בשנת 1966, מעל גגו של בית דירות צפוף בשכונת הל'ס קיטשן (״מטבח הגיהנום״) שבמנהטן, עמד ג'ימי קונאן בן ה-18 ופתח באש מתת המקלע שהחזיק לעבר מיקי ספיליין ואנשיו שעמדו ברחוב למטה. איש לא נפגע מהירי המפתיע, אך הדי הצרורות הללו סימנו את תחילתו של עידן חדש ומדמם ברחובות ניו יורק. ספיליין, ראש המאפיה האירית המקומית, הבין מיד כי הנער הצעיר אינו פושע זוטר שיש להקל בו ראש, אלא איום ממשי על שלטונו והגיב במהירות כשהוא מכה את אביו של קונאן ומזהיר אותו שישתלט על בנו. אך המלחמה הזו, שהחלה כנקמה אישית, עתידה הייתה להפוך לאחד הפרקים האלימים והאפלים ביותר בתולדות הפשע המאורגן בארצות הברית.

הל'ס קיטשן, שכונת פועלים אירית-אמריקאית קשוחה במערב מנהטן, הפכה החל מראשית שנות השישים של המאה העשרים לחממה שבה צמחה כנופיית הווסטייז (The Westies). היה זה ארגון פשע אירי-אמריקאי שעסק בסחיטה, סחר בסמים ורצח בהזמנה, תוך שיתוף פעולה הדוק עם המאפיה האיטלקית-אמריקאית. חשיבותה ההיסטורית של הכנופיה נעוצה בהיותה הדור האחרון של הפשע המאורגן האירי במקום הולדתה של המאפיה האירית, כאשר למרות מספר חברים מצומצם, היא הטילה אימה על העיר כולה והותירה אחריה שורה ארוכה של גופות.

שנות ספיליין: צמיחתה של מנהיגות חדשה

בראשית שנות השישים נכנס מיקי ספיליין אל תוך ואקום מנהיגותי שהיה קיים בשכונת הל'ס קיטשן מאז תחילת שנות החמישים, אז נמלטו מנהיגי הכנופיות הקודמים מהאזור כדי להתחמק מהעמדה לדין. עד לאותו זמן, גנגסטר ממוצא קווינס בשם יוגי מוליגן ניהל את הל'ס קיטשן, וספיליין, שהיה בן המקום, שימש כשולייתו עד שנטל בעצמו את תפקיד המנהיג והחל לבסס את מעמדו ברחובות.

ספיליין בנה לעצמו תדמית של רובין הוד מקומי; הוא נהג לשלוח פרחים לשכנים שאושפזו בבתי החולים וחילק תרנגולי הודו למשפחות נזקקות במהלך חג ההודיה. מאחורי חסות ציבורית זו, ניהל אימפריית הימורים שכללה הימורי ספורט ומשחקי מזל בלתי חוקיים, שלוו באופן בלתי נמנע בפעילות ענפה של הלוואות בשוק האפור. הלוואות אלו הובילו למעשי תקיפה קשים, ולספיליין עצמו היה עבר פלילי שכלל מעצרים בגין פריצות. עם זאת, הפעילות הנועזת ביותר מבין כל עיסוקיו הפליליים הייתה רשת החטיפות שניהל, במסגרתה נהג לחטוף אנשי עסקים מקומיים וחברים בארגוני פשע אחרים, ולהחזיק בהם תמורת כופר.

מעמדו בשכונה התחזק באופן משמעותי בעקבות נישואיו למורין מקמנוס, בתו של הממסד הפוליטי המקומי שניהל את המועדון הדמוקרטי של מידטאון מאז שנת 1905. החיבור הזה בין כוח פוליטי לפעילות פלילית שדרג את יכולתה של הכנופיה לשלוט במשרות באיגודים מקצועיים ובסחיטת עובדים. בעוד הפעילות ברציפי הנמל הלכה והצטמצמה, הכנופיה העתיקה את מרכז כובד משקלה לענף הבנייה ולעבודות שירות במרכזים הגדולים בעיר: הקוליסאום של ניו יורק, המדיסון סקוור גארדן, ומאוחר יותר מרכז הכנסים ג'ייקוב קיי ג'אביטס.

אולי יעניין אתכם גם

איך הפך אל קפונה את החלב שלנו לבטוח יותר?

