יש לה נחיריים בקצה המקור והיא כמעט עיוורת ולא יודעת לעוף. העצמות שלה אינן חלולות כמו אצל שאר הציפורים, אלא כבדות ומלאות במח עצם בדומה ליונקים וטמפרטורת הגוף שלה נמוכה מזו של ציפור רגילה, כשהביצה שהיא מטילה היא כמעט רבע ממשקל גופה של הנקבה… הכירו את הקיווי!

מוצא הקיווי

לו אורניתולוגים היו מרכיבים את פרנקנשטיין הציפור, הם כנראה היו מקבלים קיווי. היא לא יכולה לעוף פיזית, אך יש לה חוש ריח חד ושפם כמו של חתול.

היא אומנם ציפור, ויש לה אפילו כנפיים. אבל מדובר יותר בשני גדמים באורך 5 סנטימטרים, שמוסתרים מתחת לנוצות שיותר מזכירות פרווה. וגם אם הקיווי הייתה רוצה להתעופף, היא לא הייתה מצליחה כי חסרה לה עצם הקרינה (עצם החזה שאליה מתחברים שרירי התעופה).

אולי יעניין אותך

ההיסטוריה של ניו זילנד. בקצרה

אסון מכרה פייק ריבר: שרשרת מחדלים בבטן האדמה

משפט נדיר בניו זילנד: חייל מואשם בניסיון ריגול בעקבות קשריו עם ימין קיצוני

בירה חדשה נולדה: המסע לשינוי המרכז השלטוני

וככל שמתבוננים יותר, כך מגלים בה פחות מאפיינים של ציפור. היא הציפור היחידה בעולם עם נחיריים שממוקמים ממש בקצה המקור ויש לה חוש ריח חד מאוד. הקיווי מעבירה את המקור שלה על פני האדמה ומרחרחת אחר תולעים, זחלים וחרקים מתחת לפני השטח.

הראייה שלה כמעט אפסית. בחושך, הריח, השמיעה והמישוש חשובים לקיווי הרבה יותר. על המקור יש לה שפם, ממש כמו לחתול. טמפרטורת הגוף שלה היא 37-38°C (בעוד שאצל שאר הציפורים היא נעה בין 39-42°C). רגליה מהוות שליש ממשקל הציפור כולה והן כבדות ובעלות עור עבה המזכיר עור של יונק. והזואולוג וויליאם קלדר כינה את הקיווי "יונק של כבוד".

לפי החוקרים, ניו זילנד נוצרה לפני כ-85 מיליון שנה, כשהתנתקה מיבשת-העל הקדומה גונדוונה. מאוחר יותר, במפגש הלוחות הטקטוניים הפסיפי והאוסטרלי, החלה התרוממות יבשתית שייצרה רכסי הרים וכך הופיעו האיים המודרניים. עד הגעת האדם לניו זילנד, כמעט ולא היו בה יונקים יבשתיים, למעט כמה מיני עטלפים. הבידוד נמשך 80 מיליון שנה ובזמן הזה הציפורים תפסו את הגומחות האקולוגיות הריקות.

הקיווי הגיעה לניו זילנד כי אבותיה הרחוקים עפו לשם. זה נשמע מובן מאליו, אך זמן רב מדענים סברו אחרת והם חשבו שהקיווי היא קרובת משפחה של עוף המואה (Moa), שנשארה באיים עוד מרגע הפיצול של גונדוונה. אך ניתוח גנטי מודרני הפך את ההשערה הזאת.

מסתבר שקרוב המשפחה הקרוב ביותר של הקיווי הוא "ציפור הפיל" הענקית שנכחדה ממדגסקר. היה להם אב קדמון מעופף משותף שהתפצל לשני ענפים לפני כ-50 מיליון שנה: ענף אחד נשאר במדגסקר והפך לענק והענף השני הגיע לאוקיאניה ונשאר ציפור מעופפת זעירה בשם פרואפטריקס (Proapteryx).
כשמצאה את עצמה באיים מבודדים ללא טורפים יבשתיים, הציפור הזו גדלה בהדרגה בממדיה, איבדה את כנפיה ותפסה את מקומם של יונקים יבשתיים כמו גיריות וקיפודים. תעופה דורשת השקעת אנרגיה עצומה ובסביבה בטוחה, ההשקעה הזו פשוט הפכה למיותרת.

