רוסיה חוזרת להוקי העולמי? פסק הדין שמטלטל את הספורט הבינלאומי

ארבע שנים אחרי שהורחקה בעקבות הפלישה לאוקראינה, רוסיה זכתה בניצחון משפטי משמעותי: בית הדין לבוררות בספורט הורה להתאחדות הבינלאומית להוקי קרח לאפשר לנבחרותיה לשוב לאליפויות העולם. אלא שהדרך מהחלטה משפטית למשחק על הקרח רחוקה מלהיות פשוטה. קנדה מתנגדת, מדינות אירופיות מאיימות שלא לשחק נגד רוסיה, נותנות חסות שוקלות לפרוש והמארגנים ניצבים בפני משבר. כיצד הגענו לכאן, מדוע דווקא הוקי קרח, ומה עלול לקרות עכשיו?

בית הדין פסק, אבל מי יעלה על הקרח?

ב-26 בדצמבר 2026 אמורה להיפתח בקנדה אליפות העולם בהוקי קרח לנבחרות עד גיל 20. עבור חובבי הענף מדובר באחד האירועים החשובים בלוח השנה: שחקנים צעירים, חלקם כוכבי העתיד של ההוקי המקצועני, ייצגו את מדינותיהם בפני אלפי צופים.

אלא שהפעם יש שאלה אחת שהתשובה עליה אינה קשורה לכושרם של השחקנים: האם נבחרת רוסיה תוכל להשתתף?

במשך יותר מארבע שנים נעדרה רוסיה מטורנירים בינלאומיים של התאחדות ההוקי קרח העולמית. ההרחקה החלה בפברואר 2022, ימים לאחר הפלישה הרוסית הנרחבת לאוקראינה. מבחינת ההתאחדות הבינלאומית, לא היה מדובר רק בהבעת מחאה. ראשיה טענו כי נוכחותן של נבחרות רוסיות עלולה לסכן את המשתתפים ולפגוע בניהול התקין של התחרויות.

ב-30 באוקטובר 2026 השתנתה התמונה. בית הדין לבוררות בספורט, המוכר בראשי התיבות CAS, קיבל את ערעורה של התאחדות ההוקי הרוסית והורה לאפשר לנבחרות המדינה להשתתף בחמש אליפויות עולם. ההחלטה חייבה את ההתאחדות הבינלאומית להוקי קרח, IIHF, לפתוח בפניהן מחדש את הדלת.

אלא שהמשמעות המעשית התבררה כמעט מיד כמסובכת הרבה יותר.

שחקנים רוסים אמנם קיבלו הכרה משפטית בזכות להשתתף בטורנירים הנדונים, אך ממשלות, התאחדויות לאומיות ונותני חסות אינם בהכרח מוכנים לקבל את חזרתם. חלק מהמדינות כבר הודיעו שלא ישחקו מול רוסיה, ואחרות מזהירות מפני השלכות ביטחוניות וכלכליות.

כך נוצר מצב יוצא דופן: בית דין בינלאומי מורה לאפשר לנבחרת לשחק, אך אין ודאות שהמדינה המארחת תאפשר לה להגיע, או שיריבותיה יסכימו לעלות מולה על הקרח.

אז איך עולם ההוקי הגיע למבוי הסתום הזה?

הוקי קרח: הרבה יותר ממשחק חורף

הוקי קרח עשוי להיראות כמו ענף ספורט רחוק. משחק מהיר שבו שחקנים מחליקים על משטח קפוא, חובשים קסדות ומנסים להכניס דיסקית גומי שחורה לשער היריב באמצעות מקלות.

במשחק רגיל נמצאים על הקרח שישה שחקנים מכל קבוצה, כולל השוער. המשחק מחולק לשלוש מערכות, שכל אחת מהן נמשכת 20 דקות של זמן משחק נטו.

אבל בקנדה, בפינלנד, בשוודיה, בצ'כיה וברוסיה, הוקי קרח הוא הרבה יותר מבידור. מדובר בענף ספורט לאומי בעל היסטוריה עשירה, יריבויות מסורתיות וזהות תרבותית עמוקה. משחק בין שתי נבחרות יכול לעורר התרגשות המזכירה משחק כדורגל בין מדינות יריבות, ולעיתים אף יותר מכך.

