סיפורם של עיתונאי צרפתי ודיפלומט גרמני, שהחלו כפציפיסטים בשנות ה-20 והפכו לדמויות מרכזיות בשיתוף הפעולה הצרפתי עם גרמניה הנאצית, עד לסוף טראגי.

פריז הכבושה של תחילת שנות ה-40 הייתה עיר של פחד ומחסור. אך גם זירה של החלטות, קשרים, ואשליות. ז’אן לושאר, עיתונאי צרפתי בעל השפעה, ראה בכיבוש הנאצי הזדמנות פוליטית. לצדו עמד אוטו אבץ, דיפלומט גרמני שראה בצרפת שדה פעולה אידיאלי. שניהם האמינו כי ניתן לעצב מציאות חדשה בין שתי המדינות, אך המציאות הובילה אותם למסלול אחר לגמרי.

ז’אן לושאר היה עיתונאי ופוליטיקאי צרפתי שהפך לראש מערכת העיתונות ששיתפה הפעולה בפריז בתקופת הכיבוש הגרמני וממשלת וישי. בעוד אוטו אבץ היה דיפלומט גרמני, חבר המפלגה הנאצית ופושע מלחמה מורשע. סיפורם משקף תהליך הדרגתי של מעבר מאידיאליזם לשיתוף פעולה עם משטר טוטליטרי.

ז’אן לושאר

ז’אן לושאר נולד ב-21 ביולי 1901 בעיר סיינה שבאיטליה. הוא היה נינו של ההיסטוריון אכיל לושאר. אביו, לוסיאן לושאר, חיבב מאוד את איטליה ותרבותה וייסד את המכון הצרפתי בפירנצה, וכן שימש כעורך של כתב העת Revue des nations latines בין השנים 1916 ל-1919. אמו, פרננד דוריאק, נישאה לאחר מכן בשנת 1916 לגאטאנו סלבמיני, פוליטיקאי סוציאליסטי אנטי-פשיסטי, היסטוריון וסופר איטלקי, שגם הוא שיתף פעולה עם אותו כתב עת. לושאר עצמו היה נשוי ואב לארבעה ילדים.

לפני מלחמת העולם השנייה, לושאר פקד את לשכת הצירים הצרפתית, שם יצר קשר הדוק עם אריסטיד בריאן, מדינאי המזוהה עם הסכם קלוג-בריאן. עיתונו של לושאר תמך במדיניות ההתקרבות לגרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר. עיתונאי ה-Manchester Guardian, רוברט דל, תיאר את לושאר כ"מושחת באופן מפחיד". בשנת 1934 ציין שר החוץ לואי ברטו כי לושאר קיבל סובסידיות "בלתי נתפסות" של כ-100,000 פרנק בחודש מיוזף פול-בונקור עבור העיתון שלו Notre Temps, אותו ייסד בשנת 1927.

אולי יעניין אתכם גם

הרשל גרינשפן וההתנקשות שהובילה לליל הבדולח

מרתה כהן: האחות היהודייה שריגלה בלב גרמניה הנאצית

חואן פויול גרסיה: המרגל שקיבל עיטורים משני צדי המתרס

מוות, כוח ופרנויה: על הציור שזעזע את החברה הגרמנית

כיצד האיום הרוסי הפך את גרמניה לצבא החשוב באירופה?

ניקולאי סקובלין: גיבור או מרגל?

בשנת 1930 פגש לושאר את אוטו אבץ, שהיה אז גרמני פרנקופיל שחי בקרלסרוהה. השניים הפכו לידידים קרובים למדי ואבץ אפילו נשא את מזכירתו של לושאר, סוזאן, בשנת 1932. לושאר האמין כי מינויו של אבץ לשגריר גרמניה בפריז במהלך המלחמה הוא "מתנה משמיים" וכי יחד יוכלו להקל על חומרת הכיבוש ולהכין קרקע לאיחוד צרפתי-גרמני.