הַסָּוָואנְט: החוקרת האלמונית שנלחמת בקיצונים לפני שהם יורים

על הפרהוד בבגדאד: הפוגרום שטלטל את יהודי עיראק

שוד הבנק הצפוני בבלפסט: הדרמה שזעזעה את צפון אירלנד

הקרב על אם המושבות: היום שבו פתח תקווה הגנה על נפשה

קטלני והזוי: על ניסיונות ההתנקשות הכי מוזרים בהיסטוריה

המלחמה האירית-איטלקית של שנות השבעים

בשנות השבעים ניצב המוב האירי בפני איום הולך וגובר מצד המאפיה האיטלקית, כאשר משפחת הפשע ג'נובזה ביקשה להשיג שליטה על מרכז הכנסים ג'ייקוב קיי ג'אביטס שעמד להבנות באותם ימים. מכיוון שמרכז הכנסים המתוכנן שכן בתוך שכונת הל'ס קיטשן, ספיליין סירב בתוקף לאפשר מעורבות כלשהי של האיטלקים בפרויקט. למרות שהגנגסטרים האיטלקים עלו במספרם בהרבה על פני המוב האירי, ספיליין הצליח לשמור על השליטה הן במרכז הכנסים והן בשכונה כולה. האיטלקים, שחשו מתוסכלים ומושפלים מהמצב, החליטו להגיב בעוצמה ושכרו את שירותיו של רוצח שכיר אירי-אמריקאי עצמאי וחסר רחמים בשם ג'וזף "מד דוג" סאליבן, במטרה לחסל את שלושת סגניו הבכירים ביותר של ספיליין: טום דבייני, אדי "הקצב" קומיסקי, וטום "היווני" קפאטוס.

בשנת 1977 חוסל מיקי ספיליין על ידי רוי דמיאו, במבצע רצח שהוכן והוצא לפועל ביוזמתו של ג'ימי קונאן, ששאף לרשת את מקומו של ספיליין כראש הכנופיה. קונאן גייס את דמיאו הידוע לשמצה לאחר שהשניים הגיעו להסכם הדדי. התוכנית הייתה שבאמצעות חיסולו של ספיליין, אנשי הצוות של דמיאו יוכלו לעשות עסקים עם יורשו. הקשר הראשוני בין דמיאו לקונאן נוצר לאחר שקונאן רצח וביתר את גופתו של מלווה הכספים בשוק האפור, רובי שטיין.

מלחמות ספיליין-קונאן וההסתבכות עם משפחת ג'נובזה

השורשים למרחץ הדמים הזה נבטו עוד כאשר קונאן היה בן 18 ונשבע לנקום בספיליין, בעקבות אירוע שבו ספיליין יזם את חטיפתו והכאתו באקדח של אביו של קונאן. לאחר תקרית הירי מהגג בשנת 1966, נשלח קונאן לתקופת מאסר קצרה בגין האשמות רצח וחטיפה, שהופחתו במסגרת עסקת טיעון להריגה מדרגה ג'. הוא שוחרר בשלהי שנת 1971, ומיד עם יציאתו מהכלא המשיך בניהול המלחמה העיקשת שלו נגד כנופיית הצד המערבי (Westside Gang).

בשלב זה, הל'ס קיטשן כבר לא הייתה מקום בטוח עבור ספיליין ובני משפחתו, והוא נאלץ להעתיק את מגוריו לשכונת הפועלים האירית וודסייד שבקווינס. עם עזיבתו של ספיליין, השליטה שלו ברשתות הפשע של הל'ס קיטשן החלה להתדרדר, וקונאן הפך לבוס של השכונה בפועל, למרות שחלק מהאנשים עדיין המשיכו לראות בספיליין את המנהיג החוקי. גם בוועדת המאפיה של ניו יורק (The Commission) עדיין ראו בספיליין את הבוס של המוב האירי בצד המערבי, מה שהותיר את אתר הבנייה של מרכז הכנסים ג'אביטס תחת שליטתו הרשמית.