גם המבנה הארגוני חשוב להבנת הסיפור של הענף הזה. ה-IIHF, ההתאחדות הבינלאומית להוקי קרח, אחראית על אליפויות העולם, על תחרויות לנבחרות צעירות ועל מסגרות בינלאומיות נוספות. היא אינה זהה ל-NHL, ליגת ההוקי המקצוענית הבכירה בצפון אמריקה, וגם אינה גוף המנהל את כלל מועדוני ההוקי בעולם.

ההבחנה הזאת חשובה: פסק הדין הנוכחי עוסק בהשתתפות נבחרות רוסיה באליפויות מסוימות של ה-IIHF. הוא אינו מהווה אישור גורף להשתתפות רוסית בכל תחרות ספורט בעולם.

קראו גם: חרמות על המשחקים האולימפיים: היסטוריה של פוליטיקה וספורט | כשהקבוצה לא שבה הביתה: שישה אסונות תעופה שטלטלו את עולם הספורט | בשם הכסף: שמונה שנים אחרי המהפכה בגביע דייוויס

המלחמה הקרה התנהלה גם על הקרח

אז מדוע חזרתה של רוסיה מעוררת עניין כה רב?

לאחר מלחמת העולם השנייה החלה ברית המועצות לפתח מערך הוקי קרח משוכלל. ענף הספורט הזה הפך לאחד הביטויים הבולטים של יכולתה להקים מערכת אימונים מאורגנת, לטפח ספורטאים מצטיינים ולהתחרות במעצמות המערב. כבר ב-1954 זכתה נבחרת ברית המועצות באליפות העולם בהופעת הבכורה שלה במפעל. בהמשך הפכה לאחת הנבחרות הדומיננטיות בהיסטוריה של הענף.

ההצלחות שלה לא נתפסו רק כהישגים ספורטיביים. בעיצומה של המלחמה הקרה, הן שימשו גם מקור ליוקרה לאומית ולתחושת עליונות של השיטה הסובייטית. במערב, ובעיקר בקנדה, התפתחו יריבויות עזות עם הנבחרת הסובייטית.

1972: קנדה וברית המועצות נפגשות לקרב על היוקרה

בספטמבר 1972 התקיימה סדרת משחקים היסטורית בין קנדה לברית המועצות, שכונתה Summit Series. לראשונה התמודדו שחקני ההוקי המקצוענים הבכירים של קנדה מול נבחרת ברית המועצות בסדרה מאורגנת בת שמונה משחקים.

הקנדים הגיעו עם ביטחון עצום. הם ראו בהוקי את המשחק שלהם, ענף שבו כוכביהם המקצוענים נחשבו לטובים בעולם. הסובייטים, מנגד, הציגו משחק קבוצתי ממושמע, מסירות מהירות ותנועה מתואמת. הסדרה הפכה במהירות לעימות בעל משמעות לאומית. מיליוני קנדים עקבו אחר המשחקים, והמפגשים זכו למשמעות שחצתה את גבולות הספורט.

במשחק השמיני והמכריע במוסקבה הבקיע פול הנדרסון את שער הניצחון של קנדה כשנותרו 34 שניות לסיום. עבור הקנדים היה זה רגע של גאווה לאומית; עבור הסובייטים, חלק מיריבות ארוכה שהדגישה את מעמדם כמעצמת הוקי.

1980: הנס על הקרח

שמונה שנים מאוחר יותר הגיעה אחת ההפתעות הגדולות בתולדות המשחקים האולימפיים. ב-22 בפברואר 1980, באולימפיאדת החורף בלייק פלאסיד שבארצות הברית, התמודדה הנבחרת האמריקאית מול נבחרת ברית המועצות.

הסובייטים נחשבו למועמדים המובילים לזכייה בזהב. האמריקאים, לעומתם, הסתמכו על שחקנים חובבים צעירים יחסית. בניגוד לציפיות, ארצות הברית ניצחה 4:3 והמשחק זכה לכינוי "הנס על הקרח" (Miracle on Ice) והפך לאחד הרגעים המזוהים ביותר עם הספורט האמריקאי. יומיים לאחר מכן ניצחו האמריקאים גם את פינלנד והשלימו את זכייתם במדליית הזהב.