המנוסה לסיגמרינגן: "ממשלה על הנייר"

כאשר בעלות הברית שחררו את פריז באוגוסט 1944, לושאר לא חיכה. הוא נמלט יחד עם צמרת שלטון וישי (כולל פטן ולאוואל) לעיירה סיגמרינגן שבגרמניה. שם, בטירה גרמנית עתיקה, הקימו הנאצים סוג של "ממשלה צרפתית בגלות". לושאר מונה לשר ההסברה והיה אחראי על תחנת הרדיו "Ici la France". זה היה מחזה סוריאליסטי: לושאר שידר תעמולה על ניצחון גרמני קרוב בזמן שהצבא האדום והאמריקאים כבר סגרו על גרמניה מכל העברים. הוא חי שם בבועה, מנותק לחלוטין מהמציאות.

באפריל 1945, כשהרייך השלישי קרס סופית, לושאר ניסה להימלט לשוויץ עם אשתו וקורין בתו, אך השוויצרים סירבו להכניסו. הוא המשיך לאיטליה (מולדת הולדתו), שם הסתתר בבקתת הרים במחוז דרום טירול. בסופו של דבר, הוא הסגיר את עצמו לכוחות האמריקאיים במאי 1945. האמריקאים העבירו אותו לידי השלטונות הצרפתיים החדשים, שחיכו בקוצר רוח להעמיד לדין את "הבוגדים מפריז".

המשפט של לושאר בינואר 1946 היה קצר וסוער. הוא לא התחרט. בדומה למשתפי פעולה אחרים, הוא טען שהוא היה "ריאליסט" וניסה להציל את צרפת מהרס מוחלט על ידי תיווך מול הגרמנים. הבוקר האחרון: ב-22 בפברואר 1946, לושאר הובל למצודת פורט דה מונרוז' (Fort de Montrouge) ליד פריז. מספרים כי הוא סירב לכיסוי עיניים ועמד מול כיתת היורים בגאווה (או בעיוורון אידיאולוגי, תלוי את מי שואלים). הוא נורה למוות בגיל 44 בלבד. חייו המאוחרים של לושאר שזורים בטרגדיה של בתו, קורין. היא הייתה כוכבת עולה בקולנוע הצרפתי, אך הקשר של אביה עם אבץ והנאצים "שרף" אותה. לאחר המלחמה היא הושפלה, שערה נגזז (כפי שנעשה לנשים שנחשדו בקשר עם נאצים), והיא נכלאה. השחפת בה חלתה בכלא הכריעה אותה בגיל 28. היא נותרה הדמות הטראגית ביותר בסיפור כקורבן של הבחירות הפוליטיות של אביה ושל יופייה שהפך אותה לסמל של שיתוף פעולה עם הנאצים.

אוטו אבץ

אוטו פרידריך אבץ נולד בשווצינגן ב-26 במרץ 1903, בן למנהל אחוזה שמת כשהיה בן 13. הוא סיים את לימודיו בקרלסרוהה והפך למורה לאמנות בבית ספר לבנות. הוא הצטרף להיטלר יוגנד והפך לידיד קרוב של יואכים פון ריבנטרופ. בנוסף, היה ממייסדי Reichsbanner, זרוע צבאית של הסוציאל-דמוקרטים, והיה קשור לקבוצות כמו Black Front של אוטו שטראסר.

בשנות ה-20 הקים יחד עם לושאר את קונגרס סוהלברג, קבוצת נוער צרפתית-גרמנית שחיברה צעירים מכל המעמדות, המקצועות והאמונות. הקבוצה קיימה מפגשים ביער השחור, סביב מדורות ובאכסניות. בשנת 1934 הפכה ל-Comité France-Allemagne, שכללה גם את פייר דרייה לה רושל וז’אק בנואה-משן.

עליית הנאציזם והקריירה הדיפלומטית

אבץ הביע תמיכה במפלגה הנאצית כבר ב-1931 והצטרף רשמית ב-1937. משנת 1938 ייצג את גרמניה בפריז והצטרף ללשכה הבונים החופשיים "Goethe". הוא נכח בוועידת מינכן ב-1938, שם ניסה להשפיע על עיתונאים צרפתים. ביוני 1939 גורש מצרפת בעקבות האשמות בשוחד לעורכי עיתונים, מה שיצר שערורייה.

