"ואיזה טעם יש בספר… בלי תמונות ובלי שיחות?" – תהתה אליס. לואיס קרול עצמו גם חשב כך והזמין קריקטוריסט פוליטי כדי לאייר את ספרו, בכדי ללעוג למערכת המשפט הלא הוגנת…
צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, הפרופסור למתמטיקה מאוקספורד שהיה ידוע תחת שם העט לואיס קרול, אייר בעצמו את כתב היד על הרפתקאותיה של ילדה כמתנה לאליס לידל הצעירה, שעבורה גם חיבר את הסיפור. אולם, כאשר חברים שכנעו את דודג'סון להוציא לאור את האגדה, הוא נזקק לצייר מקצועי. דודג'סון, קורא ותיק של המגזין ההומוריסטי "פאנץ'", לא נאלץ לחפש זמן רב.
הפרופסור שלח לעובד מוכר של ההוצאה מכתב עם בקשה לברר האם צייר "פאנץ'" לא ייקח את ההזמנה: "מכל אמני התחריט הייתי מעדיף את מר טניאל". ג'ון טניאל צייר גם קודם איורים ליצירות ספרותיות, אך עד לאותו זמן עשה לעצמו שם דווקא כקריקטוריסט פוליטי. ״הרפתקאות אליס בארץ הפלאות״ מצא חן בעיני הצייר והוא הסכים לשתף פעולה עם דודג'סון.
המהדורה הראשונה שיצאה למכירה של הספר נחטפה במהירות הבזק. כאשר דודג'סון ניגש לכתוב את ההמשך על אליס, טניאל, למרות תעסוקתו, הסכים לאייר גם את ״מבעד למראה ומה אליס מצאה שם״. תחריטיו של טניאל לשני סיפוריו של קרול הפכו עוד בחייו של הצייר לקלאסיקה של איור לספר ילדים, אולם קוראים מבוגרים ראו בתמונות המשעשעות את אותן עלילות אקטואליות כמו ב"פאנץ'".
פרטי האיור ל"אליס בארץ הפלאות"
את האיור לפרקים 11 ו-12 עם סצנת המשפט של הנסיך הציבו על חזית המהדורה הראשונה של "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". תיאור הדיון האבסורדי בממלכה, שבה "כולם לא בדעתם", בידר את ילדי אנגליה הוויקטוריאנית ונתן סיבה למחשבה להוריהם.
1. המשפט. כאשר קרול יצר את הסיפור, בחברה הבריטית נמשך הדיון על חוסר השלמות של החקיקה והפרות בהליכים משפטיים. באגדה, vמלך ומלכת הלבבות עורכים ישיבת בית משפט אבסורדית, וטניאל הוסיף באיור מספר פרטים "מדברים".
2. מלכת הלבבות. בספר היא עסוקה בעיקר בכך שהיא מתערבת בכל דבר וצועקת: "ערפו את ראשו!" מראה הזוג המלכותי והנסיך באיורים של טניאל מעוצב בסגנון תמונות על חפיסת קלפים נפוצה במאה ה-19, אולם ניכר הדמיון של המלכה לויקטוריה ששלטה באותה תקופה.
עד 1861 מספר הפשעים, שעליהם על פי חוק הגיעה עונש מוות, צומצם תחת לחץ ציבורי לארבעה (מ-11 ב-1841). אך פעילים המשיכו להופיע, בפרט, נגד הוצאות להורג פומביות בכיכרות העיר וענישה אכזרית בלתי מידתית בתלייה על רצח בנסיבות מקלות.
3. מלך הלבבות. תוך שילוב תפקידי שופט וראש מדינה, דמות זו עוטה יחד פאת שופט וכתר, ומכיוון שאינו מקצוען, אין לו מושג על סדר הישיבה (חוסר כשירות של שופטים היה בעיה נפוצה). בספר המלך מנצל לרעה את סמכויותיו. הוא מנסה לפסול עד, בהסתמך על סעיף חוק שהומצא זה עתה.
4. הנסיך. על סמך חרוז ילדים מואשמים בגניבת עוגיות שאפתה המלכה. טניאל מעלה את רמת האבסורד, כשצייר על בגדי הדמות סימנים של סדרת היהלומים, בשעה שבשיר מדובר על נסיך הלבבות. איש מהנוכחים באולם לא מבחין במובן מאליו: ששופטים את האדם הלא-נכון.
אולי יעניין אותך
5. עורכי דין. מייקל הנצ'ר, מומחה לספרות ויקטוריאנית, ציין כי טניאל לא במקרה צייר בתפקיד עורכי הדין, שלא היו בטקסט, ציפורים. בתחילת הספר קרול מזכיר את התוכי לורי והנשר אד, ברמזו על כינויי החיבה הביתיים של האחיות לידל. אך אצל טניאל התוכי, שחוזר על מילים אחרי מישהו אחר, ועוף הדורס נשר, הם סמלים מתאימים לעורכי דין במשפט לא הוגן. לא לחינם מאחורי גבם מזדקר התליין עם גרזן בהיכון.
6. מושבעים. באיור אחד מהם הוא אווז. בספר אליס זועמת על טיפשותם של המושבעים, בראותה כיצד הם רושמים את שמותיהם, כדי לא לשכוח. בשפה האנגלית "אווז טיפש" הוא ביטוי שגור.
הצייר ג׳ון טניאל
1820 – נולד בבייסווטר, באותה עת פרבר של לונדון, למשפחתו של מורה לריקוד, ציור וסיף.
1842 – לראשונה אייר ספר, אוסף בלדות בריטיות של סמואל קרטר הול.
1850–1901 – עבד כקריקטוריסט במגזין "פאנץ'".
1853–1856 – היה נשוי לג'וליה ג'אני, בתו של מורה לריקוד.
1864–1865 – אייר את "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות".
1869–1871 – אייר את "אליס מבעד למראה".
1893 – הוכתר כאביר והפך לקריקטוריסט המגזינים הראשון, שקיבל תואר כבוד זה מהכתר הבריטי.
1914 – מת בלונדון, קבור בבית הקברות העירוני קנסל גרין.
אליס כפי שאייר אותה לואיס קרול 1864 אליס בגרסתו של ג׳ון טניאל 1865 אליס בגרסתו של ארתור רקהם 1907 אליס בגרסת דיסני 1951 אליס בגרסתו של סלבדור דאלי 1969
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