שני האירועים התרחשו על רקע המלחמה הקרה, כאשר היריבות בין המעצמות הייתה חלק בלתי נפרד מהאופן שבו הציבור פירש את תוצאות המשחקים. באותה שנה החרימה ארצות הברית גם את אולימפיאדת הקיץ במוסקבה בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן.

היה זה פרק נוסף במערכת היחסים הסבוכה שבין ספורט, מדיניות חוץ ומלחמות, נושא שנסקר בהרחבה בכתבה [חרמות על המשחקים האולימפיים: היסטוריה של פוליטיקה וספורט](https://historyistold.com/boycott-olimpics/).

ההיסטוריה הזאת מסבירה מדוע הוקי קרח הוא זירה רגישה במיוחד ליחסים שבין רוסיה למדינות המערב.

פברואר 2022: כיצד רוסיה הורחקה?

ב-24 בפברואר 2022 החלה הפלישה הרוסית הנרחבת לאוקראינה. כעבור ארבעה ימים בלבד, ב-28 בפברואר, התכנסה מועצת ה-IIHF לישיבת חירום. ההחלטה שהתקבלה הייתה חריגה בהיקפה: כל הנבחרות והמועדונים מרוסיה ומבלארוס הורחקו מתחרויות ההתאחדות, בכל קבוצות הגיל, עד להודעה חדשה.

בנוסף נשללה מרוסיה הזכות לארח את אליפות העולם לנבחרות צעירות שתוכננה לעונת 2022/23. בלארוס נכללה בצעדים בשל תמיכתה ברוסיה ובפעילות הצבאית שהתנהלה משטחה. אלא שכבר אז היה להחלטה מאפיין משפטי משמעותי.

ה-IIHF לא הציגה את ההרחקה כעונש קולקטיבי שנועד להעניש את הרוסים על פעולות ממשלתם בלבד. היא טענה שההגבלות נחוצות לשמירה על ביטחונם של שחקנים, שופטים, אנשי צוות ואוהדים. ההבדל אולי נראה סמנטי, אבל יש לו חשיבות רבה. כאשר ארגון ספורט מבקש להגביל השתתפות מטעמי בטיחות, עליו להיות מסוגל להראות מדוע ההגבלה נחוצה וכיצד היא מתיישבת עם תקנוניו.

בשנים שלאחר מכן נותרה ההרחקה בתוקף. רוסיה ובלארוס לא השתתפו באליפויות העולם של ה-IIHF וגם נעדרו מטורניר ההוקי האולימפי במשחקי החורף במילאנו-קורטינה ב-2026. אולם בצד הרוסי לא השלימו עם המצב.

הדרך לבית הדין: ערעור אחר ערעור

בתחילת 2026 החל הסכסוך המשפטי לקבל תפנית. ב-21 בינואר בחנה מועצת ה-IIHF מחדש את האפשרות להחזיר את רוסיה לתחרויות בעונת 2026/27. היא החליטה שלא לעשות זאת, בנימוק שתנאי הביטחון עדיין אינם מאפשרים חזרה בטוחה.

ההתאחדות הרוסית ערערה על ההחלטה בפני מועצת המשמעת של ה-IIHF. ב-25 במאי 2026 קיבלה מועצת המשמעת החלטה משמעותית: היא ביטלה את החלטת המועצה מינואר, משום שהבסיס שהוצג לא הספיק להותרתה על כנה.

עם זאת, היא הבהירה שהביטול אינו מחזיר אוטומטית את רוסיה לתחרויות. הנושא הוחזר למועצת ההתאחדות לבדיקה מחודשת של התנאים הביטחוניים, הספורטיביים והארגוניים.

ב-30 ביולי הודיעה ההתאחדות כי היא ממשיכה למנוע את השתתפות רוסיה בארבע אליפויות מרכזיות, בעוד שההחלטה לגבי אליפות העולם לנשים נדחתה לבחינה נוספת. הרוסים המשיכו בהליכים המשפטיים.

ב-23 וב-26 באוקטובר התקיימו דיונים בבית הדין לבוררות בספורט בלוזאן שבשווייץ. ארבעה ימים לאחר הדיון השני פורסמה ההכרעה. שלושת הבוררים קיבלו פה אחד את ערעורה של רוסיה ומבחינת הצד הרוסי, היה זה ניצחון משפטי לאחר שנים של ניסיונות לשוב לזירה הבינלאומית.

מבחינת ה-IIHF, הייתה זו תחילתה של בעיה מורכבת עוד יותר.

בית הדין לבוררות בספורט (CAS) הוא מוסד בינלאומי עצמאי שהוקם ב-1984 ופועל מלוזאן. תפקידו להכריע בסכסוכים משפטיים הקשורים לספורט, לרבות מחלוקות בין ספורטאים, מועדונים, התאחדויות וגופים מנהלים. הוא אינו בית דין פלילי, אינו מכריע באחריותן של מדינות למלחמות ואינו מוסמך להורות לממשלות כיצד לנהל את מדיניות החוץ שלהן.

אלא שהשאלה המרכזית בחזרתה של רוסיה מצומצמת יותר: האם ה-IIHF הצדיקה מבחינה משפטית וראייתית את החלטתה למנוע מנבחרות רוסיה להשתתף בטורנירים? לפי הודעות CAS, התשובה הייתה שלילית.

הבוררים מצאו שההתאחדות הבינלאומית לא הציגה ראיות מספקות לביסוס טענותיה בדבר הסיכונים הביטחוניים והאחרים שהצדיקו, לשיטתה, את ההרחקה המתמשכת. על פי פרשנות בית הדין לתקנוני ה-IIHF, רק חששות ביטחוניים מבוססים יכולים להצדיק הגבלה מהסוג שנדון בהליך.

אולי יעניין אותך

התמונה של מסי ולאמין ימאל: האם היא אמיתית?

לוקומוטיב יארוסלבל. קבוצת החלומות שהתרסקה

הלם. איך דינמו מוסקבה (כמעט) קטפה את אליפות רוסיה

אינטר זכתה בדרבי של מילאנו ובאליפות איטליה

בית הדין לא קבע שהמלחמה באוקראינה הסתיימה. הוא לא קבע שאין מתחים פוליטיים או בעיות ביטחוניות. הוא גם לא קבע שפעולותיה של רוסיה מוצדקות. הוא קבע שהראיות והנימוקים שהוצגו בפניו לא עמדו בדרישות המשפטיות הנחוצות להמשך ההרחקה.

ב-5 בנובמבר, בעקבות התגובות החריפות להכרעתו, פרסם CAS הודעת הבהרה. בית הדין הדגיש כי הכרעותיו מתקבלות על יסוד הטענות והראיות שהגישו הצדדים, וכי אינו יכול להורות על הסדרים שהצדדים לא ביקשו ממנו לקבוע. בין היתר ציין כי האפשרות לחייב את הרוסים להתחרות במסגרת ניטרלית, ללא סמלים לאומיים, לא הוצגה בפניו כבקשה לסעד מתאים.

משמעות הדבר היא שההכרעה המשפטית לא פתרה בעצמה את כל השאלות הנלוות לחזרת רוסיה, ובהן התנאים הסמליים והארגוניים להשתתפותה.

לאילו תחרויות רוסיה אמורה לחזור?

פסק הדין נוגע לחמש אליפויות עולם:

1. אליפות העולם לנבחרות עד גיל 20: שייערך בקנדה, מ-26 בדצמבר 2026 עד 5 בינואר 2027.
2. אליפות העולם לנערות עד גיל 18: בצ'כיה, בינואר 2027.
3. אליפות העולם לנערים עד גיל 18: בארצות הברית, באפריל-מאי 2027.
4. אליפות העולם לגברים: בגרמניה, במאי 2027.
5. אליפות העולם לנשים: בקנדה, בנובמבר 2027.

כלומר, ההחלטה אינה נוגעת רק לנבחרת הגברים הבוגרת. היא חלה גם על מסגרות צעירות ועל הוקי הנשים. עבור ספורטאים צעירים, המשמעות עשויה להיות דרמטית במיוחד. שחקן בן 18 שהחמיץ אליפות עולם אחת אינו יכול בהכרח לפצות על כך בשנה הבאה. לעיתים מדובר בהזדמנות היחידה בקריירה לייצג את המדינה בטורניר מסוים, להיחשף לסקאוטים בינלאומיים ולהתחרות נגד בני גילו ברמה הגבוהה ביותר.

זו אחת הטענות המרכזיות של התומכים בחזרת הספורטאים הרוסים: אין הצדקה, לטענתם, למנוע מצעירים הזדמנויות ספורטיביות בשל החלטות של ממשלתם, כל עוד לא הוצגו נימוקים משפטיים מספיקים להרחקתם.

מנגד, המתנגדים משיבים שמשחקי נבחרות אינם תחרויות של יחידים בלבד. הן מייצגות מדינות, משתמשות בסמלים לאומיים ומתקיימות בתוך מציאות מדינית שאי אפשר להתעלם ממנה.

והמחלוקת הזאת רחוקה מלהיות תאורטית.

קנדה אומרת לא: הבעיה הראשונה של רוסיה

אליפות העולם לנבחרות עד גיל 20 אמורה להיפתח בערים אדמונטון ורד דיר שבמחוז אלברטה, קנדה. הטורניר מתוכנן להתקיים שבועות ספורים בלבד לאחר פסק הדין.

ב-3 בנובמבר הצהיר ראש ממשלת קנדה, מארק קרני, כי שחקנים המייצגים את רוסיה ובלארוס לא יורשו להתחרות בקנדה כל עוד המלחמה באוקראינה נמשכת.

הדברים הציבו את ה-IIHF בפני קושי מעשי. מצד אחד, בית דין בינלאומי הורה לאפשר לרוסיה להשתתף. מצד שני, המדינה שבה אמורה להתקיים התחרות הודיעה בפומבי שהיא מתנגדת לנוכחותה.

התאחדות ספורט יכולה לקבוע מי רשאי להשתתף בתחרויותיה, אך אין לה שליטה מלאה במדיניות הכניסה של מדינות מארחות.

שאלות של אשרות כניסה, אבטחה ונהלים ממשלתיים כפופות לרשויות המדינה.

האם ניתן לקיים טורניר בינלאומי בהתאם לפסק דין, אם המדינה המארחת מסרבת לאפשר את השתתפות הנבחרת שבית הדין הורה להחזיר? ההתאחדות תצטרך למצוא פתרון התואם את ההכרעה המשפטית, תוך התמודדות עם התנגדות הממשלה הקנדית. נכון ל-8 בנובמבר, לא פורסם פתרון מוסכם המבטיח את השתתפות רוסיה בטורניר.

שבע מדינות אירופיות מציבות קו אדום

ההתנגדות אינה מגיעה רק מקנדה. פינלנד, שוודיה, צ'כיה, נורווגיה, דנמרק, לטביה ואוסטריה הודיעו כי אינן מוכנות לשחק נגד רוסיה בתנאים הנוכחיים. חלקן הן ממעצמות ההוקי הבולטות בעולם. אחרות הן מדינות שהמלחמה באוקראינה ומדיניותה של רוסיה נתפסות בהן כסוגיות ביטחוניות רגישות במיוחד.

נבחרת יכולה להודיע שהיא מתייצבת לאליפות, אבל מסרבת לעלות על הקרח אם תוגרל מול רוסיה. אלא שפעולה כזאת עלולה ליצור בעיה תקנונית.

מה קורה אם נבחרת מסרבת לשחק? האם המשחק נרשם כהפסד טכני? האם מופעלות סנקציות משמעתיות? האם אפשר לשנות את ההגרלה? התשובות אינן אחידות ותלויות בתקנונים ובהחלטות שיתקבלו ביחס לנסיבות.

מבחינת רוסיה, הנושא אינו שולי. שר הספורט הרוסי, מיכאיל דגטיארב, הביע עמדה שלפיה סירוב של יריבות להתייצב למשחקים צריך להביא לניצחונות טכניים של הנבחרת הרוסית. אולם אין בכך כדי לקבוע מראש כיצד יוכרעו מקרים כאלה בפועל.

התוצאה האפשרית מטרידה במיוחד: אליפות עולם שבה חלק מהתוצאות נקבעות לא על הקרח, אלא בשל החלטות פוליטיות ומשמעתיות.

גרמניה ובעיה של אליפות שכבר תוכננה

אם בקנדה הבעיה היא הזמן הקצר וההתנגדות הממשלתית, הרי שבגרמניה מדובר גם בשאלה כיצד מארגנים מחדש טורניר שכמעט כל פרטיו כבר נקבעו.

אליפות העולם לגברים לשנת 2027 מתוכננת להיערך בדיסלדורף ובמנהיים, עם משחק פתיחה מיוחד בגלזנקירכן. עוד לפני פסק הדין פורסמו הבתים, הוכן לוח המשחקים והחלה מכירת הכרטיסים. במתכונת המתוכננת משתתפות 16 נבחרות, המחולקות לשני בתים של שמונה נבחרות בכל אחד. גם אוקראינה נמצאת ברשימת המשתתפות.

חזרתה של רוסיה מעוררת שאלות מעשיות שלא ניתן לפתור רק באמצעות הוספת שמה לרשימה. האם יש לשנות את מספר המשתתפות? האם נבחרת אחרת תאבד את מקומה? כיצד תשפיע תוספת אפשרית על לוח המשחקים, ההגרלות, זכויות השידור ומכירת הכרטיסים?

נוסף על כך, יש להביא בחשבון את המדינות שכבר הודיעו שלא ישחקו מול רוסיה. כך, התאחדות ההוקי הגרמנית הבהירה שהיא מתנגדת לחזרת הנבחרת הרוסית, והזהירה מפני השלכות ביטחוניות, פוליטיות וכלכליות. גורמים בהתאחדות אף העלו את האפשרות שגרמניה תידרש לשקול ויתור על אירוח האליפות.

אליפות עולם בהוקי אינה רק סדרה של משחקים. היא גם אירוע כלכלי הכולל מכירת כרטיסים, תיירות, שירותי אבטחה, צוותי הפקה, תקשורת, שידורים והסכמי חסות. שינוי מהותי בהרכב המשתתפות עשוי להשפיע על כל המערכת הזאת.

כמה מהחברות המסחריות המזוהות עם אליפויות העולם בהוקי קרח הביעו הסתייגות מן האפשרות שרוסיה תחזור להתחרות. יצרנית הרכב סקודה (Škoda), הנמנית עם נותנות החסות המרכזיות של אליפות העולם כבר יותר משלושה עשורים, הודיעה שתבחן מחדש את מעורבותה אם רוסיה תשתתף.

חברת Strauss הודיעה כי אם רוסיה תשתתף באליפות הגברים בגרמניה, היא תוותר על הצגת הלוגו שלה באירוע, ואף תשקול את המשך החסות וגם Nokian Tyres ו-AJ Products הביעו התנגדות או איימו לצמצם את מעורבותן.

מדוע זה חשוב?

אירועי ספורט בינלאומיים תלויים במידה רבה בהכנסות מחסויות, בזכויות שידור ובמכירת כרטיסים. הכנסות אלה מסייעות לממן את הטורנירים ואת פעילותם של הגופים המארגנים. אם נותני חסות גדולים יחליטו לפרוש, הפגיעה עשויה לחרוג ממחלוקת על זהותה של נבחרת אחת.

ההתאחדות הבינלאומית עלולה להיקלע למצב שבו היא נדרשת לבחור בין ציות להחלטה משפטית, שמירה על קשריה עם המדינות החברות והגנה על יציבותה הכלכלית. במובן הזה, ההחלטה של CAS אינה רק אירוע משפטי. היא גם מבחן לדרך שבה מנהלים את ענפי הספורט הבינלאומיים.

ומה לגבי בלארוס?

ב-7 בנובמבר 2026 פרסמה ה-IIHF הודעה חדשה, המלמדת עד כמה המצב מורכב. בעוד ההתאחדות הודיעה שהיא פועלת ליישום החלטת CAS ביחס לרוסיה, היא קבעה שנבחרות הגברים הבוגרת ועד גיל 20 של בלארוס לא ישתתפו באליפויות המקבילות בשנת 2027.

ההחלטה התקבלה לאחר הליך ערעור נפרד שהגישה ההתאחדות הבלארוסית. כלומר, שתי מדינות שהורחקו במקביל ב-2022 נמצאות כעת במצבים משפטיים שונים.

אחרי הכל, פסק הדין מ-30 באוקטובר עסק ברוסיה ואינו מחזיר את בלארוס באופן אוטומטי. ההתאחדות הבלארוסית הביעה הסתייגות מן ההתפתחויות, ולפי דיווחים היא שוקלת לפנות גם היא לבית הדין לבוררות בספורט.

והפרשה ממחישה מדוע אי אפשר לראות בהחלטה בעניינה של רוסיה ביטול גורף של כלל ההגבלות שהוטלו על מדינות בעקבות המלחמה באוקראינה.

האם רוסיה תחזור עם הדגל וההמנון?

זוהי שאלה נוספת שנותרה ללא פתרון ברור. בשנים האחרונות נעשה שימוש בספורט העולמי במעמד של משתתפים ניטרליים: ספורטאים יכולים להתחרות, אך ללא סמלי המדינה, הדגל או ההמנון הלאומי.

ההסדר נועד במקרים שונים ליצור הבחנה בין הזכות האישית של ספורטאי להשתתף בתחרות לבין ייצוג רשמי של מדינה הנתונה להגבלות.

אלא שבמקרה הנוכחי בית הדין לא קבע הסדר השתתפות ניטרלי. בהודעתו מ-5 בנובמבר הסביר CAS כי סוגיית הניטרליות לא הועמדה בפניו באופן שאפשר לו להכריע בה במסגרת ההליך.

עבור ממשלות, אוהדים וחלק מהספורטאים, ייצוג מדינתי הוא גם מסר ציבורי. השאלה כיצד תופיע רוסיה באליפות עשויה להשפיע על עמדתן של המדינות המתנגדות לחזרתה.

מה עשוי לקרות עכשיו?

דבר אחד בטוח: אין פתרון מוסכם שמסדיר את מלוא יישום פסק הדין. אפשר לזהות כמה תרחישים אפשריים, אך אין לקבוע שאחד מהם הוא התוצאה הצפויה.

• תרחיש ראשון: חזרה רוסית במסגרת שינויים ארגוניים. ה-IIHF עשויה להגיע להסכמות עם התאחדויות לאומיות, מארגנים ורשויות מארחות בנוגע לתנאי ההשתתפות. לשם כך יידרשו פתרונות לסוגיות של אשרות כניסה, אבטחה, שיבוץ נבחרות ולוחות משחקים. גם אם פתרון כזה יימצא, הוא לא בהכרח יבטל את התנגדותן של חלק מהמדינות.
• תרחיש שני: כניסה לתחרות לצד סירוב של יריבות לשחק. אם רוסיה תשתתף ונבחרות אחרות יסרבו לפגוש אותה, עשויה להתעורר סדרה של מחלוקות תקנוניות ומשמעתיות. הדבר עלול להשפיע על תוצאות המשחקים, הדירוג והזהות של הנבחרות שיעפילו לשלבי ההכרעה.
• תרחיש שלישי: פתרונות שונים לטורנירים שונים. מאחר שחמש האליפויות נערכות במדינות שונות ובמועדים שונים, ייתכן שלא יימצא פתרון אחיד לכולן. מה שאפשר יהיה ליישם באליפות שתיערך בעוד חודשים ארוכים, לא בהכרח יהיה אפשרי בטורניר שמתחיל בתוך שבועות ספורים.
• תרחיש רביעי: המשך המחלוקת המשפטית והארגונית. אם יתעוררו החלטות חדשות בנוגע לתנאי השתתפות, לסירוב להתחרות או להגבלות מצד המדינות המארחות, הן עלולות להוביל לעימותים משפטיים נוספים. פסק הדין הנוכחי מסדיר שאלה משפטית מרכזית, אך אינו מספק תשובה לכל אחת מהבעיות המעשיות שעלולות להתעורר.

האם ההחלטה תשפיע גם על ענפי ספורט אחרים?

ההצלחה הרוסית בהליך עשויה לעודד התאחדויות ספורט רוסיות נוספות לבחון את האפשרות לערער על מגבלות המוטלות עליהן. אולם חשוב להימנע ממסקנה שלפיה כל בית דין יפסוק באופן זהה.

ענפי הספורט הבינלאומיים פועלים על פי תקנונים שונים. המעמד המשפטי של השעיה, הסמכויות של הארגון והראיות הנדרשות להצדקתה עשויים להשתנות מענף לענף. החלטה בענף ההוקי אינה מחייבת אוטומטית את FIFA, את UEFA או את התאחדויות האתלטיקה, השחייה והסקי.

היא עשויה להיות בעלת השפעה על הדיון המשפטי והציבורי, אך אין לראות בה תקדים שמבטיח את חזרתה של רוסיה לכל מסגרת ספורטיבית. במילים אחרות, ניצחון בבית הדין אינו שקול לסיום הבידוד הספורטיבי כולו.

בין זכויות הספורטאים לאחריות המוסדות

מאחורי הפרשה עומדות שתי תפיסות שונות של תפקיד הספורט הבינלאומי. מצד אחד ניצבת התפיסה שלפיה ספורטאים אינם צריכים לשאת באופן אוטומטי באחריות להחלטות פוליטיות וצבאיות של ממשלותיהם. לפי גישה זו, כל עוד ספורטאי או נבחרת עומדים בכללי ההשתתפות, שלילת האפשרות להתחרות צריכה להישען על עילה משפטית ברורה ועל ראיות מתאימות.

מצד שני ניצבת התפיסה שלפיה תחרות בין נבחרות לאומיות אינה מנותקת ממדיניותן של המדינות שהן מייצגות. המתנגדים לחזרה הרוסית טוענים כי השתתפות רגילה של נבחרת רוסיה בזמן שהמלחמה באוקראינה נמשכת עלולה לפגוע בספורטאים אוקראינים, ליצור בעיות ביטחוניות ולהעניק למוסקבה הזדמנות להציג חזרה לנורמליות בזירה הבינלאומית.

יש כאן גם דיון על גבולות האחריות של ארגון ספורט, על זכויותיהם של ספורטאים, על חובתן של מדינות מארחות ועל השאלה אם אירועים ספורטיביים בין מדינות יכולים להתנהל בנפרד מהמציאות הבינלאומית.

בית הדין בחן את ההחלטות לפי הכללים והראיות שהונחו בפניו. הוא לא פתר, וגם לא התיימר לפתור, את כל המחלוקת הציבורית והמוסרית המקיפה אותן.

הקרב על עתיד ההוקי רק מתחיל

במשך עשרות שנים שימש הוקי הקרח זירה שבה נפגשו שתי תפיסות עולם. בשנות השבעים והשמונים היו אלה קנדה וארצות הברית מול ברית המועצות, בתקופה שבה ניצחון על הקרח יכול היה להפוך לסמל לאומי.

לאחר התפרקות ברית המועצות המשיכו נבחרות רוסיה להשתתף במפעלים הבינלאומיים ולשמר את מקומן בהיסטוריה של הענף. הפלישה לאוקראינה ב-2022 הובילה להרחקתן מהזירה הזאת. כעת, יותר מארבע שנים לאחר מכן, הורה בית הדין לבוררות בספורט לאפשר את חזרתן לחמש אליפויות עולם.

אלא שהפעם היריבות אינה מתחילה עם שריקת הפתיחה. היא מתנהלת בבתי דין, במשרדי ממשלות, בחדרי הנהלה ובדיונים עם נותני חסות.

ה-IIHF הודיעה ב-7 בנובמבר שהיא בוחנת את כל הדרכים העומדות לרשותה ליישם את פסק הדין, לרבות שיחות עם ההתאחדויות הלאומיות המעורבות ועם רוסיה עצמה.

ייתכן שבחודשים הקרובים ייראו שוב שחקנים רוסים במדי נבחרתם באליפות העולם. ייתכן שההתנגדות של מדינות מארחות ויריבות תוביל להסדרים אחרים, לעיכובים או למחלוקות חדשות.

כך או כך, פרשת ההוקי הרוסי כבר הפכה לפרק נוסף בהיסטוריה הארוכה של המפגש בין ספורט לפוליטיקה.

והשאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא לא רק אם רוסיה תחזור לשחק, אלא כיצד יכול ענף ספורט בינלאומי לקיים תחרות כאשר המשתתפים, המארחים והגופים המנהלים אינם מסכימים אפילו על כללי הכניסה אליה.