דלג לתוכן
איור אמנותי של מחשב ישן המציג פרופיל מייספייס מעוצב עם רשימת Top 8 ולוגו Myspace. משמאל נראים מופע רוק, כלי נגינה ואורות צבעוניים המסמלים את ימי הזוהר של הרשת, ומימין פרופילים דהויים, קורי עכביש ומחשבים נטושים הממחישים את דעיכתה.

מייספייס: עלייתה ונפילתה של הרשת החברתית שקדמה לפייסבוק

מתור הזהב של הרשתות החברתיות ועד לדעיכתה של מייספייס: הפלטפורמה שהפכה למרכז תרבות האינטרנט והמוזיקה בשנות ה-2000 איבדה בהדרגה את מעמדה לטובת פייסבוק ומתחרות נוספות. איור מקורי שנוצר במיוחד עבור האתר HistoryIsTold.com. מותג Myspace והלוגו הם סימני מסחר של בעליהם.

לפני שפייסבוק הפכה לרשת החברתית המובילה, מיליוני צעירים עיצבו לעצמם עמודים אישיים במייספייס, גילו מוזיקה חדשה ויצרו קשרים ברשת. ■ בשנת 2005 נרכשה מייספייס תמורת 580 מיליון דולר, אך כעבור שש שנים נמכרה תמורת 35 מיליון דולר בלבד. כיצד איבדה אחת מחלוצות הרשתות החברתיות את מעמדה?

באוקטובר 2007 נכנס איל התקשורת רוּפֶּרְט מֶרְדוֹךְ, יו"ר תאגיד ניוז קורפ (News Corporation), לאולם הנשפים הגדול של מלון פאלאס בסן פרנסיסקו. באולם התכנסו מפתחים, מהנדסים ויזמים לכנס Web 2.0, שעסק בעתיד האינטרנט. כשהגיע מרדוך, הקהל קיבל אותו בכבוד שהיה שמור בדרך כלל לאנשים שיצרו את הטכנולוגיות החדשות בעצמם.

מרדוך, אז בן 76, התיישב על ספת עור אדומה לצד כְּרִיס דֶּה-ווֹלְף (Chris DeWolfe), ממייסדי מייספייס (Myspace). שנתיים קודם לכן שילם תאגיד התקשורת שלו 580 מיליון דולר עבור השליטה ברשת החברתית הצומחת. כעת נראה היה שהרכישה הזאת הפכה לאחת ההצלחות הגדולות של עולם התקשורת המסורתי בעידן האינטרנט.

מייספייס הייתה באותה עת אחת התופעות המשמעותיות בתרבות הדיגיטלית. מיליוני בני אדם השתמשו בה כדי להציג את עצמם לעולם, להכיר חברים, להאזין למוזיקה וליצור קשר עם אמנים. מוזיקאים צעירים יכלו להגיע לקהל בלי להמתין להזמנה מתוכנית טלוויזיה או להסתמך לחלוטין על תחנות הרדיו. נערים ונערות יכלו לעצב עמודים אישיים ולבטא באמצעותם את טעמם המוזיקלי, את קשריהם החברתיים ואת אישיותם.

באותה תקופה עדיין היה סביר להאמין שמייספייס תמשיך להוביל את עולם הרשתות החברתיות. פייסבוק, שהוקמה בשנת 2004, אמנם צמחה במהירות, אך מייספייס נהנתה מיתרון משמעותי במספר המבקרים וממעמד תרבותי יוצא דופן.

אלא שבתוך שנים ספורות השתנתה התמונה. בשנת 2009 השתוותה פייסבוק למייספייס במספר המבקרים החודשיים בארצות הברית, ובהמשך עקפה אותה במהירות. ביוני 2011 נמכרה מייספייס תמורת כ-35 מיליון דולר בלבד, חלק קטן מהמחיר ששולם עבורה בשנת 2005.

סיפורה של מייספייס הוא פרק מרכזי בהיסטוריה של האינטרנט. הוא עוסק בחופש ביטוי ובעיצוב זהות, בתרבות המוזיקה של שנות ה-2000, בכוחן של קהילות מקוונות ובשאלה כיצד חברה שמצליחה למשוך מיליוני משתמשים עלולה לאבד אותם כאשר הציפיות מן האינטרנט משתנות.

לפני מייספייס: האינטרנט מתחיל להיות חברתי

הרשתות החברתיות לא התחילו בפייסבוק

בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 החלו להתפתח שירותים שאפשרו למשתמשים ליצור פרופילים אישיים ולנהל קשרים חברתיים באינטרנט. אחד הניסיונות המוקדמים היה SixDegrees, שהוקם בשנת 1997 והתבסס על הרעיון שאפשר לקשר בין בני אדם באמצעות מספר קטן של מכרים משותפים. בשיאו הגיע לכמיליון משתמשים, אך נסגר בשנת 2001.

אחריו הופיעו שירותים שהתמקדו בקהילות ובתחומי עניין שונים, ובהם LiveJournal, שהוקם בשנת 1999, BlackPlanet מאותה שנה ו-Cyworld, שהחל לפעול בשנת 2001. האתרים הללו הציעו צורות שונות של נוכחות אישית באינטרנט. חלקם התבססו על כתיבת יומנים מקוונים, אחרים על השתייכות לקהילה, וחלקם על יצירת קשרים בין משתמשים.

בשנת 2002 הוקמה Friendster, שניסתה להפוך את רשת הקשרים החברתיים למרכיב המרכזי בחוויית השימוש. משתמשיה יכלו להקים פרופיל ולחבר אליו חברים, וכך להציג את הקשרים בין אנשים בתוך מערכת מקוונת.

Friendster צברה פופולריות במהירות, בעיקר בקרב קבוצות של משתמשים צעירים שהיו פתוחים להתנסות בדרכים חדשות לתקשורת חברתית. עם זאת, היא התקשתה להתמודד עם הגידול בפעילותה ועם חלק מדפוסי השימוש שהתפתחו בקרב חבריה. דווקא מתוך המגבלות הללו צמחה ההזדמנות של מייספייס.

חוקרות התקשורת דָּנָה בּוֹיְד ונִיקוֹל אֶלִיסוֹן תיארו במחקר שפורסם בשנת 2007 כיצד התפתחו הרשתות החברתיות המוקדמות. המחקר מצביע על כך שמייספייס קמה בין היתר במטרה למשוך משתמשים שלא היו מרוצים ממדיניותה ומאופן פעולתה של Friendster.

ההזדמנות שזיהו שני יזמים

בשנת 2003 עבדו כריס דה-וולף וטוֹם אַנְדֶּרְסוֹן בחברת אינטרנט בשם eUniverse, שנודעה בהמשך בשם Intermix Media. השניים כבר הכירו מעולם השיווק המקוון. לאחר שעבדו יחד בחברת Xdrive Technologies הקימו בשנת 2001 עסק בתחום השיווק באינטרנט בשם ResponseBase. החברה נרכשה בידי eUniverse בספטמבר 2002, והשניים השתלבו בפעילות התאגיד. ל-eUniverse היו אתרי אינטרנט ושירותים דיגיטליים שונים, והיא פעלה בשוק שהתבסס במידה רבה על פרסום מקוון ועל משיכת משתמשים לאתרים.

