קלשון בלב ההר: סודות הגרעין של הר המכוש באיראן

220 קילומטרים דרומית לטהראן, הר המכוש מתנשא בדממה מדברית לגובה של כ-1,600 מטרים מעל פני הים. אך הסערה האמיתית מתחוללת לפחות מאה מטרים מתחת לפסגתו הסלעית…

ביולי 2026, על רקע קריסתו המהדהדת של הסכם הפסקת אש וחידושה של מלחמה עקובה מדם, הפך המתקן התת-קרקעי והמבוצר למוקד המשבר הגלובלי. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הציב אולטימטום מפורש להשמדת האתר, מתוך חשש כי הוא נועד לאכלס מערך צנטריפוגות מתקדם. בעוד איראן מכחישה כל פעילות במקום, הצללים של הפצצות העבר בנתנז מרחפים מעל ההר, והעימות הישיר בין וושינגטון לטהראן מתנקז כעת אל עבר יעד אחד, החבוי עמוק בבטן האדמה.

ב-13 ביולי 2026, במהלך ראיון לפודקאסט, פילח קולו של נשיא ארצות הברית את האוויר בהצהרה שלא הותירה מקום לספק: "אנחנו הולכים להשמיד את הר המכוש. תגידו לאיראנים להיות מוכנים."

באותם ימים, מלחמת איראן, שהתחדשה במלוא עוזה ב-7 ביולי, כבר בערה. אלו היו שבועות ספורים בלבד לאחר החתימה על הסכם הפסקת האש הזמני, והמוקד, שעד כה נטה אל עבר המאבק המתמשך על מצרי הורמוז (מעבר סחר חיוני בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן) הוסט באחת אל עבר שאיפות הגרעין של טהראן. היעד המרכזי לאיום היה הר המכוש, הידוע באיראן בשם "קוּה-אֶה קוֹלָאנְג גָּאז לָא".

הרקע ההיסטורי והגיאוגרפי של האירועים מוביל אותנו אל עומק האדמה, כ-220 קילומטרים דרומית לטהראן הבירה, ובמרחק של כ-2 קילומטרים בלבד ממתחם הגרעין המוכר בנתנז. שם, מתחת לפסגה המתנשאת לגובה של כ-1,600 מטרים מעל פני הים, ממוקם מתקן תת-קרקעי מבוצר היטב, המקושר לתוכנית הגרעין האיראנית. תוכנית זו מהווה מזה זמן רב סלע מחלוקת ומקור למתיחות אדירה בין המערב לבין איראן, המכחישה בתוקף כי היא חותרת להשגת פצצת אטום. איומיו של הנשיא האמריקני להכות במתקן, לצד הצהרותיו החוזרות ונשנות כי לעולם לא יאפשר לטהראן לבנות או לרכוש נשק גרעיני, משקפים את ההסלמה החריפה ומסיגים לאחור את המאמצים הדיפלומטיים לסיים את הסכסוך.

לידתו של מבצר תת-קרקעי

שורשיו של מתקן הר המכוש נעוצים באירועי שנת 2020. באותה עת, פרצה שריפה במתקן בנתנז, אירוע שהרשויות באיראן הגדירו כחבלה מכוונת. איראן טענה אז כי החבלה גרמה לנזק משמעותי, שעלול היה להאט את פיתוחן של צנטריפוגות מתקדמות להעשרת אורניום. המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS), צוות חשיבה אמריקני המתמקד באי-הפצת נשק גרעיני, ציין כי בניית המתקן בהר המכוש החלה מיד לאחר אותה תקרית. מטרת האולמות התת-קרקעיים החדשים, לדברי רשות הגרעין האיראנית באותם ימים, הייתה להחליף את מתקן הרכבת הצנטריפוגות המתקדמות העילי שנהרס בנתנז.

בספטמבר של שנת 2020, שרטט שר הגרעין האיראני דאז, עֲלִי אַכְּבַּר צָאלְחִי, את החזון השאפתני של המיזם, בהצהרה שהבהירה את כוונותיה של טהראן. חודשים ספורים קודם לכן, בראיון שהעניק בחודש מרץ לתוכנית PBS Frontline, ציין רְפָאֵל גְּרוֹסִי, ראש סוכנות הגרעין של האו"ם, כי איראן הודיעה בעבר על כוונתה לקיים פעילות גרעינית בהר המכוש. גרוסי התייחס לכך כאל חלק ממה שכינה כוונה איראנית שיטתית למקם את מתקניה הרגישים ביותר מתחת לפני הקרקע, תוך שהוא חושף כי לפקחי הסוכנות לא ניתנה כל גישה למתקן המדובר. מעבר לכך, מאז שנת 2021 נבצר מהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לאמת באופן עצמאי את יכולת הצנטריפוגות והייצור של איראן, עובדה המעלה את החשש כי לטהראן עשויות להיות עתודות חבויות, חרף ההפצצות שספגה בשנתיים האחרונות.

