה שקוע לחלוטין בהכנות החשאיות לקראתו.
המעבר אל המחתרת
באמצע שנת 1943 שב גוליאן מן החזית המזרחית. התקופה הייתה נקודת מפנה הן עבורו והן עבור תנועת ההתנגדות הסלובקית. הישגי בעלות הברית והצבא האדום שינו את המאזן הצבאי באירופה, ובמקביל התגבשו בתוך סלובקיה כוחות שביקשו להיערך להתקוממות רחבת היקף נגד השלטון הפרו-גרמני.
בינואר 1944 מונה גוליאן לראש מטה פיקוד כוחות היבשה בבאנסקה ביסטריצה. התפקיד החדש העניק לו גישה ישירה למערכת הפיקוד של הצבא ואפשר לו לרכז סביבו קבוצת קצינים בעלי השקפה אנטי-פשיסטית, אשר קיימו קשר קבוע עם הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה בלונדון. לצורך התקשורת עם לונדון הפעילה הקבוצה שלוש תחנות רדיו חשאיות שנשאו את שמות הקוד "ויט", "אוטו" ו"לאו". לא חלף זמן רב עד שהפך לאחת הדמויות המרכזיות בהתארגנות החשאית שהכינה את ההתקוממות הגדולה ביותר בתולדות סלובקיה בזמן מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1944 כבר היה ברור לחוגי ההתנגדות בסלובקיה כי המשך הלחימה לצדה של גרמניה הנאצית אינו יכול להימשך לאורך זמן. התקדמות הצבא האדום במזרח וההתפתחויות הצבאיות באירופה חייבו את גורמי המחתרת לגבש תוכנית כוללת למרד מזוין, שתאפשר לסלובקיה להצטרף למאבק נגד הכיבוש הגרמני בזמן המתאים.
יאן גוליאן, שכיהן כראש מטה פיקוד כוחות היבשה בבאנסקה ביסטריצה, הפך לדמות המרכזית במאמץ זה. מעמדו הרשמי בצבא העניק לו גישה למערך הפיקוד, לאמצעי לחימה ולרשת רחבה של קצינים, בעוד שפעילותו החשאית חיברה אותו אל גורמי ההתנגדות האזרחיים ואל הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה בלונדון.
לבקשת קבוצת הקצינים שפעלה במחתרת הכין גוליאן תוכנית מפורטת להתקוממות מזוינת של הצבא הסלובקי. בראשית שנת 1944 נשלחה התוכנית ללונדון, שם ישבו נשיא צ'כוסלובקיה הגולה אדווארד בנש ומשרד ההגנה הלאומי. ב-23 במרץ 1944 הטילו משרד ההגנה הלאומי בלונדון, בראשות סרגיי אינגר, והנשיא בנש על גוליאן את האחריות הזמנית להנהגת הפעילות הצבאית האנטי-פשיסטית בסלובקיה. הייתה זו הכרה רשמית במעמדו כמפקד העתידי של ההתקוממות המתוכננת.
כעבור מעט יותר מחודש, ב-27 באפריל 1944, אישרו גם אנשי המועצה הלאומית הסלובקית החשאית (SNR) את מינויו. גוליאן קיבל את תוכניתה הפוליטית של המועצה, הידועה בשם "הסכם חג המולד", והתחייב לשיתוף פעולה בלעדי עמה. ב-30 באפריל מונה רשמית למפקד המרכז הצבאי של המרד.
הקמת מנגנון הפיקוד של ההתקוממות לא הייתה משימה של אדם אחד בלבד. סביב גוליאן התגבשה קבוצת קצינים מנוסים, שכל אחד מהם הופקד על תחום אחר של ההכנות. סגניו במפקדת המרכז הצבאי היו הקולונלים יאן אימרו וויליאם טלסקי. עמם פעלו גם מיקולאש פריינצ'יק, יוזף מרקו, יוליוס נוסקו ואנטון ציפריך. גוליאן קיים קשר רציף גם עם מנהיגי ההתנגדות האזרחית, ובמיוחד עם מילאן פולאק, שעמו דן בסוגיות הפוליטיות של המרד המתוכנן.
