בספטמבר 2021, הגנרל מָאמָאדִי דומבויה הוביל הפיכה להפלת הנשיא הראשון של גינאה שנבחר בחופשיות, אלפא קונדה. ■ הוא דחק בזכויות האזרח ואסר על הפגנות, בעוד שמתנגדים נעצרו, הועמדו לדין או גורשו לגלות ולאחר 6 שנים כנשיא זמני, הוא התמודד בבחירות, ניצח והושבע לנשיא גינאה. ■ כיצד עלה לשלטון ומה צפוי לאזרחי גינאה בעתיד?

בבוקר ה-5 בספטמבר 2021, התעוררו תושבי רובע קאלום בעיר הבירה קוֹנָאקְרִי לקולות נפץ מוכרים מדי. חילופי אש כבדים הרעידו את סביבות ארמון הנשיאות סקוטוריאה, המעוז המבוצר של השלטון. תושבי המקום, אשר למדו כבר על בשרם כי חילופי שלטון בארצם נעשים באמצעות קני רובים, מיהרו להסתגר בבתיהם. בתוך שעות ספורות התברר כי המשמר הנשיאותי קרס, והאיש החזק של גינאה, מי שהבטיח להוביל אותה לעידן חדש של חירות, נמצא בידיהם של לוחמי יחידת העילית שלו עצמו. היה זה רגע השיא בדרמה היסטורית מפותלת שבה המנצחים הופכים למנוצחים, והמשחררים הופכים לרודנים החדשים.

זהו סיפורם של שני אישים: מנהיג האופוזיציה הנצחי אָלְפָא קוֹנְדֶה שהפך לנשיא, וקצין הלגיון הזרים הצרפתי מָאמָאדִי דוּמְבּוּיָה שהפך למפקד הכוחות המיוחדים. במרכז העלילה אותה הפיכה צבאית דרמטית שריסקה את התקווה הדמוקרטית הקצרה של המדינה, אירוע משמעותי לא רק עבור אזרחי גינאה שנותרו עניים למרות שארצם אוצרת בתוכה רבע מעתודות הבוקסיט העולמיות, אלא גם עבור יציבותה של אפריקה המערבית ושוקי המתכות הבינלאומיים,. האירוע הזה מראה כיצד הבטחות לחירות קורסות בקלות תחת כובד השחיתות והעוצמה הצבאית.

אולי יעניין אותך

רבי ישראל בעל שם טוב – האיש שהוסיף שמחה ליהדות

אווין גלינדור: המורד שהפך לאגדה ועיצב את הזהות הוולשית

על הנשיא העני בעולם. מה זוכרים מחוסה מוחיקה מאורוגוואי?

על איברהים הראשון: הסולטן העות׳ומאני המשוגע

מאז זכתה גינאה בעצמאותה מידי צרפת בשנת 1956 ועד 2010, נשללה מהמדינה כל חוויה דמוקרטית אמיתית והיא נשלטה בידי משטרים אוטוקרטיים עקובים מדם ורוויי שחיתות. בשנת אלפיים ושמונה, מיד לאחר מותו של השליט הוותיק לַנְסָנָה קוֹנְטֶה, התחוללה במדינה הפיכה צבאית מהירה. הצבא אמנם הסכים לפנות את מקומו כעבור שנתיים, ובשנת אלפיים ועשר נבחר מנהיג האופוזיציה הנצחי, אָלְפָא קוֹנְדֶה, לתפקיד הנשיא האזרחי הראשון בתולדות המדינה. תקוות ענק נתלו באיש המשכיל שבילה עשורים בגלות ובמאבק, אך המציאות הפוליטית של מערב אפריקה הכינה עבורו, ועבור בני עמו, מלכודת שונה לחלוטין.

הסטודנט מפריז והמאבק ארוך-השנים באופוזיציה

סיפורו של אָלְפָא קוֹנְדֶה מתחיל ברובע בּוֹקֶה שבגינאה התחתונה, בה נולד ב-4 במרץ 1938. הוריו הגיעו במקור מוולטה עילית, אך את עיקר חינוכו עשה הנער הצעיר הרחק ממולדתו, כאשר עקר לצרפת כבר בגיל 15. בפריז נשאב קונדה אל תוך הפוליטיקה הסוערת של איגודי הסטודנטים, והיה פעיל בולט באיגוד הלאומי להשכלה גבוהה, באגודת הסטודנטים הגינאים בצרפת ובפדרציית הסטודנטים האפריקאים השחורים בצרפת. בין השנים 1967 ל-1975 הוא אף שימש כמתאם המנהל של הקבוצות הלאומיות האפריקאיות בארגון. ב-1965 השלים את תזת המאסטר שלו במדעי המדינה, שעסקה במפלגה השלטת ובני עמו בגינאה.

