סיפור חייו של ד״ר יוליאן אליאש חורונז'יצקי, רופא אף-אוזן-גרון וקצין בצבא הפולני, שנולד באימפריה הרוסית והפך לדמות מפתח בארגון ההתנגדות במחנה טרבלינקה עד מותו ב-1943.

הוא נולד ב-19 באוגוסט 1885 בעיר שווליאי שבאימפריה הרוסית, ובסוף חייו מצא את עצמו בלב מחנה ההשמדה טרבלינקה, שם הפך לדמות מרכזית בהתארגנות למרד. גורלו נחתם סביב 19 באפריל 1943, בנסיבות שנויות במחלוקת, אך השפעתו נותרה משמעותית עד פרוץ המרד הגדול במחנה ב-2 באוגוסט אותה שנה.

יוליאן היה רופא אוטולרינגולוג וקצין בצבא הפולני ממוצא יהודי, ששירת גם בצבא הרוסי במהלך מלחמת העולם הראשונה ובמלחמת פולין-בולשביקית. במהלך מלחמת העולם השנייה הפך למייסד הראשון ולמארגן של תנועת ההתנגדות בטרבלינקה, שמטרתה הייתה להוביל להתקוממות מזוינת ולבריחה המונית מהמחנה.

ילדות, משפחה ולימודים באירופה שלפני המהפכות

יוליאן אליאש חורונז'יצקי נולד למשפחתם של יוליוש ואנה לבית לונץ. אף על פי שהוריו היו בני דת משה, הוא עצמו הוגדר כקתולי. בילדותו עבר עם משפחתו לוורשה, שם החל את לימודיו. לאחר הרחקתו מהגימנסיה עבר לגימנסיית פטרבורג, שם השלים את לימודיו. במהלך לימודיו גורש חורונז'יצקי מגימנסיה לאחר השתתפות בשביתה בזמן מהפכת 1905. בהמשך יצא ללימודי רפואה במינכן באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן, שם סיים בשנת 1910 עבודת דוקטורט בנושא פתוגנזה ומהלך קליני של טרשת נפוצה. באותה תקופה, בשל היותו בעל דרכון רוסי, שונה שמו במסמכים ל"איסאק איליה חורונשינסקי".

אולי יעניין אתכם גם

רודריק “רודי” אדמונדס: הסמל שסירב להפריד יהודים בשבי הנאצי

ההתנגדות האחרונה: על מרד גטו ורשה

סֶלָאחַטִין אוּלְקוּמֵן: הדיפלומט הטורקי שהציל את יהודי רודוס

ח'אלד עבד אל-והאב: בין הצלה אנושית להכרה שנויה במחלוקת

מילטון הרשי: האיש שהפך שוקולד למורשת עולמית

הירווארד "המתעורר": רובין הוד האמיתי?

תחילת הקריירה הרפואית והגיוס לצבא הרוסי

לאחר שובו לוורשה בשנת 1911 עבר את הבחינות הממשלתיות וקיבל רישיון לעסוק ברפואה בשנת 1914. הוא החל לעבוד בבית החולים ברחוב "צ׳יסטה" כעוזר לאוטולרינגולוג ד״ר סטניסלב לובלינר. כעבור חודשים ספורים פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא גויס לצבא הרוסי ב-1 באוגוסט 1914.

במהלך שירותו שירת תחילה ברגימנט הקוזאקים של דון ה-9, לאחר מכן היה אורדינטור בבית חולים של דיוויזיית חי״ר 23, ובהמשך רופא ראשי ברגימנט הרגלים ה-22.

שירות בצבא הפולני והמלחמה הפולנית-בולשביקית

לאחר סיום המלחמה בחזית המזרחית חזר לפולין והתגייס לצבא הפולני במרץ 1919. הוא קיבל דרגת קפטן רפואה במילואים ושירת במסגרת חיל הקצינים הרפואיים.