במקביל לעבודת המטה ניסחו אנשי הקבוצה את מסמך היסוד של ההכנות הצבאיות, שנודע בשם "התוכנית הצבאית של המרד הלאומי הסלובקי". במסגרת תפקידו הרשמי בבאנסקה ביסטריצה דאג גוליאן גם להכשרת כוח האדם ולצבירת ציוד ואמצעים צבאיים הדרושים ליום הפקודה.
הבעיה הגדולה: מזרח סלובקיה
לצד ההתקדמות בהכנות נותרה סוגיה מרכזית אחת בלתי פתורה. התוכנית התבססה במידה רבה על השתתפותן של שתי דיוויזיות סלובקיות שהוצבו במזרח המדינה. אולם עד לרגע האחרון לא התקבלה החלטה ברורה מי יפקד עליהן בעת ההתקוממות: הגנרל אוגוסטין מאלאר או הקולונל ויליאם טלסקי.
חוסר ההכרעה הזה מנע יצירת שרשרת פיקוד אחידה בין הנהגת המחתרת בבאנסקה ביסטריצה לבין הכוחות במזרח סלובקיה. כבר בשלב ההכנות היה ברור שמדובר באחת מנקודות התורפה המשמעותיות ביותר של התוכנית הצבאית.
בסוף יוני 1944 העביר גוליאן למשרד ההגנה הצ'כוסלובקי ולמועצה הלאומית הסלובקית את טיוטת התוכנית הסופית. על פי ההיסטוריון ביסטריצקי, התוכנית התבססה על שתי אפשרויות ברורות.
המשמעות הייתה ברורה: אם לא יתאפשר תיאום עם ברית המועצות, ההתקוממות תפרוץ מיד עם תחילת הכיבוש הגרמני.
במהלך יולי 1944 השתתף גוליאן בפגישה חשאית של מנהיגי ההתנגדות הפוליטית והצבאית באזור צ'רמושנה. לאחר מכן נשלחו מספר משלחות סודיות אל השטח שבשליטת ברית המועצות. ב-2 באוגוסט המריאו י' קורצקי וש' האנוש, וב-5 באוגוסט המריאו ק' שמידקה, מ' פריינצ'יק ומ' ליסיצקי.
מטרתן הייתה לקבל הנחיות באשר לתיאום המבצעי עם הצבא האדום. אלא שעד לפרוץ המרד לא התקבלו הוראות או פקודות שיאפשרו תיאום כזה. אחת הסוגיות המרכזיות שעליהן בנתה הנהגת המרד נותרה אפוא בלתי פתורה.
אוגוסט 1944: רגע ההכרעה
במחצית השנייה של אוגוסט הידרדר המצב במהירות. כוחות פרטיזנים השתלטו על ערים וכפרים ברחבי סלובקיה, והידיעות על ההתארגנות המזוינת הגיעו הן לשלטון הסלובקי בברטיסלבה והן לגרמנים. ב-25 באוגוסט קיבלה הנהגת המרד מידע שלפיו יחידות גרמניות מתרכזות לאורך הגבול הסלובקי-מורבי. גוליאן הורה להעמיד את הכוחות בכוננות קרבית.
זמן קצר לאחר מכן אישר הנשיא יוזף טיסו את כניסתם של כוחות גרמניים לשטח סלובקיה, החל מ-29 באוגוסט 1944. בערב אותו יום, בשעה 20:00, זמן קצר לאחר נאומו של שר ההגנה פרדיננד צ'טלוש, שלח גוליאן את הפקודה המוצפנת לכל הקצינים שהיו שותפים להכנות למרד. סיסמת המבצע הייתה: "התחילו בפינוי." באותו רגע החלה ההתקוממות המזוינת נגד הכיבוש הגרמני.
עם זאת, גוליאן עצמו לא ציפה שיהפוך למפקד העליון של המרד. לפי התוכנית המקורית שגיבש, מוקד הלחימה היה אמור להיות במזרח סלובקיה, ושתי הדיוויזיות שהוצבו שם היו אמורות למלא את התפקיד המרכזי במערכה. בפועל, ההתפתחויות בשטח הובילו לכך שהפיקוד העליון עבר לידיו.
ב-29 באוגוסט 1944 החל המרד הלאומי הסלובקי. באותו יום החלו יחידות גרמניות להיכנס אל סלובקיה, לאחר שהנהגת המדינה הסלובקית התירה את כניסתן. התוכנית שעליה עמלו אנשי המחתרת במשך חודשים ארוכים חדלה להיות תרחיש עתידי והפכה למציאות. יאן גוליאן, שעד אותו שלב עסק בעיקר בתכנון ובהכנות, מצא את עצמו לפתע בראש המערכה הצבאית.