כאשר חזר לארצו, הפך למנהיג "התאגדות העם הגינאי", מפלגת אופוזיציה לוחמנית שקראה תיגר על המשטרים הצבאיים. בבחירות הרב מפלגתיות הראשונות שנערכו במדינה בדצמבר 1993, התייצב קונדה מול הנשיא המכהן לַנְסָנָה קוֹנְטֶה, שתפס את השלטון בהפיכה צבאית עוד בשנת 1964. קונטה הוכרז כמנצח עם כ-51% מהקולות, בעוד קונדה קיבל 18% בלבד. תומכי האופוזיציה זעקו וטענו לזיופים המוניים, במיוחד לאחר שבית המשפט העליון פסל את התוצאות במחוזות קאנְקאן וסִיגִירִי, שבהם זכה קונדה ליותר מ-60% תמיכה. מנגד, נטען כי תומכיו של קונדה עצמם נקטו באותם מחוזות באיומים, הטיית קלפיות ואלימות, מה שהוביל לפסילתם הרשמית.

ההיסטוריה חזרה על עצמה בשנת 1998. אָלְפָא קוֹנְדֶה רץ פעם נוספת לנשיאות והגיע למקום השלישי עם מה שנראה אז כ-17% מהקולות, מאחורי מָאמָאדוּ בּוֹי בָּא שקיבל כ-24% והנשיא קונטה ששמר על כיסאו עם 56% אחוזים. יומיים בלבד לאחר סגירת הקלפיות, ב-16 בדצמבר, נעצר המועמד המובס והואשם בניסיון לעזוב את המדינה באופן בלתי חוקי ובניסיון לגייס כוחות חמושים במטרה לערער את יציבות השלטון.

תקופת מעצרו לוותה בסערה משפטית בינלאומית סביב זכותו להיות מיוצג על ידי עורכי דין זרים וגישתם של פרקליטיו לחומרים הרפואיים והמשפטיים שלו בכלא. המשפט, שהיה אמור להתחיל בספטמבר 1999, נדחה שוב ושוב ונפתח רק באפריל 2000. קונדה, יחד עם 47 נאשמים נוספים, הואשם בשכירת שכירי חרב, בתכנון להתנקש בחיי הנשיא ובפגיעה בביטחון המדינה. עורכי הדין דרשו את שחרורם המיידי של מרשיהם ולאחר מכן התפטרו במחאה בטענה שאין להם תנאים נאותים לניהול קו ההגנה. הנשיא לעתיד סירב לדבר בבית המשפט, וחבריו לספסל הנאשמים הכחישו את כל ההאשמות. בסופו של דבר, באמצע ספטמבר 2000, נגזרו על קונדה חמש שנות מאסר בפועל.

הישיבה מאחורי סורג ובריח לא נמשכה זמן רב. במאי 2001 העניק לו הנשיא לַנְסָנָה קוֹנְטֶה חנינה מיוחדת, בתנאי מפורש שייאסר עליו לעסוק בפעילות פוליטית כלשהי במדינה. בעקבות השחרור עזב המנהיג המורחק את גינאה לצרפת, וחזר אליה רק ביולי 2005. עם שובו נפוצו שמועות כי בכוונתו לארגן את מפלגתו לקראת הבחירות המקומיות של סוף 2005, ברם בהמשך הודיע באופן רשמי על החלטתו להחרים את ההליך כולו.

מותו של השליט קונטה בדצמבר 2008 וההפיכה הצבאית שבאה מיד בעקבותיו שינו שוב את לוח השחמט. ב-24 בדצמבר 2008 נפגש קונדה עם מוּסָא דָאדִיס קָאמָארָה, נשיא המועצה הלאומית לדמוקרטיה ופיתוח שנתפסה בתור החונטה הצבאית החדשה. בתום הפגישה מיהר קונדה להצהיר כי חברי החונטה הם פטריוטים אמיתיים. מאחורי הקלעים, כך התברר מאוחר יותר, הפעיל קונדה לחצים כבדים על אנשי הצבא לעצור ולכלוא את יריביו הפוליטיים מהעבר. אולם הברית הזו החזיקה מעמד רק עד שקונדה הבין שהחונטה אינה מתכוונת לפסול ולגרש את יריביו כפי שביקש. כאשר נכשלו מאמציו, הפך למתנגד חריף של המשטר, ומוּסָא דָאדִיס קָאמָארָה אף חשף בפומבי את בקשותיו של קונדה לבצע מעשים אנטי-דמוקרטיים ואנטי-חוקתיים לטובתו האישית.

הניצחון המפתיע, השותפים הנסתרים וההתנקשות שנכשלה

ההזדמנות הגדולה הגיעה בבחירות ההיסטוריות שנערכו ב-2010.

בסיבוב הראשון, שנערך ביוני, קיבל אָלְפָא קוֹנְדֶה 18% בלבד מהקולות, בעוד יריבו המר סֶלוּ דָאלֵיין דְיָאלוֹ הגיע למקום הראשון עם למעלה מ-40%. אולם בסיבוב השני, שנערך ב-15 בנובמבר 2010, חל מהפך דרמטי וקונדה הוכרז כמנצח עם 52% מהקולות. המשקיפים הבינלאומיים הגדירו את הניצחון הזה כפתאומי ומפתיע במיוחד, לאור התוצאות הדלות שלו בסבבים הקודמים. עם כניסתו לתפקיד בדצמבר 2010, נשבע הנשיא החדש להילחם בשחיתות ולחזק את מוסדות הדמוקרטיה.