דה-וולף ואנדרסון הבחינו בפופולריות של Friendster והעריכו שאפשר ליצור רשת חברתית שתעניק למשתמשים חופש גדול יותר, במיוחד בתחום עיצוב הפרופילים והצגת הזהות האישית. במקום להסתפק במערכת שמחברת אנשים באמצעות רשימות חברים, הם ביקשו ליצור מרחב שבו המשתמש יוכל לעצב לעצמו נוכחות דיגיטלית ייחודית. הרעיון קיבל תמיכה במסגרת החברה, ובאוגוסט 2003 הוקמה מייספייס כפרויקט של eUniverse. דה-וולף שימש המנכ"ל, ואנדרסון היה לנשיא החברה ולדמות הציבורית המזוהה ביותר עם השירות.

גם בְּרַאד גְרִינְסְפֶּן, מייסד eUniverse ומנהלה באותה עת, היה מעורב בשלבי הקמתה, לצד אנשי צוות נוספים ובהם ג'וֹשׁ בֶּרְמַן (Josh Berman). לפיכך, אף שמייספייס מזוהה במיוחד עם אנדרסון ודה-וולף, צמיחתה הראשונית הייתה תוצאה של פעילות צוות רחב יותר.

2003: מייספייס מעניקה לכל משתמש פינה משלו באינטרנט

פרופיל אישי שהפך לחדר פרטי

במייספייס יכול היה המשתמש לפתוח עמוד אישי, להעלות תמונה, לכתוב על עצמו וליצור קשר עם משתמשים אחרים. אבל הייחוד האמיתי היה בחופש העיצוב. המערכת אפשרה למשתמשים לשלב קוד HTML בתוך חלקים מהפרופיל שלהם. בהמשך התפתחה סביב האפשרות הזאת תרבות שלמה של העתקת קודים ושימוש בהם כדי לשנות את הרקע, הצבעים, סוגי האותיות, התמונות והמראה הכללי של העמוד.

משתמשים יכלו ליצור פרופילים בצבעים עזים, לשלב תמונות מונפשות, להוסיף מוזיקה ולקבוע כיצד ייראה המקום האישי שלהם ברשת. עבור צעירים רבים, העמוד במייספייס היה מקבילה דיגיטלית לחדר שינה שקירותיו מכוסים בכרזות, בתמונות ובסמלים המשקפים את טעמם. במקום לקבל עיצוב אחיד שנקבע בידי החברה, המשתמשים נעשו שותפים לעיצוב הסביבה שלהם.

החופש הזה יצר גם תופעות פחות נעימות. חלק מהעמודים היו עמוסים בצבעים, באנימציות ובאלמנטים שהקשו על הקריאה. במקרים אחרים, שילוב של קודים שונים פגע בתצוגה או יצר עמודים מסורבלים. אבל מה שנראה לעיתים כחוסר סדר היה גם חלק מן הקסם של מייספייס. היא הציעה אפשרות להתנסות, לטעות ולשנות. המשתמש לא היה צריך להיות מעצב אתרים מקצועי כדי ליצור עמוד שייראה שונה משל חבריו.

מחקרים שנערכו בהמשך מצאו שתהליך שינוי הפרופיל עצמו הפך לחלק חשוב מחוויית השימוש. אנשים עדכנו את המראה ואת התוכן כדי לבטא שינוי בטעמם, למשוך תשומת לב ולעודד אינטראקציה עם אחרים.

החבר הראשון של כולם

אחת הדמויות המזוהות ביותר עם מייספייס הייתה טום אנדרסון עצמו. משתמשים חדשים שהצטרפו לרשת גילו בדרך כלל שאנדרסון כבר מופיע ברשימת חבריהם. כך הפכה תמונת הפרופיל שלו, שבה נראה צעיר מחייך בחולצה לבנה, לאחת התמונות המוכרות בתולדות האינטרנט. עבור משתמשים רבים היה טום החבר הראשון שלהם במייספייס, ולעיתים האדם היחיד ברשימת החברים בתחילת הדרך.

הבחירה הזאת חיזקה את התחושה שמייספייס היא סביבה חברתית ולא רק שירות טכנולוגי. היא העניקה למשתמש החדש תחושת היכרות ראשונית עם המערכת, והפכה את אחד ממייסדי החברה לדמות כמעט אוניברסלית בתוכה. עם השנים הפך אנדרסון עצמו לסמל נוסטלגי של עידן מוקדם יותר של הרשתות החברתיות. הוא לא היה רק מנהל של חברה מצליחה. עבור מיליוני משתמשים, דמותו הייתה חלק מחוויית השימוש האישית, גם אם מעולם לא ניהלו איתו שיחה.

2004: המוזיקאים הופכים את מייספייס לתופעה

המקום שבו להקה קטנה יכלה למצוא קהל

אחד המאפיינים החשובים ביותר של מייספייס היה הקשר שנוצר בינה לבין עולם המוזיקה. ברשת החברתית Friendster התקשו להקות ומוזיקאים לפעול באמצעות פרופילים שלא ייצגו אדם יחיד. מייספייס, לעומתה, גילתה נכונות לאפשר לאמנים ליצור עמודים ולתקשר עם מאזיניהם.

ההחלטה הזאת הפכה לאחד הגורמים המרכזיים בהתפתחות האתר. להקות יכלו להעלות מוזיקה, להציג הופעות עתידיות, לפרסם הודעות וליצור קשר ישיר עם מעריצים. המאזינים יכלו להוסיף את הלהקות לרשימת חבריהם, לשתף שירים ולגלות אמנים באמצעות הקשרים החברתיים שלהם.

כך נוצרה מערכת שבה המוזיקה והחברות הזינו זו את זו. אמנים רצו להגיע למעריצים, והמעריצים רצו לקבל תשומת לב מן האמנים שהם אהבו. הקשרים הללו סייעו למייספייס למשוך משתמשים שלא בהכרח היו מגיעים אליה רק כדי להכיר חברים.

החוקרות בויד ואליסון תיארו את הקשר בין מוזיקאים למעריצים כאחד הגורמים שסייעו לרשת להתרחב מעבר למעגלי המשתמשים הראשונים של Friendster. מייספייס לא הייתה רק ספר כתובות חברתי. היא הפכה למקום שבו ניתן היה לגלות מוזיקה חדשה וליצור זהות תרבותית באמצעות האמנים שאדם בחר להציג בפרופיל שלו.

כיצד מייספייס שינתה את תעשיית המוזיקה?

בעולם המוזיקה המסורתי, הדרך לקהל רחב הייתה תלויה במידה רבה בחברות תקליטים, בתחנות רדיו, במפיקים ובאמצעי תקשורת. מייספייס לא ביטלה את חשיבותם של הגורמים הללו, אך היא העניקה לאמנים ערוץ נוסף להפצת יצירותיהם.