צללים של מלחמה והרס טקטי

השנים שחלפו מאז תחילת העשור היו רוויות דם ואש. ביוני 2025, הצטרפה ארצות הברית לישראל בגל תקיפות שכוונו לשלושה מתקני גרעין איראניים מרכזיים, מהלך שהנשיא האמריקני תיאר ככזה ש"מחק כליל ולחלוטין" את יעדיו. מתקן נתנז, אשר הפעיל שני מפעלי העשרה – האחד מעל פני הקרקע והשני מתחתיו – היה בין המטרות, בשל ההערכה כי אוחסן בו אורניום מועשר ברמה גבוהה. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית קבעה כי המפעל העילי נהרס לחלוטין, בעוד המפעל התת-קרקעי ניזוק קשות לכל הפחות. במהלך אותה מלחמת 12 הימים בשנה שעברה, הופצץ גם מתקן הגרעין הממוקם מחוץ לעיר איספהאן, כ-130 קילומטרים משם.

גל הלחימה לא פסק. ב-28 בפברואר 2026, פרצה מלחמה נוספת ביוזמת ארצות הברית וישראל, ובמהלכה שוב הותקפו הכניסות למתקן הגרעין בנתנז בימיה הראשונים של הלחימה. עם זאת, וזהו פרט קריטי, מערך המנהרות הנבנה בהר המכוש לא היה יעד ישיר באף אחת מהמלחמות הללו. המכון למדע וביטחון בינלאומי קבע כי המתקן התת-קרקעי בהר חמק מפגיעה, "למעט השמדת רכב על ערמת שפוכת סמוכה, שלדעתנו הייתה קשורה ככל הנראה להגנה אווירית."

כבר בנובמבר 2025, פרסם המכון אזהרה כי נוכח הרס מתקניה האחרים של איראן הקשורים לצנטריפוגות, מתחם הר המכוש הוא אתר מועמד מרכזי לכל שיקום איראני של תוכנית הצנטריפוגות, החל מייצור רכיבים, דרך הרכבתן ועד להעשרת אורניום.

משא ומתן תחת אש: הפסקת האש שקרסה

ב-17 ביוני 2026, נרשם שביב של תקווה דיפלומטית כאשר נחתם מזכר הבנות מחודש. המזכר קבע כי איראן לעולם לא תוכל לפתח נשק גרעיני – הבטחה שהמשטר כבר השמיע בעבר – והצהיר כי ארצות הברית ואיראן יטפלו במאגר הקיים של החומר המועשר. ההסכם הגדיר את "המתודולוגיה המינימלית למהילת החומר באתר" תחת פיקוחם הקפדני של פקחי סוכנות הגרעין של האו"ם. שתי המדינות אף "הכירו בחשיבות הקריטית של סוגיות הגרעין… והביעו את כוונתן לטפל בסוגיות אלו באופן מיידי במשא ומתן במטרה להגיע להסכמה הדדית לגביהן."

הסכם ביניים זה שרטט את תנאיה של הפסקת אש מורחבת בת 60 יום, שנועדה לאפשר זמן לקיום שיחות טכניות. מועד פקיעת ההסכם נקבע לאמצע אוגוסט, אך חידוש הלחימה ב-7 ביולי טרף את הקלפים והעמיד את העסקה כולה בסימן שאלה מהותי.

אולי יעניין אותך

ישראל, אזרבייג'ן והמלחמה החשאית נגד איראן

הכדורגל באיראן: דיכוי מסיבי ותלות במדינה

מבצע ״שאגת הארי״, היום ה־12: איראן הגבירה את ירי הטילים

עומר ח'יאם: משורר ומתמטיקאי פרסי

לקראת חידוש הלחימה, באפריל, השמיע המנהיג העליון של איראן, מָגְ'תַבָּא חַ'אמֶנְאִי, הבטחה נחרצת להגן על יכולות הגרעין והטילים של ארצו, תוך קריאת תיגר ישירה נגד הנשיא האמריקני. ח'אמנאי הכריז כי ארצו תגן על "הטכנולוגיות הבסיסיות והמודרניות שלה – מננו וביו ועד לגרעין וטילים – כהונה הלאומי, ותשמור עליהן כפי שהיא שומרת על גבולותיה הימיים, היבשתיים והאוויריים."