אחת הפעולות הראשונות של הממשל החדש הייתה ניסיון לשנות את חוקי הכרייה במדינה, תוך התייעצות קרובה עם המיליארדר ג'וֹרְג' סוֹרוֹס. המטרה הרשמית הייתה לצמצם את השחיתות המשתוללת בענף ולהגדיל את נתח הרווחים של הממשלה מסימני המשאבים הטבעיים שלה מ-15% ל-35%. אך מסמכים פנימיים שהודלפו לארגון הבינלאומי "גלובל ויטנס" חשפו כי חברת הכרייה "סייבל מיינינג" הייתה מעורבת במימון וסיוע לקמפיין הבחירות של קונדה ב-2010, בתמורה לקבלת זכויות כרייה עתידיות בהר נימבה ובאזורים נוספים. על פי הדיווחים, החברה ארגנה פגישות אסטרטגיות, העמידה לרשותו מסוק פרטי ואף שילמה שוחד ישיר לבנו, אלפא מוחמד קונדה. באימייל שנחשב כאותנטי ונשלח מהבן לחברה באוגוסט 2010, נכתב כי תמיכה בקמפיין של אביו תגרום לו להרגיש בנוח לתמוך בשותפויות העסקיות שלהם.

המתחים הפנימיים הגיעו לנקודת רתיחה ב-19 ביולי 2011. בשעות הקטנות של הלילה הותקף מעונו הפרטי של הנשיא בקונאקרי בפגזים ובירי כבד. אחד משומרי ראשו נהרג ושניים נוספים נפצעו, אך הנשיא עצמו שרד את ניסיון ההתנקשות ללא פגע. שעות ספורות לאחר מכן נעצרו ראש הצבא לשעבר וחבר במשמר הנשיאותי. קונדה פנה לאומה בנאום נרגש ואמר כי ביתו הותקף והודה למשמר שנלחם בגבורה משעה 03:10 לפנות בוקר ועד הגעת התגבורת בשעה 05:00. הוא הדגיש כי תוכניות הרפורמה שלו לא ייעצרו. בתוך שלושה ימים נעצרו לפחות 41 חיילים נוספים, כאשר גורמים רשמיים ציינו כי לרבים מהם היו קשרים למשטרים הצבאיים הקודמים של המדינה. האו"ם הגיב לאירוע בהצהרה כי התקיפה מוכיחה את חולשת מערכות הביטחון של גינאה והדגישה את הצורך הדחוף לרפורמות צבאיות מקיפות.

אלימות פוליטית, משבר האבולה והמסלול מחדש אל הדיקטטורה

הבטחות הבחירות על דמוקרטיה ושלום התפוגגו במהירות.

בשלהי פברואר ותחילת מרץ 2013 התפרצו מהומות דמים ברחובות קונאקרי, לאחר שתומכי האופוזיציה יצאו למחות נגד כוונתו של אָלְפָא קוֹנְדֶה לזייף את הבחירות לפרלמנט. הקואליציה המאוחדת של האופוזיציה פרשה מההליך באמצע פברואר, בעקבות התעקשותו של קונדה להשתמש בשירותיה של חברה דרום אפריקאית בשם "ויימארק אינפוטק" לצורך הרכבת ספר הבוחרים, מהלך שנועד להעניק יתרון מובהק למפלגתו. כוחות הביטחון הגיבו ביד קשה ופתחו באש חיה לעבר המפגינים. התוצאה הייתה קטלנית: לפחות 20 בני אדם נהרגו ומאות נפצעו. הבחירות נערכו לבסוף ב-28 בספטמבר, ולוו בטענות קשות מצד משקיפים מקומיים ובינלאומיים על הטיית קלפיות, איומים על מצביעים והצבעת קטינים. התוצאות פורסמו בעיכוב של שלושה שבועות, מה שהגביר את התסיסה והוביל להתערבות נציגי האו"ם והאיחוד האירופי שהמליצו לפתור את המשבר דרך מערכת המשפט.

ב-2014, בעוד מגיפת האבולה מכה בעוצמה בליבריה ובסיירה לאון השכנות, בחר קונדה להקל ראש והתעקש כי ממשלתו שולטת במצב לחלוטין. חוקרים שניתחו את התנהלותו העריכו מאוחר יותר כי הרצון למשוך השקעות זרות לענף הכרייה גרם לנשיא להסתיר את ממדי ההתפרצות. ההתעלמות הובילה לאסון בריאותי וכלכלי. בהמשך נאלץ הממשל להטיל מגבלות תנועה, להשבית טיסות ולהטיל הסגרים נרחבים שהסבו נזק כבד לכלכלה הלאומית. בוועידה מיוחדת של האו"ם שנמשכה יומיים הביע קונדה אופטימיות לגבי קבלת סיוע בינלאומי בגובה 3.4 מיליארד דולר עבור המדינות שנפגעו. באוגוסט אלפיים וחמש עשרה נפגש הנשיא עם ד"ר מוֹחָמָד בֶּלְהוֹסִין כדי לדון ביעילות החיסון החדש לאבולה, ובסיום הפגישה הורה על הקמת ועדה טכנית לאומית שתגבש המלצות לארגון מפגש מומחים בנושא.