להקות עצמאיות יכלו לפרסם שירים ולהגיע למאזינים גם בלי שהחזיקו בתקציב פרסום גדול. המעריצים מצידם יכלו לקדם מוזיקה באמצעות שיתוף, המלצות והוספת אמנים לפרופילים האישיים שלהם. אחת הלהקות המזוהות ביותר עם התקופה הייתה Arctic Monkeys הבריטית, שהצלחתה באמצע שנות ה-2000 נקשרה לעיתים קרובות להפצת שירים באינטרנט ולמייספייס. גם הזמרת לילי אלן זכתה לחשיפה משמעותית באמצעות הנוכחות שלה ברשת.

עם זאת, במקרה של Arctic Monkeys, מעריצים הפיצו הקלטות גם באמצעים אחרים, וגורמים מקצועיים בתעשיית המוזיקה מילאו תפקיד בהצלחת הלהקה. במקרה של לילי אלן, חשיפתה במייספייס התרחשה לאחר שכבר חתמה על חוזה הקלטות. ובכל זאת, האתר העניק למוזיקאים מרחב בעל ערך רב. הוא אפשר להפוך את הקשר בין האמן לקהל לפעילות יומיומית, ולא רק למפגש המתרחש בהופעות או באמצעות כלי התקשורת.

הידעת? מייספייס אפשרה למוזיקאים ליצור קשר ישיר עם מעריצים, לפרסם שירים ולהודיע על הופעות. בשנת 2011 תיאר Los Angeles Times את האתר בשיאו כבית דיגיטלי לכשלושה מיליון להקות, כ-8,000 קומיקאים ויוצרים רבים נוספים.

תרבות ה-Top 8: מי החברים החשובים באמת?

לצד המוזיקה והאפשרות לעצב פרופיל אישי, מייספייס הציגה תכונה שהפכה לחלק בלתי נפרד מן התרבות החברתית שלה: האפשרות לבחור את החברים שיופיעו במיקום הבולט ביותר בעמוד.

רשימת Top 8 אפשרה למשתמש להציג שמונה חברים נבחרים בפרופיל שלו. לכאורה, היה זה רכיב עיצובי פשוט. בפועל, הבחירה מי יופיע ברשימה ומי יישאר מחוץ לה יכלה לקבל משמעות חברתית גדולה. משתמשים התלבטו אילו חברים להציג, באיזה סדר וכיצד השינוי ברשימה יתפרש בעיני אחרים. הסרה של אדם מן הרשימה יכלה להיתפס כסימן לפגיעה במערכת היחסים, ואילו הוספת חבר חדש הייתה עשויה להיחשב לביטוי פומבי של קרבה.

חוקרי תרבות הרשת בחנו כיצד הבחירות הללו שימשו להצגת זהות חברתית. הרשימה לא הציגה בהכרח את כל מערכות היחסים של המשתמש, אלא את הקשרים שבחר להבליט בפני אחרים.

גם הבחירה אילו להקות להוסיף לרשימת החברים הייתה משמעותית. המשתמש יכול היה להציג באמצעותה את טעמו המוזיקלי ואת הקהילות התרבותיות שאליהן הרגיש שייך. מייספייס הפכה בכך למרחב שבו הזהות האישית נבנתה לא רק באמצעות הדברים שאדם כתב על עצמו, אלא גם באמצעות הקשרים שבחר להציג.

2004-2005: בני הנוער מצטרפים בהמוניהם

בשנת 2004 החלו בני נוער להצטרף למייספייס בהיקפים גדולים. חלקם הגיעו בעקבות המוזיקה, אחרים שמעו על האתר מחברים או מבני משפחה מבוגרים יותר. ככל שמספר בני הנוער גדל, כך החלו קבוצות חברתיות שלמות לעבור אל הרשת. הצטרפותם של המשתמשים הצעירים יצרה מנגנון צמיחה טבעי: כאשר מספיק אנשים מקבוצה חברתית מסוימת הצטרפו לשירות, גם חבריהם רצו להיות בו.

מייספייס התאימה את מדיניותה כדי לאפשר השתתפות של קטינים, והחלה לצבור קהל רחב יותר. לפי המחקר של בויד ואליסון, בסביבה החברתית של האתר התפתחו שלוש אוכלוסיות בולטות: מוזיקאים ואמנים, בני נוער וקהל עירוני צעיר שכבר סיים את לימודיו. הקבוצות הללו לא תמיד קיימו ביניהן קשרים ישירים רבים. המוזיקה הייתה אחד הגורמים שחיברו ביניהן.

עבור בני נוער, מייספייס הפכה למרחב שבו ניתן היה להציג קשרים חברתיים, לעדכן פרטים אישיים, לשתף תחומי עניין ולתקשר לאחר שעות הלימודים. העמוד האישי היה חלק מהזהות החברתית של המשתמש, והנוכחות באתר נעשתה חשובה ככל שגדל מספר החברים שנמצאו בו.

באותה תקופה, לפני שהרשתות החברתיות נעשו חלק כמעט קבוע מחיי היום-יום, הייתה זו התפתחות תרבותית משמעותית. חברות בין בני אדם החלה לקבל ביטוי פומבי ומובנה באתר אינטרנט.

יולי 2005: רופרט מרדוך רוכש את מייספייס

580 מיליון דולר עבור עתיד האינטרנט

ביולי 2005 הודיע תאגיד News Corporation על רכישת Intermix Media, החברה האם של מייספייס, בעסקה בשווי כ-580 מיליון דולר. עבור מרדוך, שהיה מזוהה עם עיתונות, טלוויזיה וקולנוע, הרכישה ייצגה כניסה משמעותית לעולם הרשתות החברתיות. מייספייס כבר צברה מיליוני משתמשים והפכה לאחד האתרים הפופולריים באינטרנט. אולם הפוטנציאל העסקי שלה עדיין לא היה ברור לחלוטין.

בעולם התקשורת המסורתי, חברות הרוויחו מפרסום, ממכירת תוכן ומהפצתו. מייספייס הציעה אפשרות למשוך מספר גדול של משתמשים שיצרו את התוכן בעצמם. במקום להפיק כל תוכנית, כתבה או יצירה, החברה יכלה להפעיל פלטפורמה שבה אנשים יבלו זמן רב, יתקשרו זה עם זה ויצפו בפרסומות.

הרכישה עוררה תשומת לב רבה משום שהצביעה על שינוי בתפיסת הערך של חברות אינטרנט. המוצר המרכזי של מייספייס לא היה תוכן שהחברה עצמה יצרה, אלא הרשת החברתית שהתפתחה בין משתמשיה.

המהלך עורר גם ספקות. לא היה ברור אם אתר שמצליח למשוך קהל צעיר יוכל לשמור על נאמנותו לאורך זמן, ואם פעילות המשתמשים תתורגם להכנסות יציבות. מרדוך ומנהליו האמינו שמייספייס תוכל להפוך לנכס מרכזי באימפריית התקשורת שבבעלותם.

האם הרכישה הייתה מוצלחת?