הכוחות הסלובקיים שנענו לקריאתו התרכזו בעיקר באזור מרכז סלובקיה, כאשר העיר באנסקה ביסטריצה הפכה למרכז הפיקוד של ההתקוממות. משם החל גוליאן להפעיל את מפקדת הצבא ולתאם את פעולות ההתנגדות ברחבי האזור.
ב-1 בספטמבר 1944 מונה גוליאן למפקד הראשון של הצבא הצ'כוסלובקי הראשון בסלובקיה, הכוח הצבאי שהוקם במיוחד עבור המרד. באותו יום גם הועלה לדרגת קולונל, וכעבור ארבעה ימים בלבד, ב-5 בספטמבר, קודם לדרגת בריגדיר גנרל, דרגה שנועדה לשקף את אחריותו כמפקד העליון של צבא המרד. באותו תאריך צורף גם כחבר במועצה הלאומית הסלובקית כנציג הכוחות המזוינים.
הצבא שהוקם היה כוח מאולתר, שנבנה תוך כדי לחימה. הוא הורכב מיחידות של הצבא הסלובקי, שאליהן הצטרפו לוחמי מחתרת, פרטיזנים ומתנדבים נוספים.
מטרתו המקורית של הכוח הייתה לשמש בסיס להתחברות עם שתי הדיוויזיות הסלובקיות שהוצבו במזרח המדינה, מתוך תקווה ליצור קשר ישיר עם הצבא האדום המתקדם ממזרח. אולם המציאות בשטח התפתחה אחרת לחלוטין.
אחד מעמודי התווך של תוכנית המרד היה השתלטותן של שתי הדיוויזיות הסלובקיות במזרח המדינה על האזור, פתיחת המעברים לעבר הצבא האדום ושמירה על נתיב אספקה. אלא שהתוכנית התמוטטה כמעט מיד.
הכוחות הגרמניים פעלו במהירות, פירקו מנשקן את שתי הדיוויזיות הסלובקיות ללא התנגדות של ממש ומנעו כל אפשרות לחיבור עם ברית המועצות. בכך איבד המרד את אחד מיתרונותיו האסטרטגיים החשובים ביותר כבר בימיו הראשונים. כתוצאה מכך נאלץ גוליאן לשנות את כל תפיסת הלחימה.
במקום מערכה רחבת היקף בשני מוקדים, נותרו רוב כוחות המרד מרוכזים במרכז סלובקיה, מוקפים בהדרגה בכוחות גרמניים עדיפים.
מתחילת ספטמבר 1944 הקדיש גוליאן, יחד עם מטהו, את מרבית מאמציו להגנת הכוחות שהתבצרו במרכז המדינה. על פי עדותו של ראש המטה שלו, רב-סרן יוליוס נוסקו, גוליאן עצמו העריך מראש כי יהיה קשה מאוד להחזיק מעמד לאורך זמן מול העוצמה הגרמנית.
לדבריו, הוא סבר שההתנגדות תוכל להחזיק מעמד לא יותר מ-14 ימים מול המתקפה הצפויה. הערכה זו שיקפה את הבנתו את יחסי הכוחות, את המחסור באמצעים ואת העובדה שהסיוע שעליו קיוו המורדים עדיין לא הגיע. למרות זאת המשיך הצבא המאולתר להילחם.
בפיקודו של גוליאן התארגנו מערכי הגנה סביב האזור החופשי שנותר בשליטת המורדים, בעוד מפקדתו בבאנסקה ביסטריצה המשיכה לנהל את המבצעים ולהפעיל את יחידות ההתנגדות. במהלך המרד ביקש גוליאן לבסס פיקוד אחיד על כלל הכוחות שנלחמו נגד גרמניה.
כמפקד העליון של הצבא הצ'כוסלובקי הראשון בסלובקיה הוא שאף להכפיף את יחידות הפרטיזנים למפקדת הצבא, או לחלופין להרחיקן מן החזית אם אינן משתלבות במערך הלחימה. גוליאן סבר כי צעד כזה יסייע באופן משמעותי למאמץ המלחמתי, שכן באותה עת לא ניהלו הפרטיזנים פעילות התקפית משמעותית בעורף הכוחות המורדים, ולעיתים אף יצרו בלבול באזורי השליטה של ההתקוממות.