למרות הכישלונות, באוקטובר 2015 נבחר קונדה לקדנציה שנייה לאחר שזכה ב-57.85% מהקולות כבר בסיבוב הראשון. גם בחירות אלו הוגדרו על ידי האופוזיציה כהונאה מוחלטת שלוותה באיומים, זיוף מפות הבחירות ואלימות נגד פעילי אופוזיציה. מנהיג האופוזיציה סֶלוּ דָאלֵיין דְיָאלוֹ דחה את התוצאות אך נמנע מלהגיש ערעור רשמי, וקונדה הושבע לתפקידו ב-14 בדצמבר.

השחיתות המשיכה לבעבע, וב-2016 פרסמה רשת הטלוויזיה "France 24" הקלטות שמע המוכיחות כי ענקית הכרייה "ריו טינטו" שילמה סכום של 10.5 מיליון דולר למקורבו של הנשיא ובכיר הממשל, פְרַנְסוּאָה דֶה קוֹמְבְּרֶה, בתמורה להבטחת זכויות הכרייה במכרה סימנדו היוקרתי. קונדה טען בתגובה כי דה קומברה פעל על דעת עצמו בלבד, וההקלטות לא קשרו את הנשיא ישירות לקבלת כספים אסורים מעבר לדרישת המקדמה על סך 700 מיליון דולר עבור המדינה כולה. החברה עצמה הודתה בביצוע התשלום בנובמבר 2016.

ב-2017 מונה קונדה לראש האיחוד האפריקאי, תפקיד בו החליף את אידריס דבי מצ'אד, ובינואר 2018 העביר את התפקיד לנשיא רואנדה, פּוֹל קָאגָאמֶה. אולם בבית פנימה, השאיפות לשלטון נצחי העבירו את הנשיא על דעתו. במרץ 2020 הוביל קונדה משאל עם חוקתי שנוי במחלוקת, שאישר את הארכת משך כהונת הנשיא ואיפשר לו למחוק את מגבלת שתי הקדנציות הקודמת ולרוץ לשתי קדנציות נוספות.

המהלך הציני הזה הצית גל מחאות עם סדרה של הפגנות דמים והתקוממויות אזרחיות המוניות שהחלו עוד באוקטובר 2019. במהלך העימותים האלימים עם כוחות הביטחון, איבדו את חייהם למעלה מ-90 בני אדם (חלק מהדיווחים דיברו על 85 הרוגים, וכן על 30 הרוגים רק בתקופה שבין אוקטובר למרץ). למרות מרחץ הדמים, קונדה רץ שוב בבחירות שהתקיימו באוקטובר 2020 והכריז על ניצחונו עם 59.5% מהקולות.

האופוזיציה דחתה את התוצאות בטענה לזיופים כבדים, והרחובות בערו. הממשל הגיב בדיכוי אכזרי, שגבה את חייהם של לפחות 12 אזרחים נוספים, בהם שני ילדים בקונאקרי. פוליטיקאים מהאופוזיציה שערערו על לגיטימיות הממשל נזרקו לבתי הכלא בתנאים מחפירים. ממאדי קונדה נעצר בינואר 2021, בעוד רוֹגֶ'ר בַּאמְבָּה, מאנשי מפלגת האופוזיציה UFDG, ומוֹחָמָד אוּרִי בָּארִי מתו שניהם בכלא. בעקבות המעשים הללו, צרפת ניתקה את קשריה לקונדה, והותירה את סין, מצרים, רוסיה וטורקיה בתור המעצמות היחידות שהמשיכו לתמוך במשטר. כל זה התרחש במקביל לנסיגה דמוקרטית רחבה באזור: צ'אד חוותה השתלטות צבאית באפריל 2021 ומאלי עברה שתי הפיכות צבאיות בתוך שנה אחת.

הכלכלה מדממת והלחם מתייקר

אף שתחת שלטונו של קונדה צמחה הכלכלה הגינאית בשיעור ממוצע של כ-5%, האזרח הפשוט לא הרגיש דבר מהצמיחה הזו, והשכר היומי הממוצע של תושבי גינאה עמד על כ-3.20 דולרים בלבד. הממשלה אמנם חתמה על עסקאות ענק בשווי מיליארדי דולרים עם חברות סיניות להפקת בוקסיט, חומר הגלם העיקרי לייצור אלומיניום, שכן גינאה מחזיקה ברבע מעתודות הבוקסיט העולמיות ואף הקימה מיזמים משותפים עם קונסורציום החברות הזרות SMB, שבו החזיקה המדינה ב-10 % מהמניות, אך הכסף הגדול נשאר במגדל השן.

אם ב-2019 הסכימה הממשלה לתנאי קרן המטבע הבינלאומית להרחבת קו האש, שכללו דרישה להצגת עודף תקציבי, הגברת גביית המיסים, קיצוץ בסובסידיות לדלק וחשמל וצמצום ההלוואות מהבנק המרכזי, הרי שבהמשך קונדה הכריז כי 15% מהכנסות הכרייה יועברו לסוכנות הלאומית למימון רשויות מקומיות, אך התוכנית נכשלה ולא הביאה שום רווח לאוכלוסייה, כאשר 60% ממנה עסקו בחקלאות ושילמו מחיר כבד של אובדן אדמות ומקורות מים מזוהמים סביב המכרות.