במבט לאחור, התשובה תלויה בתקופה שבה בוחנים אותה. בשנים הראשונות לאחר הרכישה המשיכה מייספייס לצמוח במהירות. היא הרחיבה את מספר המשתמשים, משכה תשומת לב ציבורית והפכה למוקד מרכזי של תרבות האינטרנט. גם מבחינה מסחרית השיגה ניוז קורפ הישג משמעותי באמצעות הסכם פרסום עם גוגל.

אולם לאורך זמן התברר שהיכולת לרכוש פלטפורמה מצליחה אינה מבטיחה יכולת לשמר את הצלחתה. ניוז קורפ התמודדה עם תחרות טכנולוגית, שינויים בהרגלי המשתמשים ומחלוקות בנוגע לדרך שבה יש לפתח את מייספייס.

החברה שנרכשה בשיא הצמיחה נדרשה לפעול כעת בתוך תאגיד תקשורת גדול, עם מערכות ניהול, יעדי הכנסות ודרישות עסקיות שלא תמיד התאימו לקצב השינוי של האינטרנט.

2006: אחת מפסגות הפופולריות של מייספייס

בשנת 2006 כבר הייתה מייספייס לאחת התופעות הבולטות באינטרנט האמריקאי. ב-15 ביוני 2006 פרסמה חברת המחקר Comscore נתונים שלפיהם האתר משך במאי אותה שנה יותר מ-50 מיליון מבקרים ייחודיים בארצות הברית, גידול של 32% לעומת החודש הקודם.

המספר היה יוצא דופן לאתר שהוקם כשלוש שנים קודם לכן. ביולי 2006 דיווחה חברת Hitwise שמייספייס הגיעה למקום הראשון בארצות הברית במדד נתח הביקורים באתרי אינטרנט במהלך שבוע מסוים, לפני אתרים מרכזיים ובהם גוגל ויאהו.

אבל הובלה במספר הביקורים אינה בהכרח זהה להובלה במספר המשתמשים הייחודיים או בהכנסות. ובכל זאת, הנתון העיד על מידת המרכזיות של מייספייס בהרגלי הגלישה של התקופה. האתר כבר לא היה תופעת שוליים של צעירים וחובבי מוזיקה. הוא הפך לאחד המקומות המרכזיים שבהם אנשים בילו ברשת.

העסקה עם גוגל: 900 מיליון דולר

באוגוסט 2006 נחתם הסכם בין גוגל לניוז קורפ, שבמסגרתו קיבלה גוגל זכויות לפרסום הקשור לחיפושים ולשירותי פרסום נוספים במייספייס ובנכסים מקוונים אחרים של התאגיד.

ההסכם כלל התחייבות כספית בהיקף של כ-900 מיליון דולר על פני כשלוש שנים וחצי, בכפוף לעמידה בתנאים וביעדי תנועה. לכאורה, היה זה הישג אדיר. סכום ההסכם היה גבוה ממחיר הרכישה של מייספייס, והמחיש את הערך המסחרי שייחסו חברות הטכנולוגיה לתנועת המשתמשים באתר.

אלא שההסכם גם יצר לחצים חדשים. ככל שמייספייס ביקשה לעמוד ביעדי התנועה והפרסום, כך גדל התמריץ להציג יותר פרסומות ולייצר יותר צפיות בעמודים.

האתר כבר היה עמוס במידה רבה בעיצובים אישיים, בתמונות ובתכנים שונים. כאשר נוספו גם דרישות מסחריות להגדלת החשיפה לפרסום, נוצרה מתיחות בין חוויית המשתמש לבין המטרות הכלכליות.

בתחקיר שפרסמה רויטרס בשנת 2011 תואר כיצד ההסכם עם גוגל והלחץ המסחרי סביבו השפיעו על פיתוח מייספייס. עם זאת, אין לייחס את הירידה של הרשת להסכם לבדו. בעיות טכנולוגיות וניהוליות התקיימו במקביל לשינויים בתחרות ובהעדפות המשתמשים.

פייסבוק: היריבה שצמחה בשקט

שתי רשתות חברתיות, שתי תפיסות שונות

בשנת 2004 הוקמה פייסבוק בידי מַארְק צוּקֶרְבֶּרְג ושותפיו. בראשיתה היא פנתה לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, ובהדרגה הרחיבה את פעילותה לקבוצות משתמשים נוספות. באותה תקופה נראתה מייספייס כרשת החברתית החזקה יותר מבחינת היקף התנועה והנוכחות התרבותית.

אולם ההבדלים בין שתי הפלטפורמות הלכו והתבלטו. בעוד מייספייס אפשרה חופש גדול בעיצוב הפרופילים. המשתמשים בחרו רקעים, צבעים, מוזיקה ואנימציות, ולעיתים יצרו עמודים שהיו שונים מאוד זה מזה. פייסבוק, לעומתה, התבססה על ממשק אחיד יותר, שנועד להקל על יצירת קשרים חברתיים ועל השימוש באתר.

ההבדל הזה היה בעל משמעות. במייספייס, הפרופיל האישי היה לעיתים יצירה בפני עצמה. בפייסבוק הושם דגש גובר על הצגת הקשרים בין אנשים ועל פעילותם השוטפת במסגרת מערכת בעלת מבנה אחיד.

אך לא נכון לקבוע שכל משתמשי מייספייס העדיפו עיצוב חופשי, או שכל משתמשי פייסבוק בחרו בה רק משום שהייתה פשוטה יותר. המעבר בין הפלטפורמות הושפע גם מהקהילות שכבר פעלו בהן, מהרגלי המשתמשים ומהאופן שבו כל רשת נתפסה מבחינה חברתית.

לא רק עיצוב: ההבדלים בין הקהילות

החוקרת דנה בויד בחנה כיצד בני נוער אמריקאים השתמשו ברשתות חברתיות וכיצד התייחסו למייספייס ולפייסבוק. מחקריה מצביעים על כך שהמעבר לפייסבוק לא נבע רק משיקולים טכנולוגיים. הוא הושפע גם מהבדלים חברתיים, תרבותיים ומעמדיים בין קבוצות משתמשים.

בקרב חלק מבני הנוער התפתחו תפיסות שלפיהן פייסבוק היא סביבה מסודרת ובוגרת יותר, בעוד מייספייס מזוהה עם תרבויות מוזיקליות מסוימות ועם עיצוב שנתפס כעמוס.

התפיסות הללו כללו לעיתים גם סטריאוטיפים חברתיים וגזעיים. לכן יש להיזהר מלהציג את המעבר בין הרשתות כתוצאה של הבדלים אובייקטיביים באיכות המשתמשים או בתרבותם.

הרשתות החברתיות היו מרחבים שבהם בני אדם בחרו לא רק כלי טכנולוגי, אלא גם את החברה שבקרבה רצו להיראות. כאשר קבוצת חברים עברה בהדרגה לפלטפורמה אחרת, נוצר תמריץ גם עבור מי שנותרו מאחור לעבור בעקבותיה.

בתחילה יכלו אנשים להשתמש בשתי הרשתות במקביל. אך ככל שהפעילות החברתית התרכזה בפייסבוק, כך פחתה עבור חלק מן המשתמשים הסיבה לחזור למייספייס.

