תאמל״ק לי
לאחר שמלחמת העולם השנייה הגיעה לסיומה באמצע המאה ה-20, החל עימות חדש. המאבק, הידוע כ"מלחמה הקרה", הציב את שתי המעצמות הגדולות של העולם – ארצות הברית הדמוקרטית והקפיטליסטית מול ברית המועצות הקומוניסטית – זו מול זו. • החל מסוף שנות ה-50, החלל הפך לזירה דרמטית נוספת, כשכל צד ביקש להוכיח את עליונותו הטכנולוגית.
הגורמים למרוץ לחלל
עד אמצע שנות ה-50, המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות חלחלה אל תוך מארג החיים היומיומיים בשתי המדינות, כשהיא מתודלקת על ידי מרוץ החימוש המתעצם והאיום הגובר של נשק גרעיני, ריגול וריגול-נגדי נרחבים בין שתי המדינות, המלחמה בקוריאה והתנגשות של מילים ורעיונות שהתנהלה בתקשורת. המתחים הללו נמשכו לאורך כל המרוץ לחלל והוחמרו על ידי אירועים כמו בניית חומת ברלין ב-1961, משבר הטילים בקובה ב-1962 ופרוץ מלחמת וייטנאם בדרום-מזרח אסיה.
חקר החלל שימש כזירה דרמטית נוספת למלחמה הקרה. ב-4 באוקטובר 1957, טיל בליסטי בין-יבשתי סובייטי מסוג R-7 שיגר את "ספוטניק" (ברוסית: "לוויין"), הלוויין המלאכותי הראשון בעולם והאובייקט הראשון מעשה ידי אדם שהוצב במסלול סביב כדור הארץ. שיגורו של ספוטניק הגיע כהפתעה, ולא כזו שהיתה נעימה, עבור מרבית האמריקאים. בארצות הברית, החלל נתפס כחזית העתיד, המשך לוגי של המסורת האמריקאית הגדולה של חקר וגילוי והיה חיוני לא לאבד יותר מדי שטח לטובת הסובייטים. בנוסף, הדגמה זו של הכוח המוחץ של טיל R-7 – שנראה כבעל יכולת לשאת ראש נפץ גרעיני אל המרחב האווירי האמריקאי, הפכה את איסוף המודיעין על פעילויות צבאיות סובייטיות לדחוף במיוחד. בייחוד כשהאמריקאים המשיכו לפגר מאחורי הסובייטים, כשאלה שיגרו ב-12 באפריל 1961 את האדם הראשון לחלל.
הקמת נאס"א
בשנת 1958, ארצות הברית שיגרה לוויין משלה, "אקספלורר 1", שתוכנן על ידי צבא ארצות הברית תחת הנהגתו של מדען הטילים וורנר פון בראון. באותה שנה, הנשיא דווייט ד. אייזנהאואר חתם על חוק ציבורי המקים את מינהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי (NASA), סוכנות פדרלית המוקדשת לחקר החלל, שהפכה עם השנים לסוכנות החלל העשירה בעולם.
אייזנהאואר הקים גם שתי תוכניות חלל שיועדו לביטחון לאומי ושפעלו במקביל לתוכנית של נאס"א. הראשונה, בהובלת חיל האוויר האמריקאי, הוקדשה לניצול הפוטנציאל הצבאי של החלל. השנייה, בהובלת סוכנות הביון המרכזית (CIA), חיל האוויר וארגון חדש בשם "משרד הסיור הלאומי" (שקיומו נשמר בסוד עד תחילת שנות ה-90), כונתה "קורונה"; היא השתמשה בלוויינים במסלול כדי לאסוף מודיעין על ברית המועצות ובעלות בריתה. אבל דווקא היו אלה הסובייטים שהפעילו לראשונה בעולם את חיל החלל, סוכנות החלל הצבאית, שממשיכה לתפקד גם כיום, כך שבפועל חיל החלל הרוסי הוא סוכנות החלל הוותיקה בעולם.
המרוץ לחלל מתחמם: בני אדם (ושימפנזים) מקיפים את כדור הארץ
ב-1959, תוכנית החלל הסובייטית עשתה צעד נוסף קדימה עם שיגור "לונה 2", גשושית החלל הראשונה שהגיעה לירח. באפריל 1961, הקוסמונאוט הסובייטי יורי גגארין הפך לאדם הראשון שהקיף את כדור הארץ, כשהוא נוסע בחללית דמוית קפסולה ("ווסטוק 1").
עבור המאמץ האמריקאי לשלוח אדם לחלל, שזכה לכינוי "פרויקט מרקורי", מהנדסי נאס"א תכננו קפסולה קטנה יותר בצורת חרוט, קלה בהרבה מ"ווסטוק"; הם בחנו את כלי הטיס עם שימפנזים וקיימו טיסת מבחן סופית במרץ 1961 לפני שהסובייטים הצליחו לפרוץ קדימה עם השיגור של גגארין. ב-5 במאי, האסטרונאוט אלן שפרד הפך לאמריקאי הראשון בחלל (אם כי לא במסלול סביב כדור הארץ).
מאוחר יותר באותו מאי, הנשיא ג'ון פ. קנדי הצהיר את ההצהרה הנועזת והפומבית לפיה ארצות הברית תנחית אדם על הירח לפני סוף העשור. בפברואר 1962, ג'ון גלן הפך לאמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ, ועד סוף אותה שנה הונחו היסודות לתוכנית הנחיתה על הירח של נאס"א, שזכתה לכינוי "פרויקט אפולו".
הישגי אפולו
בין השנים 1961 ל-1964, תקציב נאס"א הוגדל בכמעט 500% ותוכנית הנחיתה על הירח עירבה בסופו של דבר כ-34,000 עובדי נאס"א ו-375,000 עובדים של קבלני תעשייה ואוניברסיטאות. פרויקט אפולו ספג נסיגה בינואר 1967, כאשר שלושה אסטרונאוטים נהרגו לאחר שהחללית שלהם עלתה באש במהלך סימולציית שיגור. בינתיים, תוכנית הנחיתה על הירח של ברית המועצות התקדמה בהיסוס, בין השאר בשל ויכוח פנימי בקרמלין על נחיצותה ובשל מותו בטרם עת (בינואר 1966) של סרגיי קורוליוב, המהנדס הראשי של תוכנית החלל הסובייטית.
בדצמבר 1968 נרשם שיגורה של "אפולו 8", משימת החלל המאוישת הראשונה שהקיפה את הירח, ממתקן השיגור המסיבי של נאס"א באי מריט, ליד קייפ קנוורל, פלורידה. ב-16 ביולי 1969, האסטרונאוטים האמריקאים ניל ארמסטרונג, אדווין "באז" אולדרין ומייקל קולינס יצאו למשימת החלל "אפולו 11", הניסיון הראשון לנחיתה על הירח. לאחר נחיתה מוצלחת ב-20 ביולי, ארמסטרונג הפך לאדם הראשון שצעד על פני הירח והוא כינה את הרגע במפורסם כ"צעד קטן לאדם, צעד ענק לאנושות".
הידעת?
לאחר שנחתה אפולו 11 על פני הירח ביולי 1969, חמש עשרה משימות אפולו נוספות יצאו לדרך עד סוף שנת 1972. המפורסמת שבהן, ככל הנראה, הייתה אפולו 13, שצוותה הצליח לשרוד פיצוץ במכל החמצן בתא השירות של החללית בדרכם אל הירח.
מי ניצח במרוץ לחלל?
באמצעות הנחיתה על הירח, ארצות הברית "ניצחה" למעשה במרוץ לחלל שהחל עם שיגור ספוטניק ב-1957. מצדם, הסובייטים עשו ארבעה ניסיונות כושלים לשגר רכב נחיתה לירח בין 1969 ל-1972, כולל פיצוץ מרהיב על כננת השיגור ביולי 1969.
מתחילתו ועד סופו, תשומת הלב של הציבור האמריקאי הייתה שבויה במרוץ לחלל וההתפתחויות השונות בתוכניות החלל הסובייטיות והאמריקאיות סוקרו בהרחבה בתקשורת האמריקאית. טירוף עניין זה עודד עוד יותר על ידי המדיום החדש של הטלוויזיה. אסטרונאוטים נתפסו כגיבורים האמריקאים האולטימטיביים, וגברים ונשים שנשארו על כדור הארץ נהנו לחוות את החוויות דרכם. הסובייטים, בתורם, הצטיירו כנבלים אולטימטיביים, עם מאמציהם המסיביים והבלתי פוסקים לעקוף את אמריקה ולהוכיח את כוחה של השיטה הקומוניסטית.
עם סיום המרוץ לחלל, העניין של הממשל האמריקאי במשימות ירח דעך לאחר תחילת שנות ה-70. בשנת 1975, משימת "אפולו-סויוז" המשותפת שלחה שלושה אסטרונאוטים אמריקאים לחלל על סיפון חללית אפולו שעגנה במסלול עם חללית סויוז מתוצרת סובייטית. כאשר מפקדי שתי החלליות בירכו זה את זה רשמית, "לחיצת היד בחלל" שלהם שימשה כסמל לשיפור הדרגתי ביחסי ארצות הברית-ברית המועצות בעידן המלחמה הקרה.
בעוד ש"לחיצת היד בחלל" של 1975 סימנה את סיום המרוץ הישיר, מורשתו ממשיכה לעצב את הפוליטיקה העולמית גם במאה ה-21. ברית המועצות אמנם התפרקה, אך רוסקוסמוס, תאגיד החלל הפדרלי הרוסי שירש את תוכנית החלל הסובייטית, שמרה על מעמד מרכזי בזירה הבינלאומית במשך עשורים – במיוחד דרך אספקת חלליות ה"סויוז" שהיוו את אמצעי התחבורה היחיד של אסטרונאוטים אמריקאים לתחנת החלל הבינלאומית לאחר קרקוע המעבורות.
עם זאת, בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי: עלייתן של חברות פרטיות כמו SpaceX והמתחים הגיאו-פוליטיים המחודשים הובילו את רוסקוסמוס להכריז על פרישה עתידית משיתוף הפעולה בתחנת החלל לטובת פרויקטים עצמאיים או משותפים עם סין. בכך נראה שהמעגל נסגר והנוף התחרותי של ימינו מזכיר שוב את אותם ימים של שנות ה-60, רק עם שחקנים חדשים וטכנולוגיה פורצת דרך שמשאירה את החלל כזירה המרתקת ביותר של האנושות.
חומר מעשיר לצפייה
המרוץ לחלל סיפק לקולנוע ולטלוויזיה כמה מהרגעים הכי דרמטיים ומרהיבים ויזואלית שיש.
סדרת הטלוויזיה ״עבור כל האנושות״ (For All Mankind) מבית Apple TV, היא סדרת "היסטוריה חלופית" מרתקת שמתחילה בשאלה: מה היה קורה אילו ברית המועצות הייתה נוחתת על הירח ראשונה?
הסדרה מציגה איך ההפסד האמריקאי מתדלק מרוץ לחלל הרבה יותר אגרסיבי, טכנולוגי ופוליטי שנמשך עשורים קדימה. היא משלבת דמויות היסטוריות (כמו ורנר פון בראון וניל ארמסטרונג) עם עלילות בדיוניות סוחפות.
לסדרה יצאה גם סדרת בת בשם ״עיר הכוכבים״ (Star City) שמתרחשת בעיר הכוכבים שבפרברי מוסקבה, מתקן האימונים של טייסי החלל הרוסים.
"מהביצה לירח" (From the Earth to the Moon) היא מיני-סדרה מבית HBO שהפיק טום הנקס. כל פרק מתמקד באספקט אחר של תוכנית אפולו: מהנדסה ועד חיי המשפחה של האסטרונאוטים. זוהי היצירה הכי מקיפה ומדויקת היסטורית על פרויקט אפולו. היא מרגשת ונותנת כבוד עצום לאלפי האנשים שעבדו מאחורי הקלעים.
״אפולו 13״ (Apollo 13) הוא סרט דרמה משנת 1995, על המשימה שהשתבשה והפכה למבצע הצלה הירואי בחלל העמוק. בכיכובו של טום הנקס.
״סאליוט 7״ (Salyut 7) משנת 2017, הוא אולי אחד הסרטים הרוסיים הטובים ביותר על החלל. הוא מבוסס על משימת ההצלה של תחנת החלל "סאליוט 7" ב-1985, שנחשבת לאחד המבצעים הטכניים המורכבים בהיסטוריה. תחנת החלל הבלתי מאוישת מפסיקה להגיב. שני קוסמונאוטים נשלחים "להחיות" אותה כשהיא קפואה, חשוכה ומסתחררת ללא שליטה. הסרט מספק זווית ראייה רוסית קלאסית על הקרבה וגבורה תחת תנאים בלתי אפשריים.
״עידן החלוצים״ (The Spacewalker / Vremya Pervykh) משנת 2017 הוא סרט המספר את סיפורו של אלכסיי ליאונוב, האדם הראשון בהיסטוריה שביצע הליכת חלל ב-1965. המרוץ להקדים את האמריקאים גורם לסובייטים לשגר את ליאונוב ובליאייב בחללית "ווסחוד 2". הבעיה? כמעט כל מה שיכול היה להשתבש במשימה הזו, השתבש (כולל חליפת חלל שהתנפחה ומנעה ממנו לחזור לחללית). זו דרמה היסטורית מרגשת שמראה כמה "על הקצה" הייתה הטכנולוגיה הסובייטית המוקדמת. ליאונוב עצמו שימש כיועץ לסרט, מה שמוסיף לאמינות.
״גגארין: הראשון בחלל״ (Gagarin: First in Space) משנת 2013 הוא ביוגרפיה קלאסית ושמרנית יותר על יורי גגארין, האדם הראשון בחלל. הסרט מתמקד בטיסה ההיסטורית של "ווסטוק 1" תוך שימוש בפלאשבקים לילדותו של גגארין ולתהליך המיון הקפדני של נבחרת הקוסמונאוטים הראשונה. הסרט מספק מבט מעמיק על הדמות שהפכה לאייקון הכי גדול ברוסיה, ועל הלחץ האדיר שהופעל על בחור צעיר אחד לייצג אומה שלמה.