במהלך המלחמה הפולנית-בולשביקית שימש כרופא ראשי של רגימנטים שונים של לגיונות פולין, ניהל בית חולים שדה בדיוויזיית הרגלים השנייה ואף פיקד על פלוגה רפואית. בהמשך הקריירה הרפואית הוצב בבית החולים האזורי השלישי בגורדנו כראש מחלקת אוזן-אף-גרון, ולאחר שחרורו ב-1922 נשאר במערך המילואים של הצבא הפולני.

בין השנים 1918 ל-1938 עבד כרופא פרטי בוורשה והתמחה במחלות אף, אוזן וגרון, ולעיתים גם במחלות ריאה. כתובות המרפאות שלו השתנו לאורך השנים, בין היתר ברחוב מרשלקובסקה, שיינאדצקיך, ווידוק ונובוגרדסקה.

אשתו הייתה רוזליה לבית לווינפיש, ולזוג נולדה בת בשם ינינה. בשנת 1924 כבר נרשמה המשפחה במסמכים רשמיים בוורשה. בהמשך עברו לרחוב וידוק ולאחר מכן לרחוב נובוגרדסקה. ב-1938 החל לעבוד גם במרפאה של קופת החולים החברתית, במקביל לעיסוקו הפרטי.

מלחמת העולם השנייה והמעבר לגטו ורשה

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה לא ברור אם גויס מחדש, אך קיימת סבירות לכך. בשנת 1940 התגורר בוורשה, שילם מסי כיבוש לגרמנים והופיע במסמכים כמתנדב בשירות הבריאות העירוני. בהמשך הועבר לגטו ורשה, שם המשיך לעבוד כרופא ברחוב נובוליפקי 54.

חורונז'יצקי גורש למחנה ההשמדה טרבלינקה במהלך גירושים המוניים, ייתכן שבמהלך "האקציה הגדולה" בקיץ 1942. בזכות מקצועו לא נשלח מיד לתאי הגזים והוצב במרפאת המחנה. הוא הפך לאחד מהאסירים המיוחסים יחסית שכונו "יהודי החצר", ושירת גם את אנשי האס אס כרופא.

למרות האיסורים, ניסה לסייע לאסירים החולים. בסוף פברואר או תחילת מרץ 1943 יזם חורונז'יצקי את הקמת "הוועד הארגוני" של המחתרת במחנה טרבלינקה. מטרת הארגון הייתה להוביל למרד מזוין ובריחה המונית.

הוא נחשב למייסד ולמנהיג הלא רשמי של הארגון בתחילתו. במסגרת פעילותו ניסה ליצור קשר עם שומרים אוקראינים במחנה כדי לשחדם ולקבל נשק ותחמושת, תוך שימוש בכספים, זהב וחפצי ערך שנאספו מגופות הנרצחים.

באפריל 1943 התרחש אירוע מכריע כאשר קורט פרנץ, סגן מפקד המחנה, גילה כספים בחדר המרפאה. בנקודה זו קיימות מספר גרסאות לאירועים: על פי גרסה אחת, נמצא אצל חורונז'יצקי סכום של מעל 150 אלף זלוטי. לאחר עימות עם פרנץ, הוכה ונרצח במכות במהלך אפל מסדר. בגרסה אחרת, הוא ניסה לתקוף את פרנץ, ברח, נתפס והוכה למוות. גרסה נוספת מספרת כי נחשד שבלע ציאניד, ופרנץ הורה לשטוף את בטנו במים בכפייה, ולאחר מכן הוכה קשות.

יש גם גרסה לפיה התאבד באמצעות רעל לאחר תקיפה של פרנץ, או לחלופין נרצח לאחר שסירב למסור מידע על המחתרת.