במקביל השתתף בדיוני המועצה הלאומית הסלובקית, ובין 12 בספטמבר ל-7 באוקטובר 1944 אף עמד בראש ועדת התיאום המבצעית, שנודעה גם בשם "המועצה להגנת סלובקיה". במסגרת זו קיים דיונים עם מפקדי פרטיזנים ועם נציגי המשלחות הצבאיות הסובייטיות, הבריטיות והאמריקניות שפעלו באזור.
ב-7 באוקטובר 1944 חל שינוי משמעותי בהנהגת צבא המרד. הגנרל רודולף וייסט, ששב מן הגלות בלונדון, קיבל את הפיקוד העליון על הצבא הצ'כוסלובקי הראשון בסלובקיה. גוליאן העביר לידיו את הפיקוד ללא מחלוקת והמשיך לכהן כסגנו. למרות חילופי התפקידים, נותר גוליאן אחת הדמויות המרכזיות בניהול המערכה, והמשיך להשתתף בקבלת ההחלטות הצבאיות והמדיניות של הנהגת המרד.
מתקפת הנגד הגרמנית והפקודה האחרונה
במחצית השנייה של אוקטובר הלך מצבו של צבא המרד והחמיר. הכוחות הגרמניים, שהיו עדיפים במספרם, בציודם ובניסיונם, הפעילו מתקפה רחבת היקף נגד האזור שבשליטת המורדים.
בין 18 ל-20 באוקטובר התחוללה מתקפה משמעותית שהכריעה למעשה את גורל ההתקוממות. ב-27 באוקטובר 1944 נפלה באנסקה ביסטריצה, בירת המרד ומרכז הפיקוד שלו, לידי הגרמנים. עם נפילת העיר הסתיים למעשה קיומו של הצבא הצ'כוסלובקי הראשון בסלובקיה ככוח צבאי סדיר.
בלילה שבין 27 ל-28 באוקטובר 1944, באזור דונובאלי, חתמו רודולף וייסט ויאן גוליאן על הפקודה המבצעית האחרונה של צבא המרד. בפקודה הורו לשארית הכוחות לחדול מן הלחימה הסדירה ולעבור ללוחמת גרילה בהרי סלובקיה. הם עצמם עזבו את מפקדותיהם ופנו אל ההרים יחד עם שרידי הכוחות.
באותו רגע הסתיימה אחת המערכות המאורגנות הגדולות ביותר של ההתנגדות לנאצים במרכז אירופה, והחלה תקופה חדשה של לוחמת פרטיזנים, שנמשכה עד לשחרור סלובקיה בידי הצבא האדום באביב 1945.
לאחר נפילת באנסקה ביסטריצה והתפרקותו של הצבא הצ'כוסלובקי הראשון בסלובקיה ככוח סדיר, עברו שרידי המורדים ללוחמת גרילה בהרי סלובקיה. יאן גוליאן ורודולף וייסט הצטרפו גם הם לנסיגה, בתקווה להמשיך את ההתנגדות מתוך אזורי ההרים. אולם מרחב הפעולה שלהם הלך והצטמצם.
ב-3 בנובמבר 1944, במהלך מבצע רחב היקף של הכוחות הגרמניים נגד שרידי המרד, נתפסו שני הגנרלים בכפר פוהרונסקי בוקובץ (Pohronský Bukovec). לפי אחד המקורות, הבית שבו הסתתרו כותר תחילה בידי אנשי המשמר הסלובקי וכוחות גרמניים. הכוחות הקוראים לכניעה הודיעו כי אם יתנגדו, יועלה הכפר באש. כדי למנוע פגיעה בתושבים החליטו גוליאן, וייסט והחיילים שהיו עמם להיכנע. למרות זאת, בפברואר 1945 שרפו הנאצים חלק מן הכפר במסגרת פעולות הענישה שלהם.
לאחר לכידתו נחקר גוליאן תחילה בבאנסקה ביסטריצה ולאחר מכן בברטיסלבה. משם הועבר לברלין, שם המשיכו הגרמנים בחקירתו. התכנון הראשוני של הפיקוד הגרמני בסלובקיה ובפרוטקטורט בוהמיה ומורביה היה לתלות את שני מפקדי המרד בפומבי. גוליאן, כך נטען, היה אמור להיתלות מול התיאטרון הלאומי בברטיסלבה. בסופו של דבר התוכנית לא יצאה אל הפועל, והשניים הועברו לברלין להמשך חקירות.