כך, הירידה של מייספייס הייתה גם תהליך חברתי: היעלמות הדרגתית של הקהילה שהעניקה לאתר את ערכו.

2007: מרדוך בטוח שהעתיד שייך לו

באוקטובר 2007, כאשר רופרט מרדוך הופיע בכנס Web 2.0 לצד כריס דה-וולף, עדיין היה למייספייס יתרון גדול במספר המבקרים בארצות הברית. לפי נתוני Comscore, בדצמבר 2007 ביקרו במייספייס כ-68.9 מיליון גולשים ייחודיים בארצות הברית, לעומת כ-34.7 מיליון בפייסבוק.

מייספייס עדיין משכה כמעט פי שניים מבקרים מיריבתה. הפער הזה עשוי היה ליצור תחושה שהחברה שומרת על מעמדה כמובילה בלתי מעורערת של השוק. אבל פייסבוק התקדמה במהירות, והגידול במספר המשתמשים שלה הצביע על שינוי שהלך והתחזק.

בניוז קורפ המשיכו להתייחס למייספייס כנכס מסחרי בעל פוטנציאל עצום. מרדוך העריך שהרשת תוכל לייצר הכנסות של עד מיליארד דולר בשנת הכספים הבאה.

אולם ההתמקדות בהכנסות ובמספר המבקרים לא סיפקה תשובה לשאלה אחרת: האם המשתמשים ימשיכו לראות במייספייס את המקום המועדף עליהם לקיים קשרים חברתיים?

הנתונים המסחריים הצביעו עדיין על הצלחה, אך התחרות על נאמנות המשתמשים כבר התנהלה במלוא עוצמתה.

2008: שנת השיא וראשית הירידה

בדצמבר 2008 הגיעה מייספייס לכ-75.9 מיליון מבקרים ייחודיים בחודש בארצות הברית, לפי סדרת נתונים של Comscore.

זה היה אחד משיאי הפופולריות של הרשת. באותו חודש משכה פייסבוק כ-54.6 מיליון מבקרים ייחודיים בארצות הברית. הפער בין השתיים עדיין היה משמעותי, אך כבר הצטמצם בהשוואה לשנה הקודמת. חודשים אחדים לאחר מכן עתיד היה להתרחש השינוי הדרמטי.

במאי 2009 כבר הגיעו שתי הרשתות למספר כמעט זהה של מבקרים ייחודיים בארצות הברית: כ-70.3 מיליון בפייסבוק וכ-70.3 מיליון במייספייס. מנקודה זו ואילך המשיכה פייסבוק לצמוח, בעוד מייספייס החלה לאבד בהדרגה מבקרים.

מייספייס מול פייסבוק: המהפך במספר המבקרים

מייספייס מול פייסבוק: המהפך הגדול

מבקרים חודשיים ייחודיים בארה"ב, במיליונים | דצמבר בכל שנה

2005

מייספייס: 32.2 מיליון
פייסבוק: 12.4 מיליון

2006

מייספייס: 60.9 מיליון
פייסבוק: 19.1 מיליון

2007

מייספייס: 68.9 מיליון
פייסבוק: 34.7 מיליון

2008

מייספייס: 75.9 מיליון
פייסבוק: 54.6 מיליון

2009

מייספייס: 68.3 מיליון
פייסבוק: 111.9 מיליון

2010

מייספייס: 50.1 מיליון
פייסבוק: 153.9 מיליון

2011

מייספייס: 12.1 מיליון
פייסבוק: 162.5 מיליון

מקור: Comscore, כפי שצוטט במחקר האקדמי שהובא בכתבה. הנתונים מתייחסים למבקרים ייחודיים בארצות הברית בדצמבר בכל שנה. אורך העמודות מוצג על סולם אחיד של 0 עד כ-162.5 מיליון.

הגרף ממחיש שינוי שהתרחש במהירות יוצאת דופן. בדצמבר 2005 הייתה תנועת המבקרים במייספייס גדולה פי שניים וחצי מזו של פייסבוק. בדצמבר 2011 כבר הייתה תנועת המבקרים בפייסבוק גדולה ביותר מפי 13.

מייספייס: מקרוב ל-600 מיליון ל-35 מיליון דולר

השוואת שווי העסקאות במיליוני דולרים

2005 | רכישת Intermix Media
$580M
2011 | מכירת Myspace
$35M

פער של כ-94% בין שווי העסקאות.

מקור: דיווחי העסקאות משנת 2005 ומשנת 2011. הרכישה ב-2005 כללה את Intermix Media, ואילו המכירה ב-2011 התייחסה למייספייס, ולכן לא מדובר בהשוואת שווי של נכסים זהים לחלוטין.

המשמעות הייתה עמוקה. בעולם הרשתות החברתיות, ירידה במספר המשתמשים עלולה להחליש את הערך של השירות עבור מי שעדיין נמצאים בו. כאשר פחות חברים מתחברים, פחות תוכן מתפרסם ופחות אינטראקציות מתרחשות, הפלטפורמה נעשית מושכת פחות. כך עלולה להיווצר מגמה שמזינה את עצמה. משתמשים עוזבים משום שחבריהם עזבו, והעזיבה שלהם מעודדת אחרים לעשות אותו הדבר.

בעיית הטכנולוגיה: האתר שצמח מהר מדי

אחד ההסברים לירידתה של מייספייס קשור לתשתיות הטכנולוגיות שלה. החברה צמחה במהירות רבה, אך חלק ממערכותיה התפתחו בתקופה שבה היא הייתה אתר קטן בהרבה. ככל שגדל מספר המשתמשים, כך נעשה מורכב יותר לשפר את השירות, להוסיף תכונות חדשות ולשמור על יציבותו.

תחקיר של רויטרס משנת 2011 הצביע על חולשות בטכנולוגיה, על חילוקי דעות בניהול ועל הקושי לעמוד בקצב החדשנות של פייסבוק.

האתר נדרש להתמודד גם עם מורכבות העיצוב שהתפתחה בעקבות האפשרות לשנות פרופילים באמצעות קוד. החופש הזה היה גורם מרכזי במשיכת המשתמשים, אך הוא גם יצר קשיים בשמירה על חוויית שימוש אחידה.

מייספייס ניסתה לבצע שיפורים. ביוני 2008 החלה להציג עיצוב מחודש של האתר, שכלל שינויים בניווט, בחיפוש ובממשק של שירותי המדיה. החברה ביקשה להקל על המשתמשים למצוא אנשים, מוזיקה ותכנים אחרים, ולהתאים את האתר לשימוש של קהל רחב.

אולם שיפור הממשק לבדו לא הספיק. פייסבוק המשיכה לפתח את מוצריה, בעוד מייספייס נדרשה להתמודד גם עם מבנה ארגוני מורכב ועם יעדים מסחריים שהשפיעו על סדרי העדיפויות שלה.

רשת חברתית או עסק לפרסום?