האנטומיה של מבצר ההר

ככל שחזר קול התותחים להישמע במזרח התיכון, כך גברה ההתמקדות בהר המכוש. צילומי לוויין של חברת Vantor, מנובמבר 2025 ועד ל-30 ביוני 2026, סיפקו הצצה מבחוץ למתרחש. מכון ה-ISIS, שניתח את תמונות הלוויין, ציין בדו"ח שפורסם ב-14 ביולי כי האתר מתאפיין בשני זוגות של פתחי כניסה, אשר מניחים כי הם מובילים למתקן יחיד שגודלו מוערך בלפחות 100 מטרים מתחת להר.

צעדי ההגנה הפיזיים במקום מורכבים בעיקר מהיקף אבטחה נרחב ומחיזוק מאסיבי של כניסות המנהרות. הדו"ח מ-14 ביולי חשף כי זוג פתחי המנהרות המזרחיים מולא חלקית בעפר מאז המלחמות, במטרה לחסום גישה של רכבי קרקע, אף כי הפתחים לא נאטמו לחלוטין.

סֶם לֵיְיר, עמית במכון למחקרי מדיניות חוץ שסקר אף הוא את צילומי הלוויין האחרונים, מסר לסוכנות רויטרס כי הגדלת חוזקם של פתחי המנהרות תסבך משמעותית את האפשרות לפגוע באתר באמצעות חימוש חודר קדקע, דוגמת מפצחי בונקרים. מומחים מעריכים כי המתחם הקבור עמוק באדמה נמצא מעבר להישג ידם של מפצחי הבונקרים העוצמתיים ביותר בארכיון הנשק האמריקני.

גֵּ'יְמְס אַקְטוֹן, מנהל משותף של התוכנית למדיניות גרעין בקרן קארנגי לשלום בינלאומי, הדגיש את המורכבות בראיון שהעניק למגזין TIME: "זהו מתקן עמוק מאוד. איננו יודעים בדיוק עד כמה הוא עמוק, אך סביר מאוד שהוא בעומק של לפחות 100 מטרים. פשוט אין שום דרך להשמיד את המתקן הזה. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות הוא לנסות למוטט את פתחי המנהרות." אקטון הוסיף כי נותר "חשש לגיטימי" שמתקן הר המכוש יוכל לשמש ליותר מסתם אחסון מאובטח. "החשש הוא, בין אם הוא פותח כמפעל העשרה ובין אם לאו, הפחד כעת הוא שישתמשו בו כאחד כזה."

תקשורת בעידן של חורבן

אופי הסיקור של הסכסוך במאה ה-21 יצר מציאות מרתקת ואירונית כאחד. בדיווחים העיתונאיים שפורסמו לקראת סוף יולי 2026, כדוגמת כתבתם המעמיקה של קאלום סאתרלנד ואוליביה-אן קלירי במגזין TIME, או בדיווחי סוכנות הידיעות רויטרס, ניכר הפער שבין שגרת צריכת החדשות לבין האיום הקיומי. קוראי רויטרס, למשל, הוזמנו להירשם לניוזלטר התדרוך היומי כדי "לקבל את כל החדשות שצריך כדי להתחיל את היום", בעוד קוראי TIME נתקלו בהצעות הרשמה לסיכום היומי ובמודעות פרסומת דיגיטליות שהפצירו בהם "לגלול כדי להמשיך" – כל זאת בתוך טקסטים שדנו בהשמדה אטומית ובמפצחי בונקרים.

מנגד, התגובה האיראנית לאירועים שמרה על קו אחיד של הכחשה. אֶסְמָעִיל בַּאקָאִי, דובר משרד החוץ האיראני, התייחס ב-22 ביולי לסוגיה בביטול. הוא הדגיש כי אין כל פעילות גרעינית בהר המכוש, והתעקש כי כל פעילות גרעינית של איראן "הוצהרה במלואה לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, בהתאם למחויבויות אמצעי המגן שלה." באקאי הוסיף בחריפות כי "האובססיה של וושינגטון להתמקד בקולאנג קוה, היכן שלא מתקיימת שום פעילות גרעינית, אינה אלא תירוץ מפוברק לתוקפנות, הרס וחבלה."