הקש ששבר את גב הגמל הגיע מכיוון בלתי צפוי. משבר יבולים קשה ברוסיה ובקנדה הוביל לזינוק במחירי החיטה בשווקים העולמיים וגינאה, שהייתה תלויה לחלוטין בייבוא חיטה, נפגעה קשות. מחיר הלחם זינק לשיאים חדשים. בינואר 2021 הגיעה הממשלה להסכמה עם איגוד האופים הלאומי על העלאת מחיר כיכר לחם במשקל 250 גרם מ-1,500 פרנק גינאי ל-2,000 פרנק. הצעד עורר זעם ציבורי עצום והממשלה נסוגה במהירות, מה שהוביל לשביתת אופים ולמחסור חמור בלחם בעיר נְזֶרֶקוֹרֶה, לאחר שהאופים סירבו למכור במחירי ההפסד הישנים לאור התייקרות החיטה והסוכר. לאחר עשרה ימים של שיתוק, נכנעו הרשויות המקומיות ואישרו למכור את הלחם במחיר מופקע של 4,000 פרנק.

ב-2021 הכלכלה כבר הייתה חבולה לחלוטין תחת השפעות מגיפת הקורונה. חודש בלבד לפני ההפיכה שארגן מָאמָאדִי דומבויה, הודיעה הממשלה על העלאת מחירי הדלק מ-9,000 ל-11,000 פרנק גינאי (כ-1.12 דולר) לליטר. מיסים חדשים אושרו במטרה לאזן את התקציב, והתקציב הממשלתי החדש הגדיל את המימון של השירותים הנשיאותיים והפרלמנט, תוך שהוא מקצץ בחדות בתקציבי כוחות הביטחון, המשטרה והצבא. זה היה המהלך הכלכלי האחרון של אָלְפָא קוֹנְדֶה. דיפלומט מערבי חשף מאוחר יותר כי הניצוץ הסופי שהצית את המרד היה ניסיונה של הממשלה לפטר מפקד בכיר ביחידת העילית של הצבא.

עלייתו של לוחם הכוחות המיוחדים

האיש שנבחר להוביל את המהלך נגד הנשיא היה מָאמָאדִי דוּמְבּוּיָה, קצין צבא קשוח בעל קריירה בינלאומית עשירה.

דוּמְבּוּיָה נולד ב-5 בדצמבר 1984 באזור קאנְקאן שבגינאה, בן למשפחה ממוצא מנדינקה. את חוק לימודיו עשה בבית הספר דראמה אומר ובצעירותו התגייס ללגיון הזרים הצרפתי, שם שירת כלוחם והגיע לדרגת רב-טוראי עד לסיום חוזהו ב-2010. במהלך 15 שנות הקריירה הצבאית שלו, צבר דומבויה ניסיון מבצעי נרחב ברחבי הגלובוס, והשתתף במשימות באפגניסטן, חוף השנהב, ג'יבוטי, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, קפריסין, בריטניה ואפילו בישראל לפני ששב למולדתו גינאה.

ב-2011 חזר לגינאה והוצב במרכז אימוני החי"ר במחנה קוואמה נקרומה, תחילה כמדריך ובהמשך כמפקד האימונים. לאחר שעבר קורס מפקדי יחידות בסנגל, הועבר למרכז האימונים של קינדיה. ב-2018 זיהה הנשיא אָלְפָא קוֹנְדֶה את הפוטנציאל של הקצין המוכשר ומינה אותו לעמוד בראש "קבוצת הכוחות המיוחדים", יחידת עילית צבאית חדשה שהקים הנשיא כדי להגן על המשטר. עם כניסתו לתפקיד הועלה דומבויה לדרגת מפקד גדוד, והממשל התגאה בכישוריו ובהשתלמויות הרבות שעבר במדינות שונות.

באותה שנה, במהלך אימון מיוחד של צבא ארצות הברית למפקדי כוחות מיוחדים באזור שנערך בבורקינה פאסו, פגש דומבויה את אָסִימִי גוֹאִיטָה, קצין ממאלי השכנה. שני הגברים הצעירים הללו, שהתאמנו יחד בחסות אמריקאית, עתידים היו להוביל בשנים הבאות הפיכות צבאיות נגד ממשלותיהם. בהמשך שירת דומבויה בשירותי הביון של גינאה באזור פורקריה, והועלה לדרגת סגן-אלוף ב-2019 ולדרגת אלוף-משנה ב-2021. אז החל הקולונל הצעיר לדרוש סמכויות ותקציבים מורחבים עבור יחידת העילית שלו, דרישות שהעלו את חששו של הנשיא.

הצללים החלו להעיב גם על דומבויה עצמו. הוא נכלל ברשימה של 25 גורמים רשמיים מגינאה שהאיחוד האירופי איים להטיל עליהם סנקציות בגין הפרת זכויות אדם ורדיפת עיתונאים ופעילים פוליטיים, בהם פוֹנִיקֶה מֶנְגֶה וחָבִּיבּ מָארוּאָן קָאמָארָה. במאי 2021 נפוצו שמועות בעיר קונאקרי הבירה כי הממשלה מתכננת לעצור את דומבויה בהאשמות בלתי ברורות. המתח הגיע לשיאו, והקולונל הבין כי אם לא יפעל מיד, הוא ימצא את עצמו מאחורי הסורגים.