כיצד ההצלחה המסחרית הפכה למעמסה

לאחר רכישתה בידי ניוז קורפ נדרשה מייספייס להוכיח שהיא מסוגלת להפיק הכנסות משמעותיות מן הקהל העצום שלה. הסכם הפרסום עם גוגל העניק לה מקור הכנסה חשוב, אך הוא גם העמיק את התלות בתנועת משתמשים גבוהה ובחשיפה לפרסומות. מבחינת הנהלת ניוז קורפ, היה היגיון ברור בניסיון לנצל את התנועה באתר כדי לייצר הכנסות. החברה השקיעה סכום גדול ברכישת מייספייס, והיה עליה להציג תוצאות כלכליות.

אולם התחרות על תשומת הלב של המשתמשים התנהלה במציאות שונה. רשת חברתית נדרשת לספק חוויה שאנשים מעוניינים לחזור אליה שוב ושוב, גם כאשר אין בכך הכנסה מיידית. הרחבת הפרסום עלולה לפגוע בחוויית המשתמש, במיוחד כאשר העמודים כבר עמוסים במוזיקה, בתמונות, באנימציות ובתכנים אחרים.

לפי תחקיר רויטרס, הדרישות שנלוו להסכם עם גוגל השפיעו על אופן פיתוח האתר. מנהלים ועובדים לשעבר תיארו לחץ לעמוד ביעדי צפייה בעמודים ולהוסיף פרסום, לעיתים על חשבון החלטות שנועדו לשפר את המוצר.

מייספייס מצאה את עצמה במתח בין שתי מטרות: להמשיך להיות מקום שאנשים אוהבים להשתמש בו, ולהפוך את הפעילות הזאת לעסק רווחי עבור בעליה.

סוף ההסכם המבטיח

לקראת סיום העשור הראשון של המאה ה-21 החלו להופיע סימנים לכך שמייספייס מתקשה לעמוד בתנאי ההסכם עם גוגל.

בשנת 2009 דווח כי הירידה בתנועת המשתמשים פגעה ביכולתה לעמוד בדרישות שנקבעו, וכי ההכנסות הצפויות מן ההסכם עשויות להיות נמוכות בכ-100 מיליון דולר מן הסכום המרבי. ההסכם המקורי היה אמור להסתיים ביוני 2010. עם התקרבות המועד הזה התברר שמייספייס כבר אינה נמצאת באותו מצב שבו הייתה בעת חתימתו. המספרים שהפכו את האתר לנכס מושך בעיני מפרסמים החלו להצטמצם, והחברה נדרשה לחשוב מחדש על עתידה העסקי.

המשבר הכלכלי הרחב של אותן שנים השפיע גם על שוק הפרסום, אך הירידה של מייספייס לא הייתה תוצאה של המשבר הכלכלי לבדו. מתחרות אחרות המשיכו לצמוח, בעוד מייספייס איבדה נתח שוק ומבקרים.

2009: המייסדים עוזבים וההנהלה משתנה

כאשר התברר שמייספייס מאבדת את מעמדה, החלו בניוז קורפ לבצע שינויים בהנהלת החברה. בשנת 2009 הוחלף כריס דה-וולף בתפקיד המנכ"ל בידי אוֹוֶן וַאן נָאטָה, מנהל שהגיע מפייסבוק. המינוי נועד לסייע למייספייס להתמודד עם האתגרים החדשים ולהחזיר לה את היכולת להתחרות בשוק הרשתות החברתיות.

אולם גם השינוי הזה לא הביא ליציבות. ואן נאטה עזב את החברה בתוך פחות משנה, ובמקומו מונו מנהלים נוספים, ובהם גֵ'ייסוֹן הִירְשְׁהוֹרְן, שהגיע מעולם התקשורת והבידור, ומַיְיק ג'וֹנְס.

ההחלפות התכופות הקשו על יצירת חזון עסקי וטכנולוגי אחיד. הנהלה חדשה יכולה להציע תוכנית אחרת, אך כאשר השוק משתנה במהירות והעובדים נדרשים להסתגל פעם אחר פעם, קשה לשמר רציפות בפיתוח המוצר. תחקירים שפורסמו לאחר מכן הצביעו על היעדר כיוון ברור ועל מחלוקות בנוגע לשאלה מה מייספייס אמורה להיות.

האם עליה להמשיך ולהתחרות בפייסבוק כרשת חברתית כללית? האם עדיף להפוך אותה לפלטפורמת מוזיקה ובידור? האם אפשר לנצל את המותג ואת בסיס המשתמשים כדי ליצור שירות שונה לחלוטין?

כל אחת מן האפשרויות חייבה השקעות, שינויים בפיתוח והחלטות שהיו עשויות להשפיע על מיליוני משתמשים ובינתיים פייסבוק המשיכה לצמוח.

כאשר המשתמשים עוזבים, גם המפרסמים הולכים בעקבותיהם

בשנת 2009 הוערכו הכנסות מייספייס מפרסום בכ-470 מיליון דולר. אולם ככל שמספר המבקרים ירד, כך נחלש גם הבסיס הכלכלי של החברה. בשנת 2011 כבר העריכה חברת המחקר eMarketer שהכנסותיה מפרסום יסתכמו בכ-184 מיליון דולר בלבד.

הירידה החדה המחישה את התלות של מייספייס בתנועת המשתמשים. מפרסם שביקש להגיע לקהל צעיר היה יכול לפנות לפלטפורמות אחרות, ובראשן פייסבוק, שהציעה מספר גדל והולך של משתמשים.

ככל שהקהל עבר לפייסבוק, כך הצטמצם התמריץ הכלכלי להשקיע בפרסום במייספייס. הירידה בהכנסות הקשתה על החברה להמשיך ולממן את פעילותה, דווקא כאשר נדרשה להשקיע בשיפור התשתיות, בעיצוב וביצירת שירותים חדשים.

כך הפכו שתי מגמות, אובדן משתמשים ואובדן הכנסות, לתהליכים שהזינו זה את זה.

2010: מייספייס מנסה להפוך לרשת בידור

באוקטובר 2010 השיקה מייספייס עיצוב חדש והציגה כיוון עסקי שהתמקד בבידור, במוזיקה, בסרטים ובתוכניות טלוויזיה. המהלך נועד לנצל את הקשר ההיסטורי של האתר עם מוזיקאים ועם תרבות פופולרית, במקום להמשיך ולהתחרות ישירות בפייסבוק על כל תחומי החיים החברתיים של המשתמשים.

מייספייס ביקשה להפוך למקום שבו צעירים בני 13 עד 35 יוכלו לגלות תכנים חדשים, להאזין למוזיקה וליצור קשר סביב תחומי עניין משותפים. הרעיון לא היה חסר בסיס. מוזיקה ובידור היו חלק מרכזי בזהות של מייספייס מראשיתה, והחברה עדיין החזיקה במותג מוכר ובקשרים עם אמנים ויוצרים. אבל השינוי הגיע לאחר שהרגלי המשתמשים כבר השתנו במידה משמעותית.

לפי Comscore, בנובמבר 2010 ירד מספר המבקרים החודשיים באתר בארצות הברית לכ-54 מיליון, ירידה של כ-3.7 מיליון לעומת החודש הקודם. מייספייס המשיכה לנסות למשוך משתמשים לשעבר. בסוף דצמבר 2010 היא אף שלחה הודעות דואר אלקטרוני למשתמשים שלא היו פעילים, ובהן הזמינה אותם לחזור ולנסות את השירותים החדשים.