מכאן ואילך הופכים המקורות לזהירים יותר. לפי המידע שבידינו, גוליאן הוחזק במחנה הריכוז פלוסנבירג (Flossenbürg). עם זאת, כל המידע על ימיו האחרונים אבד. אחת ההערכות גורסת כי עונה ולאחר מכן נרצח במחנה יחד עם רודולף וייסט. מקורות אחרים מציינים כי ייתכן שנידון למוות בבית דין גרמני והוצא להורג בפלוסנבירג, אך מדגישים שאין בידינו מידע ודאי על גורלו לאחר שהועבר לשם. במשך מספר שנים לאחר תום המלחמה הוא אף הוגדר רשמית כנעדר.
תאוריות והשערות לאחר המלחמה
היעדר תיעוד ברור על מותו של גוליאן הוליד במשך השנים השערות שונות. אחת מהן טענה כי לאחר שחרור מחנה פלוסנבירג נלקח לברית המועצות בידי יחידות ה-NKVD. עם זאת, המקורות מדגישים במפורש כי אין כל ראיה התומכת בטענה זו. עוד מצוין כי מחנה פלוסנבירג שוחרר בידי הצבא האמריקני, עובדה שאינה מחזקת את אותה תאוריה.
אחד הפרקים המעניינים בביוגרפיה של גוליאן עוסק ביחסיו עם הגנרל יוזף טוראנץ. בשנת 1940 שימש גוליאן כראש מטה הדיוויזיה הראשונה בטרנצ'ין, בעוד שטוראנץ פיקד עליה. בין השניים התפתחו יחסי עבודה קרובים שנמשכו גם בחזית המזרחית, שם שירת גוליאן כראש מחלקת האפסנאות של הדיוויזיה המהירה.
המקורות מציינים כי טוראנץ העריך מאוד את יכולותיו של גוליאן, ראה בו קצין מוכשר במיוחד ואף קידם אותו לתפקידים בכירים, לעיתים בניגוד לעמדת הגרמנים ושר ההגנה פרדיננד צ'טלוש. הוא כלל לא ידע שבאותה עת כבר קיבל גוליאן מאדווארד בנש את המשימה להוביל את ההכנות למרד נגד המשטר שאותו ייצג טוראנץ.
לפי המקורות, גוליאן שקל לגלות לטוראנץ את דבר המרד אם ההכנות היו נחשפות, אולם היה מוכן גם להרחיקו מן הדרך אם היה מתנגד. בסופו של דבר הודח טוראנץ בראשית ההתקוממות, וגוליאן עצמו הודה כי למרות האמון הרב ששרר ביניהם, חשש מן האפשרות שטוראנץ יחשוף את פעילות המחתרת.
משפחתו לאחר המלחמה
רעייתו של גוליאן, ירמילה, ובנם איוון פונו ממרכז סלובקיה למוסקבה ב-13 באוקטובר 1944 יחד עם בני משפחה נוספים. לאחר תום המלחמה שבו לבאנסקה ביסטריצה, אך מצאו את דירתם הרוסה וכשכל תכולתה נבזזה.
בשנת 1951 הורשעה ירמילה גוליאנובה בארגון תא ריגול, ככל הנראה בעקבות מכתב פרטי שבו תיארה את המצב במדינה לידיד המשפחה שחי בגלות. בנם איוון גדל בסופו של דבר אצל משפחת אחיה של ירמילה, ולאחר לימודיו עבד בפראג כטכנאי של ציוד מעבדתי. גם קרובי משפחה נוספים של גוליאן שבו לאחר המלחמה לטרנובץ נאד ואהום.
לאחר מותו הוענקו ליאן גוליאן שורה של עיטורים, ובהם עיטור המרד הלאומי הסלובקי מדרגה ראשונה (1945), צלב המלחמה הצ'כוסלובקי 1939 (1945) ועיטור הרפובליקה (1969). בשנת 1995 העניק לו נשיא סלובקיה מיכל קובאץ' את עיטור לודוביט שטור מדרגה ראשונה.