מכון ISIS, בדו"ח שלו מאמצע יולי, חיזק במידה מסוימת את הטענה כי האתר אינו מתפקד כמפעל גרעיני פעיל כרגע. הם ציינו כי נותר לא ברור מתי יוכל מתקן הר המכוש להיות מבצעי, ואף סייגו כי "לא ברור גם אם איראן עדיין מתכננת להתקין מתקן הרכבה בקנה מידה גדול, בהינתן הרס תוכנית הצנטריפוגות של איראן, כולל יכולתה לייצר את רכיבי הצנטריפוגות הנדרשים למפעל הרכבה." גם הנשיא האמריקני בעצמו אישר בחודש יולי כי ארצות הברית צופה באתר בקפידה ואינה רואה כל פעילות בו.

איומים מהחדר הסגלגל

לקראת סוף יולי, המתח הגיע לשיאו. זמן קצר לפני שצבא ארצות הברית ביצע ביום חמישי את הערב ה-13 ברציפות של תקיפות נגד איראן, שב הנשיא האמריקני והאשים את טהראן ב"כוונות זדוניות". האיומים לא איחרו לבוא. הסנאטור הרפובליקני ג'וֹן קֶנֶדִי מלואיזיאנה התראיין בטלוויזיה במהלך סוף השבוע והעניק תמיכה קולנית למיקוד המחודש באתר, כשהצהיר כי לדעתו ארצות הברית "צריכה להפציץ את הר המכוש ולנסות להגיע למה שנמצא מתחתיו." המכון למדע וביטחון בינלאומי אף ציין כי האתר עשוי להיות מתאים יותר להתקפה או חבלה מצד כוחות קרקע, אף שייתכן וקיימות בו פגיעויות שניתן לנצלן באמצעות נשק חודר אדמה עמוק בתקיפות אוויריות.

ביום שלישי שלאחר מכן, כאשר נשאל דונַלד טְראמְפּ בחדר הסגלגל האם הוא סבור שאיראן העבירה צנטריפוגות גרעיניות אל הר המכוש, תשובתו הייתה ברורה, קרה ומחושבת.

כך ניצב לו הר המכוש, גוש סלע אדיר ממדים שנישא לשמיים, בשעה שבבטנו מתנהל אחד ממשחקי המוחות המסוכנים ביותר של ימינו. בין סרטוני הלוויין השקטים לבין איומי ההשמדה הווקאליים, ההר ממשיך לשמור על שתיקתו המוחלטת, עדות אילמת לפחד, לטכנולוגיה, ולמרדף הבלתי פוסק אחר כוח הרסני, מרדף שסופו טרם נכתב.

חומר מעשיר לצפייה

ראיון עם רפאל גרוסי ברשת PBS Frontline, ראיון מקיף שנערך בחודש מרץ 2026 עם ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. הראיון רלוונטי במיוחד להבנת האסטרטגיה האיראנית, שכן במהלכו אישר גרוסי כי איראן הודיעה בעבר על כוונתה לקיים פעילות גרעינית בהר קלשון, תוך שהוא חושף את התבנית השיטתית של המשטר להעביר את מתקניו הרגישים אל מתחת לפני הקרקע.

ההיסטוריה מלמדת אותנו כי האדמה סופגת את מה שהאנושות אינה מצליחה לפתור סביב שולחן הדיונים. האם מנהרות הענק יהוו אנדרטה לדיפלומטיה שכשלה, או לטכנולוגיה שהוחרבה? המשיכו לעקוב אחר הניתוחים ההיסטוריים והגיאופוליטיים המעמיקים של HistoryIsTold. הרשמו לניוזלטר שלנו ושתפו את הכתבה עם אלו שמעריכים היסטוריה שקורית ממש עכשיו.

במוקד ההסלמה בין ארצות הברית לאיראן ניצב יעד חדש: הר המכוש. האמריקנים מתבססים על ההערכה הישראלית שלפיה איראן מחביאה שם מתקן גרעיני בעומק ההר, לאחר שהאתרים הגרעיניים המוכרים כמו פורדו ונתנז נפגעו. כתבתו של נתן גוטמן, מתוך מהדורת כאן חדשות 23.7.26, היא חומר מסקרן לצפייה.