הפיכת ה-5 בספטמבר והדחת הנשיא

בבוקר ה-5 בספטמבר 2021 יצאה התוכנית אל הפועל. לוחמי הכוחות המיוחדים בפיקודו של מָאמָאדִי דוּמְבּוּיָה כיתרו את ארמון הנשיאות סקוטוריאה וחסמו את כל דרכי הגישה לרובע הממשלתי קאלום. החיילים הורו לאזרחים להישאר בבתיהם. למרות שהודעת משרד ההגנה טענה בתחילה כי המתקפה נהדפה, תמונות וסרטוני וידאו שהודלפו לרשתות אישרו כי הנשיא הישיש אָלְפָא קוֹנְדֶה נפל בשבי והוא מוחזק בידי החיילים.

זמן קצר לאחר מכן הופיע הקולונל דומבויה על מסכי הטלוויזיה הממלכתית RTG, כשהוא עטוף בדגל הלאום, והודיע על פיזור הממשלה והפרלמנט, ביטול החוקה וסגירת כל הגבולות היבשתיים והאוויריים של המדינה (מאוחר יותר הובהר כי הגבולות ייסגרו למשך שבוע לפחות). הוא הכריז על הקמת "הוועדה הלאומית לפיוס ופיתוח" (CNRD) שתנהל את המדינה בתקופת מעבר מתוכננת של 18 חודשים. כדי להצדיק את המעשה הקיצוני, בחר דומבויה לצטט את נשיא גאנה לשעבר, גֶ'רִי רָאוּלִינְגְס.

דומבויה הסביר כי המצב הפוליטי הקשה, ניצול מערכת המשפט לרעה, אי-כיבוד העקרונות הדמוקרטיים, הפוליטיזציה הקיצונית של המינהל הציבורי, העוני והשחיתות הגואה לא הותירו לצבא שום ברירה אחרת. עם התפשטות הבשורה, יצאו המונים לחגוג ברחובות הבירה ובאזורי הפריפריה. המורדים הכריזו על עוצר לילה ארצי החל מהשעה 20:00 בערב, והודיעו כי מושלי המחוזות יוחלפו במפקדים צבאיים וכי השרים יוחלפו במנכ"לי המשרדים. למרות העוצר, במהלך הלילה נבזזו חנויות רבות ברובע הממשל. עד לבוקר ה-6 בספטמבר ביססה החונטה שליטה מלאה על העיר קונאקרי ועל כלל זרועות הצבא, והחלה להחליף את המינהל האזרחי במינויים צבאיים.

המנהיגים החדשים זימנו את כל שרי הממשלה הקודמת לישיבה דחופה והבהירו כי מי שלא יתייצב ייחשב כמורד. השרים הצטוו להעביר את רכבי השרד שלהם לידי הצבא ונאסר עליהם לעזוב את המדינה. בתום הישיבה הם נעצרו והועברו לבסיס צבאי סמוך. דומבויה הבטיח כי תוקם "ממשלת אחדות" שתנהל את תקופת המעבר ללא "ציד מכשפות", אך לא נקב בתאריכים מדויקים. העוצר הוסר באזורי המכרות כדי למנוע פגיעה בכלכלה, אך נותר בעינו בשאר חלקי הארץ.

להפיכה היו השלכות כלכליות מיידיות בעולם: מחירי האלומיניום בשווקים הבינלאומיים זינקו לשיא של עשור עקב החשש מפגיעה באספקת הבוקסיט מגינאה, והגיעו למחיר של 2,782 דולר לטונה בבורסת המתכות של לונדון. משחק מוקדמות המונדיאל בין גינאה למרוקו שהיה אמור להיערך ב-6 בספטמבר בוטל, והנבחרת המרוקאית חולצה תחת אבטחה מבית המלון לשדה התעופה. כדורגלנים בינלאומיים כמו פרנסואה קמאנו מלוקומוטיב מוסקבה וממאדו קאנה מנפטצ'י באקו האזרית מצאו את עצמם נצורים במדינה ללא יכולת לשוב לקבוצותיהם.

התגובות הפנימיות היו מעורבות. ז'אק גבונימי, ראש מפלגת האופוזיציה UPG, הצהיר כי הוא אינו מופתע וכי כל התנאים להפיכה הבשילו בשל כישלון ממשלת קונדה. סאיקו יאיה ממפלגת האופוזיציה UFR טען אף הוא כי אטימות הממשל לרצון העם הובילה לקריסה. פדרציית איגודי העובדים USTG הודיעה כי היא עוקבת בעניין וקראה לצבא לשמור על הבטחותיו ולהציל את הסדר הכלכלי והחברתי. הארגון האזרחי FNDC, שהוביל את המחאות ההמוניות ב-2019, ציין כי הוא רושם לפניו את ההבטחות להעברת שלטון שלווה אך ממתין להבהרות לגבי דרכי הביצוע.