סיפורו של יאן גוליאן מסתיים במקום שבו ההיסטוריה מותירה שאלות פתוחות. הקצין שתכנן במשך חודשים ארוכים את ההתקוממות נגד גרמניה הנאצית, עמד בראש הצבא הצ'כוסלובקי הראשון בסלובקיה, המשיך להילחם גם לאחר נפילת באנסקה ביסטריצה, ובחר לסגת אל ההרים עם אנשיו במקום להיכנע מראש, נעלם כמעט לחלוטין מן התיעוד לאחר שנלקח בידי הגרמנים.
אין תשובה חד-משמעית כיצד הסתיימו חייו. דווקא אי-הוודאות הזאת הפכה את דמותו לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המרד הלאומי הסלובקי, ולסמל של ההתנגדות הצבאית למשטר הנאצי ולשלטון ששיתף עמו פעולה.
חומר מעשיר לצפייה
דמותו של יאן גוליאן הופיעה גם במספר יצירות קולנועיות וטלוויזיוניות.
בשנת 1976, דמותו של יאן הופיעה בסדרת הסרטים הסובייטית ״חיילי החירות״, Vojaci slobody, בבימויו של יורי אוזרוב, העוסקת בשחרור מרכז ודרום אירופה. את גוליאן גילם השחקן הצ'כי זדנייק רז'הור.
בשנת 1984 הופיעה דמותו בסדרה Povstalecká história, סדרה בת שמונה פרקים על המרד הלאומי הסלובקי בבימוי אנדריי לטריך, ובה גילם אותו השחקן הצ'כי רדוסלב ברזובוהאטי.
הסרט ״Generál Golian״, בבימויו של יוראי שטפקה יצא לאקרנים ב-2026 ובו מגלם אותו השחקן הסלובקי אונדריי הרשקה.
מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה
המקורות שלהלן הם המקורות שעליהם מתבססת הכתבה לעיל.
- Slovakia Military Chronicle (2007) בעריכת V. Segeš ואחרים. כרוניקה צבאית מקיפה העוסקת בהתפתחות הכוחות המזוינים של סלובקיה. במסגרת הספר נכלל גם מידע על הקריירה הצבאית של יאן גוליאן ועל חלקו במרד הלאומי הסלובקי.
- Takto bojovala povstalecká armáda (1994), מאת Július Nosko. ספר זיכרונות ועדות של ראש המטה של צבא המרד. המקור מספק מידע על אופן ניהול הקרבות, עבודת המטה והערכתו של גוליאן באשר ליכולת ההתנגדות של הכוחות.
- Samizdat o odboji (2004), מאת Jozef Jablonický. קובץ מחקרים ומאמרים על תנועת ההתנגדות בסלובקיה, ובכללם עיסוק נרחב במרד הלאומי הסלובקי ובהנהגתו.
- Slovak Society, the Second World War, and the Search for Slovak Stateness, מאת J. Luke Ryder. מחקר אקדמי העוסק בחברה הסלובקית בתקופת מלחמת העולם השנייה ובהתפתחות המדינה הסלובקית, ובמסגרתו נידונים גם גוליאן, המרד הלאומי הסלובקי וההנהגה הצבאית של ההתקוממות.
- Slovakia in History בעריכת Mikuláš Teich, Dušan Kováč ו-Martin D. Brown. הספר כולל פרקים על המדינה הסלובקית, תנועת ההתנגדות והמרד הלאומי הסלובקי.
- Joining Hitler's Crusade בעריכת David Stahel, הוא ספר העוסק בהשתתפות מדינות אירופה במלחמה נגד ברית המועצות וכולל גם דיון ברקע הצבאי והמדיני של סלובקיה.
- Camps and Ghettos under European Regimes aligned with Nazi Germany, כרך מתוך האנציקלופדיה של מוזיאון השואה של ארצות הברית, המתייחס גם לדיכוי המרד ולמדיניות הגרמנית בסלובקיה.
♦
המרד הלאומי הסלובקי היה רק אחד מפרקי ההתנגדות הרבים שהתחוללו באירופה הכבושה בזמן מלחמת העולם השנייה. אם סיפורים מסוג זה מסקרנים אתכם, המשיכו לקרוא כתבות נוספות ב-HistoryIsTold וגלו כיצד החלטות של יחידים השפיעו על מהלך ההיסטוריה.