אבל העיצוב המחודש לא הצליח לעצור את הירידה במספר המבקרים.

ינואר 2011: הפיטורים הגדולים

בינואר 2011 הודיעה מייספייס על קיצוץ של כ-47% מכוח האדם שלה, שפירושו פיטורים של כ-500 עובדים. הקיצוץ התרחש בתקופה שבה האתר עדיין היה מוכר מאוד, אך מצבו העסקי הלך והידרדר. הפיטורים המחישו את גודל השינוי שעברה החברה. בשיאה העסיקה מייספייס כ-1,600 עובדים, ובשנת 2009 כבר ירד מספרם לכ-1,000. בשנת 2011 צומצם מספרם באופן משמעותי נוסף.

בניוז קורפ החלו לבחון אפשרויות למכירה, למיזוג או להפרדת מייספייס מהתאגיד. מבחינה עסקית, המהלך העיד שהחברה האם כבר לא ראתה במייספייס את אותו נכס בעל פוטנציאל צמיחה בלתי מוגבל שדמיינה כאשר רכשה אותה בשנת 2005. האתר ששימש בעבר סמל לעתיד האינטרנט הפך לפעילות שהנהלת התאגיד ביקשה למצוא לה פתרון.

יוני 2011: אימפריה שנרכשה ב-580 מיליון דולר נמכרת ב-35 מיליון

ב-29 ביוני 2011 הוכרזה מכירת מייספייס לחברת הפרסום הדיגיטלי Specific Media, שהייתה קשורה לכריס וטים ואנדרהוק (Chris and Tim Vanderhook).

שווי העסקה הוערך בכ-35 מיליון דולר במזומן ובמניות. שש שנים קודם לכן שילמה ניוז קורפ 580 מיליון דולר עבור רכישת החברה האם של מייספייס. כעת נמכר האתר בסכום הנמוך בכ-94% ממחיר הרכישה המקורי.

הרשת החברתית שהייתה פעם אחד המקומות המרכזיים באינטרנט, ושמשכה עשרות מיליוני מבקרים בכל חודש, הפכה לנכס שצריך היה לשקם כמעט מן היסוד.

ג'סטין טימברלייק מנסה להחזיר את הקסם

שותף מפורסם למיזם החדש

לאחר מכירת מייספייס הצטרף למהלך הזמר והשחקן ג'סטין טימברלייק, שקיבל חלק בבעלות על החברה והשתתף במאמצים לשנות את תדמיתה. המעורבות שלו התאימה לכיוון החדש. במקום להתחרות בפייסבוק כרשת חברתית כללית, ביקשו הבעלים החדשים להתמקד שוב בעולם המוזיקה והבידור.

טימברלייק היה מוכר לקהל רחב, והקשר שלו לתעשיית המוזיקה יכול היה לסייע למשוך תשומת לב להשקה מחודשת של האתר. המהלך נשען על אחד היתרונות שנותרו למייספייס: הזיכרון התרבותי שלה כמקום שבו אנשים גילו מוזיקה, עקבו אחרי אמנים ויצרו קהילות סביב תחומי עניין.

אולם העובדה שמותג מסוים מעורר נוסטלגיה אינה מבטיחה שהמשתמשים יחזרו להשתמש בו מדי יום.

ינואר 2013: מייספייס נולדת מחדש

בינואר 2013 הושקה גרסה חדשה של מייספייס, שהתמקדה במוזיקה, ביצירה ובשיתוף תכנים. במסגרת ההשקה הוצג השיר החדש של טימברלייק, Suit & Tie, בשיתוף ג'יי זי. השיר הוצג באתר לצד אפשרויות לשיתוף ולרכישה.

הגרסה החדשה נועדה לאפשר למשתמשים לגלות מוזיקה ולשתף אותה בקלות, תוך שילוב בין תוכן מקצועי לבין פעילות של משתמשים. אבל הניסיון התקשה להשיג את מטרתו.

עד 2013 כבר היה שוק המדיה החברתית שונה מאוד מזה שבו צמחה מייספייס. פייסבוק ביססה את מעמדה, שירותים אחרים סיפקו דרכים לשיתוף תמונות ולצפייה בסרטונים, ופלטפורמות מוזיקה הציעו אפשרויות להאזנה ולגילוי אמנים.

מייספייס כבר לא פעלה בחלל שבו היה מחסור במקומות דיגיטליים המאפשרים לאנשים לתקשר או לגלות מוזיקה. היא נדרשה לשכנע משתמשים לעזוב שירותים שהפכו לחלק מהרגליהם.

2016-2019: השנים שבהן מייספייס איבדה גם את הזיכרונות

שינויי בעלות נוספים

בשנת 2016 רכשה חברת המדיה Time Inc. החזקה בחברת Viant, שהייתה קשורה לבעלות על מייספייס. שנתיים לאחר מכן, בשנת 2018, נרכשה Time Inc. בידי Meredith Corporation. כך המשיך המותג מייספייס לעבור בין חברות, אף שכבר לא מילא תפקיד מרכזי בעולם הרשתות החברתיות.

השינויים הללו המחישו את ההבדל בין מייספייס כחברה בעלת קהל משתמשים עצום ובין מייספייס כנכס עסקי שנותרו לו שם מוכר, תשתיות וזיכרון תרבותי. אבל בשנת 2019 נחשפה פרשה שהעניקה לדעיכת האתר משמעות נוספת.

מיליוני שירים נעלמים

במרץ 2019 התברר שמייספייס איבדה גישה לכמויות עצומות של תוכן שהועלה אליה במשך יותר מעשור. החברה פרסמה הודעה שלפיה בעקבות תהליך העברת שרתים, ייתכן שתמונות, סרטונים וקובצי שמע שהועלו לאתר לפני יותר משלוש שנים אינם זמינים עוד.

הפגיעה התייחסה לתוכן שנוצר בעיקר בשנים 2003 עד 2015, תקופה שכללה את שנות השיא של הרשת. על פי ההערכות שפורסמו, ייתכן שאבדו יותר מ-50 מיליון שירים שהועלו בידי כ-14 מיליון אמנים.

היקף האובדן המדויק לא הוכח במלואו, ולא כל נסיבות הכשל הטכנולוגי התבררו בפומבי. אולם הדיווחים הצביעו על כך שחלק עצום מן המוזיקה שהועלתה למייספייס כבר לא היה זמין למשתמשים.

עבור מוזיקאים רבים, הפרשה הייתה חמורה במיוחד. מייספייס לא הייתה רק מקום להאזין לשירים. היא הייתה מרחב שבו אמנים עצמאיים פרסמו הקלטות מוקדמות, גרסאות ניסיוניות וחומרים שלא בהכרח הועלו לשירות אחר. חלק מהיצירות הללו לא נשמרו במקום נוסף, וכאשר אבדו הקבצים, נעלם גם תיעוד של תקופה חשובה בהתפתחות המוזיקה באינטרנט.