מסמך רישום רפואי רשמי בוורשה

בין המסמכים הביורוקרטיים שנשמרו מתקופת פעילותו של ד״ר יוליאן, נמצא שאלון רשמי שנועד לרישום ראשון של מקצועות רפואיים תחת השלטון הכובש. המסמך משקף את אופן סיווגו המקצועי, מקום מגוריו ופרטים אישיים נוספים, כפי שנרשמו בתקופה זו. בראש המסמך מופיעה ההגדרה JUDE, כלומר יהודי, וכן ציון של תעודת זהות אישית שהונפקה תחת המספר 6107.

כותרת השאלון היא: ״שאלון לרישום ראשון של מקצועות הרפואה, המוגדר בגרמנית ובפולנית, ומתייחס לרופאים, רוקחים, רופאי שיניים, טכנאי שיניים, חובשים, מיילדות, אחיות, מטפלים רפואיים, עוזרי מרפאה, אנשי מעבדה ומחטאים רפואיים.״

במסמך מצוין כי יש למלא את השאלון באופן מדויק, קריא ואחראי, ולאחר קריאת כל השאלות מראש. הלשכה הרפואית המופיעה במסמך היא לשכת הבריאות של מחוז ורשה, תחת הסמכות המחוזית והנפה המנהלית של אותה תקופה.

פרטי המקצוע

סוג המקצוע הרפואי שנרשם עבורו: רופא.

פרטים אישיים

שם משפחה: Chorskycki
שם פרטי: Julian

כתובת מגורים קבועה:
ורשה, רחוב נובוגרודסקה 31, דירה 18

מקום עבודה:
מצוין כ"זהה" לכתובת המגורים, כאשר במסמך מופיעים סעיפים נפרדים לעיסוק עצמאי או שכיר, ללא פירוט נוסף מעבר לציון זהות.

מקום מוצא:
ורשה

פרטי לידה

תאריך לידה:
19 באוגוסט 1885

מקום לידה:
שוולה, ליטא

מצב משפחתי

מצוין כי הוא נשוי.

תאריך לידה של בן או בת הזוג:
2 בפברואר 1884

שם נעורים של האישה:
לא צוין במסמך

מספר הילדים ושנות לידתם: רשומות שורות ריקות המיועדות למילוי, ללא פירוט נוסף במסמך המקורי.

קטע זה ממחיש את האופן שבו יוליאן הופיע במסמכים הרשמיים של התקופה, תוך שילוב בין זהותו האישית, המקצועית והניהולית תחת מערכת הרישום הכפויה של השלטון בזמן המלחמה.

מורשתו והמרד במחנה טרבלינקה

מותו של חורונז'יצקי היווה מכה קשה למחתרת, אך לא עצר אותה. הארגון המשיך לפעול ואף הצליח להשיג נשק ממחסני המחנה. ב-2 באוגוסט 1943 פרץ מרד טרבלינקה. במהלך המרד הוצתו מבנים רבים וכ-400 אסירים הצליחו להימלט מתוך כ-840 שהיו במחנה. רובם נהרגו בהמשך, ורק כ-70 שרדו עד סוף המלחמה. בשנת 1945, במלאת שנתיים למרד גטו ורשה, הוענק לחורונז'יצקי לאחר מותו עיטור "צלב הגבורה" מטעם הגנרל מיכאל רולה-ז׳ימיירסקי.

יוליאן אליאש חורונז'יצקי עבר מסלול חיים נדיר: מרופא מומחה ואיש צבא מכובד באירופה של תחילת המאה ה-20, ועד לאסיר במחנה השמדה שהפך למייסד התנגדות מחתרתית. מותו בטרבלינקה לא סיים את השפעתו, אלא דווקא הפך לאחד הגורמים שהניעו את המרד ההיסטורי שפרץ חודשים ספורים לאחר מכן.

הסיפור שלו משקף את המעבר החד בין חיים אזרחיים מקצועיים לבין הישרדות בתנאים קיצוניים של השואה, ואת הכוח של יוזמה אנושית גם בתוך מערכת דיכוי מוחלטת. המשך העיסוק בו מאפשר להבין לעומק את תולדות טרבלינקה ואת ההתארגנות הפנימית שהובילה למרד.