כשהקיווי מאבד את הכנפיים

החיים של הקיווי על אי ללא יונקים לא היו בדיוק גן עדן. בשמיים חגו נשרים, בזים וינשופים שאיימו על חיי הציפורים. הקיווי ניצלו כמיטב יכולתם: הם ניהלו אורח חיים לילי, הסתוו במחילות ונעו בדממה.

המשבר האמיתי החל עם בואם של בני האדם. הראשונים לאכלס את ניו זילנד היו בני שבט המאורי הפולינזיים שהגיעו בקאנו במאות ה-13 וה-14. הם הביאו איתם את החולדה הפולינזית (קיורה) וכלבים (קורי) וציפורי הקיווי הפכו במהרה לטרף (המאורים גם גרמו להכחדתו המהירה של עוף המואה, שגם הוא התפתח ללא יונקים טורפים ולכן לא פחד מבני אדם).

עבור האירופאים, האיים התגלו על ידי הספן ההולנדי אבל טסמן ב-1642. הקולוניזציה הפעילה החלה בסוף המאה ה-18 לאחר מסעותיו של ג'יימס קוק. האירופאים הביאו איתם ארנבים כמקור מזון ולציד. עד שנות ה-70 של המאה ה-19, הארנבים התרבו עד כדי כך שהפכו לאיום על החקלאות. החקלאים דרשו פתרון, והוא נמצא במהירות: ייבוא של סמורים (הרמין), אויביהם הטבעיים של הארנבים בבריטניה.

זה היה רעיון בעייתי מאוד. הרי טורף שמגיע לאי ללא מתחרים טבעיים לא מבחין בין ארנב לציפור. בשנות ה-80 של המאה ה-19 שוחררו הסמורים ותוך שש שנים בלבד אוכלוסיות הציפורים המקומיות החלו לצנוח. הסמור התגלה כצייד קיווי יעיל הרבה יותר מצייד ארנבים (הארנב לפחות יודע לברוח). התוצאה: עד שנת 1998, מאוכלוסייה היסטורית של 12 מיליון קיווי נותרו פחות מ-100 אלף פרטים.

כיום ישנם כ-70 אלף, ובאזורים ללא פיקוח על טורפים, הקיווי מאבד 2% מאוכלוסייתו בשנה. הגורם העיקרי לכך הוא הסמורים, שאחראים למותם של 95% מהאפרוחים שבוקעים בטבע. עבור קיווי בוגרים, האיום המרכזי הוא הכלבים, שיכולים להרוג קיווי פשוט מתוך אינסטינקט ציד.

אפס טורפים עד 2050

ראו גם: ניו זילנד: ציפור הקיווי חוזרת לגבעות וולינגטון לאחר היעדרות של מאה שנה

ממשלת ניו זילנד לא מוכנה לאבד את הקיווי. לכן היא מיישמת תוכנית מקיפה שכוללת השמדת טורפים פולשים, גידול אפרוחים באינקובטורים והשבת ציפורים לסביבת המחיה ההיסטורית שלהן.

היוזמה הממשלתית הגדולה ביותר היא "ללא טורפים 2050" (Predator-Free 2050), אחת מיוזמות שימור הטבע השאפתניות בעולם. המטרה היא לפטור את ניו זילנד לחלוטין מכל הטורפים שהובאו לאי, כמו חולדות, סמורים, חמוסים, אופוסומים וחתולי בר, עד 2050. הצלחת התוכנית נשענת על טכנולוגיה: מלכודות חכמות, מערכות בינה מלאכותית לזיהוי טורפים ומצלמות תרמיות ששולחות התראות לפקחים.

ישנה גם תוכנית נוספת, "Operation Nest Egg". ביצי קיווי נאספות מהטבע למרכזים מיוחדים ולאינקובטורים כדי להגן עליהן. האפרוחים מוחזרים לטבע רק כשהם גדולים וחזקים מספיק כדי להגן על עצמם. במקביל, מוקמות שמורות טבע מגודרות וחלקות יער מוגנות ונקיות מטורפים, מה שמאפשר הישרדות אפרוחים של עד 90%.

קיווי – סמל וגאווה לאומית

"קיווי" הפך לכינוי של הניו זילנדים עצמם.