בעולם זכתה ההפיכה לגינוי מקיר לקיר. בלגיה, בורונדי, סין, צרפת, גמביה, גרמניה, מקסיקו, ניגריה, ספרד, טורקיה וארצות הברית גינו כולן את השימוש באלימות חמושה ודרשו את שחרורו המיידי של הנשיא המודח. ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם, האיחוד האירופי, והאיחוד האפריקאי השעו את חברותה של גינאה והטילו עליה סנקציות. גוש המדינות של מערב אפריקה, ECOWAS, השעה את המדינה ושלח משלחת מיוחדת בראשות נשיא גאנה נאנה אקופו-אדו כדי לדון עם מנהיגי החונטה.

הגנרל שמסרב לעזוב: השלטון הזמני ובחירות 2025

לאחר תפיסת השלטון, הבהיר דומבויה כי הנשיא לשעבר אָלְפָא קוֹנְדֶה לא ישוחרר, אך המועצה תספק לו טיפול רפואי הולם. הוא זלזל באיומי הסנקציות של מדינות האזור והצהיר באמצעות דוברו כי כחיילים, עבודתם היא בתוך גינאה ואין להם נכסים זרים שניתן להקפיא. קונדה הועבר לבסוף ממעצר צבאי לבית אשתו, דז'נה קאבה קונדה, בקונאקרי, שהודתה לחונטה על היחס המכבד. בדצמבר 2022 הטילה מחלקת האוצר של ארצות הברית סנקציות רשמיות על קונדה בגין מעשי שחיתות והפרת זכויות אדם.

ב-1 באוקטובר 2021 הושבע מָאמָאדִי דוּמְבּוּיָה כנשיאה הזמני של גיאנה בארמון מוחמד החמישי בקונאקרי. הוא הבטיח "לייסד מחדש את המדינה" ולהוביל לבחירות חופשיות ושקופות תוך כיבוד ההתחייבויות הבינלאומיות. המועצה הלאומית שבראשה עמד כללה דמויות מפתח כמו הרמטכ"ל קולונל סידיבה קוליבאלי, מפקד הז'נדרמריה קולונל באלה סאמורה, מזכ״ל לשכת הנשיאות אמרה קאמרה, דוברת סגן-אלוף אמינאטה דיאלו, וכן הקולונלים מוחמד סילא ואבובקאר סידיקי קאמרה.

הנשיא הזמני החדש החל לבנות את מעמדו הדיפלומטי. הוא נפגש עם נשיא מאלי אָסִימִי גוֹאִיטָה במהלך חגיגות יום העצמאות ה-62 של מאלי, וכן אירח בקונאקרי את נשיא רואנדה פּוֹל קָאגָאמֶה, שהיה מפגש ראשון עם ראש מדינה זר מאז ההפיכה. דומבויה הצהיר כי הוא שואב השראה מקאגמה ומבקש לבצע רפורמות ופיוס לאומי בדומה למודל הרואנדי. אולם ההבטחות לפיוס התחלפו מהר מאוד באיומים: החונטה הבהירה כי מפגינים נגד הממשל יישלחו למאסר עולם.

השנים נקפו, והתאריך המקורי שהציב דומבויה לסיום תקופת המעבר הדמוקרטית – 31 בדצמבר 2024 – חלף מבלי שנערכו בחירות. הדבר עורר גל מחאות וביקורת חריפה מצד פעילים פוליטיים. תחת הלחץ הגובר, הודיע ראש הממשלה בַּאה אוּרִי במאי 2025 כי הבחירות ייערכו במהלך השנה. ביוני 2025 הקים המשטר את "המינהל הכללי לבחירות" (DGE) כדי לפקח על ההליך, ובספטמבר חתם דומבויה על צו רשמי הקובע את מועד הבחירות ל-28 בדצמבר 2025. במקביל, הועלה דומבויה לדרגת גנרל ופרש רשמית מפיקוד על קבוצת הכוחות המיוחדים.

קודם לכן, ב-19 בפברואר 2024, הורה הגנרל על פיזור הממשלה הזמנית כהכנה לבחירות. שלטונו לווה בפרשיות קשות: ביולי 2024, בעקבות היעלמותם של הפעילים פוֹנִיקֶה מֶנְגֶה ובִילוֹ בָּאה מארגון FNDC, הגישו משפחותיהם תלונה רשמית בפריז נגד דומבויה. במרץ 2025 העניק דומבויה חנינה מטעמי בריאות לנשיא לשעבר מוּסָא דָאדִיס קָאמָארָה, שהורשע ברצח 156 בני אדם במהלך ההפגנות ב-20209. ביוני 2025 הכריז איגוד עורכי הדין של גינאה על חרם בן שבועיים על מוסדות המדינה במחאה על חטיפתו ועינויו של מוֹחָמָד טְרָאוֹרֶה, ראש הלשכה לשעבר ומבקר חריף של המשטר.

למרות המחאות, ב-21 בספטמבר 2025 נערך משאל עם על חוקה חדשה שנוסחה ביוני אותה שנה. החוקה החדשה הציעה להאריך את כהונת הנשיא מחמש שנים לשבע שנים (עם מגבלה של שתי קדנציות), להקים בית נבחרים עליון (סנאט) ששליש מחבריו ימונו ישירות על ידי הנשיא, ולאפשר לגנרל דומבויה עצמו להתמודד בבחירות. הממשלה גייסה 45 אלף אנשי ביטחון ואלף כלי רכב משוריינים ומסוקי קרב כדי לאבטח את ההצבעה. רשויות התקשורת הטילו הגבלות חמורות על כלי תקשורת עצמאיים ואסרו על תוכניות אקטואליה לדון במשאל העם.