אנתוני סלרנו, חבר בכיר במשפחת הפשע ג'נובזה, רצה את השליטה במרכז הכנסים לעצמו והחליט להגיע להסכם חשאי עם ג'ימי קונאן. לפי ההסכם, אם קונאן יהפוך לבוס הבלתי מעורער, סלרנו ינהל את אתר הבנייה ויעניק לקונאן נתח מהרווחים. סלרנו פנה אל ג'וזף סאליבן, שהיה מקורב למשפחת הפשע של באפלו ופעל כרוצח שכיר עצמאי, כדי שיחסל את שלושת התומכים המרכזיים של ספיליין בהל'ס קיטשן: טום דבייני, טום קפאטוס ואדוארד קומיסקי.

בשלב זה התרחשה תפנית: קומיסקי עבר בסתר למחנה של קונאן, לאחר שהשניים שיתפו פעולה ברצח וביתור גופתו של פטריק "פאדי" דוגן, כנקמה על כך שדוגן רצח את חברו הטוב ביותר של קומיסקי. אולם, סלרנו וסאליבן לא היו מודעים למעבר הצדדים הזה. דבייני וקומיסקי חוסלו בשלהי שנת 1976, וקפאטוס נרצח בינואר 1977. ספיליין נותר מבודד וללא תמיכה, וקונאן הפך לבוס הבלתי מעורער של הל'ס קיטשן. למרות זאת, בצמרת הפשע המאורגן חשו כי ספיליין עדיין מהווה איום וחייב למות, ורוי דמיאו, חייל במשפחת הפשע גמבינו, רצח את ספיליין כטובה אישית לקונאן. מיקי פדסטון הועמד לדין באשמת הרצח הזה, אך נמצא לא אשם.

תקופת קונאן ופדסטון: הברית עם משפחת גמבינו

במהלך שלהי שנות השבעים, הידק קונאן את הברית בין הווסטייז לבין משפחת גמבינו, שנוהלה באותם ימים על ידי פול קסטלנו. איש הקשר המרכזי של קונאן במשפחה האיטלקית היה רוי דמיאו. באותה תקופה נהנו חברי הכנופיה מחסינות משפטית מפתיעה: בשנת 1979 זוכו קונאן ומיקי פדסטון מאשמת רצח של ברמן בשם הרולד וייטהד, ובשנת 1980 זוכה חבר בכיר אחר בכנופיה ששימש כמוציא לפועל הראשי שלהם, ג'יימס מקאלרוי, מאשמת רצח של חבר באיגוד נהגי המשאיות (Teamster).

למרות שבשנת 1980 נכלאו שני מנהיגי הווסטייז – קונאן באשמת החזקת נשק ופדסטון באשמת זיוף פדרלית – עסקי ההימורים, ההלוואות בשוק האפור וסחיטת האיגודים המקצועיים נמשכו כסדרם בצד המערבי. לאחר שדמיאו עצמו נרצח, איש הקשר החדש של קונאן במשפחת גמבינו הפך לדניאל מרינו, קאפו מברוקלין. בהמשך, קונאן ניהל מגעים ישירים עם ג'ון גוטי, שתפס את הנהגת משפחת גמבינו לאחר רצח קסטלנו בדצמבר 1985. גוטי מינה את ג'ו ואטס לשמש כאיש הקשר הרשמי מול הווסטייז, ומדי פעם בפעם פעלו חברי הכנופיה האירית עבור משפחת גמבינו כצוות של רוצחים שכירים להזמנה.

התפנית הגדולה שהובילה לקריסת הארגון התרחשה בשנת 1986. פדסטון הורשע ברצח בתחילת אותה שנה והחליט להתחיל לשתף פעולה עם הממשל. החלטתו נבעה מהתקווה לבטל את הרשעתו ומתוך אמונה עמוקה כי שאר חברי הווסטייז הפילו עליו את תיק הרצח ותפרו לו קנוניה. המידע שהוא ואשתו סיסי סיפקו לרשויות, לצד הקלטות החשאיות שהם עזרו לבצע, השיגו את המטרה הזו במלואה. בספטמבר 1986, התובע שפיקח על הרשעתו של פדסטון הודיע לשופט היושב בדין כי חקירה שנערכה לאחר המשפט חשפה כי פדסטון חף מפשע, והשופט הפך את פסק הדין וביטל אותו. המידע המקיף שסיפקו בני הזוג פדסטון הוביל מיד לאחר מכן למעצרם של קונאן ומספר חברי וסטייז נוספים באשמות מדינתיות של רצח ופשעים אחרים.