הכינוי התגבש בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בעקבות חיילים ניו זילנדים שלבשו תגים עם דמות הציפור והפך לפופולרי אף יותר במלחמת העולם השנייה.

גם פרי הקיווי שאנו מכירים קרוי על שם הציפור. במקור הוא נקרא "דומדמנית סינית" ורק בשנות ה-50 החליטו יצואנים ניו זילנדים לשנות את שמו משיקולי שיווק, עקב הדמיון בין קליפתו השעירה לנוצות הציפור.

בנוסף, הציפור התבססה גם בארנק: הדולר הניו זילנדי מכונה בפשטות "קיווי", משום שמאז שנת 1991 מוטבעת הציפור על גבי מטבע של דולר אחד.

עובדות ש(אולי) לא ידעתם על הקיווי

• מונוגמיה מרשימה: ציפורי הקיווי ידועות בנאמנותן. רוב הזוגות הם מונוגמיים ובוחרים בן זוג לכל החיים, כאשר קשר זוגי יכול להימשך 20 שנה ויותר. בדרך כלל, בני הזוג חולקים טריטוריה ומגנים עליה יחד בקנאות.
• חיים ארוכים: בסביבה בטוחה וללא איום מצד טורפים פולשים, ציפורי הקיווי יכולות להאריך ימים ולחיות בין 25 ל-50 שנה בטבע.
• צום לפני הטלה: אומנם הביצה שוקלת כרבע ממשקל הנקבה (פרופורציית ביצה-לגוף מהגדולות בעולם החי), אך, מה שמדהים הוא שהביצה תופסת כל כך הרבה מקום בחלל הבטן, עד שבימים שלפני ההטלה הנקבה נאלצת לצום, פשוט כי אין לקיבה שלה מקום להתרחב כדי לקלוט ולעכל מזון!
• שתי שחלות מתפקדות: לרוב המכריע של הציפורים בעולם יש רק שחלה אחת מתפקדת, התאמה אבולוציונית שנועדה להפחית משקל כדי לאפשר תעופה. לנקבת הקיווי, לעומת זאת, יש שתי שחלות פעילות, עוד מאפיין פיזיולוגי שמקרב אותה למשפחת היונקים.
• אפרוחים עצמאיים: בניגוד לגוזלים חסרי אונים, אפרוחי הקיווי בוקעים עצמאיים לחלוטין. הם יוצאים מהביצה כשהם פקוחי עיניים ומכוסים בנוצות מלאות (ולא בפלומת גוזלים). תוך ימים ספורים מרגע הבקיעה הם עוזבים את הקן ומתחילים לחפש מזון בעצמם, כמעט ללא עזרה מהוריהם.
• לא מין אחד בלבד: רובנו מדברים על ה"קיווי" כמין יחיד, אך למעשה קיימים חמישה מינים שונים מוכרים של קיווי ברחבי ניו זילנד (למשל: הקיווי החום, הקיווי המנוקד הגדול והקיווי המנוקד הקטן). לכל מין יש גודל שונה, צבעי נוצות מעט אחרים ואזורי מחיה ספציפיים. מינים מסוימים נמצאים בסכנת הכחדה חמורה יותר מאחרים.

◊

סיפורו של הקיווי, מעבר להיותו תיעוד זואולוגי של ציפור משונה, הוא קפסולת זמן עוד מהימים בהם התנתקה ניו זילנד מיבשת-העל הקדומה, דרך התפתחות אבולוציונית מרתקת באיים מבודדים, ועד למאבק ההישרדות העיקש מול הגעת האדם והטורפים שהביא עמו. ההיסטוריה נושמת, מהלכת על פני האדמה (גם אם היא לא יכולה לעוף) ומוטלת עלינו האחריות להבטיח שהפרק הבא בסיפורה לא יהיה האחרון.

אהבתם את הכתבה? דרגו, שתפו את הסיפור ההישרדות המרתק הזה עם חברים ומשפחה ואל תשכחו להירשם לעדכונים שלנו. הצטרפו אלינו כדי להמשיך ולגלות את הסיפורים הנסתרים שהפכו את העולם למה שהוא היום. ההיסטוריה מסופרת ועכשיו תורכם להעביר אותה הלאה!