הפרשה המחישה בעיה רחבה יותר של התרבות הדיגיטלית: תוכן המופקד בידי חברה מסחרית אינו מובטח להישמר לנצח. הוא תלוי בהחלטות עסקיות, במערכות מחשוב, בתהליכי תחזוקה ובאופן שבו החברה בוחרת לשמר מידע.

בשנת 2005 נראתה מייספייס כמקום שבו אפשר ליצור זהות אישית ולשמור זיכרונות. בשנת 2019 התברר שחלק ניכר מהעבר הדיגיטלי הזה עלול להיעלם.

2026: האם מייספייס עשויה לחזור?

באוגוסט 2026 התפרסמו דיווחים על כוונת בעלי המותג מייספייס להשיק אותו מחדש. בעלי החברה, כריס וטים ואנדרהוק, השתתפו בסרט תיעודי חדש על ההיסטוריה של הרשת ועל ניסיונות ההחייאה שלה. הם הביעו רצון להחזיר את מייספייס לפעילות רחבה יותר, אך לא הציגו תאריך השקה מחייב.

בריאיון שהתפרסם ביולי 2026 תיארו האחים את עצמם כאחראים לשימור המותג והבהירו שהם ממתינים לעיתוי מתאים להשקתו מחדש. בדיווחים מאוגוסט 2026 צוין כי האתר, שנותר זמין בצורה מוגבלת, עבר בשנת 2024 למצב המאפשר בעיקר צפייה בתוכן קיים, ללא מכלול האפשרויות שאפיינו אותו בעבר.

האפשרות להחזיר את מייספייס מעוררת עניין, בעיקר משום שהתרבות הדיגיטלית השתנתה שוב מאז ימי השיא שלה. הרשתות החברתיות המודרניות מתאפיינות במידה רבה בממשקים אחידים ובמערכות המלצה שמחליטות איזה תוכן יוצג למשתמשים. מייספייס ההיסטורית, לעומת זאת, מזוהה עם עיצוב אישי חופשי, עם מוזיקה ועם היכולת להפוך עמוד אינטרנט לביטוי של אישיותו של המשתמש.

אולם אין לדעת אם הנוסטלגיה הזאת תוכל להפוך לבסיס לרשת חברתית חדשה. גם אם השם מוכר, הקהל, הטכנולוגיה והציפיות מהרשתות החברתיות שונים מאוד מאלה שהתקיימו בשנת 2005.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.

מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה

Social Network Sites: Definition, History, and Scholarship, מחקרן של דנה בויד וניקול אליסון, שפורסם בשנת 2007 ב-Journal of Computer-Mediated Communication. המחקר מתעד את התפתחות הרשתות החברתיות המוקדמות, את הקמת מייספייס ואת הקשר בין אמנים, בני נוער וקהילות מקוונות.

How News Corp Got Lost in Myspace. תחקיר מיוחד של יִינְקָה אַדֶגוֹקֶה, שפורסם ברויטרס באפריל 2011. התחקיר מתבסס על עדויות הקשורות להתנהלות החברה ובוחן את הבעיות הטכנולוגיות, את המחלוקות הניהוליות ואת השפעת הסכם הפרסום עם גוגל.

The Rise and Fall of Startups: Creation and Destruction of Revenue and Jobs by Young Companies, מחקר אקדמי המתאר את העלייה והירידה של חברות צעירות. הוא כולל נתונים היסטוריים של Comscore על מספר המבקרים במייספייס ובפייסבוק בין השנים 2005 ל-2011, וכן נתונים על שינויי כוח האדם בחברה.

Understanding Social Network Sites: Lessons from MySpace, מחקר העוסק בחוויית המשתמש במייספייס, בהתאמה אישית של פרופילים ובדרכים שבהן משתמשים הציגו את עצמם ותקשרו עם אחרים.

Social Network Profiles as Taste Performances, מחקר על האופן שבו פרופילים ברשתות חברתיות משמשים להצגת טעם אישי וזהות, ובפרט על בחירת חברים, העדפות מוזיקליות והשימוש ברשימת Top 8 של מייספייס.

News Corp. Sells Myspace for $35 Million, כתבה של דּוֹן צ'מִילֶבְסְקִי וגֶ'סִיקָה גְוִין, שהתפרסמה ב-Los Angeles Times ב-30 ביוני 2011. היא מתעדת את מכירת מייספייס, את הירידה בהכנסות ובמספר המבקרים ואת הניסיונות לשנות את הנהלתה.

MySpace and Bebo Are Running Out of Friends. כתבת עומק של צ'רְלְס אַרְתוּר וגֶ'מִימָה קִיס, שפורסמה ב-The Guardian ביוני 2009. הכתבה בוחנת את הירידה של מייספייס ושל רשתות חברתיות מוקדמות נוספות ואת צמיחת המתחרות.

Tom Had Us All Doing Front-End Web Development: A Nostalgic (Re)imagining of Myspace. מחקר על התרבות החזותית של מייספייס, האפשרות לערוך פרופילים באמצעות HTML ו-CSS ועל האופן שבו משתמשים זוכרים בדיעבד את החופש העיצובי שהאתר העניק להם.

MySpace Loses 12 Years of Music. כתבה שפורסמה ב-Pitchfork במרץ 2019 ומתעדת את אובדן התכנים ההיסטוריים בעקבות העברת שרתים.

חומר מעשיר לצפייה

Myspace הוא סרט תיעודי בבימויו של טוֹמִי אַבָלוֹן משנת 2010, העוסק בעלייתה ובדעיכתה של מייספייס. בסרט משתתפים אנשים שהיו קשורים לתולדות האתר, ובהם בעליו בתקופות מאוחרות יותר, והוא בוחן גם את הניסיונות להחזיר את המותג לפעילות. הסרט מספק נקודת מבט נוספת על האירועים, אך עדויותיהם של בעלי עניין יש לבחון לצד התיעוד ההיסטורי והמחקר האקדמי.

מייספייס הייתה בעבר מקום שבו מיליוני אנשים עיצבו לעצמם פינה אישית באינטרנט. סיפורה מזכיר שההצלחה של פלטפורמה טכנולוגית תלויה גם באנשים שבוחרים להשתמש בה, ושקהילה גדולה אינה מבטיחה נאמנות נצחית. אם הכתבה עניינה אתכם, שתפו אותה והמשיכו לגלות באתר את סיפורן של חברות הטכנולוגיה ששינו את העולם.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.

דרגו את הכתבה

0

היו הראשונים לדרג

בחרו בין כוכב אחד לחמישה כוכבים.

הגדרות פרטיות

אפשר לבחור אילו כלים אופציונליים יורשו לפעול. עוגיות הכרחיות נשארות פעילות כדי לאפשר לאתר לפעול באופן תקין.

בחירת קטגוריות פרטיות
עוגיות הכרחיות דרושות לפעילותו התקינה, לאבטחה ולשמירת העדפות הפרטיות.
פעיל תמיד
מאפשרים לנו להבין כיצד משתמשים באתר ולשפר אותו.
זוכרות העדפות ומאפשרות תכונות אופציונליות באתר.