תאמל״ק לי
ברגע אחד במרץ 2026, לאחר סדרת איומים מתמשכים, התממש תרחיש שרבים חששו ממנו, מצר הוֹרְמוֹז נסגר בפועל. מצר הורמוז, הממוקם במפרץ הפרסי, הוא מעבר ימי שרוחבו 20 מייל בלבד בנקודה הצרה ביותר שלו. הוא מהווה נקודת חנק גיאוגרפית עבור מכליות הנושאות כ-20 מיליון חביות נפט ביום ממדינות המפרץ, בהן איראן, עיראק, כווית, בחריין, איחוד האמירויות הערביות וערב הסעודית. השליטה בו מעניקה שליטה על כ-25% מאספקת הנפט העולמית. מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, בה הופל השאה באיראן שנתמך על ידי ארצות הברית, המשטר באיראן טוען לסמכות עליו ואיימה פעמים רבות לסגור אותו. במרץ 2026, האיום הזה התממש.
אטימולוגיה
האטימולוגיה הפרסית של השם "הוֹרְמוֹז" נגזרת מההגייה בפרסית תיכונה של שמו של האל הזורואסטרי הורמוז (אהורה מאזדה). לחלופין, הוצע כי השם נובע מהמילה הפרסית המקומית "הור-מוג" (هورمغ, או تنگهٔ هرمز), שמשמעותה "מקום של תמרים". תאוריה נוספת טוענת כי ייתכן שהמצר נקרא על שם איפרה הורמיזד, אמו של מלך פרס שאפור השני, ששלט בין השנים 309 ל-379 לספירה. תאוריה אחרת גורסת כי מקור השם במילה היוונית "הורמוס" (ὅρμος), שפירושה "מפרץ" או "מפרצון".
הפתח אל המפרץ הפרסי תואר, אך לא קיבל שם, ביצירה "פריפלוס של הים האריתריאי", מדריך ימי מהמאה הראשונה לספירה:
"בקצה העליון של איי קליאי הללו מצוי רכס הרים הנקרא קלון, ולא הרחק מעבר לכך נמצא פתחו של המפרץ הפרסי, שבו מתבצעת צלילה רבה לאיסוף צדפות פנינים. משמאל למצר מצויים הרים גדולים הנקראים אסבון, ומימין מתנשא לעין כל הר עגול וגבוה נוסף בשם סמיראמיס; ביניהם המעבר דרך המצר הוא כ-600 סטדיה. מעבר לכך משתרע אותו ים גדול ורחב מאוד, המפרץ הפרסי, הנמשך הרחק פנימה. בקצה העליון של מפרץ זה מצויה עיר שוק המוגדרת על פי חוק בשם אפולוגוס, השוכנת סמוך לכרקס ספאסיני ולנהר הפרת."
— פריפלוס של הים האריתריאי, פרק 35
אולי יעניין אתכם גם
בין המאות ה-10 ל-17 לספירה, התקיימה באזור זה ממלכת אורמוס. השליטה הצבאית המערבית הראשונה במצר התבטאה בנוכחות הפורטוגזית במפרץ הפרסי בין השנים 1507 ל-1750.
החל מהמאה ה-15, מנקודת מבט אסטרטגית, הגאוגרפיה של המצר שמרה ואף הרחיבה את חשיבותה עם הגעתן של מעצמות זרות כמו פורטוגל, אשר שמרה על נוכחות באזור בין המאות ה-16 ל-18, ואף עוררה סכסוכים עם מעצמות מתעוררות אחרות כמו אנגליה, כאשר זו הגיעה לאזור במאה ה-17.
כדי להפחית את הסיכון להתנגשויות, ספינות העוברות במצר פועלות לפי שיטת הפרדת תנועה (TSS): ספינות הנכנסות משתמשות בנתיב אחד, וספינות היוצאות בנתיב אחר, כאשר כל נתיב ברוחב של שני מיילים. בין הנתיבים מפריד "קו אמצע" ברוחב שני מיילים. שיטת ההפרדה נמצאת בתחום המים הטריטוריאליים של עומאן. כדי לחצות את מלוא אורכו של המצר, ספינות עוברות דרך המים הטריטוריאליים של איראן ועומאן. אף שאיראן לא אשררה את אמנת UNCLOS, מרבית המדינות, כולל ארצות הברית שגם היא לא אשררה אותה, טוענות לזכות מעבר כפי שנקבעה באמנה.
