קצת על העיטם לבן-ראש
הקול ההוליוודי המזויף: הקול המלכותי והצורם שאתם שומעים בסרטים כשעיטם מופיע במסך הוא למעשה מזויף, ושייך בכלל לעוף דורס אחר (עקב אדום-זנב). הקול האמיתי של העיטם לבן-הראש מזכיר יותר ציוץ גבוה או "צחקוק" שדומה לקריאה של שחף.
ריקוד המוות הרומנטי: העיטמים ידועים כמונוגומיים ולרוב נשארים עם אותו בן זוג לכל החיים. טקס החיזור שלהם כולל מופע אקרובטי מסוכן המכונה "ספירלת המוות": שני בני הזוג משלבים טפרים בגובה רב וצוללים יחד כלפי מטה בסחרור מהיר, כשהם משחררים את האחיזה ממש רגע לפני הפגיעה בקרקע.
שחיינים מצטיינים: למרות שמדובר בעוף דורס ששולט בשמיים, העיטם הוא גם שחיין מצוין. אם הוא לוכד דג כבד מדי שאינו מצליח להרים לאוויר, הוא לא יוותר על הארוחה – אלא ישתמש בכנפיו העצומות כמעין משוטים כדי "לחתור" במים עד שיגיע לחוף מבטחים.
ראיית-על: הראייה של העיטם לבן-הראש חדה פי 4 עד 8 מזו של אדם ממוצע. הודות לכך, הוא מסוגל להבחין בטרף קטן, כמו ארנבת, ממרחק בלתי נתפס של כ-5 קילומטרים.
עפעף שלישי שקוף: כדי להגן על העיניים שלהם בזמן תעופה במהירות גבוהה (שיכולה להגיע עד ל-160 קמ"ש בצלילה), יש להם עפעף נוסף ושקוף הנקרא "קרום מצמוץ". הוא מנקה את העין ושומר עליה לחה, מבלי להסתיר להם את שדה הראייה.
מי היו האבות המייסדים?
האבות המייסדים של ארצות הברית היו אחראים להרבה יותר מאשר רק הכרזת העצמאות...
לכתבה המלאה >>העיטם הלבן-ראש מחליף את העיט הלבן
תומסון גם המליץ להחליף את העיט הלבן והקטן, שהופיע בעיצוב של ברטון, בעיטם לבן-ראש אמריקאי, והקונגרס אימץ את העיצוב הזה ב-20 ביוני 1782.
בניגוד לאגדה, אין כל ראיה לכך שבנג'מין פרנקלין מחה בפני הקונגרס על בחירת העיטם ולחץ לבחור בתרנגול הודו, למרות שבמכתב לבתו משנת 1784 הוא אכן כינה את העיטם "עוף בעל אופי מוסרי רע".
נוכחות יומיומית
מאז אישורו כסמל הרשמי, העיטם הלבן-ראש שולב כמעט בכל היבט של הממשל האמריקאי. הוא מופיע על גב שטר הדולר האחד (כשהוא אוחז 13 חצים מול ענף זית בעל 13 עלים), על חותם נשיא ארצות הברית, על הדרכונים האמריקאיים המונפקים לאזרחים, ואפילו על סמלי יחידות צבאיות רבות. הוא הפך למותג הוויזואלי המוכר ביותר של האומה בעולם כולו.
כאשר העיצוב המשיך להופיע על מסמכים רשמיים, מטבעות, דגלים, מבני ציבור ופריטים ממשלתיים אחרים, הפך העיטם לבן-הראש לאייקון אמריקאי של ממש שלא ניתן לטעות בו.
שודדים שמיימים
למרות התדמית המלכותית, הגאה והאצילית שלהם, העיטמים לבני-הראש הם למעשה קצת עצלנים – ובריונים לא קטנים! התופעה הזו נקראת בביולוגיה "קלפטופרזיטיזם" (טפילות חמס). במקום לצוד בעצמם, הם נוהגים לעתים קרובות לשבת בנחת על ענף ולצפות בעופות דורסים קטנים וזריזים יותר עושים את כל העבודה הקשה ולוכדים דג.
ברגע שהעוף הקטן ממריא עם השלל שלו, העיטם צולל לעברו במהירות, מטריד אותו באוויר ומאלץ אותו להשמיט את הדג מרוב פחד. העיטם מנצל את ההזדמנות, תופס את הדג ה"גנוב" במעופו וזוכה בארוחת חינם. למעשה, ההתנהגות הזו היא בדיוק הסיבה שבגללה בנג'מין פרנקלין סלד מהם וכינה את העיטם במכתבו "עוף בעל אופי מוסרי רע" שלא מתפרנס ביושר!
עובדות בונוס מרתקות
מעבר לסיפור המוכר על הבחירה בעיטם כסמל לאומי, מסתתרות בעולמו של העוף הדורס הזה עוד כמה עובדות שכדאי להכיר — חלקן נוגעות לגוף המרשים שלו, וחלקן לדרך שבה הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות והחוק האמריקאיים.
- מקור השם המטעה: למרות שמו באנגלית ("Bald Eagle" - עיט קירח), ראשו עטור נוצות ולחלוטין אינו קירח. המילה "Bald" נגזרת מהמילה באנגלית העתיקה "Piebald", שפירושה "בעל כתמים לבנים" או "ראש לבן".
- בנאים של טירות: העיטמים לבני-הראש בונים את הקנים הגדולים ביותר מבין כל העופות בצפון אמריקה, ולעתים קרובות מוסיפים להם חומרים שנה אחר שנה. קן ותיק יכול להגיע למשקל בלתי נתפס של מעל ל-1,000 ק"ג!
- אריכות ימים: בטבע, עיטם לבן-ראש מסוגל לחיות בין 20 ל-30 שנים. בתנאי שבי וטיפול מסור, תוחלת החיים שלהם יכולה אף להיות ארוכה יותר.
קדושה עתיקת יומין
הרבה לפני שהמתיישבים האירופאים בחרו בו כסמל הלאומי שלהם, העיטם הלבן-ראש היה ונשאר חיה קדושה ביותר עבור שבטים ילידים רבים באמריקה (האינדיאנים). נוצותיו נחשבות לפריט מקודש המשמש בטקסים רוחניים, והן מסמלות כבוד, אומץ וחיבור לרוח הגדולה. למעשה, החוק האמריקאי הפדרלי של ימינו עושה חריג ומאפשר אך ורק לילידים אמריקאים מוכרים להחזיק בנוצות עיטם לצרכי דת ומסורת.