לאחר כיבוש צרפת ב-1940, מונה אבץ לשגריר גרמניה בפריז בגיל 37. הוא היה אחראי לקשרים עם ממשלת וישי ולחיזוק שיתוף הפעולה. לושאר, מצדו, נשלח לפריז על ידי פייר לאוואל ביולי 1940 כדי לחדש קשר עם אבץ. הוא ייסד את העיתון Les Nouveaux Temps והפך לנשיא איגוד העיתונות הפריזאית בשנת 1941.

במהלך הכיבוש הוא הואשם בהפצת תעמולה נאצית, תקיפות נגד בריטניה, ארצות הברית, דה גול והסובייטים. הוא השתכר כ-100,000 פרנק בחודש וחי חיי פאר.

השואה ותפקידו של אבץ

אבץ מילא תפקיד מרכזי ברדיפת יהודים. הוא הציע לגרש יהודים חסרי אזרחות לאזור הלא כבוש ובהמשך למחנות השמדה. ב-2 ביולי 1942 המליץ לגרש 40,000 יהודים לאושוויץ.

בנוסף, עסק בביזת יצירות אמנות והורה על החרמת רכוש יהודי. הצטברות היצירות בלובר הייתה כה גדולה שנדרש מקום נוסף. אבץ השפיע על החברה, התרבות והתעמולה בצרפת. הוא מינה את פייר דרייה לה רושל לראש כתב עת ספרותי חשוב. הוא הקים מכון גרמני עם 30,000 נרשמים לקורסים בשפה. אחד האורחים שלו, לואי-פרדינן סלין, כינה אותו בצחוק "המלך אוטו הראשון".

בשנת 1944 קרא לושאר להשמדת המחתרת הצרפתית. לאחר הפלישה לנורמנדי פרסם מאמרים אנטי-בריטיים ואנטי-אמריקאיים. הוא מונה לשר מידע בממשלת הגלות בסיגמרינגן, נמלט לאיטליה, אך נעצר, הוחזר לצרפת, נשפט והוצא להורג. בתו קורין, שחקנית קולנוע, ראתה בו קדוש מעונה. היא עצמה נידונה ל-10 שנות השפלה אזרחית ומתה משחפת בשנת 1950. מעניין לציין שבעוד לושאר הוצא להורג כבוגד, אבץ ה"בוס" הגרמני שלו שרד. אבץ אומנם נעצר ב-1945, נשפט בנירנברג ונידון ל-20 שנות מאסר. אך שוחרר כבר ב-1954 בלחץ פוליטי ומת בתאונת דרכים ב-5 במאי 1958 לאחר שמכוניתו איבדה שליטה. המוות הצית תיאוריות קונספירציה רבות כולל כאלה שטענו שמדובר בחיסול של המודיעין הצרפתי או קבוצות מחתרת לשעבר, כנקמה על חלקו בגירוש יהודי צרפת. קרוב משפחתו, אריק אבץ, היה פוליטיקאי אוסטרלי. אחיו פיטר כיהן בפרלמנט של מערב אוסטרליה. אריק התנער בפומבי מעברו הנאצי של קרובו.

סיפורם של ז’אן לושאר ואוטו אבץ הוא עדות לתהליך מורכב שבו אידיאלים, קשרים אישיים ואשליות הובילו לבחירות הרות גורל. דרך דמויות אלו ניתן להבין כיצד מציאות קיצונית חושפת את גבולות המוסר והאחריות האישית, בייחוד על רקע אירופה של ימי מלחמת העולם השנייה.

חומר מעשיר לצפייה

בשנת 2026 יצא הסרט ״קרניים וצללים״ (Les Rayons et les Ombres) בבימויו של קסבייה ג'יאנולי. הסרט מתרחש בפריז בין שתי מלחמות העולם ובתקופת הכיבוש, וכן בסיגמרינגן וביער השחור לאחר 1944. העלילה מתמקדת בז’אן לושאר, בתו קורין ואוטו אבץ ומתארת את המעבר שלהם מפציפיזם לשיתוף פעולה.

הסרט מבוסס על זיכרונותיה של קורין לושאר, Ma drôle de vie משנת 1949, שהשפיעו גם על סרטו של פרנסואה טריפו "המטרו האחרון" משנת 1980. הסרט הופק בתקציב של כ-31 מיליון אירו, הגדול ביותר של Gaumont מאז 2018.