בשנת 1959 שינתה איראן את המעמד המשפטי של המצר כאשר הרחיבה את המים הטריטוריאליים שלה ל-12 מיילים ימיים (22 ק"מ), והצהירה כי תכיר רק במעבר "תמים" דרך האזור המורחב. בשנת 1972 הרחיבה גם עומאן את המים הטריטוריאליים שלה ל-12 מיילים ימיים (22 ק"מ) בצו רשמי. כך, עד שנת 1972, מצר הורמוז "נסגר" לחלוטין על ידי המים הטריטוריאליים המשולבים של איראן ועומאן. בשנת 1971 השתלטה איראן על איי טונב הגדול והקטן שממערב להורמוז, בניגוד לרצונן של מדינות ערב, ובכך הרחיבה את שליטתה על נתיבי השיט. בשנות ה-70, לא איראן ולא עומאן ניסו למנוע מעבר של ספינות מלחמה, אך בשנות ה-80 שתי המדינות העלו טענות שסתרו את הדין המקובל הישן.
עם אשרור אמנת UNCLOS בשנת 1989, הגישה עומאן הצהרות שאישרו את הצו המלכותי שלה משנת 1981, לפיו רק מעבר תמים מותר דרך מימיה הטריטוריאליים. עוד נקבע כי ספינות מלחמה זרות נדרשות לקבל אישור מראש לפני מעבר במים הטריטוריאליים של עומאן. בעת חתימת האמנה בשנת 1982, הגישה איראן הצהרה לפיה רק מדינות שהן צד לאמנה זכאיות ליהנות מן הזכויות החוזיות הנובעות ממנה, כולל הזכות למעבר במצרי ניווט בינלאומיים. בשנת 1993 חוקקה איראן חוק מקיף בנושא אזורים ימיים, הכולל הוראות הסותרות את הוראות UNCLOS, וביניהן דרישה כי ספינות מלחמה, צוללות וספינות המונעות באנרגיה גרעינית יקבלו אישור לפני מעבר תמים במים הטריטוריאליים של איראן. ארצות הברית אינה מכירה באף אחת מהטענות של עומאן ואיראן, והתנגדה לכל אחת מהן.
נקודת חנק גיאוגרפית בעלת משמעות עולמית
מצר הורמוז מעבר להיותו מעבר ימי צר הוא ציר מרכזי שדרכו זורמת האנרגיה של העולם המודרני. בימים כתיקונם, מכליות ענק עוברות בו מדי יום, כשהן מובילות נפט ממדינות המפרץ אל שווקים בינלאומיים. השליטה על מעבר זה מספקת לא רק שליטה אזורית, אלא שהשליטה עליו היא בעלת השלכות ישירות על הכלכלה העולמית, מחירי האנרגיה והיציבות הבינלאומית.
כיצד הפך המיצר לחמצן כלכלי?
1507: פורטוגל כובשת את המצר
בשנת 1507 הגיעו חוקרים פורטוגזים למפרץ הפרסי. לאחר שכבשו את האי הקטן הורמוז, הם הקימו בו מבצר ובית מכס. מטרתם הייתה לגבות תשלום מספינות שעברו במקום ונשאו סחורות יקרות ערך כגון משי, תבלינים ופנינים. פורטוגל שלטה באזור ביד רמה במשך מאה שנה, עד לשנת 1622. אז היא גורשה מהאזור על ידי ברית של עבאס הראשון, השאה הפרסי, לבין חברת הודו המזרחית הבריטית.
1951: המצור הבריטי על איראן
חשבתם שרק הרפובליקה האסלאמית הטילה סגר על המיצרים? בשנת 1951 הכריז ראש ממשלת איראן, מוחמד מוסאדק, על הלאמת תעשיית הנפט, לאחר עשורים בהם ניצלה חברת נפט בריטית את משאביה של איראן. בתגובה, שלחו הבריטים את הצי המלכותי כדי להטיל מצור על נמל עבדאן. המהלך נועד למנוע מעבר מכליות במצר הורמוז וללחוץ על המשטר האיראני. לבסוף המתיחות הסתיימה בשנת 1953, כאשר הפיכה בגיבוי סוכנות הביון המרכזית (CIA) הפילה את מוסאדק והחזירה את השאה לשלטון.
1984: מלחמת המכליות
במהלך מלחמת איראן-עיראק, הפך מצר הורמוז לזירת עימות ישירה. מכליות נפט הפכו למטרות צבאיות. כך למשל, עיראק תקפה מכליות איראניות, בעוד איראן הגיבה בהנחת מוקשים ימיים ובתקיפת ספינות סעודיות וכוויתיות. ארצות הברית שלחה ספינות מלחמה כדי ללוות את המכליות ולהגן עליהן. נשמע מוכר?
בשנת 1988, לאחר שמוקש איראני פגע בספינה אמריקאית, פתחה ארצות הברית במבצע שנקרא "מבצע גמל שלמה", במסגרתו הושמד חלק ניכר מהצי האיראני. גם זה, נשמע לנו מוכר…
באותה שנה התרחש אירוע נוסף, כאשר ספינת מלחמה אמריקאית הפילה בטעות מטוס נוסעים איראני, טיסה 655, שבו נהרגו 290 אזרחים.
2012: סנקציות ואיומים נוספים
בעקבות תוכנית הגרעין האיראנית, הטילו ארצות הברית והאיחוד האירופי סנקציות כבדות על איראן. בתגובה, איימה איראן לסגור את מצר הורמוז. המערב הגיב בשליחת נושאות מטוסים לאזור כדי להפגין נוכחות צבאית. בסופו של דבר, איראן נסוגה מאיומיה באותה תקופה.
בין השנים 2015 ל-2024 המשיכה איראן להטריד ולתפוס כלי שיט בינלאומיים במצר הורמוז. לטענתה, כלי השיט חדרו למים הטריטוריאליים שלה ובשנת 2024 תפסו כוחות מיוחדים איראניים מכלית נפט כחלק מתקיפה רחבה יותר נגד ישראל, ששיאה במבצע עם כלביא. לפי הצי האמריקאי, מאז שנת 2021 תקפה או תפסה איראן קרוב ל-20 ספינות מסחר.
העימות הישיר עם ישראל
ביוני 2025, לאחר שישראל פתחה בתקיפות אוויריות נגד אתרי גרעין באיראן, הצטרפה ארצות הברית למהלך עם מפציצי B-2 במסגרת מבצע "פטיש חצות". בתגובה, הפרלמנט האיראני הצביע בעד סגירת מצר הורמוז למשלוחי נפט. למרות ההצבעה, הסגירה בפועל לא התבצעה, שכן הוכרזה הפסקת אש כעבור מספר ימים.
במרץ 2026, לאחר תקיפות נרחבות של ארצות הברית וישראל שהובילו לחיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי, איראן מימשה את איומה ארוך השנים. מצר הורמוז נסגר רשמית. ספינות הותקפו באמצעות כטב"מים וטילים. המהלך עצר את ייצוא הנפט מרוב מדינות המפרץ. השלכות המהלך היו מיידיות. מחירי הנפט העולמיים זינקו לשיאים חדשים, והעולם נכנס למשבר אנרגיה גלובלי.
מצר הורמוז, מעבר ימי צר לכאורה, הפך לאורך מאות שנים לאחד המקומות המשפיעים ביותר על המערכת הבינלאומית. מהכיבוש הפורטוגזי במאה ה-16, דרך מאבקים קולוניאליים, מלחמות אזוריות, סנקציות בינלאומיות ועד הסלמה ישירה בין איראן למערב – כל שלב בציר הזמן מדגיש את חשיבותו הקריטית. הסגירה בפועל במרץ 2026 היא שיאו של תהליך מתמשך של מתיחות, איומים ומאבקי כוח. ההבנה של ההיסטוריה הזו מאפשרת לראות כיצד נקודת חנק גיאוגרפית אחת משפיעה על מיליארדי בני אדם.