זמן קצר לאחר מכן, התובע הפדרלי רודי ג'וליאני הכריז על כתב אישום פדרלי חמור ומחץ במסגרת חוק RICO (חוק המאבק בארגוני פשיעה) נגד קונאן ואנשיו, בגין פעילות פלילית שנפרסה על פני עשרים שנה. פדסטון העיד בבית המשפט הפתוח במשך ארבעה שבועות ארוכים במהלך המשפט שנפתח בספטמבר 1987 והסתיים בהרשעות משמעותיות בשנת 1988. קונאן נדון ל-60 שנות מאסר בפועל בגין שורה של האשמות שונות. חברים מובילים אחרים בכנופיה נשלחו אף הם לתקופות מאסר ממושכות, בהם ג'יימס מקאלרוי שנדון ל-60 שנות מאסר, וריצ'רד "מאגסי" ריטר, פושע קריירה שנדון ל-40 שנות מאסר בגין עבירות סמים והלוואות בשוק האפור.

עידן ה"יוגו" והשינוי הדמוגרפי

בתחילת שנות התשעים, המבנה הדמוגרפי הישן של שכונת הל'ס קיטשן החל להיעלם. קהילת הפועלים האירית-אמריקאית נדחקה והוחלפה בתושבים אמידים ומגוונים יותר מבחינה אתנית. עם השינוי הזה חלה ירידה חדה בפשיעת הרחוב, וגם הנהגת הכנופיה עברה ידיים. באשקו ראדוניץ', לאומני אמריקאי-סרבי ומי שהיה בעברו אנטי-קומוניסט, החל את דרכו בווסטייז כשותף זוטר של ג'ימי קונאן בשנת 1983. הוא הפך לבוס של הווסטייז כאשר קווין קלי נמלט מהחוק, והיה בעל תפקיד מרכזי ב"שיחוד" והטיית משפט הסחיטה של ג'ון גוטי בשנת 1986.

בסביבות שנת 1992 נמלט ראדוניץ' מארצות הברית כדי להימנע מאישומים של הטיית חבר מושבעים. הוא נעצר בסופו של דבר על ידי פקידי המכס של ארצות הברית במהלך חניית ביניים במיאמי שבפלורידה בשנת 1999. למרות זאת, ראדוניץ' שוחרר לחופשי כאשר העד המרכזי בתיק, סמי "השור" גראבאנו, נקבע כעד בלתי אמין. ראדוניץ' חזר לסרביה מולדתו, שם ניהל קזינו ומועדון לילה עד שמת בשנת 2011 כתוצאה מבריאות לקויה. באותה שנה, 1992, אדם בשם בריאן בנטלי זוהה כחבר בווסטייז והסתבך בניהול רשת פריצות שהייתה אחראית לפגיעה ביותר מ-1,000 בתי עסק ברחבי מנהטן. כאשר מייקל ג'. צ'רקאסקי, ראש מחלקת החקירות במשרד התובע המחוזי, נשאל כמה עוד נותר מכנופיית הווסטייז, הוא השיב: "יותר מדי", והוסיף כי "זהו לא סופה" של הכנופיה.

המאה ה-21 וזכרה של הכנופיה

במשך קרוב לשני עשורים לאחר סיומו של עידן ה"יוגו", כמעט ולא היה אזכור לפעילותה או לעצם קיומה המתמשך של כנופיית הווסטייז. אך בשנת 2012 דיווח העיתון ניו יורק פוסט כי הווסטייז צצו מחדש תחת מנהיגותו של ג'ון בוקון, שנתפס יחד עם שותפיו כשהוא מבריח מריחואנה לתוך ארצות הברית. העיתון ניו יורק טיימס ציין כי מעבר לעובדה שבוקון הוא אחיינם של חברי וסטייז לשעבר, לא היה לו קשר ממשי לשום קבוצה המשתמשת בשם זה.

לפי נתוני מחלקת הפשע המאורגן של משטרת ניו יורק (NYPD) וה-FBI, הכנופיה הייתה אחראית ל-60 עד 100 מעשי רצח בין השנים 1968 ל-1986. השפעתם על איגודי העובדים הייתה מצומצמת יחסית, למעט איגודים ספציפיים אליהם השתייכו טום דבייני ודומיניק מונטיגליו: האיגוד הבינלאומי של המכונאים ועובדי התעופה והחלל, איגוד הסוורים הבינלאומי (ILA), איגוד עובדי הבמה, האיגוד הבינלאומי של מבודדי חום וכפור ועובדי אסבסט, ואיגוד עובדי הפח הבינלאומי.

כיום, סיפורם המרתק והמדמם של ג'ימי, מיקי וחבריהם ממשיך להעסיק את התרבות הפופולרית ומזכיר את הימים שבהם רחובות מנהטן נשלטו על ידי אלימות חסרת פשרות, עסקאות חשאיות ובגידות ששינו את פני ההיסטוריה של ניו יורק.

חברים ושותפים לשעבר בכנופיה

• ויליאם "בילי" ביטי.
• ויליאם "אינדיאן בילי" בוקון – בוקון הורשע בסחיטה במסגרת משפט ה-RICO של הווסטייז ב-24 בפברואר 1988, ושוחרר מהכלא ב-6 במרץ 2001.
• תומאס "טומי" קולינס.
• ג'יימס "ג'ימי סי" קונאן.
• ג'ון "ג'קי" קונאן.
• אדוארד "אדי הקצב" קומיסקי.
• פטריק "פאדי" דוגן.
• פרנסיס "מיקי" פדסטון.
• אדוארד "דני" גרילו.
• תומאס "טומי" הס.
• ג'ון היילו.
• קווין קלי.
• אנטון "טוני" לוסיץ' – לוסיץ' פעל כמלווה בשוק האפור ומנהל הימורים. הוא נדון ל-10 חודשי מאסר ביולי 1980 בגין עדות שקר, לאחר שטען באופן כוזב כי ג'ימי קונאן אינו מוכר לו בעת שהעיד לטובתו של קונאן במשפט תקיפה בשנת 1976. לוסיץ' הודה באשמת סחיטה והעיד נגד שמונה נאשמים אחרים במשפט ה-RICO של הווסטייז בשנים 1987–1988 לפני שנכנס לתוכנית להגנת עדים.
• ג'יימס "ג'ימי מאק" מקאלרוי.
• באשקו "היוגו" ראדוניץ'.
• ריצ'רד "מאגסי" ריטר.
• ג'ו "שולצי" שולץ – נרצח ב-21 במרץ 1980.
• ריצ'רד "ריצ'י" ריאן.
• קנת' "קני" שאנון.

חומר מעשיר לקריאה

T. J. English – The Westies: Inside New York's Irish Mob

T. J. English – Paddy Whacked: The Untold Story of the Irish American Gangster

Gerry Capeci – Murder Machine

Rick Hampson – The Westies: Last of the Irish-American Mobsters

United States of America v. James Coonan, Kevin Kelly, James McElroy, Kenneth Shannon, William Bokun, John Halo, Edna Coonan, Richard Ritter, Thomas Collins, Florence Collins

חומר מעשיר להאזנה

בשנת 2026 שחרר המוזיקאי בריאן ג'. מקשיין את השיר "Mickey and Jimmy" במסגרת אלבומו "Pennamite". השיר מגולל את מערכת היחסים המורכבת, ואת הקרע העמוק שנוצר בסופו של דבר, בין המנהיגים ג'ימי קונאן ומיקי פדסטון.

חומר מעשיר לצפייה

הסדרה "The Westies" היא סדרת דרמת פשע של רשת +MGM, המתרחשת בניו יורק של שנות השמונים ומציגה את עולמה האלים של כנופיית הווסטייז. בשכונת הל'ס קיטשן של שנות השמונים בניו יורק, שני גברים שהכירו זה את זה מאז ילדותם פונים למסלולים שונים לחלוטין בחיים; האחד הופך לקצין משטרה, בעוד חברו הופך לחבר מן המניין בכנופיית הפשע של הווסטייז. ג'יי קיי סימונס מככב כאיימון סוויני.

אם סיפורי הפשע של ניו יורק, המאפיה האירית והמלחמות החשאיות של הל'ס קיצ'ן מסקרנים אתכם, תוכלו למצוא באתר HistoryIsTold.com עוד כתבות היסטוריות מעמיקות על העולם שנבנה בין רחובות העיר לבין הצללים שמאחוריהם.