תאמל״ק לי
תחנת החלל הבינלאומית (ISS), שקיימת כבר למעלה מ-25 שנה, היא יצירת מופת טכנולוגית אמיתית ודוגמה מצוינת לשיתוף פעולה בינלאומי בחלל. ■ למרבה הצער, חיי המדף שלה מתקרבים לסיומם ובמצב הבינלאומי שנוצר בשנים האחרונות, המדינות שמשתתפות בפרויקט לא מתכננות להקים במשותף תחנה חדשה בקנה מידה דומה. ■ במקום תחנה אחת משותפת לרוסיה, ארה"ב ומדינות נוספות, עשויות להופיע במסלול סביב כדור הארץ במהלך העשור הקרוב מספר תחנות חלל עצמאיות קטנות יותר.
היסטוריה של בתים בשמיים
עידן תחנות החלל החל ב-19 באפריל 1971, כאשר ברית המועצות שיגרה למסלול את תחנת "סאליוט" ("סאליוט-1"), ששהתה בחלל 175 יממות. ב-14 במאי 1973 שיגרו האמריקאים בתגובה את תחנת "סקיילאב" (Skylab), שפעלה מעט יותר משש שנים.
מלבד שתי התחנות הללו, רשימת התחנות שסיימו את תפקידן כוללת עוד שבע תחנות חלל סובייטיות ("דוס-3", ו"סאליוט 2" עד "סאליוט 7"), תחנה רוסית אחת ("מיר") ושתי תחנות חלל סיניות ("טיאנגונג-1" ו"טיאנגונג-2"). התחנות הפעילות כיום הן תחנת החלל הבינלאומית (ISS) ותחנת החלל הסינית "טיאנגונג".
בתחילה הורכבו תחנות החלל מיחידה (מודול) אחת בלבד, אך בהמשך עברו המתכננים ליצירת תחנות רב-מודולריות. גישה זו מאפשרת לשגר מודולים למסלול בשלבים ולחבר אותם זה לזה, ובכך להגדיל את הנפח הפנימי של התחנה ולהרחיב את יכולותיה לאירוח צוותים וביצוע מחקרים. התחנה הרב-מודולרית הראשונה בהיסטוריה הייתה "מיר", שהחלה לפעול בפברואר 1986 ושהתה בחלל 15 שנה. בשנת 2001, לאחר שמיצתה את המשאבים שלה, הוצאה התחנה מהמסלול ורוסקה באוקיינוס השקט.
השאלה מה לעשות הלאה כבר לא עמדה על הפרק באותה עת. עוד בתחילת שנות ה-90 החליטו רוסיה וארצות הברית על הקמת תחנת החלל הבינלאומית. בניית התחנה, שגם היא רב-מודולרית, החלה בדצמבר 1998, כאשר חוברו במסלול המודולים "זאריה" (Zarya) ו-"Unity", שהיוו את תחילת המקטעים הרוסי והאמריקאי בהתאמה (באופן רשמי, מודול "זאריה" נחשב לרכוש אמריקאי, שכן בנייתו מומנה על ידי הצד האמריקאי).
פרויקט תחנת החלל הבינלאומית, אליו הצטרפו כשותפות מלאות גם יפן, קנדה וסוכנות החלל האירופית (ESA), נחשב כיום ליקר ביותר בהיסטוריה: ההוצאות על הקמת התחנה מוערכות בכ-150 מיליארד דולר. התחנה פעילה גם כיום, אך המשאבים שלה מוצו במידה רבה כשרכיבים ומודולים רבים תוכננו במקור לשימוש של 15 שנה בלבד. ההערכה היא שהתחנה תוצא מהמסלול בסוף שנת 2030, אך ייתכן שהיא תבלה בחלל לפחות עוד שנתיים נוספות: בתחילת 2026 סיכמו רוסיה וארצות הברית על הארכת חיי השירות של מודול המפתח "זאריה" עד לשנת 2032.
בכל מקרה, במוקדם או במאוחר יהיה צורך להפיל אותה לאוקיינוס, ולכן שני הצדדים בונים תוכניות לעתיד. רוסיה מתכוונת לבנות תחנת חלל לאומית חדשה, בעוד האמריקאים סומכים על שמירת נוכחות אנושית בחלל באמצעות תחנות חלל פרטיות.
לשם מה דרושות תחנות חלל?
תחנות מאוישות (באופן קבוע או מזדמן) מאפשרות קודם כל לבצע ניסויים מדעיים בתנאי מיקרו-כבידה, וכן בחינת טכנולוגיות שיוכלו לשמש בכדור הארץ ובטיסות לירח ולמאדים. בנוסף, שהייה של חודשים ארוכים במסלול מאפשרת לחקור את השפעת חוסר המשקל והקרינה המוגברת על גוף האדם.
זה נחוץ לא רק להכנת משלחות לכוכבי לכת אחרים, כי הנתונים על תגובת גוף האסטרונאוטים לשהייה של שבועות וחודשים מחוץ לכוכב הבית מספקות מידע יקר ערך על גוף האדם בכלל, מה שמסייע לרופאים בכדור הארץ לטפל במחלות שונות. ויש גם האפקט הפסיכולוגי של עצם קיום התחנות.
”אם יש בני אדם מחוץ לכדור הארץ, זה יוצר אפקט עוצמתי של שותפות. אם נשגר רק רובוטים המבצעים משימות מדעיות צרות שאינן מובנות לרוב הציבור, העניין בכיבוש החלל יאבד. תחנות החלל מבטיחות את עניין האנושות בנושא ומונעות ממנו לגווע."
מ־ROSS ל־ROS
התוכניות של רוסיה להקמת תחנת חלל משלה פורסמו לראשונה עוד ב-2014. דווח אז כי תאגיד החלל הממשלתי "רוסקוסמוס" מעוניין להציב תחנה במסלול בעל נטיית גבוהה של 64.8°, בניגוד לנטייה של 51.6° בתחנת החלל הבינלאומית. מימוש התכנית תוכנן לשנים 2017–2019. עם זאת, הדיבורים דעכו במהרה וחזרו לסדר היום רק בסוף 2020. בסוף, התוכנית הרשמית הוכרזה ב-12 באפריל 2021. דמיטרי רוגוזין, מנכ״ל "רוסקוסמוס" דאז, הצהיר כי המודול הראשון יהיה מוכן לשיגור ב-2025. מדובר במודול המדעי-אנרגטי (NEM), שיועד במקור לתחנת החלל הבינלאומית.
אבל כפי שקורה לעיתים קרובות בפרויקטים גדולים, התוכנית השתנתה. רוסיה האריכה את השתתפותה בתחנת החלל הבינלאומית לפחות עד 2028. באמצע 2022 הוסרה המילה "שירות" (Service) משם התחנה והפרויקט הפך רשמית ל"תחנת המסלול הרוסית" (ROS).
התכנון של תאגיד "אנרגיה" צפה כי מסת התחנה בתצורתה הסופית תעלה על 60 טון, עם נפח פנימי של 505 מ"ק, גדול משמעותית מהמקטע הרוסי בתחנת החלל הבינלאומית. לצורך שינוע והספקה הרוסים מתכוונים להתבסס על חללית המטען "פרוגרס" והחללית הוותיקה "סויוז", לצד חללית חדשה בשם "אוריול" שנמצאת בפיתוח.
באביב 2024 אישרה ממשלת רוסיה תקציב של 608.9 מיליארד רובל לפרויקט. התוכנית המעודכנת קבעה כי המודול הראשון (NEM) ישוגר במהלך 2027, ועד סוף העשור יתווספו עוד שלושה מודולים. אולם, גם תוכנית זו השתנתה מהותית מאז.
צילום: קיריל בוריסנקו.
סערה סביב המסלול
במסלול קוטבי עם נטייה של 90°, הקיפו את כדור הארץ בשנת 2025 על גבי חללית ה-Crew Dragon משתתפי משימת החלל הפרטית Fram2. מראה זה נשקף מכיפת הזכוכית (קופולה) של החללית:
במשך רוב זמן התכנון, הכוונה הייתה להציב את התחנה במסלול קוטבי (פולארי). מסלול כזה מאפשר לצפות בכל שטחי רוסיה ובנתיב הימי הצפוני. אולם, בדצמבר 2025 הודיע סגן ראש הממשלה דניס מנטורוב במפתיע כי ROS תפעל במסלול בנטייה של 51.6° – בדיוק כמו תחנת החלל הבינלאומית. הסיבה הרשמית הייתה רמות קרינה גבוהות במסלול הקוטבי, אך הסיבה האמיתית פשוטה יותר: קל, בטוח וזול יותר להקים את התחנה במסלול הקיים, תוך שימוש בתשתיות ובפתרונות הטכנולוגיים שכבר הוכחו במקטע הרוסי של תחנת החלל הבינלאומית.
מה בשורה התחתונה?
התוכנית המעודכנת מאפריל 2026 מציגה את השלבים הבאים:
2028: מודול הקישור "פריצ'אל" ינותק מתחנת החלל הבינלאומית ובמקומו יחובר מודול קישור אוניברסלי (UUM).
2029: מודול ה-NEM יחובר ל-UUM.
2030: "ליבת" התחנה הרוסית (הכוללת את המודולים NEM, UUM ומודול "נאוקה") תתנתק מתחנת החלל הבינלאומית ותחל לפעול כתחנה עצמאית.
2034: התחנה תושלם עם מודול מגורים ובסיס ומודולים ייעודיים נוספים.
משמעות הדבר היא שרוסיה לא תעזוב את תחנת החלל הבינלאומית לפני 2030. התוכנית הפכה לפשוטה וריאלית יותר, אם כי תמיד ייתכנו דחיות נוספות בלוחות הזמנים.
תחנות העתיד של ארה"ב ומדינות אחרות
צילום: סוכנות החלל המאוישת של סין (China Manned Space Agency, CMSA)
בעוד שסין כבר מפעילה את תחנת "טיאנגונג" (המיועדת לצוות קבוע של שלושה) והודו מתכננת להקים את תחנת "בהרטיה אנטאריקש" עד 2035, ארצות הברית נוקטת בגישה שונה. נאס"א מעודדת חברות פרטיות לפתח תחנות חלל משלהן וידוע לפחות על כמה פרויקטים בפיתוח:
Vast: מתכננת את תחנת Haven-1 (שתשוגר ב-2027) כפיילוט לתחנה הגדולה יותר Haven-2, שאמורה להוות תחליף מלא לתחנת החלל הבינלאומית עם תשעה מודולים.
Blue Origin & Sierra Space: עובדות על פרויקט Orbital Reef המיועד למסחר ותיירות, אם כי הוא סובל מעיכובים.
Voyager & Airbus: מפתחות את מעבדת המסלול Starlab, שתשוגר באמצעות ה-Starship של SpaceX (לא לפני 2029).
Axiom Space: מתכננת להצמיד מודולים לתחנת החלל הבינלאומית שיתנתקו בעתיד לתחנה עצמאית בשם Axiom Station, אך הפרויקט נמצא בסימן שאלה.
צילום: Axiom Space, Inc.
במקביל, חלו שינויים בתוכניות רחוקות יותר: במרץ 2026 הודיע מנהל נאס"א, ג'ארד אייזקמן, על הקפאת פרויקט תחנת Gateway שיועדה להקיף את הירח, לטובת התמקדות בבניית בסיס קבע על פני שטח הירח עצמו. למעשה, מדובר בוויתור על הרעיון להקמת תחנה בקרבת הלוויין של כדור הארץ (הירח), אם כי ייתכן שיימצא שימוש אחר למודולים של תחנת Gateway שבנייתם הושלמה בחלקה.
