ה-18 באוקטובר הוא יום שבו ההיסטוריה מציגה החלטות ששינו מפות עולמיות, פרידות מאנשי חזון שהאירו את העולם, ורגעים דרמטיים שעיצבו את החברה הישראלית. במאה ה-19, תאריך זה סימן את התרחבותה העצומה של ארצות הברית, כאשר השלימה את רכישת שטחי אלסקה מרוסיה בעסקה שנחשבה אז ללעג, אך התבררה בדיעבד כאחת ההשקעות המבריקות בהיסטוריה.
במאה ה-20, נפרד העולם מתומאס אדיסון, מגדולי הממציאים שידעה האנושות, אך גם זכה לחייך לנוכח הישגים יוצאי דופן בחלל, כמו שיגורה של החתולה הצרפתית "פליסט", שהפכה לחתולה הראשונה והיחידה מחוץ לאטמוספירה. במקביל, במזרח אירופה, התפטרותו של קנצלר מזרח גרמניה אריך הונקר סימנה את תחילת הסוף של מסך הברזל.
אולם, עבור מדינת ישראל, ה-18 באוקטובר הוא תאריך עמוס בזיכרונות לאומיים כבדים. בשנת 1973, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, הושלם אחד הקרבות העקובים מדם בחווה הסינית, שפתח את הדרך לצליחת תעלת סואץ. עשורים לאחר מכן, בשנת 2011, מדינה שלמה עצרה את נשימתה כאשר החייל החטוף גלעד שליט חזר הביתה, בעסקה שקרעה ואיחדה את העם בו זמנית.
שישה אירועים, שלוקחים אותנו מהקרחונים של אלסקה ועד לחולות סיני, ומלמדים כי יום אחד בלוח השנה יכול להכיל אימפריות שנופלות, המצאות שמשנות חיים, וניצחונות של כוח הרצון.
"הטיפשות של סיוורד": ארצות הברית רוכשת את אלסקה
ב-18 באוקטובר 1867 הונף דגל ארצות הברית בעיר סיטקה, ובכך הושלמה רשמית העברת השליטה על טריטוריית אלסקה העצומה מהאימפריה הרוסית לארצות הברית. העסקה נחתמה תמורת סכום מגוחך במונחים של ימינו: 7.2 מיליון דולר בלבד, שהם פחות משני סנטים לדונם אדמה.
רוסיה יזמה את המכירה משום שחששה שלא תוכל להגן על הטריטוריה הרחוקה והקפואה במקרה של מלחמה עם יריבתה הגדולה, בריטניה. מזכיר המדינה האמריקאי הנלהב, ויליאם הנרי סיוורד, זיהה את ההזדמנות האסטרטגית וניהל את המשא ומתן מול השגריר הרוסי.
"גן דובי הקוטב" שהפך למכרה זהב
למרות המחיר הזעום לשטח שגודלו פי שניים ממדינת טקסס (כ-1.5 מיליון קילומטרים רבועים), הציבור האמריקאי והעיתונות באותה תקופה לעגו לעסקה. הם האמינו שמדובר באדמה צחיחה וחסרת ערך, וכינו את הרכישה בשמות גנאי כמו "הטיפשות של סיוורד" ו"גן דובי הקוטב של הנשיא אנדרו ג'ונסון".
הביקורת התחלפה בהשתאות עשרות שנים מאוחר יותר, כאשר באלסקה התגלו מרבצי זהב אדירים שהובילו ל"בהלת הזהב של קלונדייק", ובהמשך עתודות נפט וגז עצומות. רכישת אלסקה, שנקנתה בנזיד עדשים, התבררה בסופו של דבר כאחת הרכישות האסטרטגיות והכלכליות החשובות ביותר בתולדות ארצות הברית, שהפכה למדינה ה-49 של האיחוד בשנת 1959.
לקריאה נוספת: U.S. Department of State – Purchase of Alaska
העולם מחשיך לרגע: מותו של תומאס אלווה אדיסון
ב-18 באוקטובר 1931 הלך לעולמו בווסט אורנג' שבניו ג'רזי תומאס אלווה אדיסון, בגיל 84. אדיסון נחשב לאחד הממציאים הפוריים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה האנושית, עם למעלה מ-1,000 פטנטים רשומים על שמו, ששינו לחלוטין את הדרך שבה בני האדם חיים, עובדים וצורכים תרבות.
אדיסון נולד באוהיו למשפחה פשוטה וזכה למעט מאוד חינוך פורמלי. כילד נחשב ל"קשה תפיסה" על ידי מוריו, ואמו לקחה על עצמה את חינוכו בבית. כבר בגיל צעיר הוא איבד חלק ניכר משמיעתו בעקבות מחלה, נכות שליוותה אותו כל חייו, אך הוא נהג לטעון בבדיחות הדעת שהחרשות דווקא עוזרת לו להתרכז בעבודתו ולהתעלם מהסחות דעת.
"גאונות היא אחוז אחד של השראה ותשעים ותשעה אחוזים של זיעה"
רשימת המצאותיו ופיתוחיו כוללת את הנורת הליבון החשמלית המסחרית הראשונה, הפונוגרף (מכשיר ההקלטה וההשמעה הראשון), ומצלמת הקולנוע הראשונה. הוא היה זה שהקים את תחנת הכוח החשמלית המסחרית הראשונה בעולם בניו יורק, והכניס את החשמל לבתים פרטיים.
מעבר להמצאותיו, אדיסון נחשב לאבי מעבדת המחקר התעשייתית המודרנית. הוא הוכיח שהמצאות אינן רק תוצר של הברקה מקרית של גאון בודד, אלא תהליך שיטתי הדורש עבודת צוות, ניסויים אינסופיים (ופעמים רבות כושלים), ומשאבים כלכליים.
חתולה אל מחוץ לאטמוספירה: המסע של פליסט לחלל
ב-18 באוקטובר 1963 שוגרה מבסיס חלל בסהרה הצרפתית באלג'יריה רקטה מסוג "ורוניק", ועליה נוסעת יוצאת דופן: חתולה פריזאית משוטטת בצבעי שחור-לבן העונה לשם פליסט (Félicette).
אולי יעניין אותך
בזמן שארצות הברית וברית המועצות שלחו כלבים (כמו לייקה המפורסמת), קופים ושימפנזים כדי לבחון את השפעות החלל על גוף חי בטרם ישלחו בני אדם, סוכנות החלל הצרפתית החליטה להתמקד בחתולים בשל מבנה מערכת העצבים שלהם. פליסט הייתה אחת מ-14 חתולות שעברו אימוני חלל נוקשים, שכללו שהייה בצנטריפוגות ושתלים אלקטרוניים בראשה כדי למדוד פעילות מוחית.
13 דקות של תהילה
טיסתה של פליסט הייתה קצרה אך היסטורית. היא הגיעה לגובה של כ-157 קילומטרים (98 מייל) אל תוך החלל, חוותה כחמש דקות של חוסר כוח משיכה מלא, והקפסולה שלה נפרדה והחלה לצנוח בחזרה אל כדור הארץ.
לאחר 13 דקות בלבד של טיסה, פליסט נחתה בבטחה במדבר וחולצה בריאה ושלמה, מה שהופך אותה לחתולה הראשונה – והיחידה עד כה – ששרדה מסע לחלל. למרות הישגה, שמה נשכח מעט מדפי ההיסטוריה לעומת בעלי חיים חלוצים אחרים במירוץ החלל, אך בשנים האחרונות הוקמה לה אנדרטה מיוחדת בצרפת המנציחה את תרומתה.
מלחמת יום הכיפורים: ההבקעה האכזרית בחווה הסינית
ב-18 באוקטובר 1973, ביומה ה-13 של מלחמת יום הכיפורים, הגיע אחד ממהלכי המפנה המכריעים והעקובים מדם של חזית הדרום לנקודת הכרעה. לאחר ארבעה ימים ולילות של קרבות אכזריים פנים-אל-פנים, הצליחו כוחות חי"ר ושריון של צה"ל, בפיקודו של אלוף אריאל שרון, לאבטח באופן סופי את "ציר טרטור" וצירי תנועה נוספים באזור שנודע בשם "החווה הסינית".
החווה הסינית (שהייתה למעשה תחנת ניסיון חקלאית מצרית שהוקמה בסיוע יפני, אך חיילי צה"ל שטפטפו לאזור בעבר טעו בזיהוי הכתב) חלשה על צירי הגישה המרכזיים לתעלת סואץ. אבטחת האזור הייתה תנאי קריטי להעברת גשר הגלילים והדוברות כדי לצלוח את התעלה ולהעביר את הלחימה אל הצד המצרי (אפריקה).
מחיר כבד למען המפנה
הצבא המצרי, שהבין את חשיבות האזור, ריכז במקום כוחות חי"ר חמושים בטילי נ"ט, שריון וארטילריה כבדה, והלחימה התנהלה בטווחים של מטרים בודדים. לוחמי חטיבה 14, חטיבת הצנחנים 35, וחטיבות נוספות שהשתתפו במערכה, שילמו מחיר דמים מחריד.
הלחימה העיקשת גבתה את חייהם של מאות חיילי צה"ל, אך ב-18 באוקטובר הושלמה המשימה. נתיבי התנועה נפתחו, כוחות הנדסה וגישור צלחו את התעלה, והוקם ראש הגשר שהפך את הקערה על פיה במערכה הדרומית וסלל את הדרך לכיתור הארמיה השלישית המצרית.
סדק בחומת הברזל: התפטרותו של אריך הונקר
ב-18 באוקטובר 1989 טולטלה מזרח גרמניה (הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית) רעידת אדמה פוליטית. אריך הונקר, המנהיג הקומוניסטי הנוקשה ששלט במדינה ביד ברזל במשך 18 שנים והיה מזוהה יותר מכל עם בנייתה ושימורה של חומת ברלין, התפטר מתפקידיו כה מזכ"ל מפלגת האיחוד הסוציאליסטי וכראש המדינה.
ההתפטרות לא קרתה בחלל הריק. באותם שבועות שטף את מזרח גרמניה גל מחאות ענק וחסר תקדים, בראשן "הפגנות יום שני" בלייפציג שבהן השתתפו עשרות ומאות אלפי אזרחים שדרשו רפורמות דמוקרטיות, חופש תנועה וסוף לשלטון הדיכוי של השטאזי.
המנהיג שסירב לראות את המציאות
בעוד שבברית המועצות החל מיכאיל גורבצ'וב לקדם רפורמות של פרסטרויקה וגלאסנוסט, הונקר סירב בתוקף להתאים את מזרח גרמניה לרוח התקופה. הוא התעלם מדרישות האזרחים ומהלחץ הבינלאומי, אך כשההמונים יצאו לרחובות וסירבו לסגת, אפילו מפלגתו שלו הבינה שהוא הפך לנטל.
הונקר אולץ להתפטר, באופן רשמי מ"סיבות בריאותיות", והוחלף על ידי אגון קרנץ שניסה להציל את המשטר. אך זה היה מאוחר מדי. פחות מחודש לאחר התפטרותו של הונקר, ב-9 בנובמבר 1989, נפלה חומת ברלין, והמדינה שאותה ניהל בקנאות החלה את תהליך פירוקה ואיחודה מחדש עם מערב גרמניה.
גלעד שליט חוזר הביתה: העסקה שקרעה ואיחדה את ישראל
ב-18 באוקטובר 2011 עמדה מדינת ישראל מלכת. לאחר 1,941 ימים (יותר מחמש שנים) בשבי חמאס ברצועת עזה, חצה החייל החטוף גלעד שליט את מעבר הגבול אל תוך מצרים, ומשם הוטס חזרה לשטח ישראל, היישר לזרועות משפחתו בבסיס תל נוף.
שליט נחטף ביוני 2006 במהלך תקיפת מחבלים על טנק צה"ל סמוך לכרם שלום, אירוע בו נהרגו שניים מחבריו לצוות. לאורך השנים התנהל קמפיין ציבורי עצום לשחרורו, שכלל צעדות, אוהלי מחאה מול בית ראש הממשלה וסרטים צהובים שהפכו לסמל המאבק.
מחיר החופש והמחלוקת
חזרתו של שליט התאפשרה בעקבות עסקה חסרת תקדים ומעוררת מחלוקת עמוקה, במסגרתה שחררה ישראל 1,027 אסירים ביטחוניים פלסטינים. מתוכם, 450 היו מחבלים "עם דם על הידיים", כולל רבי-מרצחים שריצו מאסרי עולם על תכנון וביצוע של פיגועי ההתאבדות הקשים ביותר שידעה ישראל בתקופת האינתיפאדה השנייה.
ביום שחרורו, החברה הישראלית חוותה טלטלה רגשית אדירה – מצד אחד שמחה והקלה עצומה על חזרתו בחיים של "הילד של כולנו" ועל קיום ההבטחה הלא-כתובה שלא מפקירים חייל מאחור. מצד שני, משפחות שכולות ורבים בציבור זעמו וכאבו על שחרורם של הרוצחים. יחיא סינוואר, מנהיג חמאס שחוסל ב-2024, היה אחד מאותם משוחררי העסקה שניצלו את חירותם כדי לשוב ולהוביל את הטרור נגד ישראל.
18 באוקטובר: מחירים שההיסטוריה גובה
האירועים שהתרחשו ב-18 באוקטובר מציבים בפנינו מראה המשקפת את המחירים הכבדים – הכלכליים, האנושיים והמוסריים – שההיסטוריה גובה, ולצדם את הרווחים שמגיעים בעקבות החלטות נועזות.
רכישת אלסקה הוכיחה שלעיתים לעג ציבורי בטווח הקצר מתחלף בתשואות לדורות, בעוד שמותו של אדיסון הזכיר לנו שגם חייו של גאון מסתיימים, אך אורו ממשיך לדלוק. בחזית הפוליטית, התפטרותו של הונקר במזרח גרמניה היא עדות לכך ששום כוח צבאי לא יכול לדכא רצון של עם לחופש.
עבור ישראל, ה-18 באוקטובר שוזר יחד שתי מערכות גורליות במרחק של כמעט 40 שנה. הקרב על החווה הסינית ב-1973 הוכיח גבורה עילאית והקרבה למען קיום המדינה, ושחרורו של גלעד שליט ב-2011 העלה אל פני השטח את הדילמה המוסרית הנצחית של החברה הישראלית בכל הנוגע לפדיון שבויים. שני אירועים אלו מזכירים כי חירות, ביטחון, וחיים במזרח התיכון, כרוכים תמיד בהכרעות כואבות ובמחירים דמים.
הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו כתבות נבחרות ועדכונים בדוא״ל. ניתן לבטל את ההרשמה בכל עת.