תאמל״ק לי
היא זחלה מעבר לגבול, לבד, בלילה, כשהיא נושאת איתה זהות בדויה וסוד שעלול היה לעלות לה בחייה.
מרתה הופנונג כהן הייתה אחות, מרגלת, ניצולת שואה וסופרת. במהלך מלחמת העולם השנייה, ובעיקר לקראת סופה, פעלה כמרגלת עבור שירותי המודיעין של הצבא הצרפתי. את חוויותיה תיארה שנים מאוחר יותר בספר מעבר לקווי האויב (Behind Enemy Lines) משנת 2002.
ילדות במץ: בין זהות יהודית למציאות משתנה
מרתה הופנונג נולדה ב־13 באפריל 1920 בעיר מ שבצרפת, למשפחה יהודית אורתודוקסית. היא הייתה החמישית מבין שמונה ילדים, בתם של פישל הופנונג ורעייתו רגינה. העיר מץ עצמה נשאה היסטוריה מורכבת: בין השנים 1871 ל־1918 הייתה תחת שלטון גרמני כחלק מחבל אלזס־לורן, לאחר שסופחה בעקבות מלחמת צרפת־פרוסיה ורק לאחר מלחמת העולם הראשונה הוחזרה לצרפת. מטבע הדברים היתה בה אוכלוסיה גרמנית דומיננטית.
סבה של מרתה היה רב, והוא זה שהנחיל לה את אהבת הספרים. אביה ניהל חנות קטנה לפיתוח תמונות, והוריה דיברו גרמנית בלבד. כבר בילדותה נחשפה לאנטישמיות, כאשר הייתה עדה להשחתת בית הכנסת של מץ. באירוע אחר, קבוצת נערים יידתה אבנים במשפחתה כשיצאה מתפילה בבית הכנסת והיא ראתה את אביה רודף אחריהם כשהוא מניף את חגורתו.
הידעת?
הוריה של מרת הופנונג כהן דיברו רק גרמנית, למרות שחיו בצרפת.
פרוץ המלחמה והבריחה מפואטייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, עברה משפחת כהן מאזור הגבול עם גרמניה לעיר פואטייה, שם נשארה גם לאחר הפלישה הגרמנית לצרפת בשנת 1940. בתחילה, יהודי צרפת באזור חוו מגבלות מועטות יחסית לאחר סיפוח חבל מוזל על ידי הנאצים ביולי 1940, אך המצב הלך והחמיר בהדרגה.
בפואטייה החלה מרתה ללמוד בבית ספר לאחיות. בקיץ 1942, תוך שימוש במסמכים מזויפים, ארגנה את בריחת משפחתה מהעיר אל האזור החופשי, שלא היה נתון לכיבוש הנאצי. באותה תקופה, אחותה סטפני, סטודנטית לרפואה, נעצרה על ידי הגסטפו לאחר שסייעה לסטודנט להימלט. המסמכים המזויפים הושגו בעזרת עמית לא יהודי שעבד עמה כמתרגם בעיריית פואטייה. כאשר שאלה אותו כמה יעלה השירות, הוא פרץ בבכי ואמר כי הוא מבקש להצילה, לא להרוויח כסף.
במהלך הבריחה, כאשר יצאה עם אמה וסבתה, מרתה חששה שמקומיים יסגירו אותן תמורת פרס. במקום זאת, איכר מקומי ואשתו הביטו בהן, כרעו על האדמה, התפללו ועשו את סימן הצלב. מרתה תיארה רגע זה מאוחר יותר כ”יפה כל כך, האנושיות שבו”.
אובדן אישי והצטרפותה למודיעין הצרפתי
ארוסה של מרתה, ז’אק דלוניי, סטודנט שפגשה בפואטייה, נעצר באוקטובר 1943 על ידי הנאצים בשל פעילותו במחתרת הצרפתית. בנובמבר 1943 היא סיימה את לימודיה בבית הספר לאחיות של הצלב האדום הצרפתי במרסיי ולאחר מכן עברה להתגורר בפריז עם אחת מאחיותיה.
בנובמבר 1944, לאחר שחרור פריז ולאחר שנודע לה כי ארוסה הוצא להורג, התגייסה לשירות והצטרפה לשירותי המודיעין של צבא צרפת החופשית, דהיינו הלשכה השנייה במטה הכללי הצרפתי (Deuxième Bureau de l'État-major général), שהייתה גוף המודיעין הצבאי הצרפתי.
חדירה לגרמניה הנאצית
לאחר 14 ניסיונות כושלים לחצות את החזית באזור אלזס, הצליחה מרתה לחצות את הגבול לגרמניה סמוך לשפהאוזן שבשווייץ. כאחות שדיברה גרמנית שוטפת, אימצה זהות של אחות גרמנייה וטענה שהיא מחפשת את ארוסה הנעדר. לאחר שאספה מידע, זחלה חזרה מעבר לגבול השווייצרי כדי להעביר את המידע למודיעין הצרפתי. היא הצליחה למסור שתי ידיעות חשובות במיוחד: קו זיגפריד מצפון־מערב לפרייבורג פונה, וכן מיקומו של כוח של שרידי הוורמאכט שהמתין במארב ביער השחור.
הידעת?
מרתה ניסתה לחצות את החזית 14 פעמים לפני שהצליחה.
החיים לאחר המלחמה
לאחר המלחמה חזרה לצרפת והמשיכה בקריירה כאחות. היא למדה בהמשך בז’נבה, שם פגשה בשנת 1956 סטודנט אמריקאי לרפואה בשם מייג’ור ל. כהן, שהיה שותף לדירה של חבר. בתוך שלוש שנים נישאו, ומשנת 1956 חיו בארצות הברית.
השניים עבדו יחד במשך שנים: הוא כרופא מרדים והיא כאחות מרדימה. נולדו להם שני בנים. היא לא סיפרה לבעלה על עברה כמרגלת אלא רק לאחר נישואיהם.
הכרה, פרסים וספרות
בשנת 1945 עוטרה בעיטור צלב המלחמה הצרפתי (Croix de Guerre) עם שני אזכורים: החלטה מספר 134 שנחתמה על ידי לוטננט־קולונל בובה ב־9 באוגוסט 1945, והחלטה מספר 1322 שנחתמה על ידי המרשל ז’ואן ב־10 בנובמבר 1945.
בשנת 1999 הוענקה לה מדליה צבאית (Médaille militaire) בצו מספר 3465 MR 1999. בשנת 2002 קיבלה את תואר אבירת לגיון הכבוד בצו מספר 2702 MR 2004, מידי אנדרה בורד, שר ותיקי המלחמה הלאומי. בשנת 2006 זכתה שוב להוקרה מצד ממשלת צרפת עם הענקת מדליית המודיעין Medaille of the Reconnaissance de la Nation.
בנוסף הוענקו לה גם תואר אשת כבוד מטעם מרכז שמעון ויזנטל, ועיטור Order of Merit של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.
בשנת 2002 פרסמה יחד עם ונדי הולדן את הספר Behind Enemy Lines: The True Story of a French Jewish Spy in Nazi Germany, שיצא לאור בהוצאת Harmony Books. לפני כן לא דיברה בפומבי על פעילותה החשאית כמרגלת, בעיקר משום שסברה שאיש לא יאמין לה. בגובה של כ־149 ס״מ, אמרה כי מרגלים הם “בדרך כלל גבוהים ונאים”, ולכן הייתה “מרגלת לא סבירה במיוחד”.
הידעת?
מרתה לא סיפרה לבעלה על פעילותה כמרגלת עד לאחר שנישאו.
“צ’יצ’ינט”: המרגלת הבלתי צפויה
בשנת 2019 הופק סרט תיעודי על חייה בשם Chichinette: The Accidental Spy, בבימויה של ניקולה אליס הנס ובהפקת עמוס גבע. הכינוי “צ’יצ’ינט”, שפירושו “כאב בצוואר”, התייחס לאופייה הסקרן והחד.
כאשר נשאלה בסרט איזה מסר תרצה להעביר לצופים, השיבה:
Be engaged. And don’t accept any order that your conscience could not approve.
Marthe Hoffnung Cohn
מקום מגוריה האחרון היה בפאלוס ורדס שבקליפורניה והיא נפטרה ב־21 במאי 2025 ברנצ’ו פאלוס ורדס, בגיל 105.
סיפורה של מרתה הופנונג כהן מחבר בין זהות יהודית, אומץ אישי ופעולה נחושה בשעת מלחמה. מהילדות במץ ועד החדירה הנועזת לגרמניה הנאצית, כל שלב בחייה מתועד בפרטים מדויקים שממחישים את עוצמת הבחירות שעשתה. זהו סיפור שמזמין להעמיק, ללמוד ולהמשיך לגלות דמויות נוספות שפעלו הרחק מאור הזרקורים. אם הסיפור הזה עורר בך עניין, זה בדיוק המקום להמשיך לקרוא, לשתף ולהיחשף לעוד סיפורים היסטוריים מרתקים באתר שלנו.
חומר מעשיר לקריאה
Behind Enemy Lines: The True Story of a French Jewish Spy in Nazi Germany. Harmony Books. 2002. ISBN 978-0-609-61054-1.
Derrière les lignes ennemies: Une espionne juive dans l’Allemagne nazie. Editions Tallandier. 2009. ISBN 978-2-84734-614-5.
חומר מעשיר לצפייה
Chichinette: The Accidental Spy (2019)