החוקה אושרה לבסוף ברוב של 89% מתוך 88%. מנהיגי האופוזיציה, בהם הסופר טְיֶרְנוֹ מוֹנֶנֶמְבּוֹ, סֶלוּ דָאלֵיין דְיָאלוֹ והנשיא לשעבר אָלְפָא קוֹנְדֶה קראו לחרם מוחלט והגדירו את המהלך כפארסה שנועדה להכשיר את המשך שלטונו של דומבויה. דיאלו טען כי התוצאות הוכנו מראש, ופָאיָה מִילִימוֹנוֹ, מנהיג מפלגת "הגוש הליברלי", טען כי הקלפיות סומנו מראש וכי ראשי שבטים מקומיים אולצו להצביע בשם האזרחים. ראש הממשלה בַּאה אוּרִי, לעומת זאת, הגדיר את התוצאות כ"מנדט של אמון".

ולקראת הבחירות הנשיאותיות, נקבעו תנאי סף קשוחים שכללו חובת מגורים בגינאה, גילאי 40 עד 80, ותשלום פיקדון ענק בסך 875 מיליון פרנק גינאי (כ-100 אלף דולר). עד למועד האחרון ב-3 בנובמבר 2025 הוגשו 11 מועמדויות, כולל זו של דומבויה עצמו. ב-8 בנובמבר פרסם בית המשפט העליון רשימה סופית של תשעה מועמדים בלבד, שכללה את דומבויה ואת יֶרוֹ בַּאלְדֶה ממפלגת "החזית הדמוקרטית של גינאה", בעוד מועמדותם של ראש הממשלה לשעבר לַנְסָנָה קוּיָאטֶה והשר לשעבר אוּסְמָאן קָאבָא נפסלו.

קמפיין הבחירות של דומבויה התמקד בפרויקטים התשתיתיים הגדולים שהוביל, בעוד באלדה ניסה לרכוב על גלי המאבק בשחיתות. יום לפני הבחירות, ב-27 בדצמבר, דיווחו הרשויות כי כוחות הביטחון ניטרלו קבוצה חמושה בעלת כוונות חתרניות ברובע סונפוניה שבקונאקרי לאחר שנשמעו שם חילופי אש. הבחירות נערכו ב-28 בדצמבר 2025 תחת אבטחה של 12,000 שוטרים. האופוזיציה החרימה את ההליך ונציב זכויות האדם של האו"ם, וְוֹלְקֶר טוּרְק, מתח ביקורת חריפה על הפגיעה בחופש העיתונות והעלמתם של פעילי אופוזיציה.

ב-30 בדצמבר 2025 הכריז מינהל הבחירות הלאומי על ניצחונו המוחץ של מָאמָאדִי דוּמְבּוּיָה עם 86.72% מהקולות (4,594,262 מצביעים), כאשר יֶרוֹ בַּאלְדֶה הגיע למקום השני עם 6.59% (349,129 קולות). פָאיָה מִילִימוֹנוֹ קיבל 2.04%, מָאקָאלֶה קָאמָארָה מ"החזית לברית לאומית" קיבלה 1.59%, אִבְּרָהִימָא אָבֶּה סִילָא קיבל 0.87%, מוֹחָמָד נָאבֶּה קיבל 0.83%, עַבְדּוּלָאי קוּרוּמָא קיבל 0.56%, בּוּנָא קֵייְטָה קיבל 0.52% ומוֹחָמָד שֶׁרִיף טוּנְקָארָא סיים עם 0.28%. סך הקולות הכשרים עמד על 94.46%.

באלדה הגיש תחילה עתירה לבית המשפט העליון בטענה לזיופים והטיית קלפיות, אך משך אותה במפתיע ב-3 בינואר 2026, למחרת היום אישר בית המשפט את התוצאות באופן סופי וב-17 בינואר 2026 הושבע דומבויה כנשיא אזרחי קבוע. בעקבות ההשבעה הזו מיהר האיחוד האפריקאי להסיר את הסנקציות שהוטלו על המדינה מאז 2021. אך המסיכה האזרחית נפלה מהר מאוד: ב-6 במרץ 2026 הודיע הממשל באופן חד-צדדי על פיזורם וביטולם של 40 מפלגות פוליטיות, כולל שלוש מפלגות האופוזיציה המרכזיות במדינה (UFDG, RPG ו-UFR). בתחום הכלכלי, המשיך הנשיא החדש לאפשר השקעות ומימונים סיניים נרחבים, בעיקר במגזר הכרייה.

דומבויה קשר את חייו עם הצבא גם בפן האישי והוא נשוי ללּוֹרְיָאן דָארְבּוּ, ז'נדרמית בשירות פעיל בז'נדרמריה הלאומית הצרפתית. ממנה נולדו לו ארבעה ילדים. החייל שלחם בכוחות המיוחדים הפך לאוטוקרט שהאתגר הפוליטי שלו גדול בהרבה מאשר דיכוי שביתות אופים בקונאקרי